הפייסבוק הישראלי חושף פנים שונות של העם שלנו- לטוב ולרע. השבוע, נזכרנו שכנראה יש עוד שביב של תקווה, אחרי שחקלאי פרסם פוסט שזכה לעשרות אלפי שיתופים והוביל לפתרון מצוקה לא פשוטה שהמשק המשפחתי שלו נכנס אליה. מאור אלימלך פרסם קריאה נרגשת בפייסבוק אחרי שלקוח ביטל הזמנה גדולה של מלונים והשאיר את אביו עם כמות עצומה של סחורה. עם ישראל לא נשאר אדיש, ואנשים החלו להזמין ישירות מהחקלאי את הסחורה. גברת ממודיעין הגדילה לעשות, הזמינה מראש 400 מלונים ופנתה לכל תושבי מודיעין כדי שירכשו אותם ממנה- לאור הביקוש הכמות צמחה ל-2000, והבעיה נפתרה.
הפוסט של מאור- אלפי שיתופים ברשתות החברתיות (מתוך "מודיעין שלנו") הצורך במכירה ישירה מהחקלאי לצרכן איננו נובע רק ממצוקות זמניות כמו זו של אלימלך אלא כתוצאה ממבנה השוק הבעייתי בישראל. בארץ יש חוסר איזון מוחלט בין התמורה שמקבל החקלאי לבין התמורה שמקבלים גורמים אחרים בשרשרת ההפצה, בעיקר רשתות השיווק. למרות שהצרכן הסופי משלם סכומים לא מבוטלים עבור המזון שלו, החקלאים מקבלים פעמים רבות פרוטות כאשר ההפרש הולך לכיסם של המפיצים.
הכלכלה השיתופית עובדת גם כאן. אוטוטו מסתיים קמפיין מימון המונים (שכבר צלח את יעד הגיוס של 200,000 ₪) להקים שווקי חקלאים ישירים בכל הארץ באמצעות ארגון "חקלאות חברתית ישירה"- ארגון שהוקם לפני כשנה, ארגן מכירות ישירות באוניברסיטאות ובמקומות אחרים בארץ, וזכה לכותרות של "מחאת הפלפלים". הארגון מבקש להקים שווקי חקלאים כלומר החקלאים ימכרו ישירות את התוצרת שלהם לצרכנים באזורים שונים בארץ. השווקים האלו יהוו אלטרנטיבה שפוייה לחקלאים למכור את תוצרתם בכבוד, ולצרכנים להנות מתוצרת חקלאית איכותית וטרייה היישר מהשדה במחירים הוגנים.
אחד הפתרונות נמצא לדעתי בכלכלה השיתופית. היזמים של חקלאות חברתית ישירה מודעים לכח של האינטרנט ופלטפורמות ה-P2P (כמו Headstart ), ואם ישכילו להמשיך ולהשתמש בפלטפורמות כאלה יגלו אולי שה-200,000 ₪ שגוייסו הם הרבה מעבר למה שהם צריכים. כמושבניק במקור (כפר מונאש, עמק חפר-כבוד!) וכצרכן בישראל, אני מאוד רוצה שיצליחו.
פתרון אפשרי נמצא בשיתוף פעולה (או שכפול עצמאי) של הפלטפורמה הצרפתית La Ruche qui dit oui , או בתרגום לעברית: "הכוורת שאומרת כן". הכוורת פלשה כבר לבריטניה , בלגיה, גרמניה, איטליה וספרד. נוכחות ישראלית היא רק עניין של זמן ונקווה שאנשי חקלאות חברתית ישירה ישכילו לחבור לסטארטאפ הצרפתי הצומח. החברה שהוקמה ב-2011 בפריז על ידי גיים שרון ומארק דיוויד שוקרון (לפי השמות- כנראה מהשבט שלנו), גייסה בחודש שעבר 9 מיליון דולר ממשקיעים אמריקאיים (series B ). טק-קראנצ' מכתיר אותם כמי שגילו את המודל היעיל ביותר לבניית סטארטאפ בתחום המזון.כוהנת הכלכלה השיתופית, רובין צ'ייס הציגה אותם בספרה כאחת מארבע דוגמאות לסטארטאפים שיתופיים בעלי ערך אמיתי ומשמעותי לבניית עתיד טוב יותר (להבדיל ממרבית הסטארטאפים שמתעקשים לדעתה להתקשקש בעוד אפליקציה חברתית שלא תורמת כלום, חוץ מלהציג עוד תמונה שלך צורך איזה מוצר צריכה חסר ערך, תוך כדי הרס בלתי מודע של כדור הארץ).
"הכוורת שאומרת כן!", מפחיתה את הצורך במתווכים ובאנשי ביניים. היא עושה שימוש בפלטפורמת P2P (עמית לעמית) שמביאה את התוצרת החקלאית ישירות לצרכן. החקלאי מקבל מחיר טוב יותר עבור התוצרת שלו וקשר ישיר לצרכנים. הצרכן מקבל תוצרת זולה יותר, טרייה יותר וכזו שהובלה מרחק קצר יותר ובכך פגעה פחות בסביבה. מעבר לזה, מדובר בפעילות שיוצרת קרבה בין שכנים ובונה קהילות.
כוורות ברחבי צרפת- האם יפלשו בקרוב גם לישראל?
יש כיום קרוב ל-700 כוורות, כ-600 מתוכן בצרפת. כל מה שדרוש הוא חיבור לאינטרנט ומקום שבו ניתן להביא ולחלק את התוצרת. החקלאי המקומי מעדכן את "מנהל הכוורת" לגבי התוצרת שיש לו, המחיר שהוא רוצה עבורה והכמות המינימלית שתצדיק הגעה למקום. מנהל הכוורת (במרבית המקרים בצרפת - עקרות בית), מעדכן את החברים בכוורת (בדרך כלל אנשים הגרים בסמיכות) בנוגע להיצע. ברגע שכמות הביקוש של החברים עולה על הכמות המינימלית שמבקש החקלאי: "הכוורת אומרת כן!"- כלומר יש מספיק ביקוש לתוצרת של החקלאי, והוא יכול לבוא ולשים את התוצרת שלו בבית של מנהל הכוורת או בכל מקום אחר שקבעה הכוורת. החקלאי מקבל 5 שישיות מהתמורה של מכירת כל מוצר והוא זה שקובע את המחיר. השיטה מאפשרת לו להיות די נדיב, מאחר והוצאות ההפצה הם נמוכות וכל התוצרת שהוא משווק נמכרת. הפלטפורמה גובה על עסקה כשישית מהמחיר (16.66%). 8.33% הולכים למנהל הכוורת ו-8.33% הולכים לחברה.
מנהל הכוורת כאמור מבצע את התיאום ומארגן את המקום (הבית שלו, החצר או כמה שולחנות בפארק עירוני).הפלטפורמה מצידה, מספקת דף פרופיל עבור כל יצרן (מעין חנות אינטרנטית), כלים למעקב וניתוח המכירות ומערכת סליקת תשלומים שמעבירה לכל חקלאי את הכסף לאחר שבועיים (איפה הם ואיפה רשתות השיווק עם שוטף+120?).
בראיון לטק קראנצ' מספרים המקימים שניהול קהילת הכוורות הוא פשוט למדי, ודורש בממוצע 3-4 עובדים לטיפול בכל מאה-מאתיים כוורות. ב-2014 המכירות עמדו על 25 מיליון יורו, סכום צנוע אבל הפוטנציאל ל-Scalability (הגדלה של היקף הפעילות) הוא משמעותי: ההתפתחות היא מהירה וכוורות חדשות נפתחות בכל שבוע ברחבי אירופה.
נראה ש"גיור" האתר לעברית איננו דבר סבוך. אולי חברים מקהילת העולים הצרפתים בישראל יוכלו לעזור ולקדם את העניין, וככה גם להתנער מהתדמית הבעייתית שלהם כמי שגורמים לעליה במחירי הדיור בפרט והמחייה בכלל. יחד עם יוזמות נהדרות כמו קואופרטיב "בשותף" הירושלמי וקואופרטיבים אחרים שהוקמו מאז מחאת 2011, נוכל סופסוף לראות שינוי משמעותי במחירי המזון שלנו, ברווחה של החקלאים והכי חשוב - נוכל להגביר את הקהילתיות שהולכת לאיבוד בין המדפים בסופרמרקטים. |
