כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לא התיכון הטוב בישראל - פורסם בדמרקר, 20.7.2015

    0 תגובות   יום שישי , 10/7/15, 18:01

    במאמר בדמרקר (9.7.15) הגדירה מירב ארלוזורוב את בית הספר העל-יסודי הדרוזי בבית ג'אן כ"תיכון הטוב בישראל". בית הספר הזה הביא את תלמידיו ב-2013 למקום השני בשיעור הזכאות (92%, ולא 100%), ויש להניח שגם ב-2014 יהיה שיעור הזכאים שם דומה. אני מברך את המנהל עלי סלאלחה ואת צוותו על העבודה המסורה והשקדנית, ואני מאחל להם הצלחה גם בהמשך. אבל יש לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר.


    שינון – זה מה שעומד בבסיס הבגרות, חרף שינויים שנעשו בה בשנים האחרונות – כמעט אינו נחוץ היום, לא לאקדמיה ולא לעולם התעסוקה. אלא שקבוצות מיעוטים הנמצאים בעמדת חולשה (בעבר או בהווה) בהשוואה לקבוצת הרוב, צריכות לכאורה לסגור תחילה את הפער בעניין הלא-רלוונטי הזה שנקרא בגרויות. זה מזכיר לי את הוויכוח שהיה בזמנו בתנועה הסוציאליסטית, האם בכדי להגיע מחברה פיאודלית לקומוניזם חייבים לעבור קודם את השלב הקפיטליסטי.


    ככל שבית הספר ממוקד יותר בבגרויות כך הוא מלמד יותר פרונטאלי ומשנן, ויש לו הרבה פחות אפשרויות לעשות את מה שצריך. ההישג של שיעור זכאות גבוה לבגרות אינו עושה את בית הספר ל"תיכון הטוב בישראל". הביקורת כלפי השיטה הבגרותית רחבה מני ים, ובכל זאת במדינת ישראל הכול עדיין נמדד על פיה. נכון שזכאות לבגרות עדיין מעניקה אצלנו סיכוי להגיע לאקדמיה – בשלב כלשהו, כאשר חוסר הרלוונטיות יזעק לשמים גם זה ישתנה – אבל במוסדות להשכלה גבוהה יש בעיה עם הכשרת הסטודנטים המתקבלים, וגם שם יש צורך ב"ראש אחר" (דניאל פינק, 2009).


    דמרקר מרבה לכתוב מאמרים מאלפים על שוק העבודה המשתנה, הרובוטים שמשתלטים על תחומי תעסוקה מסורתיים, ועל התחומים שיתנו סיכוי למחפשי עבודה בעוד חמש שנים או בעוד עשור. בגיליון יולי 2015 של דמרקר, לקחתי דוגמא אקראית אחת, מתפרסם מאמרו של עומר שוברט תחת השם "לשתף את כל הכיתה". המרחק של הדברים המוצגים במאמר מ"הישגים" בבגרות הוא כמרחק מזרח ממערב. העקרונות של "כישורי המאה ה-21" – הכוללים טיפוח חשיבה ביקורתית, יכולת לשאול שאלות טובות, לבצע חקר, ללמוד באופן עצמאי, לפתור בעיות, "לחשוב מחוץ לקופסא", לקבל החלטות, לגלות גמישות מחשבתית, עבודת צוות, אוריינות תקשוב, אזרחות פעילה, קבלת השונה ועוד – הולכים וחודרים לתודעה ולמערכות חינוך בארצות שונות.

     

    בחינות הבגרות הן במידה רבה ההפך מכל אלה, ולכן מי שעוסק בעיקר בבגרויות, ואלו מרבית התיכונים בישראל, אינו עוסק בעיקר. במאמר שכתב גיא לוי ממט"ח הוא קורא לבית הספר "לפרוץ את גבולות המקום, להגמיש את מסגרות הזמן, לפתוח את שעריו ולשתף את הקהילה, להתחבר אל עולם הכלכלה והעסקים ולהפוך למרכיב דינמי בחברה של המאה ה-21. היום, יותר מתמיד, תפקיד המנהיגות הבית-ספרית הוא להוביל את המורים ואת התלמידים למציאות של למידה בכל זמן ומכל מקום, מציאות שתצמצם את הפער בין החיים בעולם לחיים בבית-הספר ותחזיר את החינוך אל קידמת הבמה – המקום הראוי לו". אני מסכים אתו.


    תיכון בית ג'אן ראוי לשבח על הישגיו בבגרות, כיון שבאופן זה הוא מצמצם פערים מול הרוב היהודי הממלכתי והממלכתי-דתי, אולם בכך הוא אינו סוגר את הפער מול צרכים של חברה משתנה במהירות, בה הכישורים הנדרשים הם שונים מאד מאלה שמספקים הלימודים לבגרות.

     

    האם בתי הספר של מגזרי המיעוטים חייבים לעבור את "שלב הבגרויות" לפני שיגיעו לכישורים הרלוונטיים לתקופתנו? על פי המאמר של ארלוזורוב התשובה היא כנראה חיובית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין