כואבים לי השורשים של השיער כי הוא כל הזמן מתוח גם כשהוא פזור מול מילים על ספת הפסיכולוגית שלפי הפרשנות הקיצונית שלי טוענת שהרסת לי את החיים בגדול ובגללך אני תמיד אשנא את עצמי ובגללך אני תמיד מתחיל קילומטר מתחת לרצפה ואתה בסך הכל זכרון קטן של ריקנות גדולה של השוואה של תחרות נבזית שתמיד אהיה בה המפסיד וכל החיים אני פוגש אותך באנשים אחרים שתמיד יהיו יותר יפים ממני יותר גברים ממני יותר ממני
אתה יודע עומר, אתה מסוג האנשים האלה שבונים להם אנדרטאות קלישאה מטופשת של מדים ועיניים כחולות שהופכות טיפוסים כמוני לחולי נפש לכוססי ציפורניים אתה מסוג האנשים האלו שקמים כשאני הולך לישון שבוכים על הגבורה שלהם בעודם בחיים שאוהבים לאהוב מתוקים כמו צרבת שמשום מה רק אני מרגיש.
|