השיר :"פרח נתתי לנורית" של המשוררת מרים ילן שטקליס

מתאר בדיוק מופלא ומרגש את תחושותיו של ילד קטן.

כל פעם שאני שומעת את השיר אני מתרגשת עד דמעות

כמה קצר, כמה עצוב !!!

דָּנִי גִּבּוֹר

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה. אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי תִּינוֹק-בַּכְיָן.
זֶה רַק הַדְּמָעוֹת... הַדְּמָעוֹת... הֵן
בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.

פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית –
קָטֹן וְיָפֶה, וְכָחֹל.
תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית –
נָתַתִּי הַכֹּל.

נוּרִית אָכְלָה הַתַּפּוּחַ.
הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר.
הָלְכָה לְשַׂחֵק עִם יֶלֶד –
עִם יֶלֶד אַחֵר.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם.
גִּבּוֹר אֲנִי, לֹא בַּכְיָן!
אַךְ לָמָּה זֶה, אִמָּא, לָמָּה
בּוֹכוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?