ב"ה

דבר תורה לפרשת בלק תשע"ה

דבר תורה זה הותאם במיוחד, כך שגם אלה שאין להם שום ידע ביהדות יוכלו להבין אותו.

"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם" (במדבר כב, ה).

פרשת בלק מוקדשת כולה (חוץ מסופה, שהוא סיפור התוצאה של הצעת בלעם לבלק) למעשה בלק ובלעם.

בלק מלך מואב פחד מבני ישראל, ולכן הוא שולח אל בלעם שליחים שיבקשו אתו לבוא אליו, כדי שיקלל את בני ישראל.

בלעם אינו עונה להם שהוא אינו רוצה ללכת איתם, אלא הוא אומר להם (פסוק ח): "לִינוּ פֹּה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָֹ"ה אֵלָי".

בבוקר קם בלעם ועונה להם (פסוק יג): "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָ"ה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם".

ואז בלק שולח שוב שליחים אל בלעם, והפעם (פסוק טו): "שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים" מהראשונים.

בלעם עונה לשליחי בלק (פסוק יח): "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָֹ"ה אֱלֹהָ"י לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".

למרות זאת, אומר בלעם לשליחים (פסוק יט): "וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹסֵף יְהוָֹ"ה דַּבֵּר עִמִּי".

הקדוש ברוך הוא בא אל בלעם בלילה ואומר לו (פסוק כ): "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים, קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה".

בלעם קם בבוקר חובש את אתונו, והולך עם שרי מואב (פסוק כא).

לאחר המעשה עם האתון והמלאך (פסוקים כ - לה), בלעם מַגִּיעַ אל בלק, וזה שואל אותו (פסוק לז): "הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ, לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי"?.

ובלעם משיב לו (פסוק לח): "הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה, הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה, הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִי"ם בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר".

מכאן והלאה עד סוף הפרק, וכן בשני הפרקים הבאים, מספרת התורה איך שבלק לוקח את בלעם לקלל את בני ישראל, פעם אחר פעם, ואין הדבר עולה בידו, אלא להיפך, במקום לקלל - בלעם מברך את בני ישראל.

לאחר שהניסיון השלישי לא צלח, בלק מתרגז על בלעם (שם, כד, י) ומגרש אותו בבושת פנים (פסוק יא): "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ".

בלעם משיב לבלק ומסביר (פסוק יג): ש"אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָ"ה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי".

עד כאן סיפור בלק ובלעם.

מעשיהם של בלק ובלעם נראים תמוהים מאוד, וקשים להבנה.

בלק שולח שליחים אל בלעם לקלל את בני ישראל, ובלעם שולח אותם חזרה לארצם, ואומר להם (שם, כב, יג): "כִּי מֵאֵן יְהוָ"ה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם".

דבר זה אינו משכנע את בלק, והוא שולח שליחים רבים יותר ומכובדים יותר, וגם להם אומר בלעם: "אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָֹ"ה אֱלֹהָ"י לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה".

אבל בכל זאת בלעם הולך אתם.

ואז כשבלעם נפגש עם בלק הוא אומר לו: "הֲיָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה, הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִי"ם בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר".

למרות דבריו אלה מנסה בלעם לקלל, חלילה, את בני ישראל.

לאחר שכול שלושת ניסיונותיו לא צָלְחוּ, בלק מתרגז ואומר לבלעם: "בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ".

ובלעם משיב לברק שוב, מה שכבר השיב מקודם: "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָ"ה לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי".

 אם כן למה בלק התעקש לשלוח פעמים שליחים ולנסות לקלל, חלילה, את ישראל, הרי בלעם הסביר לו היטב שהדבר הוא בלתי אפשרי?

ובלעם עצמו, הוא אומר, וחוזר ואומר, שוב ושוב, שהקדוש ברוך הוא ממאן שהוא יקללם, ובכול זאת הוא הולך עם שליחי בלק, ומנסה שלוש פעמים לקללם, איך ייתכן דבר כזה?

בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, ננסה להסביר זאת על פי מה שכתבתי בספר "סוד הרצון" (המהווה בסיס לסדנא בשם זה).

זה לשון הספר:

"רצון" הוא שאיפת האדם לדבר הניתן לביצוע.

כלומר, מטרה שבאפשרות האדם לבצעה ("להוציאה מהכוח אל הפועל").

ולא לשאיפות ורצונות שאינם ניתנים, מסיבה זו או אחרת, לביצוע על ידי האדם.

כגון: אדם רוצה לעוף בשמיים ללא שום מכשיר.

"רצון" כזה אין באפשרות האדם להוציא לפועל, כי הוא אינו ציפור כנף.

שאיפה זו אינה "רצון", אלא "שגעון" או "חלום".

ועל זה לא נאמר ש"אין מציאות של לא יכול", ולא: "אין דבר העומד בפני הרצון", כי אין זה "רצון" כלל, כנ"ל. עד כאן מהספר.

ועל פי יסוד זה נֹאמַר: בלעם, כמו בלק, רצה מאוד לקלל, חלילה, את בני ישראל. עובדה שהלך עם שליחי בלק, וניסה שלוש פעמים לקלל את בני ישראל. אבל הקדוש ברוך הוא לא הסכים לכך.

בלעם בדברו עם שליחי בלק, ועם בלק עצמו, אינו אומר שהוא לא רוצה, שאין לו רצון לקלל, חלילה, את בני ישראל, וודאי שהוא רוצה.

אבל הקדוש ברוך מסרב ואינו מרשה לו, ולכן רצון זה נכלל ב"רצונות שאינם ניתנים לביצוע על ידי האדם".

ובלעם חוזר שוב ושוב ואומר: "לֹא אוּכַל", ו"כִּי מֵאֵן ה".

וכוונתו כי הוא רוצה לקלל, ועוד איך הוא רוצה, אלא שרצון זה אינו "רצון" כי אינו ניתן לביצוע, כי הקדוש ברוך הוא אינו מסכים לכך, ואינו מאפשר את ה"רצון" הזה.

לכן בלעם ובלק אינם מקבלים זאת, ומנסים פעם אחר פעם, אולי בכל זאת יעלה בידם לקלל, חלילה, את בני ישראל, אולם מכיוון שדבר זה אינו נכלל בגדר "רצון", אין הדבר עולה בידם.

ועל פי עקרון זה הסברתי את הפסוק (תהלים קמה, יט): "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה".

ומה תפילה היא זו? הקדוש ברוך הוא עושה את רצון האדם? האדם עושה את רצונו! היה צריך להיכתב: בקשת יראיו יעשה.

ועל פי הנ"ל יובן.

אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיעשה לנו "רצון" כזה, ש"יַעֲשֶׂה", שיהיה אפשר לעשותו "להוציאו מהכוח אל הפועל" ולא רצון בלתי אפשרי, שהוא "שגעון" או "חלום".

הקדוש ברוך יצילנו מהמנסים לקללנו, וייתן בנו רצונות נכונים, אמתיים שבכוחנו להוציאם אל הפועל, אמן.

©  כול הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין