הבן שלי נולד ביום ההולדת של אמא שלי. בכל שנה יש חגיגה משפחתית משותפת, ותמיד יש להם גם אחת פרטית, כל שנה והבידור שלה. פעם הביאה עוגה בגודל זעיר עם נר, פעם עוגה מפלסטיק, פעם עט שהוא כאילו המתנה... מין חוש הומור שכזה. עוד כמה ימים יום הולדת ואני לא יודעת את נפשי. חשבנו אולי לדחות קצת את המפגש המשפחתי, מי יודע, אולי בינתיים תתאושש. איזה באסה. כל הזמן קיוותה שעד יום ההולדת כבר תהיה על הרגליים. |
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לחגוג
כי יש בזה תקווה ואמירה קדימה
}{
איזה יופי. מאחלת שככה באמת יצא.
מחזיק לכם אצבעות.
מזלטוב!
שמחה שבאה באהבה שבאה בשמחה.
מזל טובים
תמי.
לחגוג! בוודאי לחגוג.
ולשמוח על מה שיש.
אל תוותרו על החגיגה ועל השימחה.
לחגוג, בטח. איך שמתאפשר כל עוד אפשר!
יש ברירה אחרת?
מזל טוב!
תחגגו. זה מרומם.
לחגוג! למרות הכל לחגוג!
שמחה מביאה עוד שמחה שמביאה עוד שמחה וחוזר חלילה.
מזל טוב!
איזו תגובה יפה..
אני מצטרף (ברשותך) למילותייך..
זה דווקא רעיון נהדר!!! ואני לא מוחקת שום תגובה שלך, את נהדרת!
אי אפשר לעשות חגיגה משלהם אצלה?
אולי הייתי צריכה לכתוב את כל זה בפרטי? אולי תמחקי את כל התגובות שלי ודי?
היי מותק, קשה את לא. אני לא שוכחת לראות גם את הצד הזה של הדברים, אבל כל כך קיוינו, והנה הגיע המועד וזה לא יקרה ואני יודעת כמה קשה יהיה לבן שלי לחגוג בלי שהיא תהיה נוכחת.
אני הולכת לצאת קשה אולי אבל בכל זאת להצביע על הטריויה הנוראית מכולן - היא כאן.
כאן. על מה שיוצא, אם לא רגליים, מיטה או כורסא - כאן.
הנה, למרות שיכול היה להיות אחרת, היא פה לעוד יומולדת.
אינשאללללא , אמן אמן ואמן יהיו עוד המוני המוני ימי הולדת משותפים.
אם אפשר, השיפור יכול לקבל אורך רוח?