כותרות TheMarker >
    ';

    עיתונאי אזרחי

    יומן אישי של ד"ר מיכאל מירו, עיתונאי אזרחי שחוקר את החברה האזרחית למעלה משלושים שנה.
    © כל הזכויות בבלוג הזה שמורות למחבר, מיכאל מירו.

    מאגר הגז הסודי/ ד"ר מיכאל מירו

    12 תגובות   יום שבת, 11/7/15, 10:49

    ככל שאני לומד את סיפור הגז הטבעי הישראלי כך אני מגלה שכבות חדשות בחברה הישראלית. קידוחי הגז המוצלחים בעומק הים חושפים את הפנים שלנו כחברה מורכבת, מפוצלת, שמתלכדת על בסיס השנאה המשותפת לאחרים, שאינם יהודים. איזה מזל ש"האויבים" שלנו מגדירים את זהותנו. אך זו סוגיה שנותיר אותה כעת פתוחה לדיון אחר. 

     

    אין צורך לבדוק יתר על המידה, ישראל היא זו שקראה ואפשרה לאנשי עסקים לחפש, למצוא ולפתח את מאגרי הגז. ישראל היקרה שלנו לא רצתה להשקיע ולו אגורה אחת בעניין רק לקבל תמלוגים וזה בסדר. אבל כשמדברים בשפה אחת לא ניתן לערבב אותה בשפה אחרת שאינה מובנת לשחקנים המעורבים. במילים פשוטות כשמדברים עם אנשי עסקים חייבים לחתום אתם על הסכמים ברורים ואז הכל מובן. לא יתכן שנתגלגל עם שיטת עבודה מסוימת והכוונה למתן רישיונות וחזקות ואחר שהגז נמצא נתחיל להעמיס דרישות בלי סוף. כך לא עובדים, כך לא מנהלים עסקים ובעיקר כך מפסידים עוד ועוד.

     

    במאמרי זה אני מבקש לשקף תהליך של התנהלות של מדינה בת שישים ושבע שמתגלגלת מיום ליום בלי תכנית עבודה וכשיש תכנית היא פתח לשינויים. דומה שמאז ומתמיד אנחנו סומכים על המזל ועל העובדה שאנחנו יהודים ניצולי שואה. העולם אכן רצה לתת ליהודים שיחיו בשלווה, אך העולם לא יהיה סובלני לעולם ועד אם לא נדע להתנהג כפי שמדינה בוגרת ורצינית נוהגת.

     

    עד כאן ההקדמה ומכאן אל שורשי הסיפור. ביחסים בין בני אדם ובכלל במערכת האקולוגית יש כללים, בין אם ידועים ובין אם לא. כשבני אדם מבקשים לקדם רעיון, הם נכנסים לדיאלוג על אינטרסים הדדיים הם מצפים למכסם את השאיפות שלהם ובסופו של דבר לייצר עסקה. הדיאלוג יכול להיות קצר, ארוך, רווי שחקנים ועוד אפשרויות רבות אחרות. צריך לקחת בחשבון שכל אחד מהשחקנים פונה לשחקנים נוספים כדי ללחוץ על הצד האחר כדי לקדם את הרעיון. כך בדיוק גם בנושא הגז. פקידי ממשל, ישרי דרך, מנסים לבחון את הדרך הזולה ביותר מבחינה ציבורית למיכסום הרווחים הצפויים מהגז הטבעי לזירה הציבורית.

     

    אני חוזר ואומר פקידים ישרי דרך, למרות שלא אחת אנחנו נתקלים בכאלה שפועלים כדי לקדם אינטרסים שלהם כולל ג'ובים בחברות עסקיות. כך ואולי יותר מכך לגבי מקבלי ההחלטות נבחרי הציבור.

     

    כאשר אנחנו מנתחים את משמעות התפישה הרווחת אצלנו, למצוא את הדרך הזולה ביותר למיכסום רווחים, זוהי תפישה שלקוחה מהעולם הקפיטליסטי, העסקי ומתורגמת לתפישה הממשלית בישראל. השאלה האם התפישה הזו אכן נכונה ויותר זולה. לשם כך יש צורך לברר סוגיות כלכליות ציבוריות רבות כמו למשל כביש חוצה ישראל. בתום שלושים שנה אני מצפה שכלכלן אמיץ יפעיל את המחשב האישי ויעשה את טבלת ההוצאות הציבוריות אל מול ההכנסות הציבוריות ויגיע למסקנה האמיצה. את התשובה שלי לשאלה הזו אתן באמירה שמתגלגלת במשפחתנו כבר מספר דורות "זול יותר יקר יותר". הכוונה היא שלמי שאין כסף מוטב שיקנה את המוצר היקר יותר למשל נעליים כדי שלא יצטרך להחליף כל שנה את הנעלים הזולות, לעני כך נאמר במשפחתנו אין כסף כדי לקנות מוצרים זולים שגורמים בסופו של עניין להוצאות הרבה יותר גדולות.

     

    כאמור זו התפישה שלי ואפשר ויבוא כלכלן ממשרד האוצר ויאמר לי "שטויות", למה? כי בעבר הושקעו מליוני שקלים ויותר מכך בחיפושי נפט וגז ללא הצלחה. מסיבה זו מקבלי ההחלטות מעדיפים שאנשי עסקים ישקיעו את הכסף במקומנו, אזרחי ישראל. יש הגיון בתפישה הזאת, למרות שאורח פלא הגאולוגים שעבדו בחברות הנפט הממשלתיות עובדים בחברות הנפט והגז הפרטיות. אז אולי מה שהשתנה הוא האמצעים הטכנולוגיים והידע שהתפתח מאז שנות החמישים והשישים. זאת הערת ביניים ולא יותר מכך.

     

    נמשיך עם הנחת היסוד של ממשלות ישראל לדורותיהן שאין להשקיע כסף ציבורי בחיפושי נפט וגז ובוודאי שלא בפיתוחם. על פי הנחת יסוד זו ובהסכמים הטבעיים, אנחנו כמדינה פונים לשוק הפרטי לבוא ולערוך בדיקות התכנות, למצוא ולפתח מאגרי גז שנמצאו מתאימים ומשתלמים כלכלית כדי לספק את האנרגיה הדרושה לישראל במחירים זולים עד כמה שאפשר. הדרישה היא לגיטימית אך השאלה איך עושים את החשבון, איך מחשבים מתי איש העסקים מיצה את השקעתו במיזם וכמה הוא ירוויח בהמשך שכן הוא איש עסקים שפועל למען כיסו הפרטי ולא לשם שמיים.

     

    זו נקודת המחלוקת העיקרית שיכולה להיפטר אם מגיעים להסכמים ברורים מלכתחילה, שכן ההסכם המקובל הוא "חיפשת, לא מצאת, בעיה שלך, חיפשת, מצאת, תפתח את המאגר ואנחנו ניקח את מה שמגיע לנו". כך פועלים עסקים, מדינה שרוצה לפעול כך חייבת לקחת בחשבון את כל ההיבטים התלויים בזה, כולל איך מסבירים זאת לציבור שלראשונה בחייו התעורר והבין את הסיפור. כל זאת לפני שהסברנו לציבור שבעצם הוא כן מושקע בחיפושים שכן הוא משקיע בבורסה בחיפושי נפט וגז ונהנה מאוד כשמוצאים וכועס כשלו מוצאים, בדיוק כמו איש העסקים שמשקיע בתחום תנודתי כמו זה.

     

    לפיכך, מתוך הבנת התהליך לא ברור לי למה לפתע פתאום מתעורר הממונה על ההגבלים העסקיים ומדבר על מונופול והעדר תחרות. המונופול של הגז צמח הגיע לממדיו בעקבות החלטות ממשלות ישראל שלא להשקיע בחיפושי נפט וגז ולהותיר אותן השקעות של השוק הפרטי. כשזו הנחת היסוד, אל אלה נכניס עוד שחקן, כל פקידי הממשל שכל אחד מהם פועל בנפרד למימוש החובות שלו ואין כל שיח מתכלל. כך נוצר המונופול, חברות שיתפו פעולה שכן מדובר בהוצאות אדירות וכך הגיעו למציאה, בכוחות משותפים ובעידוד ממשלת ישראל.

     

    לפתע פתאום כשמונופול הגז היה עובדה מוגמרת התעורר השיח הציבור על התמלוגים וייצוא הגז לפני מימושו בשוק הפרטי. הזעקה הציבורית עצבנה את חברות הגז ואת פקידי הממשל שרצו להביא גז כמה שיותר מהר לישראל, מסיבות מוצדקות שכן הגז הוא שלנו ומזהם פחות את האוויר. למרות הכעס, התעשתו כל השחקנים ושתי וועדות האחת של הפרופ' איתן שישנסקי והאחרת של מנכ"ל משרד האנרגיה שאול צמח קבעו כללי משחק נוספים שהבטיחו את האינטרס הציבורי במצב שבו יש מונופול ואין הלכה ולמעשה תחרות.

     

    אגב כך חייבים לציין שבידי פקידי הממשל במצב הקיים לפקח על המחירים באמצעות חוק הפיקוח על המחירים. כל הסכם של חברות הגז מגיע לידי הוועדה הבינמשרדית של האוצר והאנרגיה במסגרת דיווח כפי שנדרש בחוק. הכוונה לדיווח המתבקש מהחוק ומאפשר לפקידים לשאול שאלות כשהמחיר לא סביר. יש לשים לב שלא מדובר כאן על פיקוח מלא אלא אפשרות של הרגולטורים לערוך מעקב צמוד אחר העסקאות ולהעיר את הערותיהם. לאחרונה גם רשות החשמל השתמשה בסמכותה כדי לבחון ובמקרה האחרון גם לא לאשר חוזה שהמחיר בו נראה היה מופרז. עד כאן הסעיף הנגזר מחוק הפיקוח על המחירים והנה חוק נוסף שמאפשר פיקוח על מחיר מופרז. המדובר בחוק ההגבלים העסקיים 29 א. סעיף שמאפשר לממונה על ההגבלים העסקיים לקבוע שמונופול גובה מחיר מופרז. זהו סעיף בחוק שנותן בידי הממשלה אפשרות לפקח עלך המחירים במקרים שבכל זאת יש מונופול ולא ניתן לפצלו מסיבות כאלה ואחרות הנמנות בחוק. עד היום לא נעשה בסעיף זה כל שימוש וכל זאת למה? קיבלתי הסברים שקשה מאוד לקבוע מהו מחיר מופרז ומהו מחיר לא מופרז. תשובה מעניינת מאוד שמעידה על חוסר העקביות ומדיניות מבולבלת.

     

    אז מה עושים? קוראים את הכתוב ומתחילים לחשוב כיצד מנהלים מדינה שהיא בבסיסה ארגון של אזרחים שמבקשים לנהל במשותף את חייהם, אך לא יודעים להכריע במשך שישים ושבע שנים מה תהיה מידת השיתופיות ומה תהיה מידת הפרטיות.

     


     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/7/15 17:05:

      שלום ד"ר מירו היקר,
      תודה על מאמרך. צר לי, אך במאמר נפלו מספר טעויות עובדתיות:
      א. בניגוד למה שכתבת, מדינת ישראל דווקא השקיעה הרבה מאוד כסף בקידוחי הגז הנוכחיים.
      ב. המשקיעים הקטנים (קרי: כולנו, דרך קרנות הפנסיה שלנו), היו, אכן, שותפים לסיכון; אך שותפים לרווחים באופן חלקי מאוד, בשל האפשרויות הרחבות מאוד של בעלי השליטה לנתב את הרווחים אליהם, על חשבון בעלי המניות מהציבור הרחב.
      ג. המונופול לא נוצר "בחסות ממשלתית", אלא הוא נובע מעבירה של חברות האנרגיה מחוקי ההגבלים העסקיים.
      אנא קרא כאן:


      מאבק הגז: דע מה תשיב להם.

       

        12/7/15 17:32:

      מיכאל היקר,
      הסיפא של מאמרך המלומד מזכיר לי את אימרתו השנונה של יהונתן גפן:

      "הבריטים השאירו לנו מדינה ועד היום אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה".
      כמה מצחיק,כמה כואב, כמה נכון.
      שבוע טוב,
      ברוך

        12/7/15 11:54:

      ועכשו מילה לחבר שעורך ומגיש בהתמדה את "בדרך אל הטבע".
      כל הניצים אלה שבעד וגם אלה שנגד שוד הגז מהציבור מכלים את זמננו בהחשת כלייה על כולנו. זה לא יקרה עכשו, אבל נכדינו כבר יתבגרו אל עולם שיסבול יותר ויותר משריפת דלק מאובנים. בין אם הוא פחם שמזהם הרבה ובין אם הוא גז שמזהם פחות.
      כולם פולטים לאוויר פחמן דו חמצני שעולה, מתייצב ברום ומגביר את אפקט החממה.  כדור הארץ מתחמם ושינוי האקלים כבר איתנו.
      שבירת מנגנון הצינון הגלובלי - אם לא נעצור עכשו - תוחש עם נסיגת הקרחונים בקטבים.
      אבל ראשי אכול ושתה, כי אין מחר, יוצרים לחצים אדירים לבלימת שימוש באנרגיה בת קיימא שאינה פולטת גזי חממה.
      יותר מדי מדינות ואנחנו ביניהן מטילות חסמים בפועל (ומצהירות את ההיפך) על הקמת מתקני אנרגיה בת-קיימא.
      ראו כאן: https://www.facebook.com/greenpeace.il/app_335652843138116

        12/7/15 11:37:
      הבעייה היא ממשלה שמשקרת לציבור, יוצרת כלפיו מסך עשן* ובילבול כדי להגשים מטרות שנחשבות לבעלי ההון. בלשון העם הון-שלטון. ואם שגיתי בעניין הממונה על ההגבלים, אני מתנצל. _____________ * בעבר פגשת את זה במתקפה א' על מקום עבודתך. עכשו פרק ב'
        12/7/15 06:20:
      לקסי ידידי איפה ראית שאני שולל את פעולתו של הממונה על ההגבלים העסקיים. אמרתי שהוא ויתר חבריו לתהליך האסדרה נתנו במו עשייתם את ההכשר לכניסת השחקנים הפרטיים שיצרו את מונופול הגז. אני כאזרח ובטוח שגם אתה מצפה שמי שמטפל בנכסים שלנו יעשה זאת כראוי.
        11/7/15 21:25:
      מעל לכל יש כאן התערבות מגבוה, של לשכת ראש הממשלה לחסום כל דיון ציבורי בעניין. לפחות בהקשר הזה אני שותף לקינתך על תפקוד הממשלה, אולי כאיפכא מסתברא. למזלה של הדמוקרטיה הישראלית קיבל שר הכלכלה פיק ברכים וגרם להעברת הסוגיה לכנסת ולפתיחת דיון דרך הצוהר של עקיפת הממונה על ההגבלים, אותו ממונה שבמאמרך אתה שולל את פעולתו. שלילה שאני חולק עליה. שבוע טוב לקסי
        11/7/15 21:14:

       

       

      נכון שזה מתסכל, לצעוק ולזעוק ובקושי מצליחים להשפיע ושום דבר לא משתנה ? 

       

        11/7/15 21:12:
      ראה גם: http://www.blacklabor.org/?p=56731 http://www.blacklabor.org/?p=56689 http://www.blacklabor.org/?p=56646 די להפעם... בידידות לקסי
        11/7/15 20:58:
      מיקי, להערכתי יש בדבריך כמבה אי דיוקים עובדתיים המביאים למסקנות שגויות. קרא נא: http://www.blacklabor.org/?p=56754
        11/7/15 10:57:
      אנחנו חברה מזוכיסטית וזו הבעיה. תמיד שולפים 'טריקים' באיצטלה של טובת הציבור לכאורה כשלמעשה כולם רודפים פרסום וממון. בנתיים אנחנו נמשיך לריב ביננו לבין עצמנו עד שכולם יברחו מכאן ואף חברה זרה לא תרצה להשקיע ולפתח מאגרי גז וטבע כי אנחנו מדינה של עסקנים ועשקנים.

      ארכיון

      פרופיל

      עיתונאי אזרחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין