כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    סנטה יוספטל - אשת לפידות

    26 תגובות   יום רביעי, 1/7/15, 15:40

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     

     

    סיפור הלינה המשפחתית ואתה, הוא סגה ארוכה ומתישה.

    אבל אתה אוהב להיזכר דוקא בכל מיני פיקנטריות שעל יד סיפור העובדות היבשות, אותן אפשר למצוא בפרוטוקולים.

    כזכור, מכילות רשימות ה"קלנועיות החמוריות" הרבה מאוד מתולדותיך.

    בהקשר הזה אתה מביא את רשימה מספר 29:

     

    על סנטה יוספטל, אשת לפידות ולא על עידן הפוסט-קיבוץ   (29) 14.1.2000

     

    במהלך "בַּאכְּחָאנָאלְיַית" המילניוּם בתקשורת, נקלעה צפייתכם לירון לונדון, שמארח את ותיקי הישוב: 

    את פרופ' מנדלסון, שאיכפת לו רק מעתיד הדו-חיים, את בנו של אבא כהן, האבא של מכבי האש וה"הגנה" בת"א, שהאמא שלו האכילה מרק את כל רעבי העיר, ואת סנטה יוספטל מקב' גלעד, בעלת הזכויות הכל כך רבות בתנועה הקיבוצית.

    כולם אחר שנים רבות מעש, עד מאה ועשרים ויותר, כהנה וכהנה, אמן ואמן.

     

    בלי להיזדקק למקורות, אתם יכולים לציין כי החברה סנטה יוספטל, ילידת גרמניה, הפסיקה את לימודי הכלכלה והפיננסים במולדתה ועלתה ארצה עם הרבה חברים.

    אחרי שנות הכשרה רבות, כמו שהיה מקובל אז, הם הלכו להקים קיבוץ בפּיסְטִין אחד, במזרח רמות מנשה, איפה שיש יותר אבנים וסלעים מאשר אדמה והכביש לשם הוא "קוּל דֶה סָאק" עד עצם היום הזה.

    אדמות האלה כונו "חוּבֵּיְיזָה בּוּטִימָאט" (משהו כזה) ושם המקום על פי השלט, הוא "אבן יצחק". בפי תושבי המקום ובפי כל העם קרוי המקום  דווקא "גַלְעֵד", כמו של"חרמונים" קוראים דווקא "חמדיה", ול"רמים" קוראים דווקא  "מנרה". שיהיה.

     

    על ה"ייקים" אפשר לסמוך. תוך זמן קצר הם הקימו שם קיבוץ לתפארת. סנטה יוספטל היתה תמיד בתפקידים מרכזיים:

    עבודה, ריכוז משק, מזכירות ה"איחוד", חברת כנסת (שפרשה באמצע מרוב שיעמום), מאכערית במפא"י ובכלכלה בכלל ומה לא. פעם (אולי יותר מפעם) היא היתה אפילו מזכירת קיבוץ גלעד. הקו למטה: סנטה אשת לפידות.

     

    במהלך הראיון  בטלביזיה הסכימו הותיקים עם המראיין, כי היום זה כבר לא מה שהיה פעם.  סנטה אפילו ציינה שקיבוץ זה היה טוב לימים ההם.

    מפליא אותה להיווכח שיש עוד כמה קיבוצים הדבקים בשיטה, באדיקות רבה.

    "תוך עשרים שנים, מקסימום, לא יישאר כלום מהקיבוצים, אולי ישובים קהילתיים עם  זכרונות על סולידריות", סיכמה את דבריה.  

    קצת מתסכל לקלנע אחרי ארבעים  ושמונה שנים בקיבוץ ולשמוע גם את הלביאה הזאת מדברת ככה.  מרוב תיסכול הקלדת צ'יק צ'אק  שני דפים של "תאזיסים" לניתוח המצב הקיים, חומר שיכול להספיק לשלשה ספרי הדרכה.

    ''

     

    שבת, וקראת את המוקלד ונוכחת בעליל שהכל חכמה שלאחר מעשה.

    תיכף גם התחוור לך שאין לך שום חשק לברר מה קורה בגלעד ומה קורה אצל סנטה ומה קורה אצל כל מה ואצל כל מי שכותבים עליהם בעיתונות הקיבוצית.

    כל מה שהתכוונת פה מלכתחילה זה רק להיזכר, בגעגועים, בלפחות ארבע הפעמים, בהן היה לך שיג ושיח אישי, פנים אל פנים עם החברה יוספטל. זהו.


    אז מתי שהוא  ב-1967, כשהיית מזכיר המשק, (קדנציה א' ), היתה מועצת ה"איחוד" בכפר המכבייה. זה היה באמצע הקרב הגדול על הלינה המשפחתית, שאתה אישית, ניהלת גם פה וגם בכל מקום אחר.  

    קיבלת שם את רשות הדיבור ועלית לנאום בהתרגשות לטובת העניין. מי שזוכר אותך נואם, שם לב לתיאטרליות הטבעית  והמוגזמת שבאורח דיבורך, מה שלפעמים הצחיק את השומעים.

     

    אתה זוכר מצויין את כצל'ה מנחל עוז (אז מזכיר המשק והיום במפעל הפייס) מדרבן אותך להפגיז עוד יותר, לטובת דעתו האישית (ואולי נגד דעת קיבוצו).

    באמצע נאומך שמעת וראית שתי קריאות ביניים בולטות. אחת מפי אברהם אדרת, (מדריכך בתנועה), שצעק בהתלהבות:

    "איזה פאתוס!!! כמו בימים ההם!" והשנייה מפי מזכירת ה"אחוד", סנטה יוספטל, שהתריסה בביטול משועשע:

    "מה זה פה, הצגה?   עם דיבורים כאלה תלך לתיאטרון!! "  (פגישה ראשונה).

     

    כחודש אחרי זה זימנה מזכירת ה"איחוד", סנטה, אותך לשיחה קצרה בעקבות החלטת קב' יזרעאל  לעבור ללינה משפחתית.

    אתה צפית שתקבל על הראש בגלל מרדנות והיית מתוח.

    במשרדה ב"בית האדום"  כיבדה אותך סנטה בספל קפה והתעניינה לדעת מה קורה ביזרעאל בכלל ובעניין הזה בפרט. דיווחת לה מה שדיווחת.

    היא הגיבה: "תדע לך שאני מבינה אתכם טוב טוב. לא איכפת לי שתעברו ללינה משפחתית,  אבל שתדע לך שיהיו לכם צרות נוראות עם הכסף לבנייה וכל הכרוך בזה".  (פגישה  שנייה).

     

    ''

     

    כמה חדשים אחר כך, ואתה כבר באוניברסיטה, לומד תיאטרון ופילוסופיה, יצא לך לתפוש טרמפ   ב"קונטסה" של פעיל התנועה וופה ז"ל, שנסע לתל-אביב. 

    בדרך הוא היה צריך לקפוץ לקיבוץ גלעד, לאסוף מישהו. להפתעתך הוא "אסף" את מזכירת ה"איחוד", סנטה יוספטל וגם את לוטֶה מוֹקְרִי, מועדת החברה של התנועה. 

    שתי בנות החמשים פלוס, השובבות, התיישבו בניחותא מאחור.

    וופה, שהיה נהג די פראי, נאלץ להתאפק  ולנסוע בואדי מילק,  שהיה אז דרך לא כביש וכביש לא דרך, רק  60 ק"מ לשעה.

    את לוטה מוקרי היכרת היטב מתקופת המיזכּוּר (לא תגיד עכשיו למה...) והיתה פגישה לבבית ומחוייכת. סנטה העירנית מהרה להיזכר ולוודא מי אתה, בדיוק, ושאלה בנימוס, מה אני עושה כיום?

    אתה הזכרת לה את קריאת הביניים ההיא וסיפרת לה שאתה לקחת אותה מאז ברצינות והלכת ללמוד תיאטרון באקדמיה.  זה  חיסל  לגמרי  את המעצורים האתניים  של  שתי הייקיות, שבלי יכולת להבליג, פרצו בצחוק היסטרי.    (פגישה שלישית).

     

    בתחילת 1970 , ביום ששי בצהריים, הזעיקו אותך לטלפון במזכירות  והודיעו לך שאתה חייב באופן דחוף לצלצל מיד למזכירות קב' גלעד. 

    בלי מושג למה, צלצלת וענתה לך בקול קצת נבוך, המזכירה של גלעד, הלא היא סנטה יוספטל. לאחר שהתגברה על עכבה כלשהי, הודיעה לך שיש להם חג 25 שנים ליסוד המשק והיא רוצה לפגוש אותך כמה שיותר מהר אצלך.

    למחרת, בשבת בצהריים, דפקו בדלת, היא ועוד בחור צעיר מבני המשק. סנטה התיישבה על הפוטל הויקטוריאני עם הקטיפה הירוקה, שהיה לכם אז, הזמינה כוס תה והציגה את הבחור בתור מי שכתב איזה חומר לחגיגה. "אני מבקשת שתקרא את זה".

     אמרה ושלפה חמשה דפים מתוקתקים צפוף והושיטה לך. 

    "עכשיו"? שאלת. "כן", ענתה. "אנחנו נחכה בסבלנות."

    קראת את הדפים ביסודיות. הרמת את העיניים מהכתוב ושאלת:

    "ומה עכשיו"?  "מה אתה חושב על זה?" הקשתה סנטה.

    ענית שאתה חושב שזה  חומר גלם לאירוע של חצי יובל. 

    "אתה יכול להפוך את זה לטקסט של הצגה?" שאלה סנטה.

    "אני חושב שכן" הצהרת בבטחון עצמי מוגזם.

    "תגידי, סנטה, את קראת את זה?" הוספת.

    "בטח שקראתי" הפטירה. "מה בדיוק זה צריך להביע?" המשיכה בסקרנות ובחרדה.  ענית שוב, בלי למצמץ:

    "אם אני אכתוב את המחזה לפי מה שאני מבין ממה שכתוב פה, אז יש פה לפחות קטע אחד טעון חומר נפץ של צעירים נגד ותיקים. אני לא בטוח שזה מקובל עלייך."


    הבחור שכתב את הדפים ולא הוציא מלה, הנהן בלהיטות לשמע דבריי, ונראה שהנושא דוסקס כבר לעומק לפני הפגישה אצלך.

    "זה באמת קשה בשבילי, גם מה שכתוב פה וגם זה שאני לא בעסקי תיאטרון"  ענתה סנטה.

    "אבל חג ה-25 חשוב מאד בשבילנו. אני מקווה שזה יהיה חג חצי יובל ולא משהו אחר"  פסקה.

    שאלת בסקרנות, מי יביים?

    "אתה" הבהירה בלשון בלתי משתמעת לשתי פנים. (זה היה בסוף שנה ב' באוניברסיטה והיית משוכנע שסנטה יודעת שהתנועה משלמת את שכר הלימוד) .

     

    הצגת חג העשרים וחמש בגלעד אולי לא הייתה הכי משוכללת מכל עבודותיך בתחום. אבל היא הייתה מפוצצת מעשרות שחקניות ושחקנים, מלאי התלהבות, ולמעלה מאלף צופים מריעים ומוחאים כפיים, גם באמצע ההצגה, בקטע הטעון ההוא .

     

    במהלך החזרות לא היססה סנטה להתערב והיא הצליחה לשלוף ולגרש, טוטאלית מההצגה את מלאך המוות בעל הנוכחות הנצחית בכל חגיגות היובל שעשית. (פגישה רביעית)

     

    ''

    היו עוד פעמים לא חשובות, למשל ב-1976, כשקפצת לדבר עם יואב נטע, המוסיקאי של ההצגה ההיא, בענין הצגת "מישהו" באפיקים והגעת לגלעד בבוקר, אחרי שבאותו לילה כילתה שריפה ענקית את כל שטחי המרעה סביב המשק.

    מצאת שם את סנטה יוספטל רכזת המשק מתרוצצת בכל מקום ובקול ניחר ובעינים דומעות כמעט שלא אומרת "שלום", רק "תראה מה קרה לנו".       

     

    בטלביזיה, היא אמרה את זה על כל התנועה הקיבוצית, בקול צלול, בלי דמעות, בלי למצמץ, מפוכחת ושלווה.

    סנטה אשת לפידות, שעד לא מזמן עשתה משמרות  בתעשייה.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/7/15 12:14:
      האם זיכרונות אלה יכרכו גם לספר? הציורים עזי מבע ! אהבתי מאד
        6/7/15 11:56:

      זה כל כך מעניין ומרגש להיכנס לתוך ראשו ומחשבותיו של אמנון בקר.
      והוא אכן פורש את אלה בנדיבות בתוספת האסוציאציות ותתי הסיפור המתבקשים לו...
      בתוך כך, הוא נוגע בנגיעה מרפרפת גם בזיכרונות ובאסוציאציות שלי.

      וסנטה יוספטל, האישה והאגדה, ראו לה שתיזכר גם דרך הפילטר המשועשע של אמנון בקר.

        5/7/15 22:46:

      צטט: איילתayeletא 2015-07-01 23:19:54

      הי אמנון ואחאב :)מיפגשים מענינים היו לך עם החברה היקית סנטה אשת לפידות . נראה שעברה משבר אידיאולוגי וכאדם הייתה נוקשה ולא גמישה.אבל היחסים בינכם יצרו אצלך אדרנלין ובסופו של דבר הרעיון הקיבוצי השיתופי והסולידריות היה שווה מאבק. ואצלכם ביזרעאל הוא ממשיך ובועט. ההצגה בחגיגות היובל כנראה חויה שלא תישכח וגם הובילה להצגות נוספות כמו "מישהו". מאוד אהבתי את הציורים של המעיין. כל כך חי שמרגישים את המים. גם הגירסא של מנכש בסלק סוכר חזק. תודה אמנון. ותודה אחאב שאתה מביא מזכרונותיו :)

      תודה לך :) 

        5/7/15 22:45:

      צטט: אביבי32 2015-07-01 21:13:49

      שירתתי בנח"ל סיני (של נעמי שמר) עם חברי גרעין לקבוץ גלעד

      ושבת אחת הגיעה יוספטל לבקר אותם -ארוע שחרוט בזכרוני.

      ,

      כמי ששקוע עמוק בענף הבניה, ראוי לציין שבעלה גיורא יוספטל

      היה בתחילת שנות ה-60 היה שר השכון.

      סנטה וגיורא - צמד חמד שעקר ברים הזיז גבעות ובנה מדינה

        5/7/15 22:44:

      צטט: חני.א 2015-07-01 16:22:33

      תמיד תמיד אחאב זה הצכיקים נגד הוותיקים בעיקר על אידיאולוגיה,פרזיתיות,כסף למבוגרים,פנסיה.. נו הדסרים הרגילים. התמונות יפות וגם הכתוב

      עולם כמנהגו ...

        5/7/15 22:17:

      צטט: אהובהקליין 2015-07-03 08:40:17

      אחאב היקר.

      נהניתי מאד כמו תמיד-

      לקרוא על הזיכרונות מאותם ימים ,על אישה משכמה ומעלה ועל חיי הקיבוץ.

      אני אישית נזכרת בימים היפים בתקופת ילדותי - לימודיי בקיבוץ: בארות יצחק.

      אוהבת מאד את  היצירות הנהדרות של אביך-

      המעטרות בעוצמה ובכישרון את הטקסט המעניין.

      ד"ש לאביך היקר.

      שבת שלום ומבורך.

      בברכה

      אהובה.

      תודה אהובה. מקריאים לאבי את בתגובות

        5/7/15 22:14:

      צטט: נערת ליווי 2015-07-03 09:02:29

      תענוג לקרוא.

      והציורים כתמיד נהדרים !! :))

       

      רק לא הבנתי מהי אותה רשימה 29.

      (מותר ללחוש? רוצים ספר. ספר!! וכן כזה כמו כאן עם ה-ציורים)

      לשון בחוץלשון בחוץ מותר לחלום

        5/7/15 22:12:

      צטט: נויאור 2015-07-04 18:52:12

      תמיד היו קרבות על הלינה המשפחתית והשנויים במערכת הקיבוצית והגברת צדקה נעשה שנוי גדול בכל מה שהייה פעם להיום במערכת שהייתה יותר שיתופית ובעזרה ההדדית בין הקיבוצים מה שאיננו היום(אולי רק בעת מלחמה יש את הנתינה שהייתה פעם) . והציורים כמו תמיד יפים .

      בזמנים קשים הלכידות וה"ביחד" באים לידי ביטוי ומעניקים יתרונות רבים. 

        5/7/15 22:10:

      צטט: בלהה ד. 2015-07-05 10:31:45

      כחניכה בתנועת הצופים באמצע שנות העשרה לחיי (בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת) הגענו למחנה עבודה בקיבוץ גלעד ושם שמעתי לראשונה על סנטה יוספטל. היתה זו תקופה יפה וחווייתית ועד היום יש לי זכרונות נעימים וטובים מהקיבוץ ובמיוחד זוכרת את השעה 4 אחה"צ אז ביקרנו אצל המשפחה המאמצת ושיחקנו עם העוללים הקטנים שהגיעו מחדרי הילדים. אז כנערה לא ראיתי בעיה בכך אך יותר ויותר שומעים היום את תוצאות העדר הלינה המשפחתית בקיבוצים בתק' ההיא שפצעה לבבות צעירים ושהצלקות נשארו בהם עד היום.

      היו זמנים.

      אני חושב שהלינה המשותפת היא רק חלק מבעייה רחבה יותר.

      החינוך בקיבוץ גידל קיבוצניקים מצויינים, פטריוטים ציוניים ואנשי צבא וביטחון, אבל לא הכין את בני הקיבוץ למציאות בחוץ. 

        5/7/15 10:31:
      כחניכה בתנועת הצופים באמצע שנות העשרה לחיי (בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת) הגענו למחנה עבודה בקיבוץ גלעד ושם שמעתי לראשונה על סנטה יוספטל. היתה זו תקופה יפה וחווייתית ועד היום יש לי זכרונות נעימים וטובים מהקיבוץ ובמיוחד זוכרת את השעה 4 אחה"צ אז ביקרנו אצל המשפחה המאמצת ושיחקנו עם העוללים הקטנים שהגיעו מחדרי הילדים. אז כנערה לא ראיתי בעיה בכך אך יותר ויותר שומעים היום את תוצאות העדר הלינה המשפחתית בקיבוצים בתק' ההיא שפצעה לבבות צעירים ושהצלקות נשארו בהם עד היום.
        4/7/15 18:52:
      תמיד היו קרבות על הלינה המשפחתית והשנויים במערכת הקיבוצית והגברת צדקה נעשה שנוי גדול בכל מה שהייה פעם להיום במערכת שהייתה יותר שיתופית ובעזרה ההדדית בין הקיבוצים מה שאיננו היום(אולי רק בעת מלחמה יש את הנתינה שהייתה פעם) . והציורים כמו תמיד יפים .
        3/7/15 09:02:

      תענוג לקרוא.

      והציורים כתמיד נהדרים !! :))

       

      רק לא הבנתי מהי אותה רשימה 29.

      (מותר ללחוש? רוצים ספר. ספר!! וכן כזה כמו כאן עם ה-ציורים)

        3/7/15 08:40:

      אחאב היקר.

      נהניתי מאד כמו תמיד-

      לקרוא על הזיכרונות מאותם ימים ,על אישה משכמה ומעלה ועל חיי הקיבוץ.

      אני אישית נזכרת בימים היפים בתקופת ילדותי - לימודיי בקיבוץ: בארות יצחק.

      אוהבת מאד את  היצירות הנהדרות של אביך-

      המעטרות בעוצמה ובכישרון את הטקסט המעניין.

      ד"ש לאביך היקר.

      שבת שלום ומבורך.

      בברכה

      אהובה.

        2/7/15 20:30:

      אחרי שלפמח חוציים ראיתי את "כנרת כנרת" של אלתרמן בביצוע תיאטרון חאן הרגשתי לגמרי בבית בסיפור זה. אני ממשיכה ותוהה איך נשתמרו כל הזכרונות האלה לפרטי פרטים.

        2/7/15 13:50:
      טוב להתרפק על זכרונות מהסוג הזה..
        2/7/15 11:09:
      זכרונות צבעוניים....
        2/7/15 09:56:

      אחאב חברי נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך

      התמוגגתי לקרוא!  ולהכיר את הדמות הנשית הזו - סנטה יוספטל.

      והציורים של אביך  יפהפיים והצבעוניות בהן שובה את העין והנפש

      * יום טוב ומבורך

        2/7/15 09:20:
      תענוג ....והציורים נפלאים...
        2/7/15 08:56:

      יופי של פוסט. כרגיל יש לומר.

        2/7/15 08:33:
      תודה, אחאב, שאתה משתף אותנו. הציורים הם מרגשים. שבת של שלום
        2/7/15 07:09:
      תודה על השיתוף בחיי הקיבוץ. מבחוץ כה פסטורלי ובפנים גועש. ציורים נהדרים
        1/7/15 23:19:
      הי אמנון ואחאב :)מיפגשים מענינים היו לך עם החברה היקית סנטה אשת לפידות . נראה שעברה משבר אידיאולוגי וכאדם הייתה נוקשה ולא גמישה.אבל היחסים בינכם יצרו אצלך אדרנלין ובסופו של דבר הרעיון הקיבוצי השיתופי והסולידריות היה שווה מאבק. ואצלכם ביזרעאל הוא ממשיך ובועט. ההצגה בחגיגות היובל כנראה חויה שלא תישכח וגם הובילה להצגות נוספות כמו "מישהו". מאוד אהבתי את הציורים של המעיין. כל כך חי שמרגישים את המים. גם הגירסא של מנכש בסלק סוכר חזק. תודה אמנון. ותודה אחאב שאתה מביא מזכרונותיו :)
        1/7/15 21:13:

      שירתתי בנח"ל סיני (של נעמי שמר) עם חברי גרעין לקבוץ גלעד

      ושבת אחת הגיעה יוספטל לבקר אותם -ארוע שחרוט בזכרוני.

      ,

      כמי ששקוע עמוק בענף הבניה, ראוי לציין שבעלה גיורא יוספטל

      היה בתחילת שנות ה-60 היה שר השכון.

        1/7/15 16:22:
      תמיד תמיד אחאב זה הצכיקים נגד הוותיקים בעיקר על אידיאולוגיה,פרזיתיות,כסף למבוגרים,פנסיה.. נו הדסרים הרגילים. התמונות יפות וגם הכתוב
        1/7/15 16:02:
      הציורים הם עבורי "אופרה אחרת", אליהם אני קרובה משחר נעורי. ראיתי , שבתי וראיתי, והעיקר - נהניתי.
        1/7/15 15:59:
      נהניתי לקרוא את כל ה"קרבות הפנימיים" בתנועה. הייתי רחוקה מהווי זה, מרחק רב. לגבי, היו קיבוצים, בעלי אידיאולוגיה, שדבקו בה, ולא נסוגו מעמדתם.

      ארכיון

      פרופיל