כותרות TheMarker >
    ';

    Animatorit

    אנימטורית.
    אנימציה ולא רק.

    ארכיון

    הנביא מגיע לישראל: על האנימציה ועל המוזיקה

    0 תגובות   יום חמישי, 2/7/15, 17:32

    ''

     

    הנביא הוא אחד הסרטים המדוברים בעולם האנימציה כרגע. הסרט יגיע לפסטיבל ירושלים שיחל בשבוע הבא ולאחריו לפסטיבל אנימיקס. הנביא מנסה לפנות לקהל של ילדים, אך מציג בו בזמן קטעים אמנותיים מרהיבים של תשעה מהאנימטורים הטובים בעולם. תוך כדי, מאחורי הקלעים הוא מדגים תהליך עבודה מעניין בחיבור בין מוזיקה לאנימציה. 

     

    אחד הפרוייקטים השאפתניים שבוצעו בשנים האחרונות הוא סרט האנימציה הנביא, על פי ג'ובראן חליל ג׳ובראן, שפתח את פסטיבל אנסי ועומד להגיע אלינו לפסטיבל ירושלים ולאחר מכן לפסטיבל אנימיקס התל אביבי. בירושלים הוא יוצג במסגרת סרטי הילדים ובתל אביב כסרט הפתיחה למבוגרים. מי צודק ולמי זה מתאים יותר? כנראה שניהם, אבל קהל היעד במקרה הזה משני כנראה. לחובבי אנימציה, אמנות ומוזיקה יש סיבות אחרות לצפייה.

     

    הסרט מספר על ילדה בשם אלמיטרה שאינה מדברת מאז אביה נפטר. היא פוגשת במשורר, שמדובב בקולו של ליאם ניסן. בכל פגישה שלו עם הילדה ועם תושבי המקום הוא משמיע דברי חוכמה שהופכים לאנימציה אל מול עיננו. תוך כדי כך אנו עדים למזימה להוציא אותו להורג ולאומץ של אלמיטרה ואמא שלה (שמדוברת בקולה של סלמה הייק, שגם הפיקה את הסרט) להציל אותו. הנה פגישתם הראשונה של הנביא עם אלמיטרה:

     

    ''

     

     

    תשעה אנימטורים, תשע טכניקות

    החלק המעניין ביותר בסרט הוא מגוון הטכניקות שמאכלסות אותו. כדי לבצע את הסרט נבחרו אנימטורים מהטובים והמוכרים בעולם, לפחות בעולם האנימציה, כדי לאייר את הפואמות של ג'ובראן. את סיפור המסגרת ביים רוג׳ר אלרס, שביים את מלך האריות. עבור כל פואמה, כל אנימטור קיבל שיר אחד והעביר את הפרשנות האישית שלו בעזרת האנימציה והקו האישי שלו.

    ג׳ואן גראץ, אנימטורית ותיקה שיוצרת את האנימציה שלה בעזרת צבע של ממש שנמרח פיזית בעזרת הידיים, סיפרה לי שכל אנימטור קיבל מספר שירים לבחירה וכל אחד בחר בפואמה אליה התחבר. ״בתחילה בחרתי את השיר על החוק״ היא אומרת ומוסיפה כשהיא צוחקת ״כי הוא הכי קצר״. אבל בסופו של דבר הטקסט הזה לא נכנס לסרט והיא נאלצה לבחור פואמה אחרת, שיצאה דווקא הארוכה ביותר מבין הקטעים - כארבע דקות.

     

    הנה הטריילר שבו אפשר להציץ מאמצעו מעט (ופחות מדי) בטכניקות השונות:

     

    ''

     

     

    מטרתו של סיפור המסגרת היא לקרב את הקהל ולהפוך את הסרט לכל המשפחה. ״סלמה הגיעה עם הרעיון להוסיף לסרט ילדה״ מספר רוג׳ר אלרס הבמאי, שבא ממסורת ארוכה של סרטי דיסני. ״בתחילה חשבתי שזה יהיה סרט אמנותי למבוגרים, אבל סלמה רצתה שזה יפנה גם לילדים קטנים״.

     

    סיפור המסגרת של אלמיטרה מבוצע באנימציה תלת מימדית. ״במקור״ מספר הבמאי ״התכוונתי לעשות סרט מצוייר״ ואכן הדמויות מעוצבות כדמויות מצויירות, אלא שאז, משיקולי זמן ותקציב, הוחלט לבנות את הדמויות בתוכנה תלת מימדית ולהשאיר את הרקעים מצויירים. על האנימציה הגמורה והמרונדרת אנימטורים מדיסני ישבו והוסיפו פרטים כמו קמטים בפנים ובבדים המתנופפים. למרות ההשקעה, החלק החלש הוא דווקא סיפור המסגרת שמתפקד כסרט ילדים חביב עם דמויות בסטייל שכבר ראינו. הנביא שלנו מעוצב כמו נסיך דיסני של ממש ולאורך כל הסרט זה מרגיש מעט מוגזם. ובכל זאת הקטעים האמנותיים מחפים על כך.

     

    בתוך סיפור המסגרת, דברי החוכמה מונפשים בדמיון רב על ידי תשעה אנימטורים: Tomm Moore, Michal Socha, Joan Gratz, Nina Paley, Bill Plympton, Joann Sfar, Mohammed Harib, Paul and Gaëtan Brizzi.

    כל אנימטור יצר בטכניקה האופיינית והמוכרת שלו או שלה ובסוג הנושא שעניין אותם, ביחס לשיר. כך למשל ביל פלימפטון מצייר ישיירות על נייר באסוציאציות חופשיות ומטמורפוזות. ג'ואן גראץ שמוכרת בעבודת האצבעות שלה, ציירה בצבעים עד שטביעות האצבעות כמעט ונעלמו. ונינה פאלי חוזרת לעיצובים נאיביים כמו ב"סיטה שרה בלוז".

     

    ''



    מוזיקה ואנימציה

    התהליך המוזיקלי היה אחד החלקים המעניינים ביותר בסרט. חלק מהפואמות מוקראות וחלקן מושרות. כך למשל העבודה של נינה פאלי מתפקדת כקליפ קטן. תהיתי במהלך ההקרנה האם היתה זו בחירה של כל במאי אנימציה או הגיע מהתסריט המקורי והאם המוזיקה נכתבה עבור האנימציה או האנימציה צוירה מתוך הקשבה לצלילים.

    מאוחר יותר שמעתי מהבמאי והאנימטורים שתהליך העבודה היה הדדי. האנימטורים החלו בתהליך לבד, עם הטקסט בלבד ובלי לראות את שאר התסריט. אחרי שהיתה התחלה של אנימציה, המוזיקאי החל להלחין תוך שהוא מושפע האנימציה והקצב שלה. או אז, האנימטורים קיבלו סקיצה של המוזיקה והושפעו ממנה אף הם. כך נמשך התהליך בהפריה הדדית עד הסוף.


    המקרה של נינה פאלי ("סיטה שרה בלוז") שהיה נראה מושלם הוא סיפור משעשע. האמת היא שנינה פאלי כלל לא רצתה שהאנימציה שלה תהיה חלק משיר דמוי מיוזיקל, אלא יצרה את העבודה על פואמה מוקראת. הבמאי בשלב מסויים פנה אליה ואל אנימטור נוסף ובישר שהקטע שלהם יהפוך לשיר. נינה הזדעקה, זה היה נשמע לה לא סביר, אך התרצתה בסוף. האנימציה הסופית מדוייקת יחד עם המוזיקה ונראית כאילו נבניתה לזה וקשה לדמיין רעיון אחר. התוצאה בקטעי הפואמות אינה כשל מיוזיקל של דמויות שמתחילות לשיר אלא מאוד אמנותית וסוחפת.

     

    אם מסתכלים על הנביא כסרט שלא צריך להחזיר הכנסות, הייתי מעדיפה לצפות בפואמות האמנותיות ללא סיפור המסגרת, ביחד וגם בכל קטע בנפרד. אפשר לומר שזו תוכנית נהדרת של סרטים קצרים. אבל אני מבינה את גישת המפיקים. ללא סיפור המסגרת זה היה נשאר רק במעגל הצר של פסטיבלי האנימציה הנישתיים ולחובבי אנימציה אמנותית כבדים. עם סיפור המסגרת זה קל יותר לעיכול ומספק נקודת התייחסות על מה מדברת כל פואמה.

     

     

    ====

    עוד באותו נושא:

    זוכי פסטיבל אנסי 2015 - ארוכים וקצרים

    הזוכה הגדול בפסטיבל אנסי 2015 - קונסטנטין ברונזיט

    מה קורה בפסטיבל האנימציה אנסי 2015 - דיווח מהשטח

    צייר לי קליפ - כשבטמן רקד עם מרלין מונרו - על קליפים באנימציה באנסי. כתבה ב-YNET

    ארני ביסקוויט - אדם אליוט עם סרט חדש בפסטיבל אנסי


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      talotan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סינמסקופ - יאיר רוה

      זאב זאב

      אמנון וינר