| את הזמן ממזמן שהיה רק שלנו הלכנו לאיבוד ואף פעם לא נמצאנו, בשינות שישנו איברנו פזורים על מיטה אחת קשה, מלהכיל את כל ריגושנו ,סודותינו חלומות ביעותינו. הלב שלך תמיד התעורר ראשון חומק לו עוד מחר, עוד צוהר שנסגר.. הייתי מציצה עליך, תנועותיך הזריזות הדחיפות של צעדייך חרטות של חייך נראו היטב בין ענייך הגדולות בשנתך לא ידעת , הן תמיד היו דומעות. צערך מילא את לבי סתם את פי שעות ארוכות ארוכות לפעמים צעקת לי, כמה את שותקת.. ורציתי לומר לך שאני מלאה עכשיו ובינתיים, ונחה עכשיו צהריים. ואצלך הלילה המשיך והחיות שלך הספיקה בשביל שתינו. הייתי עושה את עצמי ישנה, כשהיופי שאתה מסתובב כמו שיכור בחדר, ממלמלת לעצמי שהערות שלך תמיד עוד את שתינו שאולה תוריד. אחר כך נתתי לך יד ורצנו לפני הערב, כמה פעמים התפללתי עלייך, שהאהבה שיש לך בגוף תלך לעזאזל, היא כל כך מסוכנת. כמה פעמים אהבת אותי עד שהתעייפת וקמלת, כי לא יכולת יותר.. בכל פעם שהיה חשוך מדי, אלחשנו את עצמנו- עד שנהיה קצת בהיר.. ויכולנו לשמוע קול חלש נעים, לוחש לנו שיר. המון עשית בשבילי אהוב וידעתי לבך סער. דע האהבה שבקרבי תמיד תבער גם אילולא ניצחת והייתי נאבדת, וכולם היו מחפשים אותי רק שלא שוב אליך ליבי היה חוזר.. אמוציונלית שלך , יעל |