כל כך הייתי רוצה להגיד לך, אבל אנ'לא יכולה. הייתי אומרת לך, שלא תלכי להקרנות האלה. שבתחושה שלי, הן עוד יהרגו אותך לפני שתחלימי. שאם אומרים שהמחלה נסתלקה, וההקרנות הן "ליתר ביטחון", וותרי עליהן. מה זה "ליתר ביטחון"? יש ביטחון בכלל? יש ערובה? יש הבטחה? אף אחד לא יכול להגיד, שאם תעשי את ההקרנות, לבטח המחלה לא תחזור. אבל אם לא תעשי אותן, והמחלה תחזור, יגידו שזה בגלל שלא עשית אותן. אז אני שותקת. ומתה מפחד. ומחכה. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן, בעיה קשה.
תודה על האכפתיות הרבה...
איזו התלבטות קשה. קשה לדעת מה נכון או טוב יותר.
אני יודעת שההמלצה הגורפת היא לעבור הקרנות למניעה.
בסופו של דבר, זו החלטה של החולה ובני משפחתו.
חיבוק נוסף על זה הקודם.
הי אישה יפה תשמעי לדוד שלי היה סרטן במעי הגס אבל רציני. הוא עבר ניתוח קשה ורצו גם לתת לו הקרנות כמו שאת אומרת ליתר ביטחון. בסופו של דבר הדוד שלי החליט שלא. וכיום הוא בסדר גמור. עצתי לך אבל זאת רק עצה, תבדקי עם כמה רופאים לגבי הסוגיה של אמך והאם כדאי או לעשות הקרנות. ותמיד אפשר לא לעשות ולהיות במעקב תמידי כל הזמן.
בתור אחת שעברה כל כך הרבה בתי חולים וצרות של בריאות אני בעד כמה שפחות לקחת כדורים כמה שפחות לגעת בגוף החלש לפעמים התרופה הכי טובה זה הראש. צריך להפעיל את הראש שהכל בסדר (למרות שלא) וזה מאוד עוזר לי זה עזר. מקווה שעזרתי לך יום נעים
תודה רבה עדנה, מכל הלב. נשיקות.
זהו, שבמקרה שלה, הממוצע הוא שנתיים לאחר ההחלמה...
מאמי שלי
אל תבכי, כי אני בסדר גמור ומחייכת...אני חזקה ויודעת שהכל יעבור ואני כבר אוטוטו אחרי... הכי שמחה לבוא לבקר אצלך ולחזק אותך כמה שרק אפשר...תצייצי חופשי מותק, תוציאי הכל ותתנקי כי את הכי מדהימה בעולם ואלוהים שומר עליך וגם על אמא שלך, הכל יהיה בסדר....את תיראי שבעוד זמן קצר הכל יהיה מאחוריכן ורק אור ואהבה ימלאו לכן את החיים...
מחבקת אותך ומחזיקה אצבעות...דברי איתי מתי שאת צריכה
אני אוהבת אותך
נשיקות לך ולאמא
אוה, אלוהים, עדנה... איזו זכות יש לי בכלל לצייץ לאור מה שאת עוברת. אני כל כך מצטערת שבאת וקראת. אני קוראת אותך ובוכה. תודה תודה תודה לך שבאת לפה, תודה תודה על מילותייך החמות והמחזקות. שאלוהים ייתן לך המון בריאות ואני שולחת לך שפע אהבה וחיזוקים. תודה.
יפה שלי
אני יושבת כאן ומגיבה לך. כאן, בעמדה של האינטרנט במרכז דוידוף , מחכה לתור שלי להקרנה וכל כך מבינה מה עובר לך בראש...
נשמה שלי, אין ברירה...נכון, שזאת לא ערובה, שאני עוברת את הסיוט הזה כבר בפעם השניה ורק אלוהים בשמיים יודע אם זה יחזור שוב או לא...אבל אין ברירה ולו רק בגלל הסיכוי הקטן שזה כן יעזור.
חבקי את אמא שלך, תהיי איתה, קחי אותה לעשות דברים שהיא אוהבת, שתפי אותה בבלוגים המקסימים והמחזקים של חברים שלנו בקפה והכי חשוב, תתפללי בשבילה חזק, תבקשי באמת....גם אני אתפלל בשביל שתיכן...מבטיחה...
אני כאן בשבילך, תמיד, בכל שעה
מחבקת אתכן חזק ושולחת לכן הרבה כח ואהבה
חיבוק ענק
מתובלת
חיבוקים זה יופי....
תודה.
:-)))
אכן, אי ודאות ענקית.
לא יודע על שום עזרה אפשרית בהחלטה, חוץ מתמיכה וחיבוקים...
תודה רבה רחל.
חיבוק ורפואה שלמה!
דילמה כל כך גדולה. נקווה שהכל יסתדר לטובה.
קצר ומדוייק!
נו אם הייתי יודעת, הייתי מבקשת חיבוקים הרבה קודם... :-)))))) תודה!!!
זה נכון, אבל לקחת החלטה שלא לעשות את הטיפול, קשה מאוד. כל החלטה שלא תהיה - צריכה להיות שלה....
ותודה יקירתי.
אוףףףף
וחיבוק !!
כן לא פשוט
באמת נשאר לחבק.
יום טוב.
תמי.
גם הרופאים לא תמיד יודעים, לא הכל רואים,
ונסיון של חולה אחד לא תמיד תקף לגבי אחרים,
ואין לי מילים, רק חיבוק.
תודה מותק. חיבוק מנחם.
תודה, אני אוספת אותם כל בוקר מחדש...
גם אני שותקת.
מחבקת מרחוק
אלה
אכן דילמה רצינית.
מאחל המון כוחות.