קבלו קטע חזק! מצאתי את גיליון ההערכה שלי מכיתה כיתה ט'  ניסיתי לצלם ולהעלות אותו ככה אבל האיכות על הפנים, אז העתקתי.

 

נשבע לכם, אם בכיתה ט' הבן שלי יביא לי כזה גיליון הערכה, אני משחרר אותו מלימודים, נותן לו פטור, זאת אומרת אני כן ארצה שיגיע לבית הספר, כי משם אוספים את החווית הכי טובות של החיים, הרי בית ספר זה חברים, זה צחוקים, זה בנות, זה טיולים אבל בין כל הכיף הזה לבין הבגרויות, החרישה, המבחנים, הציפיות שבשמיים, המגנים, המועדי ב', המורים שיושבים לך על הווריד יש גם חיי חברה, וחיים!

זה לא סוד שבתיכון הייתי ברדקיסט לא קטן, אבל כל המורות אהבו אותי, מה לעשות אם חופרים עמוק עמוק ביסודות שלי אני טוב!,  חוץ מזה שהמורות בעצמן דואגות לחזור על אותה מנטרה בכל הזדמנות, ש"קודם כל תהייה בן אדם אחר כך הציונים", אז הנה קיימתי את מצוותן, הייתי אחלה בן אדם לאורך כל התיכון, אבל תעודת בגרות בכיתה י"ב לא הבאתי. זה לא שלא ניסיתי, פשוט זה לא היה בראש מעיני בלשון המעטה, זאת אומרת, זה כן היה אז בראש מעיני, אבל בראש הזה הסתובבו גם בנות, ומסיבות, והמעיינות שבראש קראו לי  לעזוב  את הכיתה וללכת לים, לראות קצת שמש, לגלוש בין הגלים, אתם מבינים אותי לא?

אני מודה שכשכולם סיימו בהצלחה את כל הבגרויות, וחגגו את זה במסיבה מטורפת, הרגשתי חתיכת לוזר, הרגשתי שוויתרתי לעצמי כמעט בלי לנסות, הרגשתי שכל החיים זה הולך לרדוף אחריי, ושאין ברירה מתישהו  אהיה חייב להשלים אותן, כדי לעשות משהו עם החיים שלי.

היום אחרי שהייתי בקבע בצבא, כשהטסטוסטרון הגברי נרגע, ועברתי דבר או שניים שם החלטתי ללכת ולעשות את המשימה הכי גדולה בחיים שלי- וזה להשלים את תעודת הבגרות.

חברים, במשך השנה האחרונה שלמה קמתי ב6:30 בבוקר כדי להספיק להגיע לשיעורים באנגלית, במתמטיקה, בספרות, בתנ"ך בהיסטוריה וזה לא היה קל בכלל. באמצע החיים, כשכולם נוסעים לחפש את עצמם בהודו, או בדרום אמריקה אני הולך לחפש אחר תעודת הבגרות שאבדה אי שם בשנות העשרה לחיי, ואם לא המורים המדהימים שהיו לי ב'קידום' לא הייתי עובר את זה. מעבר ללמידה האיכותית, והממוקדת (יאמר לזכותם שהם מלמדים אותך רק ורק מה שצריך), הייתה לי המון תמיכה, עידוד, חיזוקים שאני עושה את הדבר הנכון ,עם כל הקושי, וכל שיעורי הבית,  אני זוקף את ההצלחה שלי (ממוצע בגרויות סופי  93) דווקא ליחס, דווקא לאותם מורים בקידום  שלקחו אותי כפרויקט, בכל זאת לא כל יום מגיע מישהו שמסתער על כך כל הרבה בגרויות בו זמנית.

אחרי שפרקתי אשר על ליבי, אני הולך לתת נשיקה ענקית לאחיין הקטן שנולד לנו במשפחה לפני חודש, יש מצב שברגע נתון אחד של רגש,  אני אלחש לו באוזן  שמותר לו להיות מישהו, ואם לא יהיה התלמיד הכי טוב בעולם זה לא אומר עליו כלום, תמיד אפשר אחרי זה להשלים בגרויות :)