כותרות TheMarker >
    ';

    ברוכים הבאים

    הבלוג של חנה וייס

    הבנה בינדתית, שלום בטיבט, שלום עולמי, זכויות אדם, אחריות אוניברסלית, חינוך למוסר ויצירת חברה אנושית וחומלת אלה הנושאים שמעסיקים אותי היום. פועלת כדי שניקח בחפץ לב את התרופה לאפידמיית העדר המוסר הפוקדת אותנו ושניישם את תרגול המוסר בחיינו.
     
    שכל בעלי התודעה יזכו לאושר בר-קיימא!

    0

    איין ראנד הרגה את החלום האמריקאי / מתייה ריקאר

    14 תגובות   יום שני, 6/7/15, 16:46

    איין ראנד הרגה את החלום האמריקאי: כלכלת השוק החופשי שלנו עובדת רק עבור אחד אחוז

    בנקאים פורעים את הבונוסים בזמן ששולחים אחרים לאבטלה. אנוכיות והסרת פיקוח הפכו את העשירים לעשירים יותר.

     

    מתייה ריקאר

     

    ''

     

    תרגום של קטע נבחר מתוך הספר:

    אלטרואיזם: כוח החמלה לשנות את עצמך ואת העולם

     

    המשקיע, הנדבן והמיליארדר ג'ורג' סורוס משתמש במונח "פונדמנטליזם של השוק החופשי" על מנת לתאר את האמונה שהשוק החופשי הוא לא רק הדרך הטובה ביותר אלא גם הדרך היחידה לנהל שיטה כלכלית ולשמור על חירויות האזרח. "דוקטרינת היוזמה החופשית (לסה פר) טוענת שהדרך הטובה ביותר לשרת את טובת הכלל היא דרך מרדף חסר מעצורים של אינטרס עצמי," הוא כותב. אילו גישת היוזמה החופשית של שוק חופשי לחלוטין חסר פיקוח היתה מושתתת על חוקי הטבע והיה לה ערך מדעי כלשהו, אילו היתה דבר מלבד עניין של אמונה עליו מצהירים דוגלי הליברליזם הקיצוני, היא היתה עומדת במבחן הזמן. אבל היא לא עומדת במבחן הזמן, משום שאי הוודאות שלה וההפרות שהיא התירה הובילו למשברים הכלכליים שאנחנו מכירים היטב. לגבי סורוס, אילו המונח דוקטרינת היוזמה החופשית -- מונח קרוב לליבה של פילוסופיית איין ראנד -- היה נבחן במחקר מדעי ואמפירי דקדקני, היה נדחה כבר מזמן. 

     

    השוק החופשי מעודד יצירת עסקים; חדשנות בתחומים רבים, למשל, טכנולוגיה חדשה, בריאות, אינטרנט ואנרגיה ברת-קיימא וזה ללא ספק מאפשר הזדמנויות ליוזמים צעירים שמבקשים להתחיל בפעילות עסקית שתקדם את החברה. ראינו גם שחילופי סחר בין מדינות דמוקרטיות מצמצם באופן משמעותי את הסכנה לעימות מזוין ביניהן. עם זאת, בהיעדר כל הגנה, השוק החופשי מאפשר שימוש דורסני במערכות פיננסיות, מאפשר עלייה באוליגרכיות, אי-שוויון, ניצול של היצרנים העניים ביותר, ומונטיזציה של כמה היבטים של חיי אדם שערכם נובע מדברים שאינם קשורים לכסף. 

     

    המחיר של הכול, הערך של כלום

    בספרו, מה כסף לא יכול לקנות: הגבולות המוסריים של שווקים, מיכאל סאנדל, אחד הפילוסופים האמריקאים בעלי הפרופיל הגבוה ביותר ויועץ לנשיא אובמה, אומר שהכלכלנים הניאו-ליברליים מבינים את המחיר של הכול אך אינם מבינים את הערך של כלום. 

     

    בשנת 1997 הוא עורר מהומה כאשר נשאל לגבי המוסריות של פרוטוקול קיוטו על התחממות כדור הארץ, ההסכם שהסיר את הסטיגמה המוסרית שהיתה משוייכת לפעילות סביבתית מזיקה על ידי הצגת הרעיון של רכישת "הזכות לזהם." מנקודת ראותו, סין וארה''ב הן הארצות הכי פחות פתוחות להתנגדויות החריפות שהוא מביע כלפי הפונדמטליזם של השוק החופשי: "בחלקים אחרים של מזרח אסיה, אירופה ואנגליה והודו, וברזיל, אין בכלל ויכוח על כך שלשווקים יש גבולות מוסריים והשאלה היא איפה למקם אותם." הוא נותן כמה דוגמאות למסחור ערכים שלדעתו אסור לתת להם ערך כספי: 

     

    - תמורת  $8,000 זוגות מערביים יכולים לקנות את השירותים של אם פונדקאית הודית;

    - תמורת $250,000 צייד עשיר יכול לקנות את הזכות להרוג חד-קרן שחור בדרום אפריקה, מין מוגן בסכנת הכחדה; 

    - תמורת $1,500 עד $25,000 בשנה, מספר הולך וגובר של רופאים בארה''ב מציעים שירותים "קונסיֶירז'" ("שוער"), גישה קבועה לטלפון הנייד שלהם ולאפשרות לקבוע ,תור באותו יום; 

    - קזינו מקוון "נתן" $10,000 לאם חד הורית נואשת ביוטה לגיוס שכר לימוד של בנה, בתנאי שכתובת האינטרנט שלהם תופיע ככתובת קעקע קבועה על מצחה. 

     

    האם נוכל לתת ערך כספי לכל דבר? האם יש הגיון כלשהו בלאפשר למישהו לקנות פרס נובל אם הוא לא ראוי לכך? לגבי עבדות, היא ממשיכה להתקיים, רק בצורות שונות: סחר בנשים ובילדים לזנות בכל העולם; ניצול קשה של עובדים בנגלדשים, נפאלים ופקיסטנים במדינות המפרץ; משפחות שלמות בהודו כבולות על ידי חובות שמשתרעים על גבי כמה דורות למעסיקים שמונעים מהם כל חופש (יותר מעשרה מיליון ילדים ממשפחות כאלה נאצלים לעבוד בכפייה באופן הזה). 

     

    השאלה היחידה שהכלכלן שואל היא: "כמה זה עולה?" 

     

    השווקים לא עושים שום אבחנה בין בחירות ראויות ולא ראויות: רק הצדדים הנוגעים בדבר יכולים להעניק ערך לדברים או לשירותים שבהם הם מתחליפים. זה יכול לחול על כל דבר, כולל העסקת רוצח שכיר. 

     

    האם אנחנו רוצים כלכלת שוק או חברת שוק?

     

    לפי סאנדל, אפילו אם כלכת השוק היא כלי אפקטיבי לארגון פעילויות פרודוקטיביות, מנקודת מבט מוסרית, היא לא צריכה לפלוש לכל מגזר של חיי האדם. 

     

    לכן, זה לא הסחר החופשי עצמו שיש להטיל בו ספק, אלא העובדה שניתן ליישם כל חופש רק באופן שהוא אחראי כלפי הסובבים אותך. האחריות הזאת נשלטת על ידי ערכים מוסריים ועל ידי קוד אתי שמכבד את רווחתה של הקהילה בכללותה, החל מהחובה שלא לפגוע בזולת כשרודפים אחר אינטרס עצמי. מכוח העובדה שרודפי בצע תאוותניים וחסרי מצפון לא מפספסים שום הזדמנות לנצל חופש ללא תנאי לרווח שלהם עצמם ולרעתם של אחרים, חיוני לקבוע תקנות שהן לא יותר מאשר אצמעי הגנה למען החברה. אבל זה לא מה שקרה, כפי שאמארטיה סן מסביר:

     

    מנגנון הרגולציה פורק שנה אחר שנה על ידי הממשל של רייגן ועד לתקופת כהונתו של ג'ורג' וו. בוש. אבל ההצלחה של הכלכלה הליברלית תמיד היתה תלויה באופן וודאי לא רק בדינמיות של השוק עצמו אלא גם במנגנוני הבקרה והרגולציה על מנת להבטיח שהספקולציות ורדיפת רווח לא יובילו לנטילת סיכונים מופרזת… אם חופש ואושר מעסיקים אותך, עליך לנסות לארגון כלכלה באופן כזה שאלה מתאפשרים.

     

    לפי סטיגליץ, "תקנות מעוצבות היטב הצליחו להבטיח את היציבות של המערכת הפיננסית שלנו במשך עשרות שנים, כך שתקנות יכולות להצליח. בנוסף, התקופה הזאת של רגולציה כלכלית הדוקה היתה גם תקופה של צמיחה כלכלית מהירה, תקופה בה ציבור רחב יותר היה שותף לפירות של הצמיחה הזאת מששותף להם היום… לעומת זאת, בתקופה של 'הליברליזציה "הגידול בהכנסה של אזרח ממוצע היה נמוך בהרבה מאשר בתקופה של הרגולציה. . . . יש סיבה פשוטה לכישלון של הליברליזציה: כאשר החזרים חברתיים ותגמולים פרטיים אינם מיושרים, כל הפעילות הכלכלית מתעוותת, כולל החדשנות. החדשנות של המגזר הפיננסי לא היתה מכוונת לשיפור רווחתם של אמריקנים, אלא לשיפור רווחתם של הבנקאים."

     

    המציאות היא שכלכלת השוק החופשי לא מתפקדת טוב כפי שתומכיה טוענים. הם אומרים שהיא מובילה ליציבות גדולה יותר, אבל רצף של קריסות עולמיות הראו כי היא יכולה להיות מאוד לא יציבה עם השלכות הרסניות ביותר. מה עוד שכל הראיות מצביעות על כך שהשווקים הם הרבה פחות יעילים ממה שהם טוענים, ושההגינות של ההיצע והביקוש, שכל כך יקר לכלכלנים הקלאסיים, אינו אלא מיתוס, שכן אנו חיים בעולם בו מספר עצום של הצרכים נותרים ללא מענה, ובפרט במקומות בהם ההשקעה הנדרשת כדי למגר עוני ולהגיב לאתגרים של ההתחממות הגלובלית חסרה. לשטיגליץ, האבטלה, שמונעת מאינספור עובדים להגשים את הפוטנציאל המלא שלהם בתרומה לכלכלה, היא הכישלון הגרוע ביותר של השוק הלא מוסדר והמקור הגדול ביותר של חוסר יעילות, ואחד הגורמים המובילים של אי-שוויון. עוני, כפי שאמרטיה סן מסביר, הוא שלילת החירות, ולא סתם חופש: החופש לממש את הפוטנציאל שיש לכל אדם בחיים.

     

    הפולטיקיאם והכלכלנים ששולטים בממשל הפוליטי האמריקני מאז ממשל רייגן חשבו שאנחנו צריכים להיפטר מכל הרגולציה השייכת לשוק החופשי ולתת יד חופשית לפילוסיופיית היוזמה החופשית. הם חשבו שזאת הדרך הטובה ביותר ליצור הזדמנויות שוות לכולם: אלופי היוזמה ואנשים שעובדים קשה יהיו אלה שיצליחו ביותר. החלום האמריקאי מהלל את מצחצח הנעליים שהופך למיליונר רק מכוח כושר ההמצאה וכושר ההתמדה. עם זאת, מחקרים מראים כי בארצות הברית, למעט היוצא מן הכלל הנדיר, האנשים העשירים, לבל יישכח, מרכיבים אחוז אחד מהאוכלוסייה, כמו גם צאצאיהם, ישנו הסיכוי הגדול ביותר של שמירה על רמת העושר שלהם בטווח הארוך . שטיגליץ מסכם את המצב באופן הבא: "אמריקה יצרה מכונה כלכלית נפלאה, אבל זו כנראה עובדת רק עבור אלה שנמצאים למעלה."

     

    לפי דוגלי הסרת הבקרה, צבירת ההון של העשירים אמורה להועיל לעניים בשל העובדה שהם יוצרים מקומות עבודה, ממריצים את הכלכלה ומאפשרים לעושר "לטפטף" לתחתית. לכן אסור לנו להרוג את התרנגולת שמטילה את ביצי הזהב. הבעיות מתחילות כשהתרנוגלת שומרת את כל הביצים לעצמה. המציאות היא שהיום כמות מינימלית מטפטפת מטה והיא לא מרווה את צמאונו של העני יותר מתעתוע של מים. 

     

    בשיתוף פעולה עם כלכלנים ממדינות שונות, הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי ניתח מאות שנים של רישומי מס משלושים מדינות ברחבי אירופה, מארה"ב ומיפן. המסקנה של חמש עשרה שנות ניתוח דקדקני שלו, מתוך מסה חסרת תקדים של נתוניו היא שהעשירים מתעשרים ושעושרם אינו מטפטף. למעשה, העושר מחלחל מעלה. ממצאים אלה, שהוצגו בספר "הון במאה העשרים ואחת", סותרים באופן חד משמעי את הטענה שהכלכלנים הליברליים טוענים שוב ושוב, שההצטברות של עושר בחלק העליון של הפירמידה מועילה לכולם, באמצעות טפטוף מטה עד למעמד הבינוני והעניים. זה פשוט לא נכון.

     

    אחד מהמאפיינים העיקריים של ממצאי פיקטי הוא שכשאנשים משיגים את מרבית עושרם מירושה ומהשקעתה לאחר מכן, הם תמיד הופכים ליותר ויותר עשירים, בעוד אלה שמרוויחים משכורות על עבודתם היצרנית הופכים לעניים יותר יחסית. זה נוגד באופן ברור את הרעיון שממשלה קטנה וכלכלה חסרת פיקוח תוצרת ארה''ב היא ארץ האפשרויות של כולם. השיטה הנוכחית דומה למשחק מונפול כשלשחקן אחד יש סט קוביות ולשחקן האחר שלושה סטים. רק זה האחרון יכול להפוך ליותר ויותר עשיר. ההצלחה שלו לא קשורה לעבודתו הקשה או לכישוריו האישיים. שלושה סטים של קוביות מייצגים עושר שעבר בירושה, רווחים מהשקעה כלכלית ומנכסים (כגון רכוש, אוספי אמנות וכו' כשמייצרים הכנסה פאסיבית שלא מחויבת במס) ומיסוי מופחת באופן יחסי על העשירים. סט אחד של קוביות מייצג עבודה יצרנית על בסיס כישורים אישיים. 

     

    פיקטי גם הראה שהפעמים היחידות בהן אי-שוויון פחת בארה"ב היו כשהממשלה התערבה באופן ישיר על מנת לקדם צמיחה, בתקופת הניו דיל בשנות השלושים (של המאה הקודמת) ובתקופת תכנית מרשל לאחר מלחמת העולם השנייה. באותן תקופות, האדם העובד יכול היה לקוות להשיג מעמד שווה אצל המממנים באמצעות הכשרון שלו או שלה ובאמצעות עבודה קשה. על בסיס האלטרואיזם במידה מסוימת, סגנון הקיינסיאני של כלכלה חותר להשגת שגשוג לדור הזה ולדורות הבאים, לא דרך הבטחת הרווח לטווח הקצר של מיעוט אנוכי. רגולציה עם מחשבה איפשרה את היצירה של איזון בחברה על ידי החלת שיעור מס על הון מצטבר. אנשים דאגו יותר לזולת ולחוזה החברתי היה אלמנט חזק יותר של שיתוף פעולה במקום תחרות חצופה. משנת 1980 ואילך, החלום האמריקאי הסתיים עם רונלד רייגן ואנשים דומים לו, מילטון פרידמן ואיין ראנד, כשסולידריות חברתית דעכה ואי השוויון ממשיך לגדול הודות לקיצוצי מס גדולים שניתנו לעשירים.

     

    אם יותר ויותר אזרחים ברחבי העולם חשים זעם כלפי המערכת הכלכלית הנוכחית, כפי שטיגליץ אומר, זה בגלל שלאחר המשבר 2008: "שנתפס בצדק, לחוסר צדק משווע שרבים במגזר הפיננסי (שאתיחס אליהם לעיתים קרובות בקיצור בתור "הבנקאים") נעלמו עם בונוסים ענקיים, בעוד שאלה שסבלו מהמשבר שהבנקאים האלה גרמו לו נותרו בלי עבודה. . . . מה שקרה בעיצומו של המשבר הבהיר שהתרומה לחברה היא לא זאת שקבעה שכר יחסי, אלא משהו אחר: בנקאים קיבלו תגמולים גדולים, אם כי תרומתם לחברה - ואפילו לחברות שלהם - היתה שלילית. נראה שהעושר שניתן לאליטות ולבנקאים נבע מתוך היכולת והנכונות לנצל אחרים. "

     

    כדי להמחיש זאת, נזכיר שבתחילת המשבר, גולדמן סאקס המליצה מאוד ללקוחותיה להשקיע ב-InfoSpace, חברת סטארט-אפ למכירת שירותים מקוונים שונים שצמחה במהירות וקיבלה את הדירוג הגבוה ביותר, למרות שהחברה נדחתה על ידי אנליסט בתור "חתיכת זבל ". Excite, חברה דומה שגם לה היה דירוג חזק, נדחתה בתור "חתיכת חרא ממש." בשנת 2008, לאחר ש-9 מיליון אמריקאים עניים איבדו את בתיהם, לעתים קרובות הנכס היחיד שלהם, ראשי גולדמן סאקס קיבלו 16 מליארד דולר בבונוסים. באופן דומה, חמשת האנשים הבכירים ביותר בליהמן ברדרס, אחד המוכרים הגדולים ביותר של הלוואות משכנתא בסיכון גבוה, שלשלו לכיסם מעל 1 מליארד דולר בבונוסים בין השנים 2000 ו-2007. כשהחברה פשטה את הרגל והלקוחות שלהם היו חסרי כל, הם המשיכו להחזיק בכל הכסף הזה בשלמותו. כפי ששטיגליץ מציין: "משהו קרה לתחושת הערכים שלנו, כשהמטרה של להרוויח עוד כסף מקדשת את האמצעים, שמשבר הסאבפריים בארה"ב משמעו ניצול העניים ביותר והכי פחות משכילים בינינו."

    --

    מתוך הספר "אלטרואיזם" מאת מתייה ריקאר. כל הזכויות שמורות © 2013 על ידי מתייה ריקאר. כל הזכויות שמורות לתרגום לעברית ולפרסם קטעים נבחרים של הספר אלטרואיזם בקפה דה מרקר ©  2015 על ידי חנה וייס. תודה לנזיר מתייה ריקאר ולהוצאה לאור אדיסיון רובר לאפון (רוברט לאפונט Edition Robert Laffont) על מתן הזכויות. כל הזכויות שמורות. הקטע הזה תורגם מאנגלית לעברית והקטע באנגלית נמצא כאן. ההוצאה המקורית היא בצרפתית.

     

    מתייה ריקאר הוא נזיר בודהיסטי, מחבר מתרגם וצלם. הוא המחבר של כמה ספרים, "הנזיר והפילוסוף", דיאלוג עם אביו; "הקוואנטום והלוטוס", דיאלוג עם האסטרופיזיקאי טרין שואן טהואן; "אושר: מדריך לפיתוח המיומנות החשובה ביותר בחיים;" "למה למדוט?" ספריו תוגרמו למעל עשרים שפות. הוא גר, לומד ועובד באיזור ההימאלאיה מעל ארבעים שנה. חמישה מיליון אנשים צפו בהרצאתו על האושר באתר של טד. 

     

    ---

    איך לתת לאלטרואיזם להיות המצפן שלכם - מתייה ריקאר - כתוביות ותמלול בעברית:

    מה זה אלטרואיזם? בפשטות, זו שאיפה שהאנשים האחרים יהיו מאושרים. ומת'יו ריקארד חוקר אושר ונזיר בודהיסטי אומר, אלטרואיזם הוא גם עדשה מעולה לקבלת החלטות, גם בטווח הקצר וגם הארוך, בעבודה ובחיים.


    תרגום מהבלוג של מתייה ריקאר: "מחלה משונה": אפידימיית איין ראנד 

    ("מחלה משונה" בקהילת אקטואליה)

     

    פוסט על מתייה ריקאר: מי רוצה להיות מאושר? הדרך לאושר

    (מי רוצה להיות מאושר? בקהילת אקטואליה)

     

    הפוסט הקודם בבלוג: מדד השלום העולמי 2015

     

    בחזרה לדיון באקטואליה, למי שהגיע משם.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/9/15 18:38:

      צטט: שוורצע חיה 2015-09-20 12:39:59

      מכיוון שהזכרת את איין ראנד- הרשי לי להפנות אותך לשיעור שניסתה להעביר לקרובת משפחתה- http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2542164?fb_action_ids=10153150139028394&fb_action_types=og.comments
      מה קרה כשאחייניתה של איין ראנד ביקשה ללוות ממנה 25 דולר? במכתב ארוך שמופיע בספר "מכתבים של איין ראנד" עונה הסופרת המפורסמת לאחיינית שביקשה לקנות לעצמה שמלה. בין היתר היא כותבת: "אני רוצה שתזנחי את הרעיון, אם היה לך כזה, שמגיע לך כסף או תמיכה ממני רק בגלל שאנחנו במקרה קרובות משפחה"

       

      תגובה מעולה.

      תודה רבה על ההפניה לכתבה שחושפת הצצה לאישיותה של ראנד ומאשרת את ההסבר של ריקאר.

      http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2542164

      איין ראנד היא דוגמה מצויינת להשלכות רחוקות הטווח של טעות תפיסתית. 

       

      לב רך, לב פתוח, נדיבות לב, סבלנות, אהבה, חמלה, ריצה לקראת כל אדם שנזקק על מנת להושיט עזרה כנה,

      אלה התנאים לאושר בר קיימא.

      נאחל להמשך תודעתה של גב' ראנד, ולכולנו, אושר בר קיימא למען כולם, בלי היסוס ובלי סייג ובלי תנאי.

       

      בהקשר זה, כל מי שרוצה לתרום לחברה מוזמן: ד''ר מרשה וולף, רופאה טיבטית

      בניו יורק מרבים להוציא אנשים קשישים וחולים מבתיהם לרחוב...

      כ-65 הומלסים בעיר, כ-57 אלף כשמוציאים מהחשבון את כל דיירי המקלטים... 

      יחי הקפיטליזם. (נאמר בציניות, שלא תהיינה אי הבנות.)

      המצב כנראה ילך ויחמיר אם לא נתחיל לחלק לכולם משכורת בסיסית אוניברסלית. 

       

       

        20/9/15 12:39:
      מכיוון שהזכרת את איין ראנד- הרשי לי להפנות אותך לשיעור שניסתה להעביר לקרובת משפחתה- http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.2542164?fb_action_ids=10153150139028394&fb_action_types=og.comments מה קרה כשאחייניתה של איין ראנד ביקשה ללוות ממנה 25 דולר? במכתב ארוך שמופיע בספר "מכתבים של איין ראנד" עונה הסופרת המפורסמת לאחיינית שביקשה לקנות לעצמה שמלה. בין היתר היא כותבת: "אני רוצה שתזנחי את הרעיון, אם היה לך כזה, שמגיע לך כסף או תמיכה ממני רק בגלל שאנחנו במקרה קרובות משפחה"
        20/7/15 02:30:

      צטט: פלקונטי 2015-07-19 20:40:03

      רק מי שאלוקים רוצה שיהיה עשיר - יהיה עשיר, והעשיר הכי גדול, ברצון שמיים יכול להיהפך לעני ואביון.

       

      למי שמאמין באלוהים, זה נכון.

      אחרים קוראים לזה: חוק סיבה ותוצאה, חוק הקארמה.

      מה שזרענו, נקצור מתישהו. 

      זה לא אומר שלא צריכים לעזור לזולת. 

      הסיבה לעושר היא נדיבות. 

        19/7/15 20:40:
      רק מי שאלוקים רוצה שיהיה עשיר - יהיה עשיר, והעשיר הכי גדול, ברצון שמיים יכול להיהפך לעני ואביון.
        12/7/15 08:27:
      מאלף וחשוב.
        11/7/15 03:01:

      צטט: קנולר 2015-07-10 12:32:37

      חנה תודה

       

      תודה תודה לך. 

        10/7/15 12:32:
      חנה תודה
        10/7/15 05:40:

      צטט: איציק אביב 2015-07-09 22:52:24

      יש מדינות שהצליחו להיות דמוקרטיות בעלות כלכלה חופשית ועדיין החיים שפ הם שלא הכסף קובע הכול, כמו פינלנד, אבל הן בהחלט מועטות.

       

      גם בארצות הסקנדינביות יש פדופיליה ופגיעה בחלשים למטרות רווח והרחקת ילדים מהמשפחות, דהיינו פעילות פוגענית מאורגנת. הפעילות הפוגענית הזאת לא נכללת במדדים לשלום ולאלימות (וזה כנראה גם לא במקרה). 

        9/7/15 22:52:
      יש מדינות שהצליחו להיות דמוקרטיות בעלות כלכלה חופשית ועדיין החיים שפ הם שלא הכסף קובע הכול, כמו פינלנד, אבל הן בהחלט מועטות.
        8/7/15 19:23:
      כלכלת השוק איננה חפה מכשלים. תפקיד המדינה להתערב היכן שכלכלת השוק כושלת. ה"יד הנעלמת" של השוק החופשי צריכה להיות חופשייה ככל האפשר מכבלי רגולציה ובירוקרטיה. בישראל למשל, השלטון מצליח לשלוט יותר מידי ולקחת אחריות פחות מידי.
        6/7/15 19:55:

      צטט: AmitLi0 2015-07-06 17:13:29

      כל כך הרבה נכתב נגד הקפיטליזם ואף אחד לא יודע באמת איך לעשות אחרת

       

      פשוט מאד קומוניזם משודרג. סולם שכר מפוקח ע"י הממשל. לא יתכן שפועל נמל ירביח* יותר מאשר ראש ממשלה!!!

      *ירביח - משמעותו להרוויח סכומים מנקרי עיניים!!

        6/7/15 19:50:
      אין ברירה נצטרך להלאים את חשבונות הבנקים של כל המנהלים ששדדו את כספי הציבור. לא יתכן שמנכ"ל חברה ציבורית ירביח מיליון ש"ח לחודש!!!! מספיק לו 60 אלף והיתר שייך לציבור!!!!!
        6/7/15 17:57:

      צטט: AmitLi0 2015-07-06 17:13:29

      כל כך הרבה נכתב נגד הקפיטליזם ואף אחד לא יודע באמת איך לעשות אחרת

       

      יש כאן שני היבטים (לפחות):

      ההיבט הפנימי, המניע הפנימי של אנשים להפסיק להיות אנוכיים ולהתחיל לדאוג לזולת, למען אושרם של אחרים ולמען אושרם שלהם-עצמם; 

      ההיבט "החיצוני" של איך מחלקים את שפע כדור הארץ (או את משאביו המתכלים והמתדלדלים). 

      החינוך מסייע לפתור את ההיבט הפנימי. ללא גישה מוסרית ואיכפתית לא ניתן ליישם שום פיתרון באופן מועיל והוגן ונכון. 

      אני מניחה שהתכוונת להיבט החיצוני, הכלכלי: 

      - הצעה למשכורת בסיסית אוניברסלית

      כלכלה ברת-קיימא

      - הדלאי לאמה מציע לצבור באופן קפיטליסטי ולחלק באופן סוציאליסטי. 

      בעיקר צריכים רצון טוב וכנה ואמיתי וחזק להקל על סבלו של הזולת. באופן הזה לא יחסר לאיש. 

      רעיון הצמיחה המתמדת צריך להיזרק לפח האשפה במיידי. 

        6/7/15 17:13:
      כל כך הרבה נכתב נגד הקפיטליזם ואף אחד לא יודע באמת איך לעשות אחרת

      פרופיל

      חנה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פיד RSS

      ארכיון