כותרות TheMarker >
    ';

    אלי אלון עיתונות ישראלית

    באתר זה מוצגים מקצת מאמרים וכתבות פרי עטו של העיתונאי אלי אלון שפורסמו בעיתונות הישראלית

    אלי אלון החל כתיבתו העיתונאית בגיל 15 כשכתב במדור"חדשות לנוער" בעיתון "מעריב לנוער" לאחר שירותו הצבאי היה כתב עיתון "הארץ" פירסם מאות רבות של ידיעות ,כתבות ,ומאמרים בעיתונות הישראלית
    בשנים האחרונות כותב במספר אתרי אינטרנט חדשותיים.

    ארכיון

    פסליה האלמונים של בתיה לישנסקי /אלי אלון

    0 תגובות   יום שבת, 11/7/15, 11:32

     

    ''
    אנדרטה לזכר הרוגי פרעות יהודי גרסלובה  בגבעתיים באדיבות יוסי פלדמן [צילום: גדעון ביידא]

    פסליה האלמונים של בתיה לישנסקי

    מאת :אלי אלון


    פסליה ואנדרטאותיה של הפסלת בתיה לישַנְסקי (1992-1900) כלת פרס ישראל לפיסול מעטרים מקומות שונים בארצנו. הידועים שבהם: אנדרטת "עבודה והגנה" ביער חולדה ואנדרטת "לזכר הבנים" בכפר יהושע. בצד פסלים מוכרים וידועים אלה, קיימים פסלים המוצבים במרחב הציבורי שרק מעטים שמעו עליהם


    ''

    מנורת שבעת הקנים בבית ההסתדרות בתל אביב [צילום: אלי אלון]


    אחד מהפסלים הלא מוכרים והלא ידועים של לישנסקי שוכן בקומת הכניסה של בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב(סמוך לדלפק המודיעין) בתוך תא זכוכית. זהו פסל "מנורת שבעת הקנים" - פסל עץ דמוי מנורה' פרי יצירתה של   לישנסקי משנת 1937. בבסיס הפסל - המנורה מגולפים סמלים בנושא העלייה ועבודת האדמה - סמליה של ארץ ישראל החלוצית. ההסתדרות הכללית רכשה 2 פסלים דמויי מנורות שאותם יצרה לישנסקי . האחת, זו הנראית בצילום המצורף לכתבה ומוצבת כאמור בכניסה לבית ההסתדרות בתל אביב .השנייה מוצבת באולם משרד העבודה הבינלאומי בז'נבה כמתנת הוועד הפועל של ההסתדרות העובדים בא"י משנת 1939. 

    מסתבר, כי ההסתדרות העובדים בא"י נהגה בעבר (לא בדקתי את המצב כיום) במשך שנים לרכוש יצירות אמנות של פסלים וציירים שונים כחלק מסיוע ותמיכה ב"עובד העמל". 

    האנדרטה בחצר בית ספר "בורכוב" בגבעתיים 

    פסל -אנדרטה, אלמוני יחסית נוסף, של בתיה לישנסקי שלא ידוע לרבים, ניצב בחצר בית הספר "בורכוב" בשכונת בורכוב בגבעתיים, לזכר קורבנות הפוגרום שנערך ביהודי העיירה גרסלובה (גרסלובו) שבאוקראינה בשנת 1919. יוסי פלדמן, מי שהיה במשך שנים רבות מנכ"ל המועצה לשימור אתרים ואשר סבו, יוסף פלדמן, ושני דודיו, אחיו של אביו היו בן הרוגי פרעות אלה, הסב תשומת ליבי לאנדרטה זו, החבויה משהו בחצר בית הספר ודומה כי רבים מתושבי גבעתיים כולל אף תושבים המתגוררים בשכונת בורכוב אינם יודעים כלל על קיומה. 

    האנדרטה הוקמה בשנת 1955 היא מורכבת מפסלה של לישנסקי ומלוח ועליו  שמות הנספים.
     
    ''

    פיסלה של בתיה לישנסקי נעורים בספרית בית אריאלה בתל אביב [צילום: אלי אלון]

    פסל "נעורים" ב"בית אריאלה" 

    פסל נוסף של בתיה לישנסקי שרק מתי  מעט יודעים על קיומו. הוא "פסל הנעורים"- פסל עשוי ברונזה הניצב בחברת כמה פסלים נוספים, בקומת תחתית ליד חדר הקפה והמטבח של עובדי ספריית "בית אריאלה". ציבור באי הספרייה לא עובר כלל בקומה זו. ולא נחשף לפסלים כולל לפסל של בתיה לישנסקי. וראוי להעביר הפסלים מקומת התחתית לאולם הכניסה של הספרייה או לאולמות עיון והשאלה ולהנגישם לציבור הרחב. הפסל של לישנסקי "נעורים" נמצא במצב דהוי משהו.(ראו צילום) ומוצב על במה קטנה. 
    בנוסף לפסלים האלמונים  ששמופיעים בכתבה זו  נמצאים ברחבי הארץ פסלים נוספים   פרי יצרתה של בתיה לישנסקי  שהם בגדר אלמונים  וידועים רק למעטי מעט.ואולי כדאי לחשוף אותם ולהנגישם לציבור. 

    אנדרטת השואה והתקומה בקיבוץ נצר סירני.

     

    אנדרטה נוספת  פרי יצירתה של  בתיה לישנסקי  מהפחות ידועות מבין פסליה,  מוצבת במרכז מדשאה גדולה בקיבוץ נצר סירני. ופוסלה בשנים 1965-1968. באנדרטה 30 דמויות שונות והיא בנויה בצורה מדורגת. בחלקה התחתון נראות דמויות סובלות, נאבקות, מיואשות וכואבות, ובהדרגה עולות דמויות ומזדקפות מתוך הרס זה אל חלקה העליון של האנדרטה. מיקומה במרכז חייה של הקהילה המקומית  הופכת את המוצג בה לחלק אינטגרלי מחיי הקהילה. 


    בתיה לישנסקי -פרקי חייה 

    כמה מילים על בתיה לישנסקי: היא נולדה בשנת 1900 במאלין שברוסיה (כיום אוקראינה ) בהיותה בגיל 10 בשנת 1910 עלתה עם משפחתה ארצה. למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב ובהמשך למדה אמנות ופיסול ב"בצלאל" בירושלים. בשנת 1920 נסעה לרומא כדי ללמוד באקדמיה לאמנות ברומא. אך חזרה לארץ בעקבות המאורעות בארץ ישראל בשנים 1920-1921 היא התגייסה לגדוד העבודה ועבדה בקיבוץ עין חרוד. בן השנים 1929-1923 למדה והשתלמה באמנות בברלין ואחר כך בפריז. כשחזרה לארץ בשנת 1929 התבקשה להקים את האנדרטה ליד קברו של אפרים ציזיק ביער חולדה להנצחת מאורעות 1929. יוסי פלדמן מייסד  ומי שהיה במשך שנים רבות   מנכ"ל המועצה לשימור אתרים מספר לי לגבי פסל  בתיה לישנסקי ביער חולדה  כי עד היום ניתן לראות בפסל זה   פס ניסור במחציתו .לישנסקי איתרה את האבן הגדולה  ליצירת הפסל בחולדה  בהרי ירושלים ומאחר ולא היה ניתן באותה תקופה( 1929) להעביר ברכב אבן במשקל כזה היה צורך לנסר את האבן  לשני חלקים ולהביאה בשתי נסיעות לחולדה ושם חוברו שני האבנים לפסל אחד.

    לישנסקי ,פיסלה פסלים רבים ואנדרטאות,המוצבים ברחבי הארץ , השתתפה בתערוכות רבות והציגה מיצירותיה במקומות שונים בעולם וגם בארץ, וזכתה להוקרה בינלאומית. המוטיבים המרכזיים באנדרטאות של לישנסקי מרוכזים סביב אידיאות של מאבק, הגנה, גבורה וכאב. 

    בשנת 1985 זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בתחום הפיסול. בתיה לא נישאה מעולם ולא היו לה ילדים. בסוף שנות ה-50 וה-60.התגוררה  בבית ברחוב שיינקין פינת אחד העם (מול קפה תמר ). הייתה לה דירה על הגג, וגג גדול, שם עבדה ופיסלה. לבתיה היו שלוש אחיות. אחת מהן, רחל גולדה לישנסקי, שנודעה, כרחל ינאית בן צבי הייתה אשת הנשיא השני של מדינת ישראל יצחק בן-צבי.
    בתיה לישנסקי נפטרה בשנת 1992 בגיל 92 והובאה למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. בעשורים האחרונים לחיה התגוררה במשך שנים בדירת מרתף ברחוב נחום 10 בתל אביב. על ביתה  ברחוב נחום הוצבה לוחית זיכרון והנצחה  מטעם עיריית תל אביב. 
    כתבה נוספת על פסליה של בתיה לישנסקי 


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      חדשות ומבזקים

      תגובות אחרונות