חיי לא היו אלא רצף של אכזבות שרק נחזו ע"י אחרים כהישגים.

העובדה היא שלא הצלחתי להתגבר על חוקי הכבידה וכך נותרתי תקוע על כוכב ארץ ולא הגשמתי את השאיפה להביא קצת חומר מצדק, מעט אנרגיה מחממת מחמה ואפרודיטות יפות מונוס.

במצב הדברים, שקע כדור הארץ שלי לעידן קרח ארוך מאוד ועל פני האדמה הסתובבו מליונים שקפאו מקור ורק לקומץ של נשים מכוערות, היה מספיק ממון כדי להתחמם בו...צדק הלך והתרחק, חמה חיממה יקומים אחרים והאפרודיטות היפות נותרו כולן בונוס.

בעיני עצמי הייתי ההבטחה שהכזיבה, אבל השוודים התמימים, העניקו לי בכל זאת מליון דולר שהם קוראים להם פרס נובל, שהשטרות שמהן הוא עשוי, שימשו כחומר בערה באח שבביתי במשך חודש שלם.

בתום אותו החודש, מתתי בהפצצות בטורה בורה, שלוב זרוע עם אחד בן לאדן, חתן פרס נובל בעצמו, אבל זה לא היה משהו מיוחד...רק עוד אכזבה אחת ברצף