חביתה
רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים
פוסטים פופולאריים
-
תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת
17/7/19 | 148483 צפיות
-
לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם
20/9/19 | 36171 צפיות
-
ההם מהרמזור - סיפור קצר
30/3/19 | 216442 צפיות
-
כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם*
5/5/19 | 138193 צפיות
-
יוגוסלביה - רקויאם מאוחר, סיפור
16/1/19 | 119333 צפיות
-
פעם עברה פה הרכבת - סרט קצר
5/10/17 | 404237 צפיות
פוסטים אחרונים
- לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם 20/9/19
- תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת 17/7/19
- Gravez - ישר לקבר - ספור 5/6/19
- כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם* 5/5/19
- ההם מהרמזור - סיפור קצר 30/3/19
- הפוך - לתרגל ויתור, סרט קצר 5/2/19
הו ירושלים - תני להשתין
מוקדש למשתינים הפעם לא אכתוב על הפסטיבלים, על האירועים ועל המרוצים הנערכים פה, בירושלים, גם לא על בקורי גדולי וקטני עולם (יותר ויותר גדולים נעדרים פה באחרונה) המשבשים את חיי תושבי הבירה כל יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי ושישי גם, אלא אתמקד בצורך הבסיסי של כל בן אנוש בכל הפסטיבלים האלה ובכלל – להשתין.
אחת הסיבות שבגללה מנעתי את רגלי מללכת לפסטיבל האור השנה, היא העובדה הפשוטה, שבשנה שעברה כתתנו רגלינו יותר מארבע שעות לאורך המסלולים, אבל מקום להשתין ולו אחד, לא מצאנו.
אבל נניח לפסטיבלים. ננסה לבלות פה, בעיר הקודש, סתם יום של חול בין פסטיבל לפסטיבל בטיילת שרובר או בטיילת ארמון הנציב או בטיילת גולדמן, שבסופו של דבר מתחברות זו לזו למרחק של כ- 6 – 10 קילומטרים, תלוי אם מכניסים למסלול גם את השבילים הצידיים.
פעם לפני כ-18 שנה, כשהטיילת נחנכה, היו כאן 5 מבנים של שירותים ציבוריים פזורים לאורכה. מהר מאד, כבר בימיה הראשונים של הטיילת, נסגר מבנה השירותים זה שמעל רחוב נעמי. בהמשך - כפי הנראה, שתושביה של ירושלים הפסיקו להשתין מפאת הקדושה - נסגר מבנה שירותים נוסף שהיה צמוד לבית הקפה. בית הקפה שבק חיים ואיתו נסגרו גם השירותים הציבוריים במורד טיילת שרובר.
אבל לא אלמן ישראל, וודאי לא ירושלים, הותירו לנו, בעלי השלפוחית, עוד שלושה מבנים של שירותים ציבוריים. שמחת המשתינים לא הופרה.
כעבור כמה שנים נסגרו השירותים שמתחת לתצפית המרכזית בטיילת ארמון הנציב לציבור הרחב ולתיירים המעטים, שעדיין מגיעים לכאן באוטובוסים. השירותים אמנם שופצו, אבל הכניסה אליהם הותרה לאורחי אולם האירועים בלבד. אגב, אולם האירועים נפתח במקום היפה ביותר בטיילת. גג האולם מסתיר כמובן את הנוף, שאותו באים התיירים לראות.
יופי של שירותים, לא, לא לציבור הרחב, לבאי אולם הארועים בלבד
לא רק השירותים נגזלו מאתנו למען אולם האירועים, גם הנוף קצת נגזל. שימו לב כמה יפה מסתיר גג אולם האירועים (השטח האפור) את הנוף בתצפית המרכזית בטיילת
הכל מתגמד, העיקר שלאולם הארועים יש דגל נו טוב, מה אלין, למרות אכזבת התיירים, עוד נותרו לנו, תודה לאלוהי ירושלים ולפרנסי העיר , שני מבני שירותים, האחד בתחילת טיילת ארמון הנציב והאחר בסופה של טיילת גולדמן, מתחת למבנה התצפית האחרון שבטיילת. אלא שמזה חודשיים נסגרו גם הם. שיפוצים – הכניסה אסורה, כתוב על השלט.
תשתינו מסביב, תיירים וטיילים נכבדים!
שיפוצים, מה לעשות, לפעמים צריך לשפץ, אבל אני, שהשתן כבר עלה לי לראש, שואלת, האם אי אפשר היה להציב שם עד סוף השיפוצים ולטובת הזקנים, שהשלפוחית שלהם לא מי יודע מה, כמה בוטקעס באופן זמני. אבל חכו, עוד לא אבדה תקוותם של בעלי השלפוחית באשר הם, אם לא יצליחו להתאפק ולא יצליחו להגיע למבנה השירותים האחרון, יש שיחים בדרך.
המצב גרוע שבעתיים בטיילת הרכבת. נס גדול קרה לנו פה בעיר הקודש, כמעט כמו בניו-יורק. לאחר מספר שנות עבודה נפתחה על הפסים של הרכבת הטורקית הישנה טיילת נפלאה וחדשה. טיילת הרכבת חוצה שכונות עשירות כמו רחביה, בקעה והמושבה הגרמנית ושכונות מבוססות פחות כמו תלפיות, מקור-חיים, קטמונים וקרית-יובל. לא זו בלבד שהטיילת מחברת בין שכונות שונות זו מזו מבחינה סוציו-אקונומית היא גם מהווה גשר בין השכונות ובין בית-צפפה – מאפשרת מפגש יום יומי בין תושביה היהודים לתושביה הערבים של ירושלים.
הנה היא - טיילת הרכבת במלוא תפארתה
יופים של הבתים ברחוב הרכבת בבקעה, כפי שהם נראים מהטיילת
הקטמונים ברקע
בית-צפפה בערב - מראה מטיילת הרכבת
הנה כמעט הגענו לסוף - טיילת הרכבת נושקת לקרית-יובל
מפעל ראוי מכל בחינה, חוץ מבחינה אחת, אף אחד בעיריית ירושלים לא חשב על בעלי השלפוחית, אין ולו מבנה שירותים אחד לאורך הטיילת הארוכה והמקסימה הזאת. לא רק מבנים קבועים של שירותים אין, גם בוטקעס איִִן. זאת ועוד, אם בטיילות שרובר, ארמון הנציב וגולדמן עוד יימצא למשתינים מפלט בשיחים, הרי בטיילת הרכבת כל בעלי השלפוחית, שעולה על גדותיה, חשופים לעין כל. אין שיחים להסתיר את המשוועים להם. אפילו בחצרות של בתים אי אפשר להשתמש, הם מגודרים.
כל כך הרבה מחשבה, כסף, עבודה וזמן הושקעו שם – אף על פי כן, למשתינים לא תהא תקווה – לא בעיר הקודש.
כתבה וצלמה: באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה |
תגובות אחרונות
-
באבא יאגה
בתגובה על לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על SUPER חיים
-
שטוטית
בתגובה על חיים בדרך
תגובות (81)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ולא לשכוח שלהבדיל משיטוט ברחובות העיר. בעיקר בקיץ כשחם ואי אפשר לדלג לים.
בקניונים יש מ ז ג ן !!
יופי של תמונות. והכתיבה גם,
ולזה ייקרא, פוסט מסריח...
לא, לא הפוסט, אלא משום התוכן...
לא, לא שהוא כתוב לא-טוב, אלא משום הנושא...
לא, לא שהנושא אינו חשוב, נהפוך הוא...
לא, לא הפוך בסגנון עדות "הפוך גוטה, הפוך!"...
נו טוב. אני מתנצל, אבל יש לי ישיבה דחופה
בעניינים שוטפים.
צ'או
עכשיו הבנתי למה התיירים מעדיפים יעדים אחרים
זה הכל השרותים. פעם חבר אחד שכבר לא כותב פה קרא לזה הדחת כליות.
מינוח חכם. ואפילו חכם מאד (לדעתי שלי כמובן
)
מצרפת את מראה המקום ל-כאן,
יש לכתוב כורך דברים לא כורך ספרים.
אם הייתי כורך ספרים לא היתה לי היום פרנסה!
תודה רבה, מכל מלמדי השכלתי וממך הכי!
ואני כתבתי בתשובה לוורד, "רומא וירושלים" כשם ספרו של מנדלסון, אבל איפה רומא ואיפה ירושלים!
הבעיה היא בעיקר של נשים, שמן הסתם לא יכולות לעשות מה שגברים עושים באיזה פינה של חצר...
למה ברחוב? ברומא פתרו את הבעיה כבר לפני החל מאלפיים וחמש מאות שנים. בכל מקום היו שירותים ציבוריים, בבתים כמובן לא היה. היו יושבים שורות שורות, או סתם עומדים, והכל נישטף לנהר דרך מערכת של מים זורמים ללא הפסקה. זה עלה במטבע אחד, כי הרי לכסף אין ריח, אז למה לא לגבות? כך טען הקיסר וספסיאנוס שהגה את רעיון המס. מי שנגעל מהרעיון לגבות מס היה הבן שלו, הרי הוא החבר שלנו טיטוס, אבל לא עזר לו.
ת ו ד ה }!{
בדיוק חשבתי לעלות לעירך לרכוש גלביה חדשה,
אלא שאני מהסוג שנדרש לשרותים כל שעה עגולה.
ברוטוס, הברקת, אני אמליץ לא לאורטופד שלי, אלא לאורולוג, אחרי כל ההתעללות של עירית ירושלים
ונטוס, כמה כייף לך, אני צריכה קערה גדולה, או סיר. אגב, נזכרתי בעליה שלנו לארץ, כל ילד( עלינו יחד שלוש משפחות והיינו סך הכל שישה ילדים) נשא משהו, אני נשאתי כד אמייל עם חמאה מומסת ומלוחה, כי אמרו לנו שאין בארץ, אחי הקטן נשא תיק יד קטן ובו סיר לילה.. צריך לאמץ את השיטה בירושלים של ימינו
הנה משהו כזה, מצאתי בויקי
או כזה
ברוטוס: "סגור לרגל שיפוצים" זה אחלה שלט לאורטופד, חשבת על זה?
נטוס: לא, וגם אין לי מושג מה זה בשביל אשה לא לשבת בשירותים 4 שעות כי אני משתין בקיר או בין מכוניות או על הדשא או בבקבוק של מיץ כי הפיה רחבה, אחי והזרם קולח פנימה בלי לטפטף
..
יורם, כל הכבוד, אין כמוך גדול במשוררים למען המשתינים
כן, ללא ספק
על חומות ירושלים, הפקדתי שומרים
ויש לה אורחים, מכל דת וכל מין
אך יש בעיה אחת, לא יעזור פה בית דין
שאין בה מקום..אה... להטיל אורין
בדרך לכותל, ילדים בשורה
וקבוצת תיירים, בראשם מדריכה
ומשנות השבעים נשאר עוד תייר אחד היפי
וכולם, כן כולם, רוצים רק פיפי
כי כיווץ ירכיים בתנועה סיבובית
הוא ממש סכנה לצנרת פנימית
ואם יש דבר שאסור למבקריה,
זה שתעלה השלפוחית המסכנה על גדותיה
שבחו ירושלים, גם קטן גם גדול
בצריחים, במסגדים בקדושה ובחול
ספרו את הסיפור בטיילת ובשוק
רק תעשו טובה, תפסיקו את האיפוק
אוי,הרגת אותי ?
דברים קטנים גדולים !!!!
מיותר לציין שגברים מסתדרים ביותר קלות.
בצער המתאפקים הכוונה:) בהצלחה!
ירושלים לא לבד. לפני שנה וחצי, ברומא, אחרי כוס בירה הגונה, מצאתי את עצמי בסימטה חשוכה וצרה, עושה פיפי :) כי כלו כל הקיצים, ושרותים- אין. היה מי שהשגיח, ואני יכולתי אחרי להמשיך בהליכה. מזל שהיה לילה.
מאידך- לפני כמה חודשים היינו במינכן ושם ראיתי דבר נפלא, שמאד התפעלתי ממנו. היה יריד גדול ליד השוק, ובלונים באוויר שנראו לכל עבר ועליהם היה כתוב W.C פשוט גאוני. נקודות ציון של שירותים ציבוריים, והיו הרבה.
מסתבר שלנו, וגם לרומאים יש עוד מה ללמוד....ואני ? כבר מזמן למדתי- איפה שיש שרותים- להיכנס. גם אם לא צריך , רק שברומא פשוט לא היו. כמו בירושלים.
כנראה שצריך ללמוד להתאפק :)
אשוב.