לא. לא בא לי לראות אף אחד עכשיו. לא אותך, לא אותה ולא אותו. לא בא לי. פשוט ככה.

בא לי לשבת עם עצמי. בא לי לדפוק עוגת שוקולד חמה ואחד-כך להתחיל לצייר על הקירות בכל מיני צבעים מוזרים. כן. את זה בא לי.

בא לי לקנות 200 פרחים ולפזר אותם כאן בכל הדירה.  כן, כדי שהדירה תיראה לי גן. זה מה שבא לי.

בא לי לקנות כרטיס טיסה להולנד, לעלות על מטוס ולנחות בחנות הסקס הגדולה ביותר שם.

אחרי שאקנה כמה אביזרים איכותיים, אשב לי בבית קפה, אוכל טוסט גבינה ואחטוף מונית לחנות הגראס הכי קרובה.

אחרי שאעשן שתי שאכטות הולמות, אתן את הסיגריה לאיזה עני שיושב בפינת הרחוב, אם יש שם דבר כזה.

אחר כך אלך למוזיאון של אנה פראנק. אמצא את הארון שמעברו התחבאה משפחתה ואשאר שם איזה שש או שבע שעות. סתם. כי בא לי להרגיש את התחושה שהם הרגישו.

אם יתחשק לי, אפעיל בזמן הזה את אחד האביזרים שקניתי. אם כבר להישאר מאחורי ארון שואתי, אז קצת הנאה לא תזיק. ההזדהות לא יכולה להיות כאן טוטאלית. גם לא בא לי טוטאלית. לא רוצה להיות עד כדי כך בנאלית.

אחרי שבע שעות אצא מהכוך וארד אל הרחוב. בהליכה קצרה אגיע אל המלון היוקרתי שכבר סידרו לי מהארץ. המזוודות גם הן כבר יחכו לי שם. מתוקות.

אני אתקשר לרום-סרויס ואזמין מנה ענקית של תפוחי אדמה מקרמים בשמנת. אחרי שאסיים לאכול אותם אזמין מסאג' אישי לחדר.

המסג'יסט  יגיע בחלוק לבן, אבל יוריד אותו אחרי שתי דקות. הוא יישאר עם חולצה ירוקה ומכנסיים שחורות. צמודות. אבל אני- לא אראה אותו כלל. רק אתענג על המסאג' המפתה הזה. הוא יבקש שאתהפך אבל אני לא אסכים. למה שאיזה הולנדי בן זימה יראה לי את החזה?

אחרי שעה וחצי הוא לוקח את חפציו, נותן לי נשיקה והולך. אני מרחפת על ענן. ככה צריך. בלי חומרים כימיים אידיוטיים עטורי רשת חנויות ענק באמסטרדם. גאד דמיט.

אני הולכת לישון.

בבוקר אני אקום. אלך לרחוב החלונות האדומים ואנסה בחשאי לעשות כמה צילומים אסורים. כן. בא לי.

כשאני חושבת על זה עכשיו, בא לי לאכול בצל ירוק. זה מסריח אבל בריא וטעים תופת.

לא. בא לי עוגת שוקולד חמה. כזו שהשוקולד נוזל ממנה ובא לך ללקק לה את הצורה.

אבל מאיפה אני אביא עכשיו עוגה כזאת? במושב כאן אין PM  AM. אין כאן כלום חוץ מאולם אירועים.

אני יודעת מה אני אעשה. אני אלבש את מיטב מחלצותיי, אלך אל האולם עם מעטפה ריקה ואשב לי בכיף לאכול מנה או שתיים. מה רע? בא לי.

לא. בעצם לא בא לי לראות אף אחד עכשיו. לא אותך, לא אותה ולא אותו, לא ילד בר מצווה ולא חתן וכלה. לא בא לי. פשוט ככה.

בא לי לכתוב על זה.

תענוג, בחיי.

זה- בא לי.