הסיפור על "ההוא"
ביקשתי "קפה שחור-בלי סוכר, אורנג'אדה וקרם שיזוף". האיש בקיוסק הלך למטבחון, הכין קפה, חטף אורנג'אדה מהמקרר הביא הכול. בקרם שיזוף הוא קצת היסס.
גיורא, ההוא מטבריה אומר לי שזו התחלה טובה לסיפור מתח. "מה זה אתה צוחק עלי? זה לא סיפור זה מקרה מתח אשכרה, מה אני אומר לך- פחד, מתח!" אני מדגיש רבתי. אתה מכיר את הארגנטינאי, אני מזכיר לו, שמנמן, לא גבוה, חינני ועליז- כל זמן שלא מרגיזים אותו. כשהוא כועס זה טייפון, סערת ברקים. ההוא- זה הבעיה, הוא בסך הכול זרוע ביצועית. זרוע ארוכה, ארוכה מאוד, מלאה שרירים, עצמה של שופל והכול מלא קעקועים- תאמין לי אתה לא רוצה להסתבך איתו.
האיש לא סתם זוכר אותי, ביקרתי במוסד- שהוא דבר לא מוגדר בין קיוסק למסעדה; מתנ"ס או מועדון קלפים. המקום ממוקם מצוין מבחינתי. אני נוהג ללכת ברגל מנמל יפו לאורך החוף עד סוכת המציל האחרונה בבת ים ובחזרה לנמל יפו.. קצת אחרי הסיבוב לכיוון הנמל עומד לו המוסד הזה. אני עוצר בו מתדלק בקפה ושתייה, נכנס לשירותים שעל יד,מחליף ישן בחדש והולך בכיף כל הדרך. לטיולים האלה אני מצרף לעתים את עליזה (עכשיו אני ברוגז איתה) לפעמים את אנטוניו התורכי, לפעמים את כצלה מבאר יעקב (בתקופה שהיה מושבת) לרוב אני צועד לבד. הפעם הייתי לבד ותכננתי להיכנס ולטבול בחוף עליה- לכן הקרם שיזוף.
המוסד- בוא נקרא לו, בינתיים, בית קפה- נראה לי קצת חשוד. שותים בו ערק לארוחת בוקר; קבוצות, קבוצות של שחקני רמי משחקים בשקט; הלקוחות נכנסים חופשי, חופשי למטבחון ומשתתפים בהכנת המזון והשתייה. יש שם מלצר, מנהל המקום שטורח כל הזמן וגם זורק עין מדי פעם על השמשיות והכיסאות שבית הקפה משכיר על החוף. האיש ממעט לדבר- זה הוא שזכר אותי. חובש כיפה על הקרחת שלעולם לא מחליקה לו ומעולם לא ראיתי שמעלה את ידו לבדוק את מצב הכיפה. הוא בוטח בה ואלוהים שומר על שניהם. פעם אחת פגשתי את הבעלים- איש שמן בעל גוף שנראה כמו כדור רגבי- שילמתי לו בשטר של 100 שקל. הבן אדם הוציא מהכיס בוחטה בגודל של בנק לאומי, פרס אותה לסטיפה, השחיל את המאה לאזור המאיות, שלף שני שטרות ממחלקת החמישים, אחד נתן לי ואת השני למלצר שיגמור חשבון. שמעתי פה ושם על המקום ואלה שנכנסים ויוצאים שם, אפילו כתבו על המקום ספר. נראה בסדר על פניו אבל עדיין רב הנסתר מתחת לנגלה ואתה לך תדע. למען הגילוי הנאות גבירותיי ורבותי, כפי שנהוג לומר כשאתה רוצה לערפל את הגילוי ולהתרחק כמה שאפשר מהנאות, אני בעצמי לא טלית שכולה תכלת. הייתי תמיד אופרטור קטן, לא ליגה לאומית ולא ליגת על. פה ושם לקחתי דברים קטנים, מכרתי ותיווכתי לצרכי השלמת הכנסה. כתבתי אי אלה סיפורים בעברית של אשכנזים כדי להסביר בשפה מובנת של על תיכוני מה קרה, קורה וחו"ח יקרה אם הקורא לא יבין את הכתוב. כמוכן, תכנתתי ותכננתי כמה סצנות- לא סטארט אפ אבל בכל זאת וגם פה ושם הצבעתי באצבע ובלשון על כיוונים מסוימים לבעלי עניין- כל זה בקטן וכצורך בל יגונה על מנת להישאר בצירקולציה.
מכל מקום, כמו שאומר ג'קי "משקפיים", אני דואג! הולך לגיורא מטבריה אומר לו: - תשמע גיורא, ככה וככה הסיפור, אבא שלך היה סלב גדול במשטרה אולי אתה יכול לעזור בעצה טובה באיזו מילה -אתה זוכר, היו דברים כאלה כשהיינו צעירים. - עיוני היינו צעירים לפני הרבה זמן, עכשיו אנחנו זקנים. מה שהיה, היה והמשטרה זה לא מה שהיה פעם. אתה תתלונן ואיזה שוטר מניאק ילשין לההוא וזה יבוא לך בלילה עם הקטנוע- מה תעשה? הכי טוב תשב בשקט ותראה מה יקרה. - מה דעתך גיורא שנפנה אל זה שבארה"ב? הוא - בעבר הרחוק, לפני שקיבל פרופסורה בשדה איסוף ובדיקות דם- היה מאוד בעניינים בתחום הזרוע והחשבונאות. - לא, פסק הטברייני. טוב מה נשאר? לפרוש מערכת הגנה, לשבת בונקר, להיות ער ולהמתין. קניתי מראה קטנה יושבת על כזו עגלה שמחוברת למקל טלסקופ- כזו שיש למערכת הביטחון של הכחולים, החומים והירוקים. כל בוקר אני מסיע את העגלה מתחת לאוטו בשביל לבדוק שהשאסי רגוע. לא חונה בחניון סגור שאפילו יש בו אלף מצלמות, לא חונה בחניון צפוף יעלה כמה שיעלה אני חונה במקומות הומי אדם רצוי על המדרכה- שיגררו יותר טוב מיפוצצו.
לפני זמן (יאאא זאמאן) בא לי קבאבים אצל הטראבלסי, ראיתי שחור בעיניים רציתי לאכול. הטראבלסי הזה מת הגיע לגן עדן והחליט לחזור לחיים עם מתכון הקבאבים משם - לטובת האנושות. בודקה קטנה ברחוב קדם קצת לפני האטליז של חינאווי. מלא אנשים לקראת הצהריים. אמרתי לאיש "מנה קבאבים עשויים טוב וחצי מנה צוריסו" האיש זורק קצר "על האש" וממשיך בעיסוקיו. פתאום משום מקום מופיעים המלצר מהמסעדה, זה שזכר אותי, והארגנטינאי נעמדים ומשוחחים בשקט. הטראבלסי לא שואל כלום ישר יודע מה לשים להם על האש. הארגנטינאי והמלצר לא באותו מעמד- זה ברור. " אם ככה, אני חושב לעצמי, יש לנו פה מפגש תיווך לקראת אירוע. הקטן בא אצל הגדול בשם הגדול שלו. ומה זה אומר לגבי העניין שלי", אני תמה. אני זורק שלום קטן לשניים והם עונים במנוד ראש קטן, קטן. הטראבלסי יש לו שבע עיניים וריכוז של לייזר. הוא רואה הכול, מי לקח שתייה, מי שילם על מה, מי שם ידיים בחמוצים בקיצור הוא בשליטה מלאה וכמובן שם לב לשבריר המגע בינינו. הבין הכול, על המקום הוציא מנה וחצי עטף ואמר "לך, לך תשלם אחר כך" ישבתי בגינה וירדתי על האוכל בטרוף אבל ההנאה הייתה בחסר. רדפו אותי מחשבות ופחדים זה לא הולך טוב עם קבאבים או שום אוכל אחר. מה לעשות, איך יוצאים מזה? בסוף נפלה החלטה מחר מחרתיים אני יורד לים נכנס למסעדה ומתעדכן בשטח. ובאמת כך היה. למחרת החנתי את האוטו בהמשך רחוב בת ים וירדתי ברגל מרחוב זיכרון צדיקים, גבול יפו בת ים, בשביל הצר אל הים. כמו שאני מגיע למסעדה נפתחו לי העיניים ונפער לי הפה למראה הארגנטינאי ובעל המסעדה, שיש לו גוף כמו כדור רגבי, יושבים על הטאבלה ומשחקים שש-בש. הם עוד מצהירים על הקוביות בקול רם: "הפ יק(1,1), איקי אוץ (3,2), דורט בש(4,5) וכשמגיע שש שש הם מתלהבים כמו תינוקות. מי שמבין, ישר רואה שהם האסלי שחקנים מהכיוון הפרסי-טורקי. נו טוב נראה רגוע. הולך אל המלצר וכרגיל מבקש קפה ואורנג'אדה -הקפה בלי סוכר, נכון? - וואלה אתה זוכר - כן חביבי, אני יש לי זיכרון תצלומי. כמו שאני רואה קליינט אוטומטי נפתח לו תיק אצלי במוח. מרגע שהבן אדם קלוט אצלי בתיק הכול נרשם ואני זוכר אותו מאה אחוז. -כמה מגיע לך? - סה"כ 20 ויש לך זיכוי 6 שקלים על מחיר הקרם שיזוף ככה זה מביא אותנו ל- 14 ₪ . - תגיד לי, מה קורה עם ההוא, מזמן לא ראיתי אותו(אני שולח, ככה, איזה בלון ניסוי) - מי זה ההוא (הוא שואל בתמיהה גדולה)? איזה מין דבר זה להגיד "ההוא"? תן לי שם, תן לי משהו מזהה, לפחות איזו לשונית בתיק שלו. סתם "ההוא" זה לא מספיק. אדוני איך אני אדע ? - אתה צודק, סתם תשכח מזה. טיפשי מצידי. לוקח את הקפה והאורנג'אדה והולך בנחת לשולחן שעל יד השש-בש "מה קורה?" זורק הארגנטינאי "הכול טוב?". "ברוך השם" אני עונה, בטח הוא מנצח הערס נשמע מרוצה אני חושב לעצמי.
נכון, נכון "ההוא" זה לא כתובת מספקת. חוזר במעלה לרחוב זיכרון צדיקים לוקח את האוטו ונוסע ישר לטראבלסי לוקח מנה קבאב עשוי טוב, טוב על האש, עומד ליד החמוצים והעמבה ותוקע מנה שלמה בנחת ובהנאה גדולה ביס קבאב,כפית עמבה, מלפפון חמוץ קטן ובצל על האש- גן עדן. |