כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    האריה הטורף

    33 תגובות   יום חמישי, 9/7/15, 12:35

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     

    המלחמה על הלינה המשפחתית הסתיימה רק ב-1969, לאחר שש שנים של קרבות, לפעמים די מכוערים. אתה זוכר איך עסקתם בתכנון השיכון החדש, המיועד ללינה משפחתית. גם התנועה הקיבוצית וגם הסוכנות הורידו החלטה שגודל הדירה יהיה 54 מ"ר ולא יותר. מרכז הבנין שלכם, עקשן וחסר פרופורציה (על דרך ההמעטה), התעקש להגיש לסוכנות תוכנית בניה דווקא על 65 מ"ר ולא אכפת לו כלום.

    זה לקח איזה חצי שנה ללמוד שדבר כזה לא יקרה בשנות הששים. וזה גם אומר דחיה של שנים למעבר. את זה חווית בהיותך מזכיר הקיבוץ. ביוזמתך ובלחץ כל האמהות החרמת מידיו של מרכז הבניין (אלמוני) את הטיפול בתוכנית השיכון החדש. עפ"י הוראתך סיפקה לכם מחלקת הבניה של "האיחוד" תוכנית מדוקדקת לפרטיה על שטח של 52 מ"ר. אבל בזה זה לא נגמר. הסוכנות (אלכסנדר בסין) דרשה מכם התחיבות על סך 12 אלף לירות, חלקכם במימון הבניה של 24 יחידות.

    ''

    אתה זוכר את הבוקר בו פגשת את גזבר הקיבוץ על המדרכה מול "הבית האדום" (בית איחוד הקבוצות והקיבוצים).

    הזכרת לו שבעוד שעה וחצי הולכים לבסין וחותמים על ה-12 אלף לירות. הוא נבח עליך: "אני לא חותם. אני מגיש ערעור על ההחלטה באסיפת הקיבוץ".

    אתה ידעת שזה הולך להיות עוד פעם בזבוז של חצי שנה בדרך להתחלת הבניה. חשבת פעמיים והודעת לו:

    "גם לי יש בכיס פנקס צ'קים של יזרעאל וגם אני מורשה חתימה. אם אתה לא בא אתי לסוכנות אז אני הולך לחתום שם בלעדיך".

     

    יש אנשים שאירוע כזה יכול לגרום להם התקף לב. ב-1996 היה לך ונשארת בחיים עם 4 מעקפים. אבל ב-1968 רצת כמו בולדוזר קדימה בלי להתחשב בכלום. בהרהור שני אתה לא בטוח שהתעלול עם הגזבר היה כל-כך דמוקרטי. 

    כיום מבוססת זכות הערעור על החלטות האספה ביזרעאל בתקנונים מתאימים. אבל ב-1968 היתה זכות הערעור מוקש מעצבן לדחיה של ביצוע ההחלטות. כל אחד וכל אחת יכלו לערער פעם ועוד פעם וכך לשגע את כולם בערעור על עירעור וככה להפוך את המציאות לואדי ערה אחד גדול. אז גם זאת לא בדיוק דמוקרטיה.

    מכל מקום, אתה האמנת בכל לבבך בצעד העיקש שעשית במקרה הנ"ל. באמצע 1969 נשלמה בניית 24 יחידות דיור חדשות ראשונות ללינה משפחתית. היה חשוב לעבור מיד ללינה משפחתית, ואולם 24 היחידות לא בדיוק הספיקו לשם כך.

    ביוזמתך החליט הקיבוץ:

    א. להעביר מיד את כל המשפחות עם 3 ילדים.

    ב. לבקש משאר המשפחות להמתין מקסימום שנתיים, עד שייבנה עוד שיכון מתאים.

    עם כמה וכמה חריקות קם הדבר והיה למציאות.

    השמועה על יזרעאל והלינה המשפחתית נפוצה ברחבי כל התנועה.

    רבים באו לברר איך ומה עשיתם בעניין הזה.

    אפילו כמה וכמה משפחות מקיבוצים אחרים ביקשו פשוט לעבור אליכם בגלל הלינה.  

    ''

    ולפני החזרה  לסוף 1956, מבצע סיני, הרי עוד שיר של תלמידי בית החינוך בצפון, אולי מ-1939:


        מרש הפועל / מלים: י' אתי, לחן: דניאל סמבורסקי

     

    שַׁעַל, שַׁעַל דּוֹרֶכֶת רֶגֶל!
    רֶגֶל מַה? רֶגֶל מִי?
    בּוֹאוּ, בּוֹאוּ, נָנִיפָה דֶּגֶל!
    דֶּגֶל מַה? דֶּגֶל מִי?
    בְּשֵׁם עָמָל כּוֹבֵשׁ יָצָאנוּ
    אָדֹם הַדֶּגֶל אֹדֶם אֵשׁ
    צוֹעִדִים הֲמוֹנִים פֹּה לֹא מְעַט (לֹא מְעַט)
    חוֹרֵשׁ וּבוֹנֶה פֹּה לֹא יֵחַת (לֹא יֵחַת)
    רָצוֹן בְּלִבֵּנוּ עוֹד יִלְהַט (עוֹד יִלְהַט)
    שָׂא נָא, חָבֵר, גּוֹרַל עַמֶּךָ
    כִּי כּוֹחֵנוּ – הַכּוֹחַ הַגּוֹאֵל
    הַחֹפֶשׁ יָבוֹא רַק מִמֶּךָ,
    הַפּוֹעֵל, הַפּוֹעֵל!

    שעל שעל דורכת רגל
    רגל מה רגל מי
    בואו בואו נניפה דגל
    דגל מה דגל מי
    בשם עמל כובש יצאנו
    אדום הדגל אודם אש
    צועדים המונים פה לא מעט (לא מעט)
    חורש ובונה פה לא ייחת (לא ייחת)
    רצון בלבנו עוד ילהט (עוד ילהט)
    שא נא חבר גורל עמך
    כי כוחנו הכוח הגואל
    החופש יבוא רק ממך
    הפועל הפועל


    אבל רגע לפני מבצע סיני בקיבוץ שלך, עוד כמה מילים על הלינה המשפחתית.

    לא הכל היה כל כך שחור בעסק הזה. היו כמה וכמה חויות שנותרו מאז.

    למשל ההשכבה "בגן אלון", שם השכבת לישון 3 מילדיך - את נטע, את אחאב ואת אבנר ז"ל.

    אתה זוכר איך שאחרי ארוחת הערב בחדר האוכל היית מגיע לגן אלון לטקס ההשכבה. זה תמיד החל במהומה גדולה. היו איזה 20 ילדות וילדים וכמספר הזה אמהות ואבות. ההורים התאמצו לקצר את משך ההשכבה כמה שיותר.

    אחרי שסדרו את המיטות לשינה והלבישו את הטף בפיג'מות, התחילו הויכוחים עם אמא ועם אבא שעוד לא ילכו.

    אתה זוכר שאצלך זה אף פעם לא נגמר ככה. באיזשהו שלב התעקשו ילדיך לשמוע סיפור.

    אתה נהגת להתנצל בשביל לברוח בתירוץ שאין לך שום סיפורים חדשים.

    אז הילדה או הילד היו תובעים בקול רם: "שום סיפור חדש, רק את "האריה הטורף". כשילדים בחדרים אחרים היו שומעים את המנטרה הזאת זונחים את חדריהם, את מיטותיהם ואת הוריהם קצרי הרוח.

    כולם היו מתאספים ונדחקים לחדר בו אתה יושב ומחכים במתח לבאות.

    לך היה כישרון של שחקן, מה שהתאים מאוד ליכולת לספר סיפורים לילדים.

    אתה היית מתחיל לספר את "האריה הטורף" ודממת מוות הייתה נופלת על כל גן אלון. אפילו שאר ההורים היו משתתקים וממתינים עד סוף הסיפור. וזה פחות או יותר הסיפור אותו המצאת אולי ב-1965, שנחרט היטב בזיכרונם של כל בני החמישים פלוס היום:

    ''

    "האריה הטורף"

     פעם הייתה ילדה מאוד נחמדה שתמיד הייתה ילדה טובה .יום אחד בבוקר, עוד לפני שהמטפלות באו, התעוררה הילדה, יצאה מהגן והלכה לראות את כל הדברים היפים. היא ראתה את כל הפרחים, הקוצים, הזבובים והתולעים.

    גם את הרגבים, את הלטאות וגם כמה חוגלות.

    פתאום היא הייתה על יד המעיין. היא רצתה גם לראות את המים אבל אז היא שמעה שאגה נוראה

    "הההההההההאאא"!!!

    מי זה? שאלה הילדה, מי זה שואג עלי ככה?

    זה אני "האריה הטורף"! היא שמעה.

    הילדה שאלה למה אתה שואג ככה? אתה רוצה לטרוף אותי? והאריה אמר:"הההההההההההאאא..." לא אני לא רוצה לטרוף אותך.

    אז שאלה הילדה: אם ככה אז למה אתה צורח?

    אמר האריה: כי נכנס לי קוץ גדול ברגל וזה כואב לי נורא. קוץ ברגל?

    אמרה הילדה, אולי תראה לי רגע את הרגל שלך?

    "לאאאאאאאא"  שאג האריה, אני לא יראה לך. זה כואב לי נורא.

    הילדה התעקשה והפצירה באריה שכן יראה לה את הרגל עם הקוץ.

    היא ניגשה אל האריה הבוכה ונגעה לו ברגל.

    "אויייייייייי" שאג האריה "זה כואב לי".

    אמרה הילדה: אולי תתן לי להוציא לך את הקוץ?

    "לאאאאאאאאא"....זה יכאב לי נורא" שאג האריה בבכי.

    אבל הילדה לא נבהלה ולקחה בעדינות את כף הרגל של האריה וראתה את הקוץ הגדול, ותפסה אותו בשתי אצבעות.

    האריה שאג: "לאאאאאאא...  זה יכאב לי נורא!"  

    אבל הילדה הטובה לחצה על הקוץ, והוציאה אותו מהרגל של האריה. 

    "הויייייייייייייי...  האריה שאג : כמה שזה כאב לי...." 

    אבל הילדה לקחה צמר גפן ויוד ומרחה לו קצת על איפה שהיה הקוץ, ואמרה לאריה: שלום אני הולכת לגן אלון.

    אמר האריה: "ילדה טובה ומאוד מאוד נחמדה, תודה רבה לך!".

    ובינתיים המטפלות לא מצאו בבוקר את הילדה. היא נעלמה.

    כל הקיבוץ יצא לחפש אותה גם עם שוטרים וסוסים מעפולה וגם הליקופטר. פתאום!!!  ראו מישהי קטנה מתקרבת מרחוק מרחוק.

    זאת היתה הילדה הטובה הזאת. איפה היית שאלו כולם?  "הייתי אצל האריה הטורף" השיבה הילדה.

    "והוא לא טרף אותך", שאלו כולם?  

    "לא!  ענתה הילדה, אנחנו חברים טובים מאוד....."


    זה הסיפור "האריה הטורף".

    אתה זוכר שהילדים ההם "מגן אלון" ביזרעאל, שיננו את הסיפור בעל פה.

    אם היית שוכח או מדלג על פרט כלשהו, הם היו ממהרים לתקן לך את הטקסט...   החוויה הזאת לימדה אותך עובדה ידועה:

    מיטב הבלדות וסיפורי האימים, נוסח האחים גרים, שזה בעצם שירי ערש של הסבתות מכל הדורות, והם תמיד מפחידים עם סוף טוב. ילדים שונאים כשמספרים להם משהו אחר. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/7/15 16:52:
      איכשהו , נשמע מוכר סיפור האריה הטורף, אבל אני זוכר אותו כמשל על כך שגם חלשים יכולים לעזור לחלשים או משההו בסגנון
        13/7/15 11:16:

      צטט: דניבר2 2015-07-13 00:19:22

      זהו..סופית..התמכרתי !!!! הסיפורים שלך מהלכים עלי קסם. תמשיך !!!!

      בכל הכוח :) 

        13/7/15 11:15:

      צטט: נחרצה 2015-07-13 00:48:30

      כשאני חושבת על סיפורי הילדות שגדלנו עליהם אני אחוזת אימה ...

      על זאב שבלע את סבתא, שלגיה שהורעלה, ליכלולית שהפכה למשרתת...

      חחח זוועה האגדות לבית האחים גרים ועוד לפני השינה.

      וחוץ מזה האריה הטורף נפלא.

      גם כתיבתך.

      מיטב הבלדות וסיפורי האימים, נוסח האחים גרים, שזה בעצם שירי ערש של הסבתות מכל הדורות, והם תמיד מפחידים עם סוף טוב. ילדים שונאים כשמספרים להם משהו אחר.

      תודה

        13/7/15 00:48:

      כשאני חושבת על סיפורי הילדות שגדלנו עליהם אני אחוזת אימה ...

      על זאב שבלע את סבתא, שלגיה שהורעלה, ליכלולית שהפכה למשרתת...

      חחח זוועה האגדות לבית האחים גרים ועוד לפני השינה.

      וחוץ מזה האריה הטורף נפלא.

      גם כתיבתך.

        13/7/15 00:19:
      זהו..סופית..התמכרתי !!!! הסיפורים שלך מהלכים עלי קסם. תמשיך !!!!
        12/7/15 14:48:

      מקסים!
      אמנון מראה בחצי קריצה - איך דמוקרטיה יכולה להיות מפחידה... ואיך אריה לא.
      הכל פרשנות המתבונן. 

        11/7/15 17:40:
      מאבקי הלינה המשפחתית זכורים לי כנחלאי בסוף שנות ה-60. וכשבגרתי, נשמר הקשר עם התנועה הקבוצית ותכננתי שכונות חדשות של לינה משפחתית בקבוצים רבים. ספר הזכרונות הנוסטלגי הזה, עם ציורים נהדרים- נטגע גם בעירונים כופרים.
        11/7/15 14:15:

      צטט: א ח א ב 2015-07-11 11:02:20

      צטט: face 2015-07-10 23:23:15

      אתה יודע שאני לא אחת חוזרת לקרוא או להסתכל עודהפעם בציורים.

      והאמת, לא יודעת מי מקריא לאמנון למרות שאני כבר כן יודעת איך הוא נראה כשהוא מחייך אבל מעניין מה התגובות שלנו עושות לו. ולעניין האריה והספור המקורי והמקסים, יש עוד אריה אחד לפחות שהיה לא מפחיד - ההוא מספורי נרניה זה של המכשפה וארון הקסמים או למשל האריה מהלול של  התרנגולות שכתב קישון. צבעוני לגמרי למרות שלא היו בו ציורים ורק איורים :-))

       

      יו..איזה סלט עשית. לקישון היה שועל . וזה מסיפורי נרניה היה בכלל אריה שיצא מהארון. אריה זה אריה !!! 

      אמיץ, מפחיד חזק וגיבור. 

       

       

      אריה.

      אמיץ. מפחיד. חזק. גיבור. ו... מלך החיות.

       

       

        11/7/15 12:04:
      תיעוד אישי ומרתק של דור ותקופה שחלפו...נותרו סיפורים וזה שאתה מעלה אותם...תבורך אחאב! והסיפור על האריה הטורף הזכיר לי את "האריה והעכבר" עליו גדלנו גם ולא בבית ילדים...הציור והאיור מענגים! תודה
        11/7/15 11:58:
      יפה הסיפור והאיור , רק שסיפורים אלו הולכים ונעלמים.
        11/7/15 11:02:

      צטט: face 2015-07-10 23:23:15

      אתה יודע שאני לא אחת חוזרת לקרוא או להסתכל עודהפעם בציורים.

      והאמת, לא יודעת מי מקריא לאמנון למרות שאני כבר כן יודעת איך הוא נראה כשהוא מחייך אבל מעניין מה התגובות שלנו עושות לו. ולעניין האריה והספור המקורי והמקסים, יש עוד אריה אחד לפחות שהיה לא מפחיד - ההוא מספורי נרניה זה של המכשפה וארון הקסמים או למשל האריה מהלול של  התרנגולות שכתב קישון. צבעוני לגמרי למרות שלא היו בו ציורים ורק איורים :-))

       

      יו..איזה סלט עשית. לקישון היה שועל . וזה מסיפורי נרניה היה בכלל אריה שיצא מהארון. אריה זה אריה !!! 

      אמיץ, מפחיד חזק וגיבור. 

        11/7/15 10:19:
      1968....
        10/7/15 23:23:

      אתה יודע שאני לא אחת חוזרת לקרוא או להסתכל עודהפעם בציורים.

      והאמת, לא יודעת מי מקריא לאמנון למרות שאני כבר כן יודעת איך הוא נראה כשהוא מחייך אבל מעניין מה התגובות שלנו עושות לו. ולעניין האריה והספור המקורי והמקסים, יש עוד אריה אחד לפחות שהיה לא מפחיד - ההוא מספורי נרניה זה של המכשפה וארון הקסמים או למשל האריה מהלול של  התרנגולות שכתב קישון. צבעוני לגמרי למרות שלא היו בו ציורים ורק איורים :-))

       

       

        10/7/15 22:53:

      "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא אֲדֹנָי יְהוִה דִּבֶּר מִי לֹא יִנָּבֵא." עמוס ג ח


      מה שמחזיר אותי לימינו אלה על הדמוקרטיה וזהותינו הישראלית :)

      וכמובן על הקיבוצים שהיו ואינם עוד כפי שהיו ...

        10/7/15 19:03:
      סיפורי הדור התמים והיפה - שהולך ונעלם, לצערי....
        10/7/15 11:26:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-07-10 09:26:07

      אהבתי את הזכרונות, את האבולוציה של התנועה הקיבוצית ואת סיפור האריה, גם אם קצת עיוות את משלי איזופוס לכיוון סרטי וולט דיסני. תודה רבה!

      תודה לך:)

        10/7/15 11:25:

      צטט: debie30 2015-07-10 09:29:49

      גם לטורפים כואב לפעמים. מבחוץ הקיבוץ נראה כמקום של שלווה. .מאבקים רבים ידע הקיבוץ.

      מי שסבור כי בקיבוץ חיים רק מלאכים ואחיות רחמניות שיחשוב שוב. -:)

        10/7/15 11:23:

      צטט: * חיוש * 2015-07-09 19:47:52

      תודה לך אחאב על שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך

      ב-1979 הייתי נחלאית בקיבוץ יחיעם - ( שנה בשירות ללא תשלום)

      אז רק החלו שם הניצנים למעבר ללינה משפחתית.....

      ואני שימשתי כמטפלת בבית הילדים ובמשמרות שם בלילות וזו הייתה חוויה מדהימה

      כנערת עיר  - להיוודע לצורת חיים כזו.

      אז הירהרתי המון מה עדיף? להורים, לילדים?  לקיבוץ? 

      ניכר בציורים - שאת כל אהבתו למקום צבע וצייר מעומק ליבו

      והתמוגגתי לקרוא את הסיפור "האריה הטורף"

      * ערב טוב

      תודה. חיוש:)

        10/7/15 09:29:
      גם לטורפים כואב לפעמים. מבחוץ הקיבוץ נראה כמקום של שלווה. .מאבקים רבים ידע הקיבוץ.
        10/7/15 09:26:
      אהבתי את הזכרונות, את האבולוציה של התנועה הקיבוצית ואת סיפור האריה, גם אם קצת עיוות את משלי איזופוס לכיוון סרטי וולט דיסני. תודה רבה!
        9/7/15 19:47:

      תודה לך אחאב על שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך

      ב-1979 הייתי נחלאית בקיבוץ יחיעם - ( שנה בשירות ללא תשלום)

      אז רק החלו שם הניצנים למעבר ללינה משפחתית.....

      ואני שימשתי כמטפלת בבית הילדים ובמשמרות שם בלילות וזו הייתה חוויה מדהימה

      כנערת עיר  - להיוודע לצורת חיים כזו.

      אז הירהרתי המון מה עדיף? להורים, לילדים?  לקיבוץ? 

      ניכר בציורים - שאת כל אהבתו למקום צבע וצייר מעומק ליבו

      והתמוגגתי לקרוא את הסיפור "האריה הטורף"

      * ערב טוב

        9/7/15 19:16:
      יפה הסיפור בשילוב האיור
        9/7/15 19:08:

      צטט: כתבינו -- מדווח 2015-07-09 13:00:40

      מה שמוכיח שאריות לא תמיד רעים (:

      אבל הם תמיד תמיד מפחידים :) 

        9/7/15 18:55:

      צטט: איילתayeletא 2015-07-09 13:20:37

      הי אמנון ואחאב:) קודם כל מעניין היה לקרוא על המאבק למגורים החדשים.לוחם! אהבתי בשיר את רגל מי? רגל מה? דגל מי? דגל מה? אבל בארור לכם שהסיפור על האריה הטורף קסום:-) והמילים של הילדה בסוף.. לא ענתה הילדה אנחנו חברים טובים מאוד..ילדים אוהבים סיפורים מפחידים עם סוף טוב.נהדרים הציורים ושל הילדה הכי הכי. תודה:-)

      גם הילדים שלי מכירים היטב את האריה הטורף, ואת חושם ועוד כמה המצאות. הילדה בציור היא נטע.

        9/7/15 17:49:
      אהבתי את הסיפור על האריה והילדה :-) והציורים נהדרים.
        9/7/15 17:49:
      ילדים אוהבים סיפורים מפחידים בלילה עים סוף משמח כמו כן יש היום סיפור על אריה בלילות, וגם אני זוכרת את ההשכבה בקיבוץ עים סיפור ועוד סיפור שכל פעם המציא איזה הורה וכך שיחרר את האחרים מהשכבה לגן או פעוטון אחר לילד נוסף.
        9/7/15 17:31:
      מקסים הסיפור עם האריה והילדה והילדים שהיו ממהרים לתקן...:)
        9/7/15 16:05:
      היו ימים שאפילו האריות לא היו טורפים...ואלו הסיפורים מהלינה המשותפת בקיבוצים...ויש עוד הרבה..
        9/7/15 15:57:

      אחאב היקר.
      ממש נהניתי שוב לקרוא את הזכרונות המעניינים מימים עברו.
      יישר כוח לך ולאביך היקר על התוכן והיצירות היפהפיות.

        9/7/15 13:56:
      חחחחחחחחחח הזכרת לי נושנות מילדותי בלינה המשותפת. אמא שלי היתה מספרת לי הרבה סיפורים וילדים אחרים נמשכו כמו זבובים(:
        9/7/15 13:38:

      מקסים הסיפור של האריה הטורף מהמעיין 

      והציור של הילדה המנומשת נ.ה.ד.ר !! :)))

        9/7/15 13:20:
      הי אמנון ואחאב:) קודם כל מעניין היה לקרוא על המאבק למגורים החדשים.לוחם! אהבתי בשיר את רגל מי? רגל מה? דגל מי? דגל מה? אבל בארור לכם שהסיפור על האריה הטורף קסום:-) והמילים של הילדה בסוף.. לא ענתה הילדה אנחנו חברים טובים מאוד..ילדים אוהבים סיפורים מפחידים עם סוף טוב.נהדרים הציורים ושל הילדה הכי הכי. תודה:-)

      מה שמוכיח שאריות לא תמיד רעים (:

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין