בניגוד חדר ההמתנה במוסכי רכב .... במוסכי אופנועים תמיד אזור ההמתנה רווי אגו ואויר חם ....
בכלל, ראיה מאוד יפה ומפוקחת על דברים, שאצל חלקנו יצאו קצת משליטה.
טוב, אצטט משהו מהספר לגבי זה - פורנוגרפיה של אופנועים
התיישבנו באמצע האולם, סיפור פשוט, הוא לא הכיר את לינץ' וקיוויתי שזה יעבור בשקט,
היום, פתח בחגיגיות, דברתי עם היבואן ה- ZX12 אמורים להגיע השבוע.
החלטת להחליף?, התלבטויותיו עייפו אותי.
כן, אבל אני רוצה שתבואי לנסיעת מבחן, חשוב לי שיהיה לך נוח מאחור. שאלתי ויש ידיות החזקה מאחור כמו שאת אוהבת. אחד השיקולים העיקריים להחליף זה כי לא נוח לך עליו.
איזה תירוץ נחמד, ו... שאלתי בלי לשאול,
ואם לא יהיה לך נוח אז אולי BMW, זו כבר קטגוריה אחרת, לא ספורט אלא touring אבל אלה ממש נוחים. אני יודע שאת אוהבת את ה- VFR אבל הוא דאווינרי מדי בשבילי, אני כבר מעדיף אופנוע לזקנים כמו ה-BMW, שהוא מצויד מאד, אמין, גרמני, הניח זרועו סביב כתפי, סנטה קלאוס מחלק הפתעות.
אבל גם לי היתה הפתעה, BMW, אתה אומר, אתה מתכוון ל- K1200RS, 4 צילינדרים 4 פעימות 130 כוח סוס 1171 סמ"ק? התאפקתי לא לפרוץ בצחוק.
מבט ה'את לא מפסיקה להפתיע איך לעזאזל את עושה את זה'.
חום טיפס לאוזני, קראתי על האופנוע הזה ועל שלושה דגמים אחרים יום קודם בשירותים, במגזין פורנו של אופנועים שגרדתי מהשולחן. שיננתי את הנתונים כדי להפתיע אותו, לא שיערתי שההזדמנות תקרה כל כך מהר.
הפתיחה עברה טוב
המשכתי להתענג על התאטרון הספונטני, הבנתי שה- VFR 800 החדש מפגין ביצועים גבוהים בהרבה, הוא באמת ספורט- טורינג והוא מאפשר גם נסיעה נוחה וגם רכיבה ספורטיבית טובה.
הבקיאות שלי כל כך שעשעה אותו, שהוא אפילו לא נפגע שאינני נלהבת מן הבחירה שלו.
מעודדת המשכתי בתפקיד: לדגם שאתה כל כך מתלהב ממנו יש כמה בעיות, אני לא צריכה לספר לך אבל המתלים לא משהו, אחיזת כביש בעייתית, במיוחד בכבישים משובשים ואתה יודע מה מצב הכבישים בארץ. והכי חשוב, אם אתה כבר שואל אותי, שמעתי שבישיבה מאחור הגנת הרוח לא טובה. אני הייתי הולכת על משהו יותר צנוע, כמו ה- F650GS, אני יודעת שהוא קטן מדי בשבילך אבל איזה עיצוב. והוא מגיע ל- 180 בלי להרגיש, עם מנוע סינגל מוזרק סדרתי, עם down draft והמיקום של המנוע נותן לו יציבות בסיבובים וגם חלוקת המשקל שלו טובה.
בלסת בולטת נהם אלי, תר אחרי לחיי, כמו דוב נמלים שמתענג על קן חדש. נהימות נמוכות סאונד מבשרות טוב. הצמיד את ראשי אל פניו וסתם לי את הפה בנשיקה, מסמן שדי כבר. אני אמורה להתפעל מהעיצוב, מהצבעים ומהמהירות, ולא מנתונים טכניים. אישה. אבל הוא נהנה מהשואו, נו, טוב, אז אולי נקנה אותו לך כשתבריאי, לפחות תהיה לך סיבה להתאמץ.
כאילו שאני לא מתאמצת, חמור. תגיד, אף פעם לא חשבת לעבור לאיזה הארלי, עם גב ישר, נוח, לא לוחץ בבטן, לא תופס את הצוואר, you know?
זהו, אז אני כבר זקן בעיניך,
לא, לא, זה הכל מדאגה, ריככתי את הדיאלוג, שהרי הוא הכריז עלי כעל גורם בשיקולי רכישת אופנוע ואין מחמאה גדולה יותר, אז מה? BMW, כמו השניים שראינו בירושלים שמסתובבים בכל העולם עם האיבזורים המדהימים?, בתערוכה של צי'הולי, חנו בכניסה שני שועלי נסיעות ותיקים, ואנחנו הקפנו את האופנועים והזלנו עליהם ריר, הייתי רוצה לטייל ככה בעולם. כמה רחוק ובלתי אפשרי זה נראה באותם הימים, כשיופי סחב אותי על הידיים.
כן, הכיר חיוכו תודה על הטון המפויס.
כיסיתי אותו בנשיקות מלוחלחות מדמעות.
בדיוק זה מה שהיה לי בראש, הם נוחים מאד לנסיעות ארוכות. אבל נראה אולי נחפש משהו איטלקי, אולי דוקטי, כי את אוהבת אופנועים יפים. מה שיתאים לך, חייך רחב ומיד כיווץ, רוצה נשיקה.
קיבל חיבוק, בשביל אופנוען היו המילים הללו הצעת נישואין. למחרת התקשרתי לאיתן, האקס והאופנוען. דיווחתי מה אמר יופי, הוא הצהיר על אהבה, נכון? ספק שאלתי, ספק קבעתי.
כן! נחרץ איתן, בפירוש כן, אם הוא כולל אותך בשיקולי בחירת האופנוע, הוא מתכוון לחיות איתך הרבה זמן, הוא משך את ה"הרבה זמן" בדרמתיות, כמו שאיתן מדבר, בתיאטרון של החיים.
התכוון, אבל לפני שהאופנועים החדשים הגיעו לחופי הארץ, הוא כבר היה מת.
וכשהאולם הוחשך, חייך אלי יופי, אין שוק לאופנוע שלי, בכלל לכבדים מהשנה הזו, הם בדרך כלל לא שורדים, כמו מנבא את גורלו.
מפליא, אפילו משעשע, לראות את ההפתעה והנחת שלך מהתגובות.
אני תמיד מופתעת שמישהו בכלל מתיחס אלי :))
בתור אחת שעוסקת במניפולציות רגשיות לפרנסתה את אמורה להיות מודעת מאוד לאפקטים של מה שאת כותבת. אישור חיצוני אמור להיות רק עוד אישוש למה שכבר אמור להיות ברור. היית אמורה להיות מסוגלת לכתוב את התגובות בעצמך.
אני מתעסקת בניתוח ההשפעה של מניפולציות רגשיות ובתכנון שלהן לגבי נושאים צרכניים לרוב, וחברתיים וחינוכיים לעתים, ולא בביצוען הישיר
אני עוסקת גם הרבה בכתיבה אבל מאד קרה, מנתחת, תאגידית, עסקית
וכאן זה ענין אחר לגמרי - מדובר בתכנים אישיים ובחיים הפרטיים שלי, כמובן
אבל כנראה שלמרות הרעב הטבעי שלנו לכל הדברים שדיברת עליהם, אלו שמניעים את הגלגלים של המערכת שאת משרתת, ולמרות המומחיות המקצועית שלך לעורר באנשים רגשות שיגרמו להם להגיב בצורה שתזין אותו, את מצליחה לכתוב את עצמך בצורה אמיתית, לא מודעת לעצמה יתר על המידה. לכן את כל כך שמחה לתגובות. אבל יותר חשוב, לכן זה יוצא כל כך טוב.
וכן, מרגש אותי שאוהבים את מה שאני כותבת על חיי ועל עצמי, השמחה ממלאה והסיפוק.. נפלא, אני יוצרת שנים רבות במדיה מגוונת למגירות מאד עמוקות, החשיפה הזו חדשה לי והתגובות אינן צפויות מבחינתי
אני כמו ילדה שמקבלת פרס, מצחיק כי בתור ילדה קבלתי פרסים שלא הזיזו לי כהוא זה
מפליא, אפילו משעשע, לראות את ההפתעה והנחת שלך מהתגובות.
בתור אחת שעוסקת במניפולציות רגשיות לפרנסתה את אמורה להיות מודעת מאוד לאפקטים של מה שאת כותבת. אישור חיצוני אמור להיות רק עוד אישוש למה שכבר אמור להיות ברור. היית אמורה להיות מסוגלת לכתוב את התגובות בעצמך.
אבל כנראה שלמרות הרעב הטבעי שלנו לכל הדברים שדיברת עליהם, אלו שמניעים את הגלגלים של המערכת שאת משרתת, ולמרות המומחיות המקצועית שלך לעורר באנשים רגשות שיגרמו להם להגיב בצורה שתזין אותו, את מצליחה לכתוב את עצמך בצורה אמיתית, לא מודעת לעצמה יתר על המידה. לכן את כל כך שמחה לתגובות. אבל יותר חשוב, לכן זה יוצא כל כך טוב.
אני חייבת להוסיף כאן - למזכרת - מייל אישי שהגיע ואשאירו בעילום שם:
הערב, לפני שנשברו לי המשקפיים החלטתי שהלילה אשב לקרוא משהו מהבלוג שלך. אחרי השבירה זה נראה בלתי אפשרי (הבורג הקטנטן יצא, הזגוגית השתחררה, ולא יכולתי לראות איך להשחיל אותו כי הייתי בלי "עיניים"). כאמור, לא זכיתי לעזרה מאישי, היקר והמעצבן כאחד, ולכן, מתוך מצוקה אמיתית מעורבת בהפגנת התרסה (לא אכחש שהיה בי גם דחף נקמני שכזה...), הלכתי לשכן הגיס שלי (אילן) שיעזור לי. הוא אכן סייע, השחיל חוט ברזל במקום הבורג שהתגלה כשבור, ואני ירדתי לסטודיו כדי לחתוך את הקצוות עם קטר. לצד תחושת הבזות העצמית על התלות המטומטמת במשקפיים ובבעלי המרגיז, חשתי גם גאווה קטנה שלפחות את זה הצלחתי לעשות.
בקיצור - אני רואה שוב והסתייע לי להכנס לבלוגך ולקרוא קצת. קראתי את "כסא" ואת "דייט עם המעמד...".
את כותבת נפלא ואת מוכרחה להמשיך. בכלל אין ספק.
שניהם טובים. אהבתי מאד את הארוך (דייט). הכתיבה שלך טובה ומעוררת סקרנות ומתחשק ממנה עוד אז ככל שהמנה גדולה יותר - טוב יותר.
המורכבות המגוונת שבכתיבה מרתקת: יש חלקים שלגמרי זורמים ואני ממש מרגישה שומעת אותך מדברת אליי והכל מאד מאד מובן לי, הקשרים האסוציאטיביים והמעברים ביניהם.
ויש חלקים אחרים שהם "אינטלקטואלים" (?) יותר, עמוסים ברעיונות ותובנות ומחשבות מעוררות עניין וסקרנות,שלפעמים חזרתי לקרוא אותם שוב לפני שהמשכתי הלאה.
אני חושבת שבשילוב בין שתי האיכויות האלה טמון כוח, מזיגה של משהו מוכר וקרוב עם משהו מאתגר ומעורר, ולכן ולא צריך לוותר או להעדיף אחת מהן. מה עוד שבשתיהן בולטת השליטה שלך ויכולת התמרון והמשחק שלך במילים, במשמעויות שלהן, בכל השדה הסמנטי הזה... ממש "שומעים" איך המחשבות שגודשות את הראש שלך מתנסחות, נוצקות לתוך תבניות המילים באופן מדוייק וגם ברכות, ובעיקר חשים שאת מיומנת בהן, במילים. כן, זה מרגיש קצת כמו להתבונן במישהו שמפסל (מה שלא מפתיע לגבייך...)
יופי!!! ממש עשה לי טוב לקרוא. גם כי באמת מאד נהניתי ונשאבתי לתוך הטקסט וגם כי נדמה שאת מגלה מחדש את הכתיבה ושאת נהנית. יישר כוח!
תמשיכי. יש טעם של עוד. אני אמשיך לקרוא עוד טקסטים, קצת כל פעם.
לך אולי איני צריכה לספר שבנזוגי האחרון, בנזוני האחרון (?) שנא את הכתיבה הזו על ה"אקס שלך"
לא עזרו ההסברים שמזמן מדובר רק בטקסט, שחשוב לי להוציאו, שמדובר בסיפור שלי בכלל, שאת החלק התרפויטי סיימתי שנים לפני שהכרנו, לא, הוא המשיך לקנא באיש המת ובכל מה שזז לידי, לעברי, או בלי שום קשר אלי
שיגע אותי כשהעזתי להתלהב מתוכנית טלוויזיה או מסרט או מספר או מתנועה שיצר גבר אחר, בין אם הכרתי אותו ובין אם לא
שנה רבתי איתו וכתבתי, בדם, אבל כתבתי, אחרי שנה עייפתי, רציתי שלום בית, רציתי משפחה, כנראה שלא יכלתי לממש את זה, גם הוא לא, אבל את הכתיבה זנחתי, עברתי לתחומי הוידאו שהיו "שלו", חדשים לי, הפכתי רק שלו, מכוונת לפרויקטים שלו, לרעיונות שלו, המאד מלהיבים אציין
לא נסתייע, הוא הלך, הרגשתי אשמה, חבולה, כואבת
שנתיים וחצי חלפו מאז, ולא הצלחתי לחזור לכתיבה, נשארתי עם האנימציה, ועם שברים ממה שפעם קראתי חיים
מבודדת
מדממת
תודה לאלוהי הזמן, הפצעים מתחילים להחלים
אולי עכשיו, עם התגובות מחממות הלב שאני מקבלת פה ובשאר מקומות החשיפה שלי, וירטואלים ברובם, אצליח לחזור לטקסט ההוא ולעשות את העריכה הנדרשת
הבעיה היא שהחומר, הכתיבה, נראים לי מעט מיושנים כעת ויש כל כך הרבה פרויקטים חדשים, מלהיבים, בעבודה, ועל המדף, ובראש, ובמעמקי המחשב, וברשימות אינסופיות שמי יודע אם אי פעם אגיע אליהן
נראה.. אולי
ובעצם בשביל מה ספר? מה רע לי בקהל וירטואלי חי ומגיב?
תגובות (27)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, גם אני אהבתי את תשומת הלב שמושכים אופנועים גדולים, ואת הפתיחות שהם גורמים
גם על אז כתבתי.. אבל חלאס ציטוטים עצמיים
וההשקעה.. זה כבר היה מוכן, אבל הועלה במיוחד בשבילך :)
כתוב טוב כמובן ....
אישית לא ממש קורא כבר "לאישה" של אופנועים ...והאמת שמעולם לא ממש קראתי .
אבל אחרי מאות אלפי ק"מ בעולם .... אני מסכים , יש משהו מקשר באופנוע .
בכול מקום בעולם שעצרתי ,תמיד היו ילדים נשים/זקנים וצעירים שנגשו לדבר איתי על האופנוע/טיול .
סוג של שובר קרח מהיר .
תודה על ההשקעה :)
טוב, אצטט משהו מהספר לגבי זה - פורנוגרפיה של אופנועים
התיישבנו באמצע האולם, סיפור פשוט, הוא לא הכיר את לינץ' וקיוויתי שזה יעבור בשקט,
היום, פתח בחגיגיות, דברתי עם היבואן ה- ZX12 אמורים להגיע השבוע.
החלטת להחליף?, התלבטויותיו עייפו אותי.
כן, אבל אני רוצה שתבואי לנסיעת מבחן, חשוב לי שיהיה לך נוח מאחור. שאלתי ויש ידיות החזקה מאחור כמו שאת אוהבת. אחד השיקולים העיקריים להחליף זה כי לא נוח לך עליו.
איזה תירוץ נחמד, ו... שאלתי בלי לשאול,
ואם לא יהיה לך נוח אז אולי BMW, זו כבר קטגוריה אחרת, לא ספורט אלא touring אבל אלה ממש נוחים. אני יודע שאת אוהבת את ה- VFR אבל הוא דאווינרי מדי בשבילי, אני כבר מעדיף אופנוע לזקנים כמו ה-BMW, שהוא מצויד מאד, אמין, גרמני, הניח זרועו סביב כתפי, סנטה קלאוס מחלק הפתעות.
אבל גם לי היתה הפתעה, BMW, אתה אומר, אתה מתכוון ל- K1200RS, 4 צילינדרים 4 פעימות 130 כוח סוס 1171 סמ"ק? התאפקתי לא לפרוץ בצחוק.
מבט ה'את לא מפסיקה להפתיע איך לעזאזל את עושה את זה'.
חום טיפס לאוזני, קראתי על האופנוע הזה ועל שלושה דגמים אחרים יום קודם בשירותים, במגזין פורנו של אופנועים שגרדתי מהשולחן. שיננתי את הנתונים כדי להפתיע אותו, לא שיערתי שההזדמנות תקרה כל כך מהר.
הפתיחה עברה טוב
המשכתי להתענג על התאטרון הספונטני, הבנתי שה- VFR 800 החדש מפגין ביצועים גבוהים בהרבה, הוא באמת ספורט- טורינג והוא מאפשר גם נסיעה נוחה וגם רכיבה ספורטיבית טובה.
הבקיאות שלי כל כך שעשעה אותו, שהוא אפילו לא נפגע שאינני נלהבת מן הבחירה שלו.
מעודדת המשכתי בתפקיד: לדגם שאתה כל כך מתלהב ממנו יש כמה בעיות, אני לא צריכה לספר לך אבל המתלים לא משהו, אחיזת כביש בעייתית, במיוחד בכבישים משובשים ואתה יודע מה מצב הכבישים בארץ. והכי חשוב, אם אתה כבר שואל אותי, שמעתי שבישיבה מאחור הגנת הרוח לא טובה. אני הייתי הולכת על משהו יותר צנוע, כמו ה- F650GS, אני יודעת שהוא קטן מדי בשבילך אבל איזה עיצוב. והוא מגיע ל- 180 בלי להרגיש, עם מנוע סינגל מוזרק סדרתי, עם down draft והמיקום של המנוע נותן לו יציבות בסיבובים וגם חלוקת המשקל שלו טובה.
בלסת בולטת נהם אלי, תר אחרי לחיי, כמו דוב נמלים שמתענג על קן חדש. נהימות נמוכות סאונד מבשרות טוב. הצמיד את ראשי אל פניו וסתם לי את הפה בנשיקה, מסמן שדי כבר. אני אמורה להתפעל מהעיצוב, מהצבעים ומהמהירות, ולא מנתונים טכניים. אישה. אבל הוא נהנה מהשואו, נו, טוב, אז אולי נקנה אותו לך כשתבריאי, לפחות תהיה לך סיבה להתאמץ.
כאילו שאני לא מתאמצת, חמור. תגיד, אף פעם לא חשבת לעבור לאיזה הארלי, עם גב ישר, נוח, לא לוחץ בבטן, לא תופס את הצוואר, you know?
זהו, אז אני כבר זקן בעיניך,
לא, לא, זה הכל מדאגה, ריככתי את הדיאלוג, שהרי הוא הכריז עלי כעל גורם בשיקולי רכישת אופנוע ואין מחמאה גדולה יותר, אז מה? BMW, כמו השניים שראינו בירושלים שמסתובבים בכל העולם עם האיבזורים המדהימים?, בתערוכה של צי'הולי, חנו בכניסה שני שועלי נסיעות ותיקים, ואנחנו הקפנו את האופנועים והזלנו עליהם ריר, הייתי רוצה לטייל ככה בעולם. כמה רחוק ובלתי אפשרי זה נראה באותם הימים, כשיופי סחב אותי על הידיים.
כן, הכיר חיוכו תודה על הטון המפויס.
כיסיתי אותו בנשיקות מלוחלחות מדמעות.
בדיוק זה מה שהיה לי בראש, הם נוחים מאד לנסיעות ארוכות. אבל נראה אולי נחפש משהו איטלקי, אולי דוקטי, כי את אוהבת אופנועים יפים. מה שיתאים לך, חייך רחב ומיד כיווץ, רוצה נשיקה.
קיבל חיבוק, בשביל אופנוען היו המילים הללו הצעת נישואין. למחרת התקשרתי לאיתן, האקס והאופנוען. דיווחתי מה אמר יופי, הוא הצהיר על אהבה, נכון? ספק שאלתי, ספק קבעתי.
כן! נחרץ איתן, בפירוש כן, אם הוא כולל אותך בשיקולי בחירת האופנוע, הוא מתכוון לחיות איתך הרבה זמן, הוא משך את ה"הרבה זמן" בדרמתיות, כמו שאיתן מדבר, בתיאטרון של החיים.
התכוון, אבל לפני שהאופנועים החדשים הגיעו לחופי הארץ, הוא כבר היה מת.
וכשהאולם הוחשך, חייך אלי יופי, אין שוק לאופנוע שלי, בכלל לכבדים מהשנה הזו, הם בדרך כלל לא שורדים, כמו מנבא את גורלו.
.
תמיד צחקנו במוסך על כל "שיחות " האופנוענים ..
בניגוד חדר ההמתנה במוסכי רכב .... במוסכי אופנועים תמיד אזור ההמתנה רווי אגו ואויר חם ....
בכלל, ראיה מאוד יפה ומפוקחת על דברים, שאצל חלקנו יצאו קצת משליטה
וואו, רקדן המילים, תודה
כיף ללכת לישון עם דבריך ומחר להתחיל שבוע חדש
לילטוב
מכל הרשימה המרתקת הזו שיש לי המון לומר עליה
הכי נגעה בי השורה האחרונה שאומרת:
אני רוצה תגובות אמיתיות
עוד לפני שראיתי אותה כבר נתתי כוכב
ואת הטקסט קראתי מרותק
ויש לי הרבה דברים טובים לומר
וגם מעט ביקורת
אבל שעת לילה מאוחרת כמעט שלוש בבוקר
ולכן מבטיח לחזור
ולקרוא שוב
את הטקסט או טקסטים אחרים שתרצי
בעיון רב
כי הכתיבה יפה בעיני
וכיוון שהיא אוטוביאגרפית
גם עולם האסוציאציות התרבותי של הכותבת
והשנינות
ובעיקר המבט העצמי שיש בו הרבה אירוניה
מפליא, אפילו משעשע, לראות את ההפתעה והנחת שלך מהתגובות.
בתור אחת שעוסקת במניפולציות רגשיות לפרנסתה את אמורה להיות מודעת מאוד לאפקטים של מה שאת כותבת. אישור חיצוני אמור להיות רק עוד אישוש למה שכבר אמור להיות ברור. היית אמורה להיות מסוגלת לכתוב את התגובות בעצמך.
אבל כנראה שלמרות הרעב הטבעי שלנו לכל הדברים שדיברת עליהם, אלו שמניעים את הגלגלים של המערכת שאת משרתת, ולמרות המומחיות המקצועית שלך לעורר באנשים רגשות שיגרמו להם להגיב בצורה שתזין אותו, את מצליחה לכתוב את עצמך בצורה אמיתית, לא מודעת לעצמה יתר על המידה. לכן את כל כך שמחה לתגובות. אבל יותר חשוב, לכן זה יוצא כל כך טוב.
ג.א. שלי
לך אולי איני צריכה לספר שבנזוגי האחרון, בנזוני האחרון (?) שנא את הכתיבה הזו על ה"אקס שלך"
לא עזרו ההסברים שמזמן מדובר רק בטקסט, שחשוב לי להוציאו, שמדובר בסיפור שלי בכלל, שאת החלק התרפויטי סיימתי שנים לפני שהכרנו, לא, הוא המשיך לקנא באיש המת ובכל מה שזז לידי, לעברי, או בלי שום קשר אלי
שיגע אותי כשהעזתי להתלהב מתוכנית טלוויזיה או מסרט או מספר או מתנועה שיצר גבר אחר, בין אם הכרתי אותו ובין אם לא
טיפין טיפין, ולפעמים בלגימות גדולות, ניתקה אותי אדנותו מהעולם
שנה רבתי איתו וכתבתי, בדם, אבל כתבתי, אחרי שנה עייפתי, רציתי שלום בית, רציתי משפחה, כנראה שלא יכלתי לממש את זה, גם הוא לא, אבל את הכתיבה זנחתי, עברתי לתחומי הוידאו שהיו "שלו", חדשים לי, הפכתי רק שלו, מכוונת לפרויקטים שלו, לרעיונות שלו, המאד מלהיבים אציין
לא נסתייע, הוא הלך, הרגשתי אשמה, חבולה, כואבת
שנתיים וחצי חלפו מאז, ולא הצלחתי לחזור לכתיבה, נשארתי עם האנימציה, ועם שברים ממה שפעם קראתי חיים
מבודדת
מדממת
תודה לאלוהי הזמן, הפצעים מתחילים להחלים
אולי עכשיו, עם התגובות מחממות הלב שאני מקבלת פה ובשאר מקומות החשיפה שלי, וירטואלים ברובם, אצליח לחזור לטקסט ההוא ולעשות את העריכה הנדרשת
הבעיה היא שהחומר, הכתיבה, נראים לי מעט מיושנים כעת ויש כל כך הרבה פרויקטים חדשים, מלהיבים, בעבודה, ועל המדף, ובראש, ובמעמקי המחשב, וברשימות אינסופיות שמי יודע אם אי פעם אגיע אליהן
נראה.. אולי
ובעצם בשביל מה ספר? מה רע לי בקהל וירטואלי חי ומגיב?
וידוי
יקירתי,
למה טיפין טיפין??
תוציאי את הכל בספר!!!!!!!!!!!!!
אוף, מה עושים עם כל הנחת הזו? משמינים, כנראה
תודה חברים
היי,
נשלחתי מפליקריה "להנות" כך אמרה. סבך תחושות מצייצות מתוכי אחרי שסיימתי לקרוא, הנאה היא בהחלט אחת הבולטות בהן.
למתענינים הביישנים - פה נהוג לככב ולא לשלוח מיילים אישיים :))
אז.. המעמד הבינוני העליון זה אותו אחד שנקבר בסיפור המופיע בפוסט בצבוץ חיוך
http://cafe.themarker.com/view.php?t=307577
והכל אמת, מנקודת המבט שלי כמובן, ברגעי הכתיבה כמובן
כתבתי על זה רומן שלם, אשחרר אולי עוד.. טיפין טיפין
ברוכה השבה, פליקר
:-))
תענוג לקורא אותך ג'ייי
צר לי שנעדרתי מכאן.
למתענינים מדוע אני מוסיפה הערות אישיות של אחרים לכאן בעצמי
אני רוצה לרכז את ההתיחסויות לטקסטים שלי - מחמאות, בקורות, זה מאד נוח לי שזה בהמשך הטקסט. מנסה ללמוד מכולם ואוהבת בקורות בונות.
תודה לכולם
ומאוחר בלילה אודי ממשיך בתכתובת אישית:
ואני דווקא התכוונתי לכתוב לך (שוב)
שהבלוג האחרון כתוב ממש יפה
ומפורט ומלא ומנומק ושלם
(עכשיו קראתי אותו שוב בעיון)
ועכשיו אחרי שאמרתי את זה
נראה לי שאני פורש
אז תודה, אודי יקר, מחמם את הלב ביום בו אני מנסה למרוד בהשתלטות ההורמונים על גופי, הניהול שלהם עקום, מושחת, לא יעיל.. יודחו לאלתר!
היי אלפ (חלק מהאלפיון)
טכסט ארוך שלך משמח אותי . אני יודעת שתחזיקי אותי טוב בתיורים.
התאפקתי וכיכבתי אחרי שקראתי:)
אוהבת'תך, g.a
הגיבורה פרנקופונית ופרנקופילית כאחת - אוהבת את השפה והתרבות, הגבר אמר פרנקופילית בסלידה
:-))
תודה חברים
פרנקופונית = אהבת הצרפתית, או שיוך לגוש מדינות התרבות הצרפתית.
פרנקופילית = משיכה לתרבות הצרפתית.
כתוב יפה. דיאלוג בין "התנהגות צרכנית" לעולם פנימי אחר לגמרי.
התיאורים, הדיאלוג איתו, שהוא למעשה דיאלוג עם עצמך.
דיאלוג הוא התרחשות. והתרחשות זה טוב.
(סטארטק. גדול)
וזה כתוב נפלא
בוקר
אחר כך אקרא
ביתר עיון