
הוא צועק בלחישה את קמלו חיו בפריחה משגשגת של עוני מרוד ומפואר הוא אמר נטול לשון את אין המילים הכתובות שלו מדף קרוע ויפה בשלמותו הוא עמד מול המראה שכבר איננה ודמיין את הוד יופיו המכוער הוא שמע קולות באין ראשו באין כתפיו וצחק בבכי קורע על בדידותו הוא פסע בכף רגל נטולת נעל אל יעד לא קיים בעומק מחוזות ליבו הוא פצע בכף יד נטולת ציפורן את נפשו המרופדת בפחדים מגולגלי צחוק |
אמירקול
בתגובה על סלסלת פירות
n a n a
בתגובה על בבואך
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כואב...
ישנם רגעים כאלה.
ואז מציבים שוב את המראה, מחייכים אל ההוא שנשקף שם ועושים מעשה. כזה שמקדם אל הטוב.
ואומרים תודה על שעוד אפשר.
לחדד אבסורד...זה האבסורד הגדול.......וכן את רואה נכון ואחר את התמונה שלעיתים טרם צויירה בכלל