(חמישי, 20:02, כביש 22, שוב בידיים ריקות)

אם לשבוע האחרון היה צליל, הוא בטח היה נשמע כמו משהו בין ניק קייב לרעש הזה ששומעים ברדיו בין תחנה לתחנה,

אם היה לו טעם אז הוא קופסת שימורים

אם הוא זמן אז הוא שעון חורף,

אם הוא אישה היא ישנה עכשיו לבד.

ולאחרונה, אני עסוק כל הזמן בעשיית סיכומים - אבל לפחות תיקנתי את המזגן

שממשיך להיות צרצר

ולמרות הרעש הזה

אני עדיין יכול לשמוע

את כל החלומות שלי מתגשמים

אצל מישהו אחר.