רציתי לכתוב משהו נעים, שישעשע את ששת קוראי הנאמנים, אך במשטר הרמייה, הבריונות, הקומבינות הנכלוליות, במשטר האובססיה רק ליהנות ממנעמי השלטון לשמם מבלי לחשוב על טובת הציבור, על טובת המדינה, מבלי להבין שמעמדך מחייב לדאוג לציבור ולא אך ורק לעצמך, מבלי לשאוף איך לרמות את כולם כל הזמן. במשטר של ביבי, שדרדר את המדינה בגלל שקריו וחוסר הגינותו אל ביבי הריקבון המוסרי, שמזה כעשר שנים אוכל כל חלקה טובה בישראל, והביא המון משרתי ציבור לעשות מעשים מגונים, לגנוב כספי מדינה, להביא קצין משטרה נקי כפיים ונאמן לתפקידו לידי ייאוש שגרם להתאבדותו, אין מקום לאתנחתא של נחת. כל אדם נקי כפיים, בר לבב, קנאי לאמת, חייב לעשות כל מה שביכולתו כדי להזהיר את הציבור ממארת שלטונו של ביבי ולגרום למאמץ משותף של כל האנשים ההגונים בישראל להפיל את ממשלתו ולהציל את ישראל מהסכנה הקיומית של שלטונו. כוונותיו של ביבי הן אולי טובות בעיניו אבל הן מובילות אל הגיהינום את כולנו.

על כן רציתי לספר על מה שאני חושב על בני ציפר והמעשה הנואל שלו, שהחל בריאיון עיתונאי עם שרה נתניהו לפני זמן מה ונגמר (אולי) בסיפור שהוא מביא היום בעיתון "הארץ" על ביקורם של בנימין ושרה נתניהו בביתו. מה שזעזע אותי היא החנופה השמנונית שנוזלת לאורך כל הסיפור מצד שני גיבוריו: בני ציפר ובנימין נתניהו.

מספר בני ציפר על ביבי: " מיד לאחר כניסתו לביתנו הציץ באחד הציורים התלויים על הקיר וזיהה שזה אקוורל של הצייר החיפאי מרדכי אבניאל, וסיפר בגעגועים על חברותו של אותו צייר עם אביו." ביבי הוא אדם משכיל מאד, כישרוני בעל מנת משכל 200 (כבר אמרתי) ואין שום ספק שהוא יכול להרשים כל אחד בידיעת פרטי פרטים על כל אדם ועל כל דבר. אם היה חבר של אביו. אני מרשה לעצמי להטיל ספק (עיתונאי בעל יושרה בודק לפני שהוא מספר) בעובדה, כמו בכל מילה שיוצאת מפיו של ביבי, שתמיד כוונתו להרשים את סביבתו ומאזיניו, ומלווים תמיד בעזות מצח מקוממת לומר שקרים בנון שלנטיות כדי להרשים את מאזיניו. הוא כבר אמר פעם שרחבעם זאבי (גנדי) היה שר בממשלתו, דבר שעובדתית אינו נכון. הוא כבר אמר שבילדותו בשכונת רחביה הירושלמית הוא ראה שריוניות ועליהן "כלניות" (כך קראו בארץ בימי המנדט לצנחנים הבריטים) מה ששכח כהרגלו ביבי הוא לציין שהוא נולד במדינת ישראל אחרי המנדט הבריטי. אלה השקרים הקלים שביבי אוהב לספר בנון שלנטיות. אז זונ אחת מההתחנפויות של בני ציפר כלפי ביבי והן רבות מאד באותו מאמר של בני ציפר היום ב"הארץ".

על ביקורו של בני ציפר לפני הבחירות אצל שרה נתניהו קראתי בזמנו והתרשמתי מאותה חנופה שמנונית. הוא כתב עליה שהיא אישה מרשימה וארוטית. אבל ידועה הכרוניקה הכתובה בעיתונים ומסופרת ללא הפסק בחדשות בטלוויזיה כיצד היא מתעמרת במשרתיה ומשרתותיה, כיצד היא קוראת להם באמצע הלילה שיגישו לה מרק, כיצד היא משליכה עליהם את נעליה ודורשת מהם לפנות אלה כך: "הגברת אשת ראש הממשלה."

וכעת מספר מילים על בני ציפר ועל מה שאני חושב שהן הסיבות לחנופתו כלפי הוד קיסרותם ביבי ושרה נתניהו. בני ציפר הוא עורך מדור התרבות והספרות של עיתון "הארץ", מדור מעניין בעיני. מר ציפר הוא אדם משכיל בתחומי הספרות והשירה. אבל יש לו תכונה, דומה מאד לתכונה שיש לעיתונאי ירון לונדון: הוא אוהב לשחק בתפקיד "פרקליט השטן". זה מביא אותו לכתיבה פרובוקוטיבית שקוראיו מאסו בה ומספרם קטן. לפי דעתי בני ציפר ניסה להעלות את הרייטינג שלו בעזרת אותו ריאיון של שרה נתניהו לפני הבחירות האחרונות.

היום ניסיתי להגיב על מאמרו שמספר על ביקורם של ביבי ושרה נתניהו בביתו. תגובתי שהיא קיצור נמרץ למה שכתבתי כאן לא פורסמה. זו הסיבה שלא כתבתי היום משהו משעשע לששת קוראי הנאמנים לכבוד כתיבת פוסט האלף שלי בקפה דה-מרקר ובמקום זאת כתבתי כאן את מה שאני חושב על בני ציפר, בנימין נתניהו ושרה נתניהו.