כותרות TheMarker >
    ';

    מעט מן האור

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    alxm
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרשת השבוע - מטות , מסעי

    8 תגובות   יום חמישי, 16/7/15, 10:58

    נדרים שיש להתרחק מהם

    "אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל').

    האם לנדור זה דבר טוב או שיש להתרחק ממנו ?

     יש גמרא ביבמות שאומרת :

    " רבי נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה, והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן" .

     פירוש הדברים נתון במחלוקת במסכת נדרים דף ט ע"א בפירוש הדברים הכתובים בספר קהלת :

    ""טוב אשר לא תדור" וגו- טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר , דברי ר' מאיר . רבי יהודה אומר :

     טוב מזה ומזה נודר ומשלם!".

     - משמע שר' מאיר סובר שעדיף לא לנדור בכלל ור' יהודה סובר שעדיף לנדור - אבל רק בתנאי שאתה בטוח שתשלם את הנדר .

    הרמב"ם והשו"ע פירשו שמי שנדר בענייני הקדש , מצווה שיקיים את נדרו .

    וכן כותב השו"ע שמותר לנדור בכדי לזרז את עצמו בקיום מצוות ובלימוד תורה .

    גם המשנה במסכת אבות פ"ג מי"ג מביאה את דברי רבי עקיבא האומר שנדרים הינם סייג לפרישות , כלומר יש בהם צד חיובי .

    כעיקרון ראוי להימנע מנדרים .

    אך בעת צרה או בשביל לחזק לעשות מצוה - מותר לנדור , ואז רצוי מאד לקיים את הנדר .

    אם אדם נדר שלא בעת צרה , יש הסוברים שעליו להעדיף להתיר את הנדר , ויש הסוברים שעדיף לקיימו .

    נדר בעבודת ה' הוא דרך של האדם לקבל על עצמו קבלות ולגרום להם להיות יותר קבועות ומיושמות . הבעיה שקיימת בנדרים היא שהאדם כובל את עצמו לדברים שאינו חייב בהם , הוא מוסיף על עצמו איסורים או מחייב את עצמו בדברים חיוביים המותרים , אך אינם בגדר חובה , ודי לו לאדם במה שאסרה עליו התורה .

    אך ישנם מקרים בהם אדם נודר על עצמו נדרים של איסור שאינם איסור מובהק של התורה אלא הנהגות שונות וחומרות כאלה ואחרות .

    יתכן שאדם מקבל על עצמו חומרה מסוימת , שאף ראוי לאדם במדרגתו לקבל אותה עליו , אך הסכנה שבדבר זה היא שהאדם הופך את החומרה כמו נדר על עצמו , והחומרה מצטרפת לשאר איסורי התורה ומקבלת את אותו מעמד כמו שאר המצוות .

    אם אותו אדם קיבל על עצמו להחמיר העניין מסוים כל ימיו , זה יכול להוסיף לו פרישות , כדברי רבי עקיבא , אך אם האדם חי כאילו החומרה שנהג על עצמו היא כמו איסור מהתורה , ואף חמור מכך ,

    זה דבר בעייתי מאד .

    למשל , אדם שקיבל על עצמו להחמיר בכשרות בעניין מסוים , להחמיר בדבר שראוי לחוש לו ולא בחומרה רחוקה , אבל בכל זאת הדבר הוא חומרה ולא עיקר הדין , אם אותו אדם מוציא לעז על שאר האנשים שאינם צורכים את רמת הכשרות שהוא צורך , אז הינם אוכלים טריפות ונבילות ח"ו והוא אינו מוכן לאכול בכלים בבית שלהם , אז החומרה שקיבל על עצמו שהפכה לנדר , גרמה לאותו אדם לעבור על איסורי תורה בכך שביזה את חברו ודיבר עליו לשון הרע שאוכל לא כשר , כאשר עיקר הדין הוא שאותו חבר צורך כשרות שהיא כשירה על פי עיקר הדין . אסור שהנהגות שונות יהפכו להיות בגדר נדרים , ואדם ינהג בהם כמו שאר האיסורים הכתובים בתורה בפירוש .

    אדם יכול להחמיר על עצמו , אך זה לא יכול לחייב את הסובבים אותו , ואינו יכול להוציא שם רע על מי שלא נוהג בחומרה זאת , אלא על פי הדין .

    כאשר חומרות מסוימות הופכות להיות בגדר נדרים שאי אפשר לצאת מהם , זה בעייתי , כי החומרה אינה דין התורה. אדם יכול לחיות על פי החומרה , אך לדעת שהיא חומרה , ולדעת שיש מצבים בהם אפשר לנהוג אחרת , כי זאת חומרה ולא עיקר הדין , גם אם החומרה היא ראויה ויש לה מקום .

    עד כמה משפיעים מעשינו

    אחד הדברים האחרונים שמצווה הקב"ה את משה לעשות לפני מותו , הוא מלחמת מדיין :

    "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ".

    בסוף פרשת בלק קראנו על החטא החטיאו את בני ישראל בנות מואב ובנות מדיין .

    לפי לשון הפסוקים שם , העם שהיה דומיננטי הרבה יותר בהחטאת בני ישראל היו דווקא המואבים , ומדוע כאן מצווה הקב"ה לנקום את נקמת ה' דווקא ממדיין , ועוד שלא מוזכרת כאן נקמה כלל ממואב ?

    רש"י בפרשת מטות מביא שתי סיבות לדבר :

    "מאת המידיינים- ולא מאת המואבים , שהמואבים נכנסו לדבר מחמת יראה, שהיו יראים מהם שיהיו שוללים אותם , שלא נאמר אלא אל תתגר בם מלחמה (דברים ב, ט) , אבל מדינים נתעברו על ריב לא להם. דבר אחר , מפני ב' פרידות טובות שיש לי להוציא מהם , רות המואביה ונעמה העמונית".

    הפחד והחשש של מואב מפני בני ישראל היה הגיוני וטבעי , הם ראו שעם ישראל כובש את הארצות בעבר הירדן המזרחי, וחששו על עצמם .

    אך מדיין נכנסו לריב לא להם ולכן נענשו בחומרה רבה יותר.

    בפירוש השני שמביא רש"י , אומר הקב"ה שכיוון שעתידה רות המואביה לצאת ממואב , לכן אומר הקב"ה שלא לנקום בהם על החטא החמור שהחטיאו את ישראל .

    על כך יש לשאול , וכי מה זכו מואב שתצא מהם רות המואביה , שממנה יצא דוד המלך שהוא מלך המשיח ?

    על כך אומרת הגמרא את הדברים הבאים :

    "אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן שבשכר מ''ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות" (נזיר כ"ג ע"ב).

    כלומר , מי שזכה לכך שרות תצא ממואב , הוא לא אחר מאשר בלק מלך מואב שרצה לגרום לכך שבלעם יקלל את ישראל וכך הוא יוכל להילחם בבני ישראל ולגרש אותם מהארץ - הוא זה שזוכה לכך שתצא ממנו רות שהנין שלה הוא דוד המלך , ובזכות מה ?

    בזכות 42 קרבנות שהוא הקריב בעצת בלעם - בכדי שהוא יצליח לקלל את בני ישראל- בגלל קרבנות אלה הוא זכה לשותפות במלך המשיח !

    למי הקריב בלעם את הקרבנות ?

    - וודאי שהמטרה הייתה לקלל את ישראל , ולכן ההקרבה הייתה לשם אלוקי ישראל בכדי שיתרצה לבלעם ויתן לו לקלל את ישראל .

    אמנם מחשבתו הייתה לרעה גדולה , לקלל את בניו של הקב"ה , אמנם המעשה היה לא רק שלא לשמה , אלא לשמה של עבירה , ובכל זאת בגלל שהייתה במעשה איזה נקודת אור, איזה רצון קלוש של הקבה לשם ה' , לכן זכה בלק שתצא ממנו רות שתתגייר ויצא ממנה דוד המלך .

    בפרשת מסעי מזהירה הקב"ה שאסור לקיים בארץ ישראל עבודה זרה :

    "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ" .

    נראה שאחת הסיבות לכך היא ההשפעה ביכולה להיגרם לעם ישראל מכך שיש בארץ ישראל ע"ז .

    זהו אותו עניין כמו אצל בלק , שאנחנו לא יכולים לעולם לדעת עד כמה משפיעים המעשים שלנו ,

    אלו דברים חיוביים או שליליים יכולים לצאת מהם בעתיד הקרוב והרחוק . אם בלק , שהקריב לה' אך כוונתו הייתה להרע לישראל , קיבל שכר מסוים על כך , אז על אחת כמה וכמה אנחנו שמקיימים מצוות לשם ה' , אם רצון חיובי לעשות את רצון ה' , נזכה שמכל מעשינו תבוא גאולה לישראל .


    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/7/15 20:50:
      קראתי עכשיו בצאת השבת...תודה ושבוע טוב! וגם תודה שהגדלת את ה"נרקיסים" :)
        17/7/15 15:07:
      נודרת שתהיה שבת נפלאה......
        17/7/15 09:25:
      שבת שלום...
        17/7/15 09:10:

      בוקר טוב שלמה ידידי כאח לי,
      תודה על שהערת אותי בבוקר צח
      והארת את עיניי בדברים של טעם.
      הערת שוליים: שים לב שבריאת
      העולם נכתבה בפרק אחד מאד
      תמציתי וחז"ל שופכים נהרי-נחלי דיו
      על פרשנויות ועל ויכוחים ופלוגתות
      ואין לדבר סוף.
      הסיבה פשוטה: העברית נולדה על
      גבי אבן. "פסול לך שני אבנים". שני לוחות
      הברית נכתבו בתמציתיות על שני לוחות אבן
      וכך כתבו מכתבים קדמונינו. אלא שהשפה
      הארמית נכתבה בתישפוכת של משפטים
      ומילים שנכתבו על קלף או על פפירוס וזו
      המורשת שלנו מגלות בבל.
      ובא רוטנברג והמציא את הדפוס ורבו
      הכתובים ואנחנו הולכים לאיבוד בים המילים.
      ראה מה צופנת המלה "אשמנו" בעברית צחה.
      תרגם אותה לאנגלית והיא נזקקת ל-5 מלים:
      we have been found guilty

      שבת שלום לך וליקיריך
      ב ה ו ק ר ה
      ברוך

        16/7/15 23:05:

      שלמה היקר.

       

      יישר כוח על המאמר הנפלא  בנושא פרשת השבוע.

      כן ירבו כמוך בישראל.

       

      חודש טוב ושבת שלום.

      בברכה

      אהובה.

        16/7/15 20:00:
      מרתק כתמיד. תודה.
        16/7/15 19:53:
      תודה! שבת שלום!
        16/7/15 12:40:

      נדרים קשור אצלי בעיקר עם "כל נדריי" של יום הכיפורים. נבוך