ב"ה

דברי תורה שאמרתי היום פרשת פנחס תשע"ה

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא).

הקשה זקיני הקדוש בספר נועם אלימלך (דף פה טור א): "מִלַּת "בְּתוֹכָם" הוא שפת יתר [מיותרת], לכאורה", ומסביר שם לפי דרכו בקודש.

אנסה גם אני, בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, להסביר שפת יתר, לכאורה, זו:

אנחנו אומרים לפני עשיית כול מצוה: "לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ. לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל".

וכתב זקיני הקדוש בספר נועם אלימלך (דף פח טור א. דבור המתחיל: "עוד בפסוק הנ״ל"): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל" כו׳ (דברים א, א).

יש לבאר שנרמז בכאן עצה לעם ד׳, איך יתנהגו לבא אל אֲמִיתַּת עבודת השם ברוך הוא.

כי הטעם למה שאנו אומרים קודם כל עבודתינו ותפילתינו: "לְשֵׁם יִחוּד" כו׳, "בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל" * והכוונה, היות ש(קהלת ז, כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ" וכו' [אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא]".

 ואם כן האיך יכול לעשות איזה דבר קדושה באברינו, כיון שנעשה בהם איזה עבירה חלילה, ונפגם אותו האבר, ואיך יכול להשרות עליו קדושת העובדא [המעשה] ההיא?

אך שהתיקון לזה הוא במה שכולל עצמו עם כְּלָלוּת ישראל.

כי יש עולם הנקרא "כָּל יִשְׂרָאֵל", והעולם ההוא שלם בלי שום פגם, כי הכללות ישראל הם הצדיקים, כמה שנאמר (ישעיה ס, כא): "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". ואם כן, אף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם, ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה, ותמיד צורתם חקוקה למעלה, והוא הנקרא בספרי קודש: "אדם קדמון" [עולם גבוה מאוד, מעל הכתר], ושם אין שליטה לחטא כלל, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא, ואז אותו האבר נקשר בַכְלָלוּת, ונתקן בקדושה עליונה, ואז יכול לעשות המצוה, או העובדא [המעשה] ההוא".

ולפי זה יבוא על נכון היתור, כביכול, של המילה "בְּתוֹכָם".

והוא, שפנחס "בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי", כשבא לְקָנֶא את קנאת ה' יתברך, עשה זאת: "בְּתוֹכָם", בתוך עם בני ישראל, על ידי שכלל את עצמו בתוכם, ועל ידי התכללות זו היה בכוחו לקנא את קנאת ה'.

"לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם" (במדבר כז, יד).

בזכות אבותיי ורבותיי הקדושים זכותם יגן עלינו, אסביר תיבות אלה, בדרך זו:

הזהר הקדוש (תוספות דף רעב עמוד א) אומר:

 "כתיב [כתוב]: "לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם", במים ולא בדבר אחר".

כשרוצים לקדש את שמו יתברך יש רק דרך אחת, והיא: "בַמַּיִם".

מה הם מים?

הגמרא (מסכת תענית. דף ז עמוד א) אומרת:

"למה נמשלו דברי תורה למים?

דכתיב [שכתוב (ישעיה נה, א)]: "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם".

לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה".

כלומר הדרך היחידה לקדש שם שמים, היא בדרך, ועל ידי, התורה הקדושה.

אין דרך אחרת.

©  כול הזכויות שמורות לשלמה גולדשטיין