רבים מאיתנו חולמים להיות מגלי ארצות כמו כריסטופר קולומובס (או בנימין מטודלה- אם נרצה להיות לוקאל-פטריוטים). תארו לכם שאתם בספינת מפרשים בלב האוקיינוס. את רעש הגלים מפלחת צעקה מראש התורן: "אדמה". אתם שולפים את המשקפת והנה היא לפניכם: יבשה חדשה. מרגישים את ההתרגשות? הלב קצת דופק, הברכיים רועדות ויבש קצת בפה. אחרי המשקפת מוציאים את המפות ומסתכלים:באזור הזה לא רשומה שום יבשת, אלא כתוב "זהירות דרקונים". ככה סימנו פעם את אותן קצות עולם שאיש לא הגיע אליהן.
איפה חליסי כשצריכים אותה?
אתם מתחילים לחלום על יערות עצומים, שדות, אגמים, עמקים והרים: עולם חדש שמחכה לכם. איתכם יגיעו עוד הרפתקנים: ינסו לחקור את הארץ הזאת, להינות, להתעשר, להתאהב - כל הדברים המרגשים שכרוכים בגילוי דבר חדש.
ובחזרה לקרקע המציאות: האם אפשר, עם הלוויניים של היום, אחרי שהגלובוס מופה לחלוטין ובשום אטלס אין עוד ציורי דרקונים בקצוות, לחוות במציאות את אותה התרגשות? אני חושב שכן- מסעות הגילוי לא הסתיימו, הם פשוט הפכו רטובים קצת פחות וגם מי שסובלים ממחלת ים יכולים לקחת בהם חלק.
יש יבשת חדשה, שבעצם היתה שם תמיד. קוראים לה הכלכלה השיתופית, ויותר ויותר מגלי ארצות מגלים אותה והופכים את העולם שלנו לשונה לחלוטין. בדרך חלקם מתעשרים, חלקם מתרוששים, חלקם מתאהבים והופכים לחלק מקהילה, חלקם מביעים ביקורת רועמת (ולעיתים גם מוצדקת) נגד הכח העולה החדש.
הבעיה היא שהמפות בעברית עדיין לא עודכנו. מבט קצר על מדף הספרים העברי, על בלוגים בעברית ועל התעשייה בכלל, מגלה שבמפות בישראל עדיין רשום "זהירות דרקונים". למרות שלדעתי, בשבילנו מדובר בארץ ישנה-חדשה, ומי כמונו יהיה מוצלח בהפרחת את השממה. הבלוג הזה מנסה להבריח את הדרקונים מהמפות העיבריות ולעזור ליותר אנשים לגלות את המהפכה המשמעותית ביותר במאה ה-21: הכלכלה השיתופית.
אז מהי בעצם "כלכלה שיתופית"? המודל הכלכלי המקובל כיום הוא צריכת נכסים באופן אקסלוסיבי: אנחנו היחידים שנהנים מהמוצר או השירות שאנחנו רוכשים. הכלכלה השיתופית מבקשת לשנות זאת ולגרום שאת הנכסים הללו נצרוך במשותף וכך הצריכה שלנו תהיה יעילה הרבה יותר.
הכלכלה השיתופית מאפשרת לנו לחלוק בנכס שנמצא בבעלותנו עם אנשים נוספים ובכך לאפשר ניצול טוב יותר של הנכס. אם למשל התפנה לי חדר בבית, אוכל להשכיר אותו דרך Airbnb לתייר שמגיע מחו"ל . אם יש לי חניה שנשארת פנויה בזמן שאני בעבודה, אוכל להשכיר אותה דרך Repark למישהו שעובד קרוב למקום המגורים שלי.
הכלכלה השיתופית מאפשרת לנו להיות גם בצד השני- כלומר לצרוך נכס ששייך למישהו אחר. הוא יכול להיות אדם רגיל כמונו (כלכלת P2P- עמית לעמית) או עסק. תל-אופן, מיזם האופניים של עריית תל אביב משכיר את אותו זוג אופניים שוב ושוב במהלך היום- ובמקום שלא יעשה שימוש באופניים- אלו של תל אופן מתגלגלות באופן קבוע. Car2go הוא המקבילה לרכבים פרטיים:החברה רוכשת ומתחזקת את הרכבים, וציבור הלקוחות מוזמן לעשות שימוש ברכב לפי שעה, במקום לרכוש רכב בעצמו. צריכה כזו היא זולה הרבה יותר מרכישה של הנכס כולו ולעיתים גם נלווים לה מאפיינים שאין ברכישה רגילה.
הגל החדש הוא כלכלה שיתופית לעסקים, (B2B) שבה שני הצדדים הם תאגידים. מאחר ומרבית הכלכלה מרוכזת בתאגידים, גל ה-B2B הולך להיות זרז משמעותי בהתפתחות הכלכלה השיתופית.
בנימין מטודלה, הגרסה העברית של קולומובס, שוכר גמל לשעה ב-Camel2go
חשוב לומר: כלכלה שיתופית היתה כאן תמיד- ואולי לדוברי העברית, היא מוכרת טוב יותר. בישראל חיינו עד לא מזמן בחברה שקידשה את הקולקטיב והשיתוף היה בדנ"א שלנו. ישראל הצמיחה מושגים כמו קיבוצים או מושבים שיתופיים, וחלקים נרחבים בכלכלה הישראלית עדיין מאוגדים כקואופרטיבים. אבל כלכלה שיתופית היא לא בהכרח ביטוי לתפיסת עולם סוציאליסטית. יש מי שאומרים שמדובר בכלל בקפיטליזם על סטרואידים.
הכלכלה השיתופית יוצרת קהילות משתמשים, קהילות בעלים משותפים, ויש לה השלכות חברתיות משמעותיות על הסביבה האנושית. הכלכלה השיתופית קשורה בעבותות לטכנולוגיה בכלל ולאינטרנט בפרט והיא אולי הביטוי המזוקק ביותר לכח העצום של הרשת. הכלכלה השיתופית יכולה להיות התרומה הדרמטית ביותר בהגנה על איכות הסביבה, מלחמה בהתחממות כדור הארץ וקידום אורח חיים בר-קיימא.
הכלכלה השיתופית היא הדבר המשמעותי ביותר שקורה כאן והיא צפויה לשנות את חיינו בצורה דרמטית. הבלוג הזה מיועד להבריח את הדרקונים ולשרטט בצורה מדויקת יותר את המפות שלנו.
מקווה שתהנו, גיל
|
