הישראלי המכוער ושלוש אמונות יסוד בבסיס עסק כלכלה שיתופית מצליח
אני קורא את הספר של רובין צ'ייס: Peers Inc., או בעברית: עמיתים בע"מ. הספר הוא אחד בשורה של ספרים שיצאו בשנים האחרונות על הכלכלה השיתופית. המעניין הוא שחלק גדול מהספרים האלה נכתב על ידי מייסדים ומנהלים של חברות כלכלה שיתופית ולא רק על ידי עיתונאים ואקדמאיים כמו שקורה בדרך כלל בספרי עיון. זה מלמד שהמייסדים והמנהלים לא מסתפקים רק בהקמה וניהול חברות אלא מקדישים זמן לא מבוטל בהבאת הבשורה של הכלכלה השיתופית לציבור הרחב. בניגוד לכלכלה הסטנדרטית, בכלכלה שיתופית לא מדובר רק בכסף, אלא גם במעין אידיאולוגיה שיש רצון לחלוק עם הסובבים אותך.
צ'ייס היא המייסדת של Zipcar, חברה להשכרת רכבים לטווח קצר (דומה ל-Car2go בישראל). במקום להיות בעלים של רכב, כל מנוי Zipcar יכול להזמין דרך האינטרנט רכב למספר שעות. לאחר אישור ההזמנה, המזמין ניגש לרכב, פותח את הדלת ומתניע. גישה (Access) מחליפה בעלות (Ownership).
בזמן שרכב סטנדרטי מנוצל בערך 5% מהזמן, הרכבים של Zipcar מנוצלים קרוב ל-60% מהזמן. זאת כלכלה שיתופית בהתגלמותה: נכס לא מנוצל (Underused assets) שבאמצעות טכנולוגיה משחררים את הערך שלו ומאפשרים לנצל אותו בצורה אינטנסיבית יותר.
מהפידבקים שקיבלתי עד עכשיו על הפוסטים שפרסמתי, ברור לי שכלכלה שיתופית היא לא דבר שמקובל על כולם- למרות ההצלחה המוכחת של חברות כמו Airbnb, Uber ו-Zipcar, הרבה אנשים מרימים גבה וסבורים שזה רק טרנד או שזה בטח לא יעבוד.
צ'ייס מתייחסת לאופוזיציה הזאת כאשר היא מתארת את הניסיון שלה למכור את הרעיון (אי שם בראשית שנות ה-2000) למשקיעים האמריקאים. צ'ייס היתה בוגרת במנהל עסקים שהתגוררה במסצ'וסטס, ושמעה על שירות דומה באירופה- היא האמינה שניתן לאמץ את המודל הזה בארה"ב- אבל התגובות השליליות לא איחרו לבוא.
צ'ייס מציינת שלוש אמונות בסיסיות שעמדו בבסיס החברה שלה- ואת התגובה של המשקיעים המסורתיים לכל אחת מהאמונות האלה:
צ'ייס מתארת איך כל אחת מהפרדיגמות שלה הוכחה כנכונה. אנשים היו מוכנים לחלוק ברכבים. האמת הזאת מאושררת כל הזמן: מספר הצעירים בעלי רכב נמצא בירידה חדה בשנים האחרונות, בזמן ששירותים נוסח ZipCar פורחים. הטכנולוגיה אכן הפכה את "עלויות העסקה" לנמוכות במיוחד והאתגר הטכנולוגי עבר בהצלחה. הנקודה המדהימה ביותר בעיני היא שכמו שצ'ייס חשבה- ה"מפלצות" האמריקאיות התגלו כמלאכים- ואין הבדל מהותי בינם לבין השוויצרים בכל הנוגע לאופן שבו מוחזר הרכב – נקי, מתודלק וכו'. אמנם "ישראלי מכוער" יש רק לנו, ובכל זאת- לא קשה להאמין שדווקא בחברה הישראלית, שיש בה עוד שבבים של סולידריות, אפשר לסמוך שהישראלים ידעו לחלוק בנכסים לא פחות טוב מהאמריקאים, אולי אפילו טוב מהשוויצרים. ZipCar יצאה להנפקה מוצלחת בבורסה ונרכשה לבסוף על ידי Avis, אחת מענקיות השכרת הרכב. האמונות של צ'ייס התבררו כנכונות במיוחד.
הישראלי המכוער (יובל סמו, "ארץ נהדרת")- עושה שימוש בתל אופן, עוד גרסה ישראלית לכלכלה שיתופית. האם תסמכו עליו שימלא דלק או ישאיר את האוטו נקי בסוף הנהיגה?
יש הרבה ביקורת על הכלכלה השיתופית, ובפוסטים עתידיים נעסוק גם בהם. מה שבטוח, שחוסר האמונה במודל כולו היא עניין מיושן שאבד עליו הכלח. הכלכלה השיתופית היא אפשרית וניתן ליישם אותה. השאלה שצריכה להישאל היא "איך" ולא "למה" או "האם". |
