לאחרונה בעלי (שיחיה) קיבל הצעת עבודה בברלין. כולם כבר יודעים כמה זה קרץ לנו וכמה חשבנו על זה מכל הכיוונים... כמה כסף נצטרך, איזו פרוצדורה נצטרך לעבור, מה עם הילדים, מה איתנו, מה עם דירה, את מי נפגוש ואיך נתפתח.

אחח ברלין. כשביקרתי בה הכל נראה לי קסום ואירופאי, ארכיטקטורה נהדרת, בירה בצהריי היום ונימוס. כל כך הרבה נימוס, כל כך הרבה תרבות.

והמחיר של המילקי. שלא נדע.

אבל איך אפשר לעזוב את הבית? איך אפשר?

כאן גדלנו, כאן גדלו הילדים, ההורים. כאן החומוס הטעים וכאן הבית עם הגינה והעקרבים הארורים האלה בקיץ, הבמבה הטעימה באמת, השכנים שתמיד יהיה להם כוס סוכר, המוזיקה, הריחות שבשוק והתבלינים שבאוכל.

וחוץ מהדברים השטחיים, זו המולדת. כאן עשינו צבא וכאן הקמנו בית וכאן קיבלנו חינוך וערכים וכאן מצאנו אהבה.

כל התקופה האחרונה מתנגן לי שיר אחד בראש... אין לי ארץ אחרת.

אז לגבי ברלין כנראה שנסרב, אבל בשביל האווירה הנה השיר לפניכם.... 

שיהיה לנו שבוע טוב ומוצלח :)

https://www.youtube.com/watch?v=MEJ5jgCaDhE