כולם רואים תמונות שאת מעלה כאילו יש לך חיים, רואים שהחיוך רחב אבל העיניים מתות. ניכר שהדף המתון גועש ורועש כולם רואים אבל זה מכוון רק אליו. את בטח מסתירה את פגיעותך, מתביישת בבדידותך כמו מבקשת להסוות את מותך כשאת מציפה את הרשת בסימני חיים. כולם רואים את העיגולים השחורים על פניך המחווירות רואים את הנקודה הירוקה שלך דלוקה בלילות ויודעים איך את מרגישה אחרי חצות כשהוא עדיין מחובר או היה לאחרונה בשתיים ושלושים כ - ו - ל - ם יודעים.
כולם רואים כולם קוראים אבל זה מכוון רק אליו כן כולם רואים את התמונות, כולם זוכים בהגיגי אגב'. רואים חיוכים שלא מצליחים להסתיר מבט עצוב מלא חרדה.
|
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סיגל יקרה, איני תמימת דעים עמך - היא לא צריכה חמלה ממנו ומרגע שנגמר - עליה להתרחק. רק כך תוכל לעמוד על רגליה.
"יודעים איך את מרגישה אחרי חצות שהוא עדיין מחובר או היה לאחרונה בשתיים ושלושים..." הוא לא היחיד שעדיין מחובר לקפה בשעות לא מבוטלות... הקפה הפך להיות כר נרחב לזאבים וכרישים שלשונם החלקלקה, הקסם האישי, האוזן הקשבת, המושיע לעלמה במצוקה - הן באמת ובתמים מאמינות שהם עוזרים להן, אבל בפועל כל אלו משרתים את צרכיהם הסמויים. אז במקום שתבכה מרה על גורלה ותעלה תמונות כדי שיבחין בה - היא צריכה להתרחק. לא צריכה לקבץ נדבות ולחזר על פתחו... וזה קשה ליישם. מאוד קשה אבל מתבקש. נגעת בבעיה חברתית כאן בקפה.
רק על עצמי לספר ידעתי:)