כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מאזניים

    מחשבות על הכל מכל כל, פילוסופיה, פוליטיקה, ספרות, שירה, מוסיקה -- בקיצור על החיים כמסע ועל מסע החיים.

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    המזרח התיכון מת – תחי ברית עכו!

    0 תגובות   יום רביעי, 29/7/15, 17:37

     

    עד לפני זמן קצר היה ברור שקשה לצפות מה עומד לקרות במזרח התיכון, אך כיום המציאות מקדימה לא רק את הבנתנו אלא כל אפשרות של ידיעה, ואנו מזנבים אחר המתרחש עם שאנו מגששים למצוא קורטוב של הגיון ומשמעות. מתוך כך מן הראוי לשוב ולנסות לשרטט משהו מן "התמונה הגדולה," ולהצביע על מגמות או כיוון אפשרי.

     

    אקדים ואזכיר את העובדה שהמזרח התיכון כפי שאנו מכירים הוא תופעה מודרנית שנתגבשה בעיקר סביב מלחמת העולם הראשונה והוא כולו ככולו בנוי על מודל מדינת הלאום המערבי.  עם זאת, כאשר הוא עוצב על ידי המעצמות הקולוניאליות ובמיוחד בריטניה וצרפת עיקרון הדמוקרטיה שהיה בליבו של חזון המדינה המודרנית באירופה נזנח מתוך פרגמטיות תועלתנית, אשר על כן היה קל ונוח להעמיד את העמים השונים תחת השגחתם ופיקוחם של מלכים ורוזנים, שאתם קל היה לשאת ולתת ובמיוחד להבטיח שיתוף פעולה במחיר מוזל. 

     

    שיא הציניות באה לידי ביטויה באופן שבו קיבלה המשפחה האשמית של שריף אל חוסיין את מתת הארצות השונות על תושביהן. לצורך כך, נוצרה עבר הירדן ונתנה לבן הצעיר עבדאללה, בעוד שלבן הבכור פייסל הוצעה סוריה, אלא שבעקבות מחאת הצרפתים נתנה לא עיראק. על זאת יש להוסיף את המשטר הבובתי של פארוק במצרים ועוד כהנה וכהנה עדויות מאותה עת ואילך כולל הדבקה שמרקדת ארצות הברית עם השי'חים הסעודים. על כן ניתן לומר שהמזרח התיכון נולד בחטא ועכשיו הוא מוציא את נשמתו בעינויים – הצנחת ראשי מדינות מזה ועריפת ראשים מזה.

     

    בצער או שלא בצער המזרח התיכון מת. מדינות הלאום שנוצרו במאה העשרים מרביתן ככולן אינן עוד או שהן בתהליך מואץ של התפוררות --  כולל בצורה אולי שונה, שעיקרה דמוגרפית, ישראל שגם היא משלבת מספר רב של זהויות שלא לדבר על עזה והגדה המערבית שהן עדיין תחת שליטה מסוימת של המדינה היהודית.  הוא הדין עם מצרים ובמיוחד ירדן.  דומני שברור לכל שהיעלמותה של הממלכה האשמית, היא רק שאלה של אם אלא מתי.  שכן, אין שום סיכוי שבית המלוכה האשמי ימשיך לשלוט לאין סוף על אוכלוסיה שמרביתה פלסטינית או בידואית ושאין לה שום קשר אורגני לשושלת חיזאז'ת זו.  אם אכן המלך ממשיך לשמור על כתרו ואולי גם על ראשו וירדן ממשיכה בלא הפיכה כזו או אחרת זה בגלל תמיכת ארצות הברית ובמיוחד ההגנה שהוא מקבל מישראל ושירדן מקבלת מזה זמן רב, למעשה כבר מתקדים ספטמבר השחור בתחילת שנות השביעים.

     

    זאת ועוד,  גבולותיהם של סוריה ועיראק אינם עוד.  לבנון היא שעטנז ללא נשיא ועם מדינה שיעית בתוך מדינה. במצרים עדיין לא התבהר מה יהיה אופייה בעוד מספר שנים, האם המשטר הצבאי ימשיך לעמוד בפני הכוחות האסלאמיים או שגם היא תהפוך לחלק מן ההגמוניה הפאן-איסלאמית החדשה.  מה שברור שהיא נאבקת בשלב זה לשמור על סיני, וספק אם תוכל להחזיק בחצי האי ללא עזרה כזאת או אחרת מישראל.  אכן, המציאות קדמה באופן משמעותי את הקרבה ואת שיתוף הפעולה בין ישראל והשלטון הקיים במצרים.  הוא הדין ביחס לתורכיה שבה הכוחות החילוניים המיוצגים על ידי הצבא מנסים בלא הרבה הצלחה לעצור את השתלטות המחנה הדתי.  תימן איננה עוד וערב הסעודית רועדת מפחד מפני שתי המפלצות המתדבקות על מפתנה: דאעש ואיראן.  לא בכדי שמענו קולות ממשפחת המלוכה הסעודית שהגיע הזמן לסיים את הסכסוך עם ישראל ושאין יסוד להמשיך ולדבוק בעויינות כלפי העם היהודי. אכן, הקולות הבאים ממשפחת המלוכה הסעודית מעידים מחד על הפחד מההגמוניה האיראנית ומאיום דאעש ומאידך על ההכרה שישראל היא בת הברית האפשרית היחידה באזור שעשויה לעזור.

     

    באשר לאיראן ישנה תובנה חשובה שלדעתי נעלמה מרבים. איראן היא תופעה ייחודית בנוף הפוליטי מכיוון שהיא גם מדינה ככל המדינות וגם ארגון טירור.  כל הישויות האחרות הן או מדינות עוינות אבל ללא המאפיין של ארגון טירור, או אירגוני טירור כחאמס וחיזבאלה ודאעש אבל ללא המבנה המדיני. במובן זה, היא שייכת לקטגוריה המיוחדת שבה שותפים גרמניה הנאצית, לוב של קאדפי, ועיראק של סדאם חוסיין.

     

    באשר להיבט הגלובלי, חשוב לציין במיוחד כיצד העולם הנוצרי, ואני ממליץ לקרוא את המאמר בנושא זה שזה עתה התפרסם במוסף יום ראשון של הניו יורק טיימס, עומד וצופה במבוכה ואוזלת יד כיצד האוכלוסיה הנוצרית במדינות המזרח התיכון נתונה יותר ויותר לרדיפות ואפילו לסכנת השמדה, פשוטו כמשמעו, אם וכאשר הדבר יתאפשר על ידי כוחות החושך האיסלאמים הקיצוניים.  ניתן לומר בוודאות שרק בישראל וברשות הפלסטינית הנוצרים עדיין חיים בביטחון ואינם צפויים לגירוש או שמד.  יתר על כן, היכן אדם החי במזרח התיכון שהוא מוסלמי או נוצרי מסוגל היום להרגיש בטוח ולהאמין שגם ילדיו יזכו בחופש דת, שירותי בריאות, ומסגרת של חוק וסדר גם בעוד עשור, אני מעז לומר בלא להתחסד --- רק בישראל ואולי גם בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה המערבית ותו לא. היכן הדרוזים מסוגלים היום להאמין שהם בטוחים ושזכויותהם האזרחיות שמורות גם לילדיהם – רק בישראל.  היכן הנוצרים הערבים יכולים להאמין שהכנסיות היפות הפזורות במזרח התיכון תשארנה גם בעתיד – רק בישראל. ועל אחת כמה וכמה הדבר נכון ביחס לערביי ישראל, אזרחי המדינה ואזרחי הרשות הפלסטינית, לדעתי לא רק באופן יחסי אלא באופן מוחלט מצבם הולך ומתחזק.  במילים אחרות, ישראל כיום היא מדינת מפתח, חשיבות האסטרטגית לא פחתה אלא להיפך, תרומתה בעתיד הקרוב עשויה להיות עוד יותר חיונית ליציבות האזור ומתוך כך גם לעולם של היום בכללותו.

     

    מן ההיבט של תושבי הרשות הפלסטינית המצב הוא עוד יותר חד משמעי.  עזה במידה רבה כבר נמצאת במציאות אחרת, עם שקשרה את גורלה עם איראן השיעית כמו ביירות אחותה מן הצפון, נמצאת בעימות עם מצרים וצופה בדאעש מתדפק בשעריה בסיני. ובאשר לרשות הפלסטינית בגדה המערבית דומני שאפילו למחמוד עבאס ברור שהיא הייתה קרוב לוודאי נופלת לידי כוחות איסלאמיים מזמן ודי בקלות אלמלא הרתיעה מישראל, והמאמץ שישראל עושה למנוע זאת.  הוא הדין כאמור ביחס לירדן. בסיכום: למחמוד עבאס אין סיכוי לעמוד כנגד גל האיסלאמיזם, למלך עבדאלה אין סיכוי לעמוד כנגד גל האיסלאמיזם, וישראל זקוקה לשלום על מנת שתוכל לעמוד כנגד האיום על קיומה מאיראן והאיסלאם הקיצוני.

     

    תמצית העניין איפוא היא העובדה שכל מדינות האיזור אינן יכולות שלא להבחין באימה כיצד מצד אחד, הולכת ומתגבשת לעצמה מעצמת-על חדשה שללא ספק שואפת להגמוניה על המזרח התיכון החדש, ובמידה רבה תוכל להשיגה בקרוב אלמלא ישראל.  ישראל, אינה רק האויב מספר אחד של הרפובליקה השיעית של איראן אלא גם המעוז האחרון המונע את השלמת השתלטותה על כל המרחב. ומן הצד השני, קורמת עור וגידים החליפות הסונית הקיצונית של דאעש, אשר כתמנון גמיש ובעל יכולת רבה להסתגל לתנאים משתנים מקיף וחונק את ארצות האיסלאם הסוני המתון.  אני טוען,  "המעוז האחרון," שכן בעניין זה, מן הראוי להוסיף נקודה חשובה נוספת להבנת המצב האזורי והיא המדיניות האמריקאית כפי שהיא התגבשה בעשור האחרון, ובמיוחד על ידי ממשל אובמה, שכל עיקרה, חזרה למדיניות הבדלנות שלפני פרל הארבור, והטענה שארצות הברית איננה מעוניינת להמשיך ולהיות השוטר של העולם וכי אין היא רוצה או יכולה להתערב צבאית בסכסוכים לא לה,  וודאי שאין זה ביכולתה לקבוע כיצד המזרח התיכון יראה בעתיד – כסף כן, דיפלומטיה כן, אבל דמם של חיילים אמריקאים – לא רבתי.  אלא שאיני משוכנע שאף הפעם היא תוכל להמשיך במדיניות זו לזמן ארוך, שכן ציר האיסלאם הראקציונרי החוצה כיום יבשות מאפגיניסטן והטליבן הסוני ודאעש המתפזר במהירות בסוריה וכל חלקי העולם הערבי, ועבור באיראן ועד עיראק השיעים הוא ציר הרשע שעל ארצות הברית והמערב יהיה להתמודד כנגדו במאה זו אם לא בבאות אחריה.

     

    מה משמען של התובנות לעיל? מלבד הברור מאליו שאנו עומדים על פתחו של עידן חדש השונה במהותו מכל שהכרנו קודם לכן, ואני מתכוון אפילו לפני שנה, מה שחשוב הוא להבין שמעבר לסכנות הרבות מבצבצות גם אפשרויות חדשות ותקוות להישגים שגם הם לא היו באופק רק לפני זמן קצר.  אני מתכוון בראש וראשונה לאפשרות לסיומו של הסכסוך הישראלי פלסטיני אחת ולתמיד.  נפתח פה חלון של הזדמנויות שמן הראוי לנצל ככל שניתן שכן כידוע איננו יודעים מה ילד יום ומה תהיינה התוצאות של כישלוננו לנצל אותן להשגת האינטרסים הישראלים בעשור הקרוב. חשוב לציין שעדיף לקחת את גורל המזרח התיכון בידיים עד כמה שניתן ולא לתת לעגלה לרוץ מבלי שאנו לפחות מנסים במידת מה להחזיק במושכות.

     

    מעל ומעבר, אני טוען שבשלו התנאים למציאות פתרון חדש ומקורי לסכסוך האזורי בין העם הישראלי והעם הפלסטיני באמצעות הקמתה של ברית משותפת, היא ארצות הברית של המזרח התיכון ואשר תכלול בשלב הראשון את ישראל, ירדן ופלסטין.  לשלושת המדינות אינטרסים קיומיים עליונים המקרבים אותן זו לזו.  כאן המקום אולי להקדים והדגיש שלצערנו, השלום עם הפלסטינים שהיה עד לפני זמן מה מפתח לשלום כללי באיזור לא יביא כעת לתוצאה דומה. גם עם הפלסטינים יחיו אתנו בשלום הדבר לא יקטין משמעותית את איבת הקיצונים השיעים או הסונים, חמאס וחיזבאללה ודאעש והאיראנים ימשיכו לחלום על חיסולה של מדינת ישראל ולעשות הכל למען השגת מטרתם זו.

     

    מכל מקום, לברית זו שמרכזה אני מציע יהיה בעיר עכו, שהיא סמל שיתוף הפעולה היהודי ערבי, ועל כן תקרא ברית עכו, תהיה חוקה המבטיחה את ריבונותן ועצמאותן של שלושת המדינות וכל מדינה שתצטרף אליה, ושתבטיח את זכויות האדם והאזרח של כל אחד מאזרחי המדינות, חופש הדת והפולחן וכל היוצא בזה כפי שכבר הבטיח זאת השריף חוסיין בהתכתבותו עם חיים וייצמן לפני מאה שנה, ושניתן לה לאמץ מהצהרת העצמאות האמריקאית ומגילת זכויות האדם הצרפתית ובהשראתן. 

     

    באשר למבנה ולפרטים הם יתגבשו במשא ומתן אבל הנה הצעתי שלי, שהיא כמובן אחת מיני רבות אפשריות: לאיחוד או ברית עכו תהיה מועצה נשיאותית בת עשרה איש, שלושה מכל מדינה (ראשי המדינה ושני נציגים נוספים,) המשתתף העשירי יהיה המזכ'ל שיתחלף כל שנתיים וייבחר כל פעם ממדינה אחרת. החלטות תתקבלנה פה אחד בלבד ולכל מדינה תהא זכות ויטו בכל נושא.  הברית תתחייב למצוא פתרון הוגן ומעשי לסוגיית הפליטים. הגבולות יהיו גמישים ופתוחים.  יחתמו הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי ומדיני, ובכל התחומים שנקבעו להן כבר ועדות פעולה בהסכמי אוסלו.  כל המדינות תתחייבנה למשטר דמוקרטי כולל ירדן שתאמץ את המודל הבריטי של מלוכה קונסטיטוציונית. מתן העצמאות למדינה הפלסטינית בגדה המערבית יעשה בכפוף ובמקביל להצטרפותה לברית. תיחתם גם ברית הגנה מפני אויב מבחוץ, קרי איראן ודאעש, שבעיקרו ישראל תמשיך להבטיח הגנה לשתי המדינות האחרות. גבולות הברית ישמרו במשותף, והגבולות בין המדינות ישמרו על ידי המדינות בשלב הראשון בעזרת כוח בינלאומי. אכן, כל התהליך עשוי לקבל משנה תוקף אם הקמת הברית תאושרר ותובטח על ידי האומות המאוחדות, ארצות הברית והאיחוד האירופי.  לצורך הוצאתו לפועל התהליך ילווה בסיוע של כוחות האו"ם או כוח בינלאומי.

     

    אין לי כל ספק שהקמת הברית איננה תהליך קצר או פשוט, אבל אין הוא חייב להיות ארוך במיוחד ואין הוא בשמים – כבר היו דברים מעולם. ניתן לסיימו בתום שנה או לכל היותר שנתיים של משא ומתן והסכמה על הפרטים.  אני כבר רואה בדמיוני את ראש הממשלה נתניהו, המלך עבדאללה והנשיא הפלסטיני עבאס מחזיקים בגאווה את פרס נובל לשלום.

     

    והנה שלושה פתגמים שעשויים לעזור: כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן ראשון, אם לא עכשיו אימתי, וכמובן אם תרצו.  

     

    אני קורא כאן, לתמיכה ביוזמת עכו, ולהתגבשותה של עצומה הקוראת לפתוח במאמץ דיפלומטי שתכליתו בחינת אפשרות יישומו של מתווה זה.

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      דוד ברזילי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין