כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    הקו א-ל התקווה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    פוסטים אחרונים

    code2hope

    מעורר ומורד בכח המשיכה, לעבר התקווה

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    אז ישכחו את השואה? פרופ' ישראל גוטמן: כן וגם את היושרה....

    0 תגובות   יום שישי , 17/7/15, 09:16

    תמליל שיחת טלפון של עפר עם פרופ' ישראל גוטמן, 28 מרץ 2013

    https://www.youtube.com/watch?v=P68T1hiUkY0

     

    עפר: שלום, מועדים לשמחה,

    פרופ': או שלום, מה חדש?

    עפר: מה חדש? הרבה דברים חדשים, רק עניין אותי, כלומר, כל הזמן אני מגלה דברים חדשים, אחד הדברים המעניינים זה שאף אחד לא מכיר אף שם חוץ ממרדכי אנילביץ' מהנוער, מהאנשים.

    פרופ': כן, ככה זה,

    עפר: אני שואל אנשים אם הם מכירים מכל החמישים ואחד, הייתי הרי בוורשה, אז צילמתי את המצבה, עם ה- 51 שמות, שיש שם במילא 18, ואני שואל אנשים ומחפש באינטרנט את השמות שלהם, זה לא נמצא, ואני התחלתי לפרסם את השמות שלהם,

    פרופ': (מגחך) זה לא פשוט, זה האנשים האלה, מה שפה קורה בארץ הזאת, מה שהם מוכנים לעשות, זה לא היסטוריה שלהם, רק עניינים כאלה שהם רוצים,

    עפר: כלומר? מה הם רוצים?

    פרופ': מה?

    עפר: מה הם רוצים?

    פרופ': מה הם רוצים? כסף... ויש גניבה בקשר לכסף שהם לקחו

    עפר: מי זה הם?

    פרופ': האלה, של, מה שמם? הם בית גדול שהם תופסים אצלנו

    עפר: למה אתה מתכוון פרופ' גוטמן? לאיזה בית?

    פרופ': איזה בית? לבית שהם מקבלים את ה, את ה, כל העניין הזה של כסף שמגיע אליהם והם שומרים והם מוסרים, אצלי הם כבר לקחו וגנבו

    עפר: כסף שמגיע לך?

    פרופ': כסף שמגיע לי, כן.

    עפר: מה, מספרים ופרסומים שפרסמת?

    פרופ': נתתי להם את הכסף הזה, ואח"כ הם אמרו שהכסף שלהם, זאת אומרת, זה בכלל לא נתתי, נתתי מכיוון שהם קיבלו את העניין של שמירה על זה, כן? וככה..... לקחת חלק, חלק להוסיף לדברים כאלה, יש כל מיני דברים, אתה, אנשים שעושים את זה מתוך גישה די.... תוך גישה שיש להם צמודה, צמידות ל..... לקבוצות. אין, זה לאט לאט הולך... ונפגע ואיננו.

    עפר: אז מה? אז ישכחו את השואה?

    פרופ': הם ינסו, והחיים שאנחנו חיים היום, לעשות להשכיח את העניין של השואה ודאי, וגם לא מה שצריך לעשות כדי להיות הישר,

    עפר: כן, שזה היה המרד?

    פרופ': כן תראה, זה המצב,

    עפר: אתה יודע ש, למה התקשרתי אליך, כי קיבלתי, אבא שלי, הרי אבא שלי הוא יהודי בן 90, והוא שייך לעמותה פרלמנטארית בכנסת של הניצולים. הוא גם בין היחידים שנשאר לו עוד מישהו אחד, הוא היה הרי בצבא הפולני, אז יש גם שם עמותה, אבל הם נשארו רק שניים. בכל אופן, קיבלתי לציון 70 שנה למרד גטו וורשה ב 18 באפריל 2013, ביד ושם, עם מורשת, ונורא התפלאתי שאותך, רק מקרינים סרט שלך, הזמינו אותך לאירוע הזה?

    פרופ': כן, כן, נו טוב,

    עפר: למה לא.. למה אתה לא נוסע לדבר? אתה רוצה שאני אבוא לקחת..

    פרופ': תראה, אני לא נוסע לדבר, מכיוון שלאט לאט אני מגיע למסקנה שהאנשים האלה לא מתכוונים, רובם, לא מתכוונים לעשות את זה מה שהיה, מה שהיה הארגון, של תנועה, של אנשים, של מסירות, של עניין, אין.. לעשות ענייני כסף וגניבות, זה כן.

    עפר: אז זה בעצם סוג של מחאה שלך שאתה לא מוכן לבוא?

    פרופ': זה לא סוג של מחאה, אני לא רואה הגיון בזה,

    עפר: אהה

    פרופ': כי אם האנשים האלה לא נאמנים לדברים האלה שהם עושים, ושהם מקבלים על עצמם, אז מה יש לדבר איתם?

    עפר: הבנתי, כן, אני שומע, ובכל זאת, מה אתה מציע לי לעשות, בתור איש חכם?

    פרופ': מה שאתה עושה, אני לא רוצה לקחת ממך מה שאתה עושה, מכיוון שזה דבר חשוב מאוד, תנסה, יש לך כוח לזה, יש לך מרץ לזה, תעשה את זה, אולי תצליח, אם תצליח זה יהיה דבר גדול, ואני יותר מבוגר ממך, ויש לי יותר ניסיון בזה, ויותר... אני יכול להגיד את זה גם כן, יותר הקשבתי לדברים האלה, ואני רואה איך שזה יוצא,

    עפר: כן, אז מה? אתה רוצה להגיד לי שאתה כבר מיואש מזה?

    פרופ': תראה, אם אתה מצליח, אתה עוד צעיר, ואני לא, אם אתה עוד מצליח לקחת חדשים, אנשים חדשים, ולהקנות להם רעיונות נכונים, אמיתיים, ברוח זאת שאנחנו.... שזה יהיה, שזה יהיה היסוד, זה חשוב מאוד.

    עפר: כן, אתה יודע שהיסוד אצלי, זה תמיד הסיפור שאתה מספר לי איך התחברתם באותו לילה בוורשה, שכולם עזבו את הבתים, והייתם ביחד, זה היסוד של כל הסיפור שלי,

    פרופ': זה, זה היה יסוד... שאנשים לקחו על עצמם, מהכל, הכל היה זה, מה שהיה והם חשו כאנשים, מזה חיו,

    עפר: זה היה האוכל שלכם, הא?

    פרופ': זה היה, זאת הייתה הרגשה שאנחנו עושים דברים שהם מחייבים את כולם וזה נותנים לנו כוח לחשוב..

    עפר: (הטלפון בבית של עפר מצלצל) פרופסור רק שנייה,

    כן. סליחה פרופסור.

    פרופ': כן,

    עפר: אז פשוט, אני דווקא, תחשוב על זה, אני דווקא הייתי בא עם מיכל, וביום של הכנס, לוקח אותך איתנו, כמו שנסענו לכנסת, הייתי לוקח אותך איתנו, וזה יכול לעשות, זה יכול לעורר הרבה אנשים, אני חושב שזה דבר חשוב מאד חשוב שתבוא איתנו, שאנחנו נבוא איתך, אתה החשוב, אנחנו רק ענף,

    פרופ': אני כבר לא כל כך נוסע, מכיוון שלא מרגיש שייכות

    עפר: אה, אבל תהיה שייך אלי ואל מיכל... חחח

    פרופ': תראה, אתם זה סיפור חדש, חשוב מאד, אני כבר מזמן.... וחבריי, עברנו דברים אחרים,

    עפר: אבל פרופסור, אל תשכח שאתה האיש, הדמות המרכזית בעולם, שיכול להעביר את המסר, ועצם זה שאתה תגיע לשם, אתה לא צריך לדבר אפילו, עצם זה שאתה תבוא איתנו, זה כבר יעשה גלים,

    פרופ': מה יעשה? לא יעשה שום דבר

    עפר: לא?

    פרופ': לא מאמין, אולי יעשה לשעה

    עפר: שעה זה גם טוב,

    פרופ': לא יעשה למציאות,

    עפר: אני חושב שכן, תחשוב על זה, אל תגיד ישר לא,

    פרופ': תראה, ישר? אני לא אומר ישר, אני במציאות, ודי יודע והשפיע הרבה בשביל באמונה הזאת, במציאות הזאת, ולא, איננו,

    עפר: אבל פרופ' גוטמן, גם מרד גטו וורשה היה מרד במציאות,

    פרופ': כן, מציאות, אבל מציאות קשה,

    עפר: בסדר,

    פרופ': זה היה נכון, אז קנה(?) אנשים לזה, ויצר משהו שאנשים האמינו בזה, והיו בונים את הדברים האלה, איפה יש לנו את זה היום?

    עפר: כן, אבל הרי, אני כל הזמן אומר ש, אני לוקח את מה שכתבת על, זה משהו שמאד, זו ירושה שלי לחיים שמה שמרדכי אנילביץ' אמר: "אל תתרגלו למציאות הזאת", ואני חושב שזה גם נכון להיום, אל תתרגלו להרגל, ואם אתה תבוא, וזה ישבור הרגל, זה יהיה זיכרון מאד חזק למה שמרדכי אנילביץ' אמר,

    פרופ': טוב, תרצה מאד שאני אבוא לאיזה דבר כזה, בבקשה, אני מוכן לעשות את זה, זה לא ישנה את המציאות.

    עפר: אני מאמין שכן, אני מאמין, מה האמונה...

    פרופ': אתה מאמין שכן, אולי, אני לא יודע,

    עפר: אני מאמין, וזה מה שאני עושה, אני דופק על קירות, תאמין לי שאני דופק על קירות, אני לא ארפה, עד שהקיר ישבר,

    פרופ': ומה ומה הצלחת להשיג עד עכשיו?

    עפר: עד עכשיו? אני אגיד לך מה הצלחתי, ראשית כל, יש בן אדם בתוך מוזיאון, הוא לא רוצה שידעו מי הוא, שמאד עוזר לי, וגם בקיבוץ יד מרדכי התחלתי קצת לנער אותם, והם עושים עכשיו ישיבות בנושא, אני בקשר עם חבר הנהלה, והם קצת, אני לא רוצה להגיד שהם מפחדים ממני, כי אני באמת איש קטן, אבל הם קצת התחילו להבין שהם לא יכולים לחיות את חיי השגרה וההרגל שלהם.

    פרופ': נו אדרבא, אם אתה אומר את זה, ואם זה באמת קורה, ויש לזה משקל, אדרבא.

    עפר: אני לא מעיד על עצמי, אבל אני אומר לך מהתגובות שלהם, למשל בכנס האחרון שהיה ביד מרדכי, צלצלה מנהלת התוכן של יד מרדכי, איך קוראים לה.. טוב, אני כרגע לא זוכר, היא צלצלה למיכל וביקשה שאני, היא ידעה שהזמינו אותי, היא לא הזמינה אותי, היא ידעה שאני הולך לבוא, והיא צלצלה וביקשה ממיכל שאני לא אעשה שם פרובוקציה, שאני אהיה ילד טוב.. חחח, כי הם יודעים שבדם שלי זורם דם של דודה שלי, ואם דודה שלי מרדה בנאצים, אני יכול למרוד גם בהם, וכל התערוכה שלי, שיש עכשיו בחול המועד בתל אביב, זה המרד לזכר המרד.

    פרופ': אתה מצליח לעשות, ולהזיז אותם... זה חשוב,

    עפר: כן, כי אתה יודע, אני כל הזמן אומר, מה היו הנאצים? הם היו אטומים. הם היו אנשים אטומים שלא הקשיבו להיבט האנושי, גם אני רואה בכל הסוגיה הזאת, באנשים האלה, איזה סוג של אטימות, אתה לא יכול להיות אטום, ולהעביר את המסר לנוער,

    פרופ': טוב, זה מה שאתה אומר, יש לך רעיון וזה מוביל אותך, וזה טוב שישנו, ויש אנשים שיודעים מה שקרה, ומי קרה, ואיך קרה, והם, הם פחות מתלהבים.

    עפר: אני אומר לך החיים שלי השתנו, מאז ש, מפברואר שנה שעברה 2012, אני פשוט גיליתי עולם, כל הנושא הזה, פשוט מרתק, אני אף פעם לא הייתי בתחום הזה, וגם אני חושב שעצם זה שהם מפריעים לי, זה גם מרתק אותי, זה גם, בספר החדש שכתבתי, אז כתבתי תודה לכל מיני אנשים, גם לך, לאנשים שעזרו לי, אבל גם כתבתי תודה לאלה שהפריעו לי, כי בגלל שהם הפריעו לי, זה עורר בי את מה שדודה שלי הייתה, שאני קרוי על שמה, את הנקודה הזאת של המרידה וזו ההשראה לספר שלי.

    פרופ': תראה, זה חשוב, טוב שאתה עושה והלוואי שגם יהיו תוצאות, אני מקווה כך,

    עפר: יהיו, יהיו, צריך רק להאמין, אם לכם היו תוצאות שם, והייתם במקום הכי נמוך בעולם, אז אני מאמין שגם פה יהיו תוצאות, וזו רק שאלה של כמה נהיה ביחד, ומכוונים למטרה משותפת, של הביחד.

    פרופ': זה, זה חשוב

    עפר: וזה מה שאני רוצה להאיר, אני לא רוצה להאיר את דודה שלי או את סבתא שלי, אני לא, לא מעניין אותי השם שלה, מעניין אותי הפעילות המשותפת, שהייתה שם בין אנשים, כשכל המנהיגים ברחו, שהם נשארו לבד, והם, מתוך הרחוב, צמחו למשהו כל כך גדול, שמשפיע כבר על העולם 70 שנה, זה מה שמעניין אותי.

    פרופ': כן זה נכון, הייתה תקופה כזאת, וזו הייתה הרגשה שבונים משהו שהוא חשוב, והוא יציב, והוא גדול, הם הכל בנו, היום זה נראה אחרת,

    עפר: כן, היום זה נראה אחרת בגלל החומר,

    פרופ': מה זאת אומרת חומר, החומר האנושי הוא חומר אנושי,

    עפר: לא, אני מדבר על חומר, כסף, אני מדבר חומר, ברגע שאנשים יש להם כסף ושררה, וכבוד, זה פשוט הורס את כל הסיפור הזה.

    פרופ': יכול להיות, יכול להיות שאתה צודק,

    עפר: אתה יודע שאברהם..

    פרופ': יכול להיות שהם כסף וכל אחד משתדל, יותר כסף ולא לוקח את הדברים האלה שאנחנו ראינו בהם עיקר אנושי.... וזה מציאות מסוימת,

    עפר: כן, אתה חושב שאני צריך לוותר?

    פרופ': על מה? לא, אתה לא צריך, אני מאד שמח שאתה קיים ואתה לא מוותר,

    עפר: אוקי, תודה.

    פרופ': אבל אני לא ... הולך רואה שומע, ורואה ואתה משלך ואלה משלהם, וזהו זה, והם רבים הרבה יותר,

    עפר: ומה הם?

    פרופ': מה?

    עפר: מה אמרת? הם רבים יותר?

    פרופ': מכיוון שתראה, יש להם השפעה הרבה יותר גדולה על המציאות מסביב,

    עפר: אז מה, גם לנאצים הייתה, להבדיל כן? אני לא משווה, אבל גם לנאצים הייתה השפעה מאד חזקה, ובכל זאת הצלחתם לפצח אותם, במשהו קטן, אבל מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך,

    פרופ': טוב תראה, אתה, אני לא עושה שום דבר רע, אם יש לי מציאות שקורה משהו לעשות טוב, אני עושה. שלהגיד שאני מאמין שזה הופך להיות שאלה או מציאות, שנותן עניין, שבונה דברים, שיוצר, זה דבר אחר.

    עפר: טוב, אז אני מאד שמח אבל, שאתה מעודד אותי כי אני צריך אנשים, במיוחד שאני מקבל את העידוד ממך פרופסור גוטמן, זה מאד, מאד מעודד אותי.

    פרופ': מה שאני אוכל לעשות לך, משהו שיעזור, אני ברצון אעשה,

    עפר: אמרתי לך, אני רוצה ממך מכתב לספר שלי,

    פרופ': מכתב לספר, אני צריך לראות את הספר, ולדעת מה שכתוב בו,

    עפר: כן, ברור, אני אביא לך אותו.

    פרופ': אם זה יהיה ככה שזה ברוח, אז למה לא.

    עפר: כן בסדר, יופי, אז ממש תודה רבה, ואנחנו, אני אהיה איתך בקשר ואני אבוא לאסוף אותך,

    פרופ': בבקשה,

    עפר: אבל אל תגיד לאף אחד, זה יהיה כמו במחתרת חחחח

    פרופ': כן, חח

    עפר: תודה רבה,

    פרופ': בבקשה,

    עפר: שלום.

    פרופ': שלום.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      הקו א-ל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      פרופיל

      הקו א-ל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      רשימה

      פרופיל

      הקו א-ל התקווה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגובות אחרונות

      רשימה