כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    בעניין החינוך

    33 תגובות   יום חמישי, 25/6/15, 11:06

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     

    יום אחד הגיעו לנגריה שני חברים, דניאל הרפז ועוד מי – אתה לא זוכר.

    בפנים מלאי מתח הודיעו לך שאתה חייב לעזוב את הנגריה ולעבור להיות  מרכז ועדת חינוך.

    אתה זוכר שהשבת להם שאם הקיבוץ יעשה לך את זה אז בטח לא תחזור לנגריה אף פעם בחיים.

    הם אמרו שזה לא מה שמעניין, והכי דחוף זה שתלך לרכז ולדחוף את עסקי החינוך. אתה זוכר שהלכת לגן "אלון", התיישבת שם על איזו גרוטאה בחצר ושאמרת לעצמך, בתחושת חזון בלתי הגיונית וגם לא מוסברת:

    אתה כן יודע וגם משוכנע מה באמת צריך לעשות בענייני ועדת חינוך, ויותר מזה בבעיות הקשות של גידול הילדים ביזרעאל.

    למה? מאיפה לאיפה? לא ברור.

    אז כבר היתה בתך באחד הפעוטונים.

    לאחר כמה חודשים התברר פה לכולם שאתה הופך את העולם ומקים ממש אימפריה - החל בציוד כל הפעוטונים והגן במיטות, מחיצות, בצעצועים, בעגלות ילדים ובאופניים על שלושה גלגלים וגם בתנורי פרידמן חדשים וגמור בסככות צל, ארגזי חול וכו'.

    אתה שינית את צורת השיכון של ילדי בית הספר, בראת במו ידיך חדר אוכל מצוייד לחברת הילדים ועוד ועוד, כולל תקרות למרפסות ה"בסינים", ארבעת הבתים הראשונים ביזרעאל, שהיו עשויים בטון עם גגות מרעפי בטון פשוטים.

    הם כונו כך על שמו של אלכסנדר בסין, האחראי מטעם הסוכנות ומטעם אלוהים בכבודו ובעצמו על כל הבניה בהתיישבות העובדת.  בהם שוכנו ילדי בית הספר.

    ''

    גם משרד לועדת חינוך הקמת וגם מחסן גדול לציוד כל בתי הילדים. אתה זוכר שהפכת להיות פופולרי מאוד בעיני כל האמהות, המטפלות  והגננות. ולא כל-כך פופולרי בעיני כל המשקיסטים למיניהם.

    אמרו לך שאף פעם לא היה כזה ביצוע מהיר ומקיף של כל מה שהיה חסר וכל מה שמזמן כבר היה צריך להיות בבתי הילדים.

    היו אז ביזרעאל 60 ילדים בסה"כ. אתה לא התערבת בעיניני חינוך או לימודים.

    המושגים שלך על חינוך נבעו ממורשת "בית החינוך בצפון" בילדותך בת"א ומההדרכה בתנועה בארץ ובחו"ל.

    אתה זוכר שישבת עם ילדי בית הספר להכין שעורים אחר הצהריים. (ליד שולחנות לימוד שבנית עבור זה) ואתה זוכר איך דאגת שלכולם יהיו אופניים, גם למי שאין להוריו כסף בשביל לקנות כזה דבר.

    פעם בשבוע היית נפגש עם מעט ילדי החברה הבוגרת וכולכם יחד הייתם מטפלים בתחזוקת האופניים. המקום היה החצי לול הראשון של יזרעאל, שנחתך לשניים ושדרך החתך עברה אז דרך העפר מהמוסך לרפת. בחצי הלול הזה איכסנו אז גם את כל ארגזי "השוהם" (של פירות וירקות מתנובה , ארגזים גדולים וחזקים יותר מכל האריזות האחרות בהיסטוריה של הארגזים) שהצטברו במשק, וזה היה חלק מהתעסוקה של שומרי הלילה לאסוף ולאכסן שם את הארגזים. היו אז חברי משק, רווקים, שהשתמשו בארגזים האלה בתור ארונות.

    ''

    כבר כמה ימים שאתה תקוע בקטע האחרון ולא יודע למה. מעסיק אותך להרהר ולברר מדוע ולמה בחרו דווקא אותך לריכוז ועדת חינוך.

    מאז שהיגעת ליזרעאל ב-1952 עסקת בריכוז בניין, בנגרות, בהובלת חציר וקש ובסתם להיות פקק בסידור עבודה. במקביל עסקת בכתיבה ובהשתתפות בלהקות פזמונים  ובהכנת כל חג ה-10. לאחר שנתיים וחצי בחו"ל,חזרת וחשבת שאתה תמשיך לעשות את אותם הדברים.

    תיכף לאחר חזרתכם אתה זוכר שהלחנת את השיר "הביא לי הרוח" לחתונת ראובנה וחגי. אז גרתם באחד מה"ריישים" של חדר וחצי מחוברים  בכניסה למשק. השיר הזה ישנו על תקליט ששמו "העמק הוא חלום" שהוציאה ההסתדרות. עיבד גיל אלדמע ושרה "חבורת רננים". זה היה ב- 1962.

    אז בכל אופן, איך זה שפתאום נפלת על ועדת חינוך ב"בּוּמס" כזה גדול?! יש כמה אפשרויות:

    א. המצב בחינוך ביזרעאל היה בכי רע, גם בגלל גל העזיבות שעוד לא הסתיים, ולא היה חשוב מי שיקח את זה העיקר שמישהו יקח את האחריות.  

    ב. אתה התפרסמת בלהיות בולדוזר, לא חשוב במה.  

    ג.  כל האמהות, המטפלות והגננות איימו על המזכירות שיסגרו את בתי-הילדים אם המצב לא ישתנה וזהו.   ד.   זה שהיה שם לפניך עשה את התפקיד כמו שמקובל בסתם ועדה, פעם בשבוע ישיבה, זה במקרה הטוב, ולפעמים פעם בחודש. לא חשוב על מה. לא יותר מזה.  


    לא נעים אבל מרכז הועדה  היה מי אם לא המזכיר הקודם, פלמוני. היה מתח גדול מפני שהיה צריך להעיף אותו מהתפקיד, מה שלא היה אז פשוט בכלל...גם מפני שהוא היה אישיות מרכזית בחברה היזרעאלית.

    אז למה זה יצא שדווקא אתה? אתה מתעקש לחדד את הנקודה מפני שבדיעבד זאת היתה "צומת בחייך", בה הפכת מסתם חבר משק לאחד מההנהגה של הקיבוץ וזה לא נגמר רק בזה. בקצה המסלול החדש חיכה לך בסבלנות תפקיד מזכיר הקיבוץ (קדנציה ראשונה) אז היה המזכיר ראש הפירמידה, זה שמחזיק את המושכות ושיכול להזיז את העולם.

    אתה זוכר שאחד הדברים הראשונים שעשית היה להודיע לכל  מאן-דהוא שהתנאי למילוי התפקיד הוא שתעשה את זה במשרה מלאה. שום חלקיות ושום בטיח.

    זה לקח כשנתיים להעמיד את החינוך וגידול הילדים על הרגליים, פחות או יותר.

     

    בדבר אחד היה כשלון חרוץ ומכאיב אבל לא אתה זה שנכשלת. השיטה נכשלה-  "יחס האִמהוֹת". לקח זמן ואתה תפסת שהלינה המשותפת היא היא "בעוכרי האִמהוּת" שבחינוך המשותף הזה, ששלט ביד רמה ברחבי כל התנועה הקיבוצית כמעט. מה זה כמעט? באקראי נודע לך שבדגניה א', למשל, ובקרית ענבים ואפילו בעין-חרוד לא התקיימה לינה משותפת כבר מההתחלה.

    היו שם כל מיני וארייציות אבל הילדים ישנו אצל אמא בעיקר בגיל הרך. כמו שצריך. איך זה? שעה שכל הניסיונות של שאר הקיבוצים לעבור "מלינה משותפת" למשפחתית נתקלו בהתנגדות עזה מצד הנהגות כל הזרמים הקיבוציים.

    אתה זוכר כי מאותו רגע בו השתכנעת שזאת בעיה שצריך לפתור נרתמת לפרוייקט המעבר ללינה משפחתית.  לא היית הראשון ביזרעאל שהעלה את העניין לסדר היום. עוד כשהיית בחו"ל התקיימה באסיפה בקיבוץ יזרעאל הצבעה גורלית בעניין "הלינה".

    נדמה לך שזה נפל על חודו של קול אחד או משהו כזה.ההצעה נדחתה   והורדה מסדר היום. אתה זוכר (וגם סיפרו לך) שהנהגת הקיבוץ הייתה נגד מעבר ללינה משפחתית, בכל נימוק אפשרי:

    א. זה יהרוס את הקיבוץ מבחינה חברתית.

    ב.  חברת הילדים תקרוס.

    ג.  פעילות תרבותית לא תתאפשר מפני שצריך להישאר עם הילדים בבית.

    ד. רמת הדיור ביזרעאל לא מתאימה ואי אפשר לשכן ילדים בדירת חדר או אפילו שני חדרים קטנים. האינטימיות הזוגית תיפגע.

    ה. איחוד הקבוצות והקיבוצים לא מאשר לבנות דירות גדולות בעקבותיו גם הסוכנות שהיא המממנת את הבניה.

    ''

    הלינה המשותפת של הילדים בקיבוצים היא כיום נחלת ההסטוריה. לדעת רבים נוסדה הלינה המשותפת  עקב תנאי השיכון הקשים מאוד של תחילת התנועה הקיבוצית. אז לא היתה זאת אידיאולוגיה אלא הכרח המציאות. גם ב-1906 (דגניה א) וגם ב- 1920(עין חרוד וכו') גרו באוהלים או בבקתות. כשנולדו ילדים, פנו הקיבוצים לבנות בית של ממש על מנת להגן על ילדיהם מפני פגעי מזג אויר ומחלות. הבית הזה לא נועד לכל המשפחה אלה רק לילדי הקיבוץ.

    במשך השנים הצמיח הסידור הזה תורה שלמה של גידול וחינוך הילדים בקיבוץ.

    מה שהיה הכרח המציאות לזמנו הפך לאידיאולוגיה מורכבת ומסובכת שנוהלה על ידי מטפלות, אנשי חינוך בקיבוץ ורשויות  החינוך המשותף במזכירויות התנועות השונות.חשיבה אחרת על לינת הילדים  יוחסה ל"חוסר משמעת" ונידונה לדחיה טוטאלית מצד התנועה. חוץ מבקרית ענבי, דגניה א' ועין חרוד? למה?   למה?

    לאחר קום המדינה החליטו כמה קיבוצים על דעת עצמם לעבור ללינה משפחתית. כאן אתה מצוּוה להיזהר בדברים. אתה זוכר את מה שאתה זוכר, אחרים זוכרים אולי משהו שונה. כך גם בגלל היות הנושא כל כך טעון וגורם למריבות אין-סוף. לדעתך היה ענין הלינה סיבה לעזיבתם של משפחות רבות וגם המקור "לשביתה האיטלקית" בה נקטו אימהות רבות ביזרעאל כלפי בית הילדים.

    אתה זוכר את תורנות השבת בגני הילדים, בה השתתפו כל החברים. אתה זוכר איך אתה וחבר נוסף הייתם "מטפלות של שבת". אתם דאגתם גם לארוחת הצהריים בגן. האוכל של הילדים היה תמיד יותר טוב ממה שיש בחדר האוכל. הילדים, כמובן, אף פעם לא אכלו את כל מה שצריך. חברך ואתה הייתם מחסלים בהנאה את כל מה שנשאר. הילדים כינו אתכם "המטפלת הזוללת". אתה זוכר שאחת מהאמהות החליטה לצפצף על השיטה ולקחה את בתה לישון עם ההורים בשבת אחר הצהריים. הדבר עורר מהומה לא קטנה אבל האמא הזאת ניצחה. היא לא תמיד לקחה את הילדה אבל כשבא לה היא כן לקחה.

    התלונות של רוב האמהות וגם חלק מהאבות כוונו אל כל דבר: המטפלות לא טובות, בגדי הילדים מוזנחים, הילדים חולים כל הזמן ואין עם מי לדבר. אתה סברת, לתומך, כי יש כתובת עם מי לדבר ושזה אתה בכבודך ובעצמך. במהרה נוכחת בטעות. הכתובת או הפירוש היחיד של הבעיה היה: שהילדים ישנו עם אמא ולא לבדם בבית הילדים,  בפיקוחן הדל של שומרות הלילה או שומרי הלילה. ולא יועיל כלום.

    ''


    ופה אתה זוכר משהו שכדאי לשכוח אבל הוא יושב טוב במוח, בעניין הלינה. ילדתכם הגדולה בת מחצית השנה ישנה עם ארבע מחברותיה בבית הילדים. בוקר אחד לפני הזריחה דפק מישהו בדלתכם. אתה קפצת לפתוח. מתברר שזאת שומרת הלילה שהתייאשה מלהרגיע את הילדה הצורחת, והחליטה להביא אותה אל ההורים שירגיעו אותה  ושיהיה שקט. השכבתם את הילדה המכורבלת במיטתכם. לא לקח שניה ואשתך נחרדה והודיעה שזאת לא הילדה שלה!

    שניכם תפסתם חררה גם בגלל מה שקורה לילדה שלכם וגם בגלל מה שעלול לקרות כשהאמא של הילדה הזאת תבוא לבית הילדים ותמצא אותה איננה. אתה התלבשת כרבלת את הילדה בשמיכה ומיהרת אל בית הילדים בצידו השני של הקיבוץ.

    כבר בדלת הכניסה ראית ושמעת את האמא הפולניה שנעלמה לה הילדה. היא תלשה את שערותיה פכרה את אצבעות ידיה וצרחה בדמעות שליש. נתת לה את הילדה. האמא נרגעה.

    ילדתכם שלכם הייתה שקועה בשנת צדיקים ואתה חזרת הביתה. שם האמא ההיא: הלן סימונס שכבר מזמן עזבה את הקיבוץ. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/7/15 01:55:
      יופי של סיפור המשך שבוע נפלא ובשורול טובות מכל הלב שרה קונפורטי בהערכה רבה
        30/6/15 11:15:
      יפה...כתיבה וציור גם כן.
        28/6/15 17:04:
      " שום חלקיות ושום בטיח" איזה דור נפילים, דור שמתגעגעים אליו אחאב....
        28/6/15 12:48:

      צטט: נערת ליווי 2015-06-27 11:01:27

      שיטות נכשלות לא אחת.

      אז והיום. אבל יש להן טבע מוזר.

      לדעת לבחור את האנשים הנכונים לעשות מה שצריך.

      ולגבי לינה. אני לא גדלתי בקבוץ. אלא בכלל בשכונה. אבל המון ממה שכתוב פה מזכיר לי את הילדות שלי. כי ככה גדלנו. ואפילו אמרו עלינו שאנחנו סוג של קבוץ ובאמת היינו כי רוב ההורים עבדו ולא פעם ישנו אחד אצל השני. וכל הורה או משפחה היה זמין בזמן שהוא היה זמין והיינו ישנים ביחד לא מעט פעמים, כל פעם בבית אחר וככה גם גדלנו, בלי מפתחות על הצוואר - סוג כזה של שכונה, אצלנו אגב לא הייתה צרחנית כזאת כי כל קבוצת הגיל שלי היו רק בנים ואז לא היה נהוג שבנים יצרחו או שלא היה להם על מה. כי באמת גדלנו בשכונה מדהימה ואולי זה קצת קשור שמכל הציורים השלישי עם הגג רעפים הכי דיבר אלי הפעם. 

      תודה. לציורים נגיע בהמשך :) 

        28/6/15 12:46:

      צטט: lemira 2015-06-27 18:57:16

      אדם כל כך מיוחד.....איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ???????????????

      יש עוד כמוהו...לא כולם כותבים :) 

        28/6/15 12:42:

      צטט: esty.d 2015-06-27 10:18:14

      אמנון בקר מתאים את עצמו למה שצריך. עם כל התנופה!
      אמנון בקר מקיים את "דין התנועה" גם כשלא ברור לו עד הסוף איך זה מתחבר למה שהוא בעצם חשב על עצמו.
      החשיבה כבר תותאם לעניין שלשמו. והמוטיבציה – זה במהות. איזה איש!

      הלינה המשותפת היו בה רגעי חן, אלה של ההשתוללות לפני השינה, אחרי שהמבוגר של ההשכבה סיים להקריא סיפור והלך מבית הילדים. אחר כך הגיעו הרגעים של השקט, כשכולם כבר נרדמים... ואז היא רצתה את אמא ואבא. ומספרים שבקיבוץ של אז... נראתה כמעט כל לילה דמות קטנה עם פיג'מה רצה במהירות הביתה. לא הייתה אז תאורת רחוב בקיבוץ וכשחתול מיילל קפץ פתאום מעץ, אפשר היה לחטוף שבץ. אז היא רצה מהר מהר. כל לילה. עד שאמא שלה נשברה והפרה את כל הכללים. הילדה ישנה בבית ושיתהפך העולם.
      אחר כך, כשהגיע זמן "שכונת הנעורים" היא חזרה בשמחה אל ה"בלי הורים".
      גם בקיבוץ שלה עברו יחסית מהר הלינה המשפחתית. ילדים צריכים לישון עם הוריהם קבע דור ההמשך והוותיקים קיבלו בהבנה את החזרה למצב הטבעי שהובילו בניהם.

      דרך נכונה ומפוקחת להתבונן על התהליך :) 

       

      כתוב נהדר והציורים כל כך יפים! 

         

        28/6/15 10:36:

      צטט: סיגל ש. 2015-06-25 22:33:37

      נהנתי...כמו תמיד. מהכל... טוב, זה די ברור שהידע שלי מגיע מסיפורים...לגבי הלינה המשותפת שמעתי יותר סיפורים חיוביים משליליים...אצלי אגב, בבית שלי גם אני הנהגתי משמעת של לינה משותפת - בן זוגי אני והילדים במיטה אחת ענקית...נדמה לי שעד שהם הגיעו לגיל חמש בערך..:)

      ווריאציה נפלאה על הנושא!

      סיפור דבור על אופניו וציורים נאים. שבוע טוב.
        27/6/15 18:57:
      אדם כל כך מיוחד.....איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ???????????????
        27/6/15 11:34:

      כתבת נהדר. על הלינה המשותפת שמעתי אך לא חוותי .

      משערת כמו בכל דבר , גם לכך יש  יתרונות וחסרונות.

      הציורים המצורפים קסומים , אוהבת במיוחד את השניים האחרונים

      בעיקר בשל הצבעים העזים , הצבעוניות המאופיינת בציורי אביך.

        27/6/15 11:03:

      עכשיו כש"עליתי" לככב. ראיתי שבכלל הציור הראשון הוא אולי הכי חביב עלי.

      קשה. קשה לבחור. נהדרים כולם. 

        27/6/15 11:01:

      שיטות נכשלות לא אחת.

      אז והיום. אבל יש להן טבע מוזר.

      לדעת לבחור את האנשים הנכונים לעשות מה שצריך.

      ולגבי לינה. אני לא גדלתי בקבוץ. אלא בכלל בשכונה. אבל המון ממה שכתוב פה מזכיר לי את הילדות שלי. כי ככה גדלנו. ואפילו אמרו עלינו שאנחנו סוג של קבוץ ובאמת היינו כי רוב ההורים עבדו ולא פעם ישנו אחד אצל השני. וכל הורה או משפחה היה זמין בזמן שהוא היה זמין והיינו ישנים ביחד לא מעט פעמים, כל פעם בבית אחר וככה גם גדלנו, בלי מפתחות על הצוואר - סוג כזה של שכונה, אצלנו אגב לא הייתה צרחנית כזאת כי כל קבוצת הגיל שלי היו רק בנים ואז לא היה נהוג שבנים יצרחו או שלא היה להם על מה. כי באמת גדלנו בשכונה מדהימה ואולי זה קצת קשור שמכל הציורים השלישי עם הגג רעפים הכי דיבר אלי הפעם. 

        27/6/15 10:18:

      אמנון בקר מתאים את עצמו למה שצריך. עם כל התנופה!
      אמנון בקר מקיים את "דין התנועה" גם כשלא ברור לו עד הסוף איך זה מתחבר למה שהוא בעצם חשב על עצמו.
      החשיבה כבר תותאם לעניין שלשמו. והמוטיבציה – זה במהות. איזה איש!

      הלינה המשותפת היו בה רגעי חן, אלה של ההשתוללות לפני השינה, אחרי שהמבוגר של ההשכבה סיים להקריא סיפור והלך מבית הילדים. אחר כך הגיעו הרגעים של השקט, כשכולם כבר נרדמים... ואז היא רצתה את אמא ואבא. ומספרים שבקיבוץ של אז... נראתה כמעט כל לילה דמות קטנה עם פיג'מה רצה במהירות הביתה. לא הייתה אז תאורת רחוב בקיבוץ וכשחתול מיילל קפץ פתאום מעץ, אפשר היה לחטוף שבץ. אז היא רצה מהר מהר. כל לילה. עד שאמא שלה נשברה והפרה את כל הכללים. הילדה ישנה בבית ושיתהפך העולם.
      אחר כך, כשהגיע זמן "שכונת הנעורים" היא חזרה בשמחה אל ה"בלי הורים".
      גם בקיבוץ שלה עברו יחסית מהר הלינה המשפחתית. ילדים צריכים לישון עם הוריהם קבע דור ההמשך והוותיקים קיבלו בהבנה את החזרה למצב הטבעי שהובילו בניהם.

       

      כתוב נהדר והציורים כל כך יפים! 

         

        27/6/15 07:28:
      מרתק, תודה
        26/6/15 22:32:
      שבת שלום
        26/6/15 21:11:

      צטט: נעמיקה 2015-06-26 16:52:04

      מקרוב ובמשך 4 שנים שמעתי את סיפורי הלינה המשותפת - סיפורים שתמיד הישרו עלי תוגה... תינוקות וילדים אלו, שבגרו עם השנים, וכבר הפכו להורים ולסבים - לא נפטרים עד עצם היום מגידולם הבלתי טבעי... ברור לכל, שהוגי המעשה היו נקיים מכוונות רעות

      עד גיל חמש גדלתי בלינה משותפת. ילדים צריכים לישון בבית של אבא ואימא. הזיכרונות האישיים שלי, די מצחיקים ואין בהם טראומות. 

      אהבנו לשחק "שומרת לילה". על מספר פעוטונים וגנים הייתה מופקדת שומרת לילה שהסתובבה ביניהם במהלך הלילה. היה אינטרקום שבאמצעותו אפשר היה לשמוע אם מישהו בוכה בגן הסמוך.

      בשקט בשקט היינו מתקבצים ליד האינטרקום ובבת אחת מתחילים לצרוח ולבכות ולשאוג. עד שהשומרת הייתה מגיעה לבדוק את המהומה, כולם היו במיטות עושים עצמם ישנים.....וחוזר חלילה. 

        26/6/15 20:24:

      לא הכרתי את החוויה.

        26/6/15 20:10:
      אני אוהבת ביותר את הציור האחרון ואת הצבעוניות המתפרצת שלו. תודה, אחאב
        26/6/15 19:20:
      דןןקא הציור הראשון כאן, זה בצבעי מים, הוא המקורי ביותר. נהדר.
        26/6/15 17:29:

      הפעם גם מצחיק בגלל הסוף.

        26/6/15 16:52:
      מקרוב ובמשך 4 שנים שמעתי את סיפורי הלינה המשותפת - סיפורים שתמיד הישרו עלי תוגה... תינוקות וילדים אלו, שבגרו עם השנים, וכבר הפכו להורים ולסבים - לא נפטרים עד עצם היום מגידולם הבלתי טבעי... ברור לכל, שהוגי המעשה היו נקיים מכוונות רעות
        26/6/15 15:49:
      אבא שלך הוביל שינויים, הייתה לו יכולת לתכנן ולהוציא לפועל את מה שראוי וחשוב, והוא זרע חינוך שאת פירותיו קוצרים היום.
        26/6/15 10:55:

      שבתי. זכרתי שיש לי צילום של חצר גן הילדים בקיבוץ.

      ''

      צולם אחה"צ ולא היו ילדים. זה כל כך שונה מבעיר. נראה כמו הרפתקאה.

      עכשיו אנחנו בימי מחאת הסרדינים.שם למעלה אין להם חזון וסידרי עדיפויות. ואין בולדוזר שמזיז דברים בכיוונים הרצויים לעם.

        26/6/15 10:52:

      אחאב היקר.


      לקרוא את כל הזיכרונות מהתקופה ההיא-

      ולהתבונן ביצירות היפות והצבעוניות של אביך היקר.

      זה עונג ושמחה לנפש ולנשמה.

      שבת שלום.


      ובשורות טובות.

      בברכה

      אהובה.

        26/6/15 07:55:
      היו ימים בעמק והם לא ישובו עוד.
        26/6/15 07:04:
      ממש "בולדוזר". דמות מרתקת.
        26/6/15 05:23:
      אני נהנית מקריאת דבריך הנאה כפולה. ראשית, מבקיאותי בחברה הקיבוצית הכללית (מלימוד אקדמי), ושנית, ובעיקר, מנושא קיבוץ יזרעאל, בו גר, עד היום, מדריכי לתארים המתקדמים באוניברסיטה. ופרט שולי, נושא מחקריי עסק באהרון דוד גורדון. בתו, כידוע, לא נשאה ונפטרה בדגניה. בנו, נשאר בגולה ונהרג בימי מלחמת העולם הראשונה. הוא לא היה נשוי ולא השאיר ילדים. אבל בקיבוץ יזרעאל היו קרובים לא.ד. גורדון מדרגה רחוקה יותר, וכמובן שהתעניינתי בהם. נוסף לטכסט שהעלית נהניתי מאד מהציורים (כציירת בימי צעירותי). תודה על הכל!
        25/6/15 22:33:
      נהנתי...כמו תמיד. מהכל... טוב, זה די ברור שהידע שלי מגיע מסיפורים...לגבי הלינה המשותפת שמעתי יותר סיפורים חיוביים משליליים...אצלי אגב, בבית שלי גם אני הנהגתי משמעת של לינה משותפת - בן זוגי אני והילדים במיטה אחת ענקית...נדמה לי שעד שהם הגיעו לגיל חמש בערך..:)
        25/6/15 21:24:

      צטט: ורד אוריאל 2015-06-25 21:15:16

      בעלי גדל בקיבוץ וחווה את הלינה המשותפת. הוא דווקא זוכר לטובה את הלינה המשותפת, אולי בגלל הגישה האופטימית שלו לחיים. הבנתי שהרוב לא זוכרים את הלינה המשותפת לטובה. כתיבתך יפה והציורים נפלאים בצבעוניותם.

      גם אני זוכר את הלינה המשותפת לטובה. לא זכורות לי טראומות או הפרעות. 

        25/6/15 21:15:
      בעלי גדל בקיבוץ וחווה את הלינה המשותפת. הוא דווקא זוכר לטובה את הלינה המשותפת, אולי בגלל הגישה האופטימית שלו לחיים. הבנתי שהרוב לא זוכרים את הלינה המשותפת לטובה. כתיבתך יפה והציורים נפלאים בצבעוניותם.
        25/6/15 21:11:

      צטט: איילתayeletא 2015-06-25 17:41:24

      הי אמנון ואחאב:) אני בידיוק היום עם הילד חולה יש לו חום גבוה..בלילה היה קשה . אז אחרי אקמול וכוס תה אמרתי לו בוא נראה סדרה במחשב בידיוק כמו שהיה כשהיה ילד קטן. ענין החנוך בקיבוץ ובכלל לא פשוט אז ועכשיו . ובטח שנתנו לך את התפקיד .איש אשכולות , דעתן ובולדוזר מזיז דברים. הלינה המישפחתית מרתק וקשה להבין מי שמחוץ וממרחק הזמן. לא הבנתי עד איזה שנה הייתה אצלכם לינה מישפחתית. בכל אופן הסיפור בסוף די מוטרף.ציורים ניפלאים כולם והצבעוניות בציור האחרון מרגש. תודה אמנון ואשוב.:)

      קיץ 1970 הייתי בן חמש. קיבוץ יזרעאל עבר ללינה משפחתית. אחד הראשונים בארץ. 

        25/6/15 18:43:
      הכרתי טוב את התקופה של הלינה המשותפת בקיבוץ..
        25/6/15 17:41:
      הי אמנון ואחאב:) אני בידיוק היום עם הילד חולה יש לו חום גבוה..בלילה היה קשה . אז אחרי אקמול וכוס תה אמרתי לו בוא נראה סדרה במחשב בידיוק כמו שהיה כשהיה ילד קטן. ענין החנוך בקיבוץ ובכלל לא פשוט אז ועכשיו . ובטח שנתנו לך את התפקיד .איש אשכולות , דעתן ובולדוזר מזיז דברים. הלינה המישפחתית מרתק וקשה להבין מי שמחוץ וממרחק הזמן. לא הבנתי עד איזה שנה הייתה אצלכם לינה מישפחתית. בכל אופן הסיפור בסוף די מוטרף.ציורים ניפלאים כולם והצבעוניות בציור האחרון מרגש. תודה אמנון ואשוב.:)

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין