כותרות TheMarker >
    ';

    מילים שנוגעות...

    מילים מלב אל לב על מה שהיה וגם על מה שאולי שיהיה ...
    ובין לבין על מה שקורה ...

    טיולים , מוסיקה, מחשבות, אנשים ...


    0

    הבית שאהבה היתה מילת המפתח בו, עם מעט מילים והרבה מעשים

    6 תגובות   יום ראשון, 19/7/15, 21:01

    נכון, לכאורה זה נראה כמו צילום של כניסה לסתם בית ישן. אבל, עבורי זוהי פיסה משמעותית מילדותי...
    שאהבה היא מילת המפתח בה.
    אהבה מהלב,עם מעט מאד מילים, תמיד  בגרמנית של עולים חדשים שלא צלחו את שפת ארץ ישראל המילולית ושלא לדבר על החברתית,  ובעיקר עם מעשים, הרבה מעשים קטנים כאלה שהתחברו לאהבה מלאה בחום, רוך, והרבה נתינה, ללא תנאים.

    היום, ככה בלי לתכנן מראש, אפשר ממש לומר שרגלי נשאו אותי לשם, לאחר אין ספור שנים לבית של סבתא וסבא שלי.


    המרפסת הסגורה כיום, היתה פתוחה לגמרי, ועוד בקומת קרקע בלי סורגים וחלונות ...כילדה, הייתי מטפסת על המעקה וכך נכנסת הביתה, בהפתעה...


    במרפסת הזו הייתי מארגנת "קייטנה " לילדות מהשכונה, כשהייתי באה לסבתא וסבא בחופשות, מהכרמל המפונק אל הרחוב השוכן בשכונה, שהיום מכנים אותה קשת יום. ביחד היינו מכינות שרשראות מאטבי מתכת עטופים ומהודקים בדבק העשוי קמח ומים, בגזירי ניירות צבעוניים ממגאזינים יוקרתיים בגרמנית, "בונטה " ו"שטרן ", שסבתא רוזה נהגה להתעמק בעיקר במדורי הרפואה שלהם.
    בגינה הזו, שנראית היום מוזנחת כל כך, פרחו ורדים אדומים וגדולים שסבא איז'ו גידל באהבה רבה, עדר והשקה.
    מעלי הורדים האלה, סבתא היתה רוקחת סירופ ורדים בטעם מיוחד השמור לסבתות של פעם כאלה עם פקעת שיער לבנה ומבע עיניים כל כך חכם.

    החלון משמאל הוא של החדר עם ספת גומאוויר ,שכמו פעם, שימשה ביום לאירוח ובלילה נפתחה למיטה.
    בלילה, לפני השינה, סבתא היתה יושבת לידי לעיתים, מדקלמת לי שירים של היינה ושילר, ומספרת לי בגרמנית על המחזרים שהיו מניחים זר ורדים בפתח ביתה... סבא היה יכול לשבת לידי שעות, להתבונן בפני , ללא מילים, עד שנרדמתי.


    זה היה ביתי האהוב בחופשות הילדות שלי. כאן התגוררתי יחד עימם , במהלך השירות הצבאי שלי.בבית הישן, המינימליסטי, שעצי שסק וגויאבה הקיפו אותו, וכמה כיף היה לקטוף פרי ישר מהעץ...

    כאן, אכלתי את האוכל הכי טעים שבושל בחלקו על פתיליה ,אכלתי את עוגת ה"לקח" הכי נפלאה שנאפתה ב"סיר פלא" לצד הקפה שסבתא בישלה מציקוריה ( עולש ) ומזגה לספלים דקיקים מעוטרים מהסרוויס העדין שבתחתיתו החותמת: "מייד אין באווריה"...


    כאן, סבא היה מכסה אותי בלילה, עוטף אותי באהבה, בשמיכת פוך מנוצות אווז.

    כאן, בבית הצנוע ,אליו הגיעו היישר ממעברות העולים ,האוהל והצריף , קיבלתי עשר לירות ומעטפת בולי ישראל, כשמצאתי את האפיקומן בליל הסדר.


    היום, תפס אותי פתאם געגוע כזה לריח של בית , כמו פעם.
    בדרך חלפתי ליד הקיוסק בו הייתי קונה "מסטיק עגול" צבעוני , כזה שהיה נדבק לשיניים, וליד דוכן הפלאפל של נעים שהיה עומד עם חלוק לבן וכובע טבחים ומכין את הפלאפל הכי טעים, ליד התיכון השכונתי, זה שהפך למוסד של עשרות שנים. הקיוסק נאטם וככל הנראה מישהו מתגורר שם, בצניעות רבה.
    דוכן הפלאפל מקופל ונטוש. הבתים ברחוב נותרו כמו אז, כאילו לא חלפו עשרות שנים.
    עמדתי דקות ארוכות בפתח הבניין. נכנסתי ועמדתי ליד הדלת של הבית שהיה המקום הכי בטח עבורי, בילדותי. ממש כמו בית הורי, ואפילו עם טעם מתוק עוד יותר.
    פתאום, לא היה לי אומץ לנקוש בדלת, כדי לראות מי גר שם עכשיו, איך נראים החדרים, ובמיוחד חדר השינה של סבתא וסבא עם המיטה הענקית אליה נהגתי להזדחל בשקט, כך הרבה שנים, ומיד לקבל חיבוק טוב כזה. בלי תנאים ובלי שאלות...


    כבר למעלה מ-35 שנה שסבתא וסבא כבר לא גרים שם. אלפי פעמים חלפתי בכביש הראשי של רחוב ז'בוטינסקי, ומעולם לא עצרתי, לפנות ימינה ושמאלה לרחוב המכבים, אל הבית שהיה אהבת ילדותי.


    היום - זה פשוט קרה. בלי לתכנן מראש. וכמו שנוהגים לומר - רגלי נשאו אותי לשם...
    בדרך הביתה , התגעגעתי פתאם לטעם אוכל של סבתא וקניתי פרוסת "קיגל" וגם חזרת ("חריין") . אבל, זה ממש ממש לא היה אותו דבר,
    כי לאוכל של סבתא רוזה שבא מאהבה היה טעם אחר, עשיר, עוצמתי ומלא בלב ...


    סבתא רוזה נולדה ב- 1899 . סבא איז'ו נולד ב-1897.


    וזה כבר אומר הכל.


    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      קורט של אושר שלא יסולא בפז... תודה.
        21/7/15 08:25:
      חיים מלאים באהבה וזה אומר הכל.
        20/7/15 15:34:
      איזה סיפור יפה על סבתא וסבא. איזה זכרונות ילדות יפים
        20/7/15 11:38:

      זיכרונות וגעגועים למה שהיה בילדות,
      ואת מתארת בצורה כל כך רגישה ומרגשת ♥

      פוסט מרגש שמזכיר זכרונות אישיים מבית סבא וסבתא שלי מ-מעניק כוכב גדול לפוסט
        19/7/15 23:00:
      תודה על השיתוף נהניתי :-) לילה טוב

      פיד RSS

      פרופיל