מה הייתם אומרים אם היה בא מומחה לשכונה שאתם מתגוררים בה לאורך 30 שנה ומספר לכם שהרוח בה נושבת בעיקר ממערב למזרח? הייתם אומרים לו שלפעמים הרוח נושבת בכיוון שמכוונים אותה – למשל יזמי מטמנת המפגע המתכוונים להערים טונות של פסולת בניין בסמוך – יותר מדי סמוך – לשכונת הגבעה הצרפתית ולכפר עיסאוויה.

אך התושבים יודעים לאן הרוח נושבת. יודעים שרוח מזרחית תביא אל בתיהם אבק ולא רק. בתוך שבועיים ולאחר אסיפה במנהל הקהילתי נבחר ועד פעולה שיש לי הזכות להיות חלק ממנו. מעולם לא ראיתי פרץ אנרגיה אזרחית נחוש כל כך כמו בשבועיים האחרונים. הגרעין הקשה של פעילים הלך והתרחב. יותר חתימות על העצומה. יותר תרומות לקופת הועד שהחל לנהל מאבק ציבורי ומשפטי.

מה מניע את החברים בועד הזה שמורכב מבני גילאים שונים, יהודים וערבים, נשים וגברים, סטודנטים וגימלאים? בפשטות, מאבק על הבית. על איכות החיים. על הזכות לנשום אוויר ירושלמי צח.

לפעמים, מטרה ברורה וחדה שכזאת גורפת וסוחפת הרבה יותר מאשר פעילות בשורות מפלגה למשל. מפני שהאיום נראה ברור וממשי. ומפני שרבים גילו לפתע שהם אוהבים את השכונה שלהם. לא מוכנים לראות שמץ של פגיעה במרחב שבו בנו את ביתם. בקרב הזה - המנהל הקהילתי והצוות המוביל אותו הולך עם התושבים יד ביד. לא מסתפק בהצהרות ובמילים בלבד. שותף מלא לפעולה. 

החיים בירושלים מספקים אתגרים רבים. בשכונה שלי יש כמה נוספים. בימים האלה אני רואה שוב שאנחנו עומדים בהם. בלי לוותר.