במשל שכתב ז'אן-דה-לה פונטיין הצרפתי לפני כ-360 שנים, מוצא ביער שועל רעב עורב עם חריץ גבינה בפיו עומד על ענף של עץ.  הוא מחמיא בערמומיות לעורב על "קולו הערב" והעורב התמים פותח את מקורו כדי לשיר וחריץ הגבינה נופל ישר לתוך פיו של השועל הרעב. בדמיון למשל של לה-פונטיין, שאינו יכול שלא להדהים ישראלי מצוי, הולך ביבי, המסית מן המרפסת בככר ציון, אל כבוד הנשיא, איש ישר דרך וקצת תמים ומשכנע אותו "לפעול" אצל יצחק הרצוג - "למען עתידה של ישראל" להצטרף אל ממשלת הרמייה של הרמאי הנקלה, ממשלה המתנדנדת ללא הפסק עם רוב של קול אחד בכנסת. והתזמון? היום שבו נתגלה הכישלון הקולוסלי של ביבי למנוע הסכם של מעצמות המערב עם איראן וההרס הקטלני שהפוחז העומד בראש ממשלת ישראל זה עשור גרם ליחסים של ישראל עם ארצות הברית. וכעת אזרחי ישראל קוראים על כך בעיתונים ועוצרים את נשימתם: האם הרמאי הנקלה יצליח לפתות את יצחק הרצוג? האם מנהיג המחנה הציוני הוא עד כדי כך תמים שיתפתה לחבור לממשלת ביבי כדי להתנדב ולקחת גם על עצמו את הכישלון הקשה של מדיניותו של ביבי. כי אין אפשרות אחרת, הקלון של הרס היחסים עם ארצות הברית ייפול, שווה בשווה, על ביבי ועל הרצוג. מפלגתו של הרצוג, שהקימה את המדינה, תספוג את כל זעם הבוחרים על תוצאות כישלונותיו של ביבי. 

אם הרצוג יתגלה לא רק כמנהיג ישר דרך, אלא גם כאדם שאין אפשרות להפילו ברשתו של רמאי עלוב, הוא יסרב, יחבור אל יאיר לפיד בכדי להביא לבחירות מיד, לפתוח ביוזמה מדינית שתמנע פתרון כפוי לסכסוך עם הפלסטינים. נציג צרפת במועצת הביטחון עשה כבר את הצעדים הדרושים שם כדי לכפות על ישראל "פתרון של האו"ם" לסכסוך הישראלי פלסטיני.

הפלתו המידית של ביבי מהשלטון הפך ביומיים האחרונים כורח קיומי.