אם כבר אז כבר. לא כל יום עולים לירושלים, לכן התמכרתי לרוח הנוסטלגית שהעיפה אותי לעבר הנחלאות. נראה לי שבקצב זה אגיע גם לסיורי סליחות בחודש הבא. למה לא בעצם? עליתי לרחוב בצלאל. הנה החלון של פלאפל וושדי. עם חריף או בלי חריף צלצלה לי השאלה... ממש ממול החנות של סעיד ורוזה. מוצרי תנובה ביצים וחלב. היה אחיין של סבי. סבא היה החלבן בה' הידיעה בירושלים של פעם. רכוב היה על חמור ומחלק חלב בכל שכונות העיר. באותה חצר גדלו כולם וגידלו "ילדי שמנת".
במקום של החנות מצאתי איזכור לעליה התימנית בחלון הראווה...
![]()
עליתי לרחוב שילה דרך המדרגות המובילות לנחלת ציון. הגברת הזו לא היתה כאן על הקיר לפני ארבעים שנה וכמובן גם לא לפני מאה וארבעים שנה.
![]()
אני מתקרבת לרחוב בית אל ששמו הוסב לרחוב באר שבע. מה זה גיבוב חוטי החשמל? והשלט המחוק? אולי שוב ישנו את שמו? אין לי שמץ מושג מה הסיבה. בשבילי הוא רחוב בית אל ובית סבתי היה מספר 22.
![]()
הרחוב נפתח לכבודי. משמאלי בית הכנסת המפורסם של החאלבים "עדס". רק עליו אפשר לכתוב ספר שלם. אולי כבר נכתב.
![]()
אני מתקרבת. ההתרגשות גדלה עם כל צעד. המקום מאכלס אנשים חדשים. השכונה עברה שיפוץ. קשה להכיר.
הגעתי ליעד... לא מאמינה. חיפשתי את האורווה של החמור של סבא שלי. ואת שער המתכת המפורזל הענק החורק שהיה כמו כניסה לגן עדן קטן, עץ לימון במרכז, פחים עם צמחי תבלין, שני עמודי שיש מפוארים בכניסה עליהם התפתלה בחן בת שבע מטפסת... חצר ירושלמית טיפוסית, ריצפת אבן מבריקה ויפיפיה, בור מים כמובן, שירותים בחוץ ומשאבת מים עם שוקת לחמור. אין זכר. רק זכרון ישן שהחליד. כל ההוד והיופי נותרו בעבר. וגם תיאורים ארוכים יותר בפוסט שכתבתי על סיפור הלואיזה שלי. (אני מתנצלת שמבחינה טכנית איני יכולה לצרף קישור).
![]()
אמנם זה בית מספר 22 וזו הכניסה. אך זהו שער חדש לדור חדש. משפחה אמריקאית רכשה את המקום. מה הם יודעים.
אתם מאמינים שעל המדרגה הזו ישבנו לפחות חמישה בני דודים? פתאום זה נראה כל כך קטן. זאטוטים שרוקמים חלומות גדולים ונהנים מהחיים הפשוטים...זוללים ממתקים מהמכולת של משה ממול, טוחנים אבן ל"סוכר" ומשחקים בנדמה לי... ניסיתי להציץ ולא הצלחתי ללכוד משהו דומה למראות שהכרתי.
![]() ממש ממול הבית, בגינה הזו בכלל היה התנור השכונתי...כל משפחה הגיעה בימי שישי עם הסיר שלה...הכל אפשר היה לדעת על כל משפחה לפי גודל הסיר...
העפתי עוד מבט והלכתי עם סקרנותי לסימטה שמאחורי הבית לראות את החלונות של החדרים, עם הנישות בעובי של כמעט מטר...
ועוד מבט אחרון למעלה למרפסת של רוזה...
![]()
טוב די כבר...לכי הלאה! מחשבת מסלול מחדש לכיוון שוק מחנה יהודה...יאללה בלאגן... הכל משופצר...ומשודרג...
![]()
טוב לא הכל...
רחוב שילה. גם הם הולכים ל"עשות שוק"...אלא מה? יום שישי הוא מגיע...
![]()
ראש למעלה וכיפת שמיים...
וכאן כיפה ליראי שמיים...מספיקה אחת ויש מספיק לכולם...
![]() ויש גם דוגמאות אחרות...רק תבחר אדון...
![]()
המראות...והצבעים...
![]()
הריחות...
הרמתי שוב ראש.. במקרה זה היה מיותר...לא תמיד
![]() אוי ויי...מה זה? בשביל מה זה טוב? אפילו שמפלסטיק...
![]()
אני לא יכולה להעביר לכם בכתובים ובמצולמים את הקולות ההמולה הרעש והצפיפות... לפחות קצת לפני שנרמסתי, ניסיתי לעצור לשניה לצלם את המראה...נחילי אנשים וסלים דוחפים ונדחפים...בקושי נשמתי.. זו באמת חוויה מדבקת...
![]()
![]()
זהו חברים...בסוף קניתי חלה חמה ומתוקה ואכלתי אצל רחמו...לחדש ימי כקדם , אך כמובן לא לפני שעמדתי בתור חצי שעה בשביל חומוס. בתוך השוק עצמו אנשים סעדו להם...איני יודעת אם הייתי נהנית לאכול בצפיפות כזו...
מחכה להמלצות איך יכולתי אחרת ובאיזה יום...ולא בשביל לערוך קניות לשבת, זאת עשיתי בעבר. כשהתגוררתי בירושלים, נהגתי לקנות במחניודה ובעיר העתיקה וזה היה ממש אבל ממש אחר...
כנראה גם אני:)
* יצא לי במקרה פרץ/רצף של פוסטים...קחו ת'זמן...לי פשוט יש חנות עודפים ממנו לאחרונה... |
תגובות (49)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מאד מאד שימחת אותי שבחרת לסייר במקום הכי אישי שלי:)
תודה רבה רבה!
טובסדר תודה רבה על הפרגון ושמחה שאהבת :)
תודה נחרצה שהבאת גן עדן של ילדות...:)))) ערב טוב!
בגן העדן של ילדות... מקסים ובהחלט מעורר געגוע לימים עברו.
בנוף הבתים הישנים,
אשר היו צילי בימי ילדות,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
נוף הבתים כבר מתפורר,
וקירותיו נעלמים,
חלפו הרבה שנים,
חלפו הרבה שנים.
בגן העדן של ילדות
אשר היה פורח,
הייתי חלק מהנוף
היום אני אורח...
https://www.youtube.com/watch?v=OER8dtQPF14
אני שמחה שהגעת למרות האורך....יש משהו כנראה אי שם בנבכי הזכרון שעיצב אותנו להיות מי שאנחנו היום והזכרונות צרובים בעיקר בריחות ובטעמים ובקולות...תודה גם לך ארז:)
איזה סיבוב מעניין ויפה ... מכיר את המקומות אבל לא את השמות (נו טוב, אני ושמות לא הולך ביחד...) ״והטעימות״ שהבאת מהילדות פשוט יופי של זכרונות וחוויות.... את התמונות מהשוק יכול לשלב עם הריחות וההמולה שאני מכיר משם :))
מענין שאנחנו תמיד נמשכים למקומות האותנטיים האלו מהעבר... געגועים לתקופות שהכל היה הרבה יותר ״אמיתי״ ....
תודה ! :)
שמחה שנהנית רוני...מאורגן... לא במיוחד אבל צילומים לי רבים מאותו יום...תודה לך!
ואני דן כל כך שמחה שעוד אנשים אוהבים אותה...לילה טוב וברוך הבא:)
זיוה יקרה את בעצמך ממתק ותודה על מילותיך ובטח ששמחה שנהנית! לילה טוב♥
כל כך אוהב את העיר הזאת...
תודה :)
את מומחית ב-ללקט סוכריות של נופים
וטעמים משובחים ביותר!
נהניתי, תודה!
תודה תודה שמחה שנהנית מהטעימות ומהריחות של הטיול! ערב טוב ♥
איזה יופי לשמוע אבי...אמנם הגעת אחרי לירושלים שלי באיחור של 20 שנה בול...אבל יש דברים שם שהם באמת נצחיים ושוק מחניודה ביניהם...הזמנים מתחלפים אבל יש מנהגים קבועים של האנשים שהולכים לעשות שוק...דמויות שלא מתחלפות...ו"השפה הירושלמית" כמו מנגינה עריבה לאוזני...
תודה לך על מילותיך ובטח שיותר משמחה שאהבת!
התוכן הזה ריגש אותי מאד...
כן חגית אני ירושלמי משנת 93
הסיפור שלך מצטלב בכמה נקודות עם שלי.
נולדתי וגדלתי בצפת עד הגיוס שלי.
שוק מחנה יהודה הוא אחד השווקים המיוחדים בעולם.
את ההמולה, הצבעים והאווירה חשתי מיד
עם ההתבוננות בתצלומים הנהדרים שלך.
תודה לך על תוכן מאד מיוחד ומרגש !
נפלא בועז לראותך בהמשך הסיור:) תודה רבה!
יורם יקר בא לי לחבק אותך מכאן ועד לשם ! תודה על המילים היפות האלה...מספיק לי שקראת ואהבת ועל רבן גמליאל נדבר בפסח...חחחחח הצחקת אותי...נו יש לך כבר מחשב מתוקן והמשך למותחן? ♥♥♥
ברוכה הבאה ותודה לך על תגובתך והמלצתך מיכל!
רונית תודה שטיילת כאן ! שיהיה לך המשך ערב מקסים! :)
מתוקה אחת תודה רבה ! מוי כיף לי שכיף לך:) היה באמת יום מלא וגדוש בטוב! ♥
תודה גילה יקרה....כיף לי לשתף בכל מה שאוהבת:) המשך יום טוב! ♥
חגיתוש מותק ♥
כיף לטייל יחד איתך
מראות וזכרונות אישיים שלך
מתובלים בהמולה, ריחות וטעמים מהשוק.
יום של בילוי כזה
יופי של צילומים!
שלמה יקר תודה על ההמלצה...ריגשת אותי...לפעמים מוזר לי שחוויות וזכרונות שלי נוגעים גם באנשים אחרים ומצד שני זו תחושה נפלאה...כמובן שזו רק טעימונת מים של סיפורים...יש במקום בליל של שפות ריחות וטעמים וצלילים של כל העדות ולכל מספר אנשים בית כנסת משלהם...ולמרות זאת ואולי בשל כך הכל נשזר זה בזה ונותן לשכונה את יחודה.
יום טוב טוב!
הרסת אותי מצחוק איילת עם "לך אני מרשה"...אהבתי לראות איך את מדמיינת ומתארת את חמשת בני הדודים על המדרגה... תודה על הקריאה למרות הנוסטלגיה ועל החום והפרגון שזולג ומזליג לי את העיניים:)
בשקיקה גדולה גמעתי כל מילה .
נזכרתי ב"כעפעפי שחר " , רומן ישראלי שנכתב על ידי הרב והסופר חיים סבתו והעלילה מתרחשת בסביבה זאת .
גם בתי התגוררה משך חמש שנים , עת למדה בבצלאל , בשכונת הכורדים .
תודה תודה תכשיט...איזה יופי לגלות שלכל אחד יש את ירושלים שלו... ! יום נהדר!
כיף למצוא משהו שאיבדנו או למצוא משהו חדש במקום זה שאיבדנו...פיזי או אחר...ואכן אין הסבר רציונאלי לתחושות ואכן לנחלאות אין את הטעם של פעם...קשה כנראה לשמרו...אך הוא חי בתודעה האישית של כל אחד.
אני מצאתי לי אדם בן גילי לערך שנראה לי שהיה שם קודם וכך היה...מכיר את משפחתי ואת סיפורה והיה כיף לדבר באותה שפה...
ספרי לי על חוויותיך כשתגיעי לזמן שוק משפחתי בשישי :) תודה חני יקרה!
כשחשים זאת בבפנוכו זה כנראה עובר... תודה רבה רוסיני ויופי של בוקר!
יופי של פוסט.
טיול מוחשי מאוד.
אכן התרגשתי ואפילו מאד...יותר מהכתוב...ומרגש אותי שהתרגשת בשבילי ....תודה ורד יקירה ובוקר טוב טוב!
ועוד איך...הנשמה שלי מסכימה...תודה זמן השיכור!
יש לו נשמה מיוחדת לשוק הזה.
למרות שהוא משתנה,
היא עדיין שם..
טפו טפו טפו
ברוכה הבאה :) friend ! שמחה בתגובתך החמה והשיתוף האישי בחוויות שלך משכונה עם ניחוח דומה מן הסתם...
משהו שנחרט בילדותנו והסיפורים עליהם גדלנו מקבל חיים חדשים בהתבוננות הבוגרת שלנו ממרחק של זמן.
תודה רבה וערב טוב!
שיווו כמה את מתוקה ונהדרת את ולא אחרת:) כל כך אוהבת שאת אוהבת זאת ולא עייפה ממני...לפעמים אני מאבדת את חוש המידה , כמו שבפוסט הקודם על בית הנסן חששתי שמא אתפזר לכל הכיוונים...וגם הפעם היה מאד קשה הצימצום...כמובן שזה על קצה המזלג ..רק טעימה קטנה ליד הקפה...אוהבת אותך ותודה גדולה לך!
♥♥♥♥♥ ואת החמישיה הלבבית הפותחת...חחח