הפוליטיקאים, "שותפיו הטבעים" בקואליציה צרת המידות ועמוסת התלאות שהיא מביאה על ישראל, שתלויים בו כבר שנים על גבי שנים, החלו להבין - כמו בלול התרנגולות - שאחוריו של ביבי מדממים והחלו לנקר בהם. ביבי מרגיש שסופו הפוליטי מגיע והפניקה אחזה בו. הוא החל להבין את טעותו הקולוסלית: כל חייו חשב שהוא (כמובן רק הוא "הקוסם") יכול לשקר את כולם כל הזמן והנה, שוד ושבר, האנשים שהיו מאז ומתמיד תלויים בו פוליטית כבר לא מאמינים לו. אז מה עושים, מה עושים, מהר ריבון העולמים מה עושים? כמו כל פושטי הרגל לדורותיהם מנסים להרחיק את הקץ. זה תפקידו של עבדו הנרצע יובל שטייניץ: שולחים אותו לתקשורת עם אותם השקרים השגורים שאולי כששטייניץ אומר אותם מישהו אולי יאמין. דבר שני - פונים ליולי אדלשטיין, המשתף פעולה מסוגו של יהודה ווינשטיין ודוחים את ההצבעה בכנסת למועד בלתי ידוע, שיהיה זמן לחשוב. טוב - איזה מזל, רווח של כמה ימים, דאעש הורג חיילים מצריים על יד הגבול, יש הזדמנות להפחיד אבל זה זמני עד שהצבא המצרי יחסל אותם, אחרי ככלות הכל הם כמה מאות בדויים, אולי אלף, לא יותר.

אפילו דרעי, כחלון וחיים כץ לא מוכנים להקריב את עתידם הפוליטי שהפך מפוקפק אחרי שהצטרפו לקואליציה של ביבי, למען נצחיותו של שלטון ביבי למען ביבי.

טוב, אולי טריק ישן: שולחים רמזים עבים כפילים לתקשורת. יש שיחות חשאיות בין שליחי ביבי לבין שליחי הרצוג ויאיר לפיד. אבל הם המנוולים רצים מיד לתקשורת ואומרים בפרוש: בשום פנים ואופן לא נצטרף לממשלת נתניהו.

כל זה עשוי להיות חלום (שלי) שיתגשם, ועלול להיות תעתוע שווא שלא יתגשם. בינתיים העולם עוסק ביוון ובדאעש אבל כשזה יגמר החרם על ישראל יכול לשוב לכותרות והצרפתים יחלו לחתור לפתרון כפוי על הסכסוך הפלסטיני-ישראלי במועצת הביטחון של האו"ם.