עדיין מתלבטת תוך כדי הקלדה אם אתמקד או אתפזר ... רציתי לשתף אתכם בטיול קטן שעשיתי, אך הוא הוליד כל כך הרבה חוויות שאולי לא קצרה היריעה מלהכילן, אבל מה אתם אשמים...אתחיל ונראה לאן אגיע...לא יודעת...אין לי מושג....לא תמיד צריך לדעת הכל...נכון?
"עזרת ישו" (Jesus hilfe בתרגום מגרמנית) - כך נקרא בית החולים למצורעים הנמצא בשכונת טלביה בירושלים עם הקמתו בסוף המאה ה-19. בהמשך נקרא "בית הנסן" והמקום שימש כמרכז טיפולי לחולים במחלת הנסן (צרעת).
המתחם המשתרע על פני 40 דונם, עבר עבודות שימור בשנים האחרונות ונכון להיום הוא משמש כמרכז לעיצוב, מדיה וטכנולגיות וגם מתקיימות בו תערוכות עכשוויות ועבודות של תלמידי המגמה לעיצוב תעשייתי ב"בצלאל".
(ואני תמיד מאמצת את "אמנות- או למות")
עד כאן העתקתי ממש על קצה המזלג מ"ידידתי ויקי". מכאן אתם יכולים להרחיב את הידע על הצד האדריכלי וההיסטורי של המקום המרשים הזה. באחד הפוסטים הנפלאים והמעמיקים של אילן גד תוכלו לקרוא עוד. ממש לא מזמן צפיתי בסרט "בן חור" במשך 4 שעות באחד הלילות ש"נדדתי בשינה" וכמובן מראות המצורעים ש"חיו" במערות באיזור נחל קידרון נחרטו בזכרוני. נידוי המצורעים בנוסף למחלתם הקשה היה במקומות רבים. זוכרת גם שייט שעשיתי מכרתים לאי המצורעים הסמוך ספינלונגה. (ידוע יותר בשמו "האי של סופיה" לשם מגיעים תיירים בעקבות סיפרה של ויקטוריה היסלופ). מושבות של מצורעים קיימים גם היום בהודו ובפיליפינים. הסקרנות שלי העלתה אותי ירושליימה ביום שישי האחרון, לבקר בבית הנסן, מקום שרציתי לראות. כמובן שבעלותי לירושלים היה לי קשה לבחור מקום אחד לבקר...תסכימו איתי שזה על גבול הבלתי אפשרי. שילבתי את הנסיעה עם עוד כמה טעימות נוסטלגיות מזמנים שגרתי בה.
לפעמים ספונטניות לא תמיד משתלמת. רציתי לראות את המבנה וגם לבקר בתערוכה ההיסטורית הקבועה שיש בו, אך לא היתה במקום תערוכה עכשווית-שווה. למרות זאת, בשבילי זה בהחלט הספיק. ואפילו מאד. גרתי בתקופה מסוימת לא רחוק משם ולא ידעתי דבר וחצי דבר על המקום. לפחות לאחרונה ניתן לראות מגמה לשימור ולשיחזור אתרים, הרבה יותר מבעבר. כן ירבו ...
כך נראה המקום מחזיתו החיצונית
![]()
![]()
![]()
נכנסתי לחלק שתעד את ההסטוריה של המקום ברגשות מעורבים.
![]()
![]() חסכתי לכם צילומים לא קלים לצפיה מהחדרים ומהפרטים שבתצוגה והעדפתי להעלות דברים שנכתבו בהקשר למקום ממי שגרו בסמוך כילדים וביטאו זאת דרך עבודות אמנות מיוחדות שיצרו
![]()
![]()
![]()
משם יצאתי לנשום אויר. אלה הם צילומים מהחצר הפנימית.
![]()
![]()
האבנים האלה נכנסות לי ישירות לנשמה...זוכרת איך סבתא היתה מבריקה אותן עד שנצצו...
![]()
הדלתות מתפוררות ואני אוהבת זאת כך...הן מספרות כמה זמן חלף ומה חלף בזמן ומה לא...
" מה הזמן מסמן לי...זה הכל שאריות של החיים..."
בעיני רוחי אני שומעת את פעמון התפילה מצלצל...מה היו עושים ללא אמונה?
ביציאה/בכניסה (תלוי מה תבחרו) נכנסתי לצפות בעבודת הוידיאו "ארכיאולוגיה ברוורס" של פיל סולומון, אמן אמריקאי מוערך. דרך מעניינת לבחון את פיסת היסטוריה בהבזקים שהתרוצצו על שלושה מסכים. במקום לנקות מעפר את השרידים כמו בארכיאולגיה, בסרט הכל הפוך, התמונות מתכסות בעפר וכל פעם חלק ממנה נגלה והיא שוב פורצת ונולדת מחדש. כמו בהיסטוריה. בתחילת הצפיה בעבודתו, כמו אצלי בכל פעם שרואה עבודת וידאו אני לא תמיד מבינה ולא נמשכת לעבודות אלו. הפעם היה משהו שמצמית לכסא, בעצם לספסל שבמקום. הקולות, הדמויות וצילומים מוכרים ניבטים מבעד למעטה שמתפרק ומורכב מחדש, עם שימוש במניפולציות צילומיות אמנותיות. לי זה נראה כמו עור שפושטים, ולכן נרתעתי בהתחלה. במחשבה שניה גם עפר וגם עור הם סוג של כסות שאמורים לגלות...אז לא טעיתי בהרבה...
כך נראה גזע עץ ברוש, כן ברוש ענק שבכניסה למקום , שנראה לי נוצר זכרונות עוד מאותם ימים בו חסו בצילו סיפורים קשים...והוא נותר שקט וזקוף קומה וצמרתו נושאת תפילה לשמיים...
התעייפתי חברים...אולי זו עייפות החומר...הנושא... אני הולכת לנוח קצת בזולה הזו...
בסופו של פוסט, עיניכם הרואות שהחלטתי להתמקד רק במקום זה...תודו שקשה לעבור באותה נשימה להמשך הטיול. לכן על המשכו של יום ירושלים שלי, מקום אחר, מקום שוקק חיים אכתוב בפוסט הבא...
|
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"אומנות או נמות"
בשבילך זה קל"ב...שמחה ארז שאהבת! תודה גם לך! @
ברוך הבא בועז22 ומאד משמח אותי שנהנית ...אני איבדתי את ירושלים לטובת הצפון וכיף לי תמיד לחזור אליה...
מוזמן לסיור הבא שיצא ב"היום קפה נוסטלגיה" , הפוסט שאחריו:)
התודה לך ויום טוב!
מה ...אתה ירושלמי? בפעם הבאה אשלח כרוז...ראה הוזהרת:)
תודה ובוקר של זהב!
ירושלים הקסומה.
יש בעיר הזאת כל כך הרבה מה להציע.
ואם את כבר בסביבה חגית,
אז לפחות תודיעי (:
רוח רוח רוח למה לא תשכב לנוח...מן הבוקר תשתולל והנה כבר בא הליל....:) לילה טוב!
............גמני התעייפתי.....
:)
אמת...תודה רבה גם לך ליאת!
בונבוניטה תודה לך יקירה ..כיף לקרוא שאהבת!!! ♥
שמחה שהצטרפת...:) תודה רבה רוסיני!
טיול יפה ובעיקר מעניין.
חני יקרה ...אוהבת את ירושלים שצרובה בתוכי ויופיה ניצחי גם כשהיום הוא קצת מתעמעם בעיני..המקום עצמו נוצר זכרונות מתקופה אחרת לגמרי וטוב שחלפה...לפחות הוקם בית החולים עבורם דבר שלא קרה לפני כן כשהתגוללו בסבלם בחורים אפלים...
תודה תודה ושבוע טוב!
צהריים טובים יקירה שלי ! תודה גדולה! בשבילי תמיד זה עונג צרוף לקרוא את תגובותייך ותיאורייך הציוריים...
יום טוב ושבוע נפלא ומהנה! ♥♥♥
שלמה יקר בוקר טוב ותודה רבה! על ההקשר הזה לא ידעתי ומעניין שאת הפרק החותם את "שירה" על בית המצורעים עגנון לא היה מעונין לכלול...תודה שאתה קורא ומאיר עוד צדדים...
פוסט איכותי מכל הבחינות - אמנות והיסטוריה ותיעוד בצלום
ברשותך אזכיר כאן את ההקשר של שירה בספורו של ש"י עגנון למקום
http://www.haaretz.co.il/literature/1.1178941
ירצו "יאכלו"...:) כל מקום נושא סיפורי עבר וכשנחשפים אליהם זה באמת מרגש...לא תמיד האבנים והעצים מדברים...
תודה אחאב ושבוע של טוב!
הנה קליפה של עץ.
את לא היחידה שמצלמת דברים שלא קשורים לכלום (נגיד)
וזה שלי באמת לא קשור לשום דבר - בכדי שתרגישי נוח אני מצרפת לפה את הפוסט ממנו הוא בא
" צדה ומלק@ת " אז את לגמרי לא היחידה :))
להתמקד עבורי זו מלאכה לא קלה כלל נערה יקרה...ואם הצלחתי אני שמחה...התחלתי לכתוב וחשבתי לארוג ביחד כמה סיפורים מאותו יום אבל זה היה יכול להיות שעטנז לא ראוי ובטח לא למקום...
מהברוטו שאני מצלמת הנטו שנותר לא גדול...(הכל יחסי....)
השאיפה שלי זה לכתוב פחות לצלם פחות ולומר יותר בפחות:)
ואת הספר קראתי לפני כמה שנים כשעבדתי בחנות ספרים...ואת השייט לאי לא אשכח בחיים...
תודה רבה יקירתי לילה טוב ושבוע טוב! ♥
זה נכון ...הזמן חולף ומטביע רישומיו והוא אינו שיכור ואינו משקר. תודה שבאת והתייחסת ולגבי הטפל והעיקר קטונתי...זה משתנה מדבר לדבר ומאחד לשני משמעויות שאנו מייחסים לדברים...הזכרת לי הערה שפעם ירו לעברי מה אני מצלמת קליפה של עץ במקום מאד נחשב ש"צריך" לצלם שם דברים אחרים המיוחסים למקום...:)
שבוע טוב לאדם שמאחורי הזמן השיכור!
לדעתי לגמרי התמקדת.
לא שיש לי מושג כמה תמונות צילמת ויש לי תחושה שדי הרבה ולא רק מהסוג שהבאת לנו לכאן.
אגב, מעניין אם קראת לפני את האי של סופיה. או לא.
בחיים לא ראיתי ברוש כזה.
איך הטפל גובר על העיקר :)
כשאת קוראת וכותבת לי את משמחת אותי ואני מרגישה הדהוד נעים של הקשבה ועומק של התבוננות...אז המון תודה לך איילת יקרה ושבוע טוב ומבורך! וגם אני כמוך אוהבת את השורה הזו שנשמע שבוקעת מתוך השתיקה שזועקת...♥♥♥