עשר דקות לעליית המסך. ישובה מול המראה, מאופרת, לבושה ובעיקר נרגשת, סוערת בתוכי. חודשים של חזרות מפרכות והנה הגיע היום, הצגת הבכורה. לקח לי הרבה זמן להשתחרר ולהכנס לתפקיד. אני מניחה שזה הטקסט הוולגרי, האלימות וקטעי המין על הבמה שלא מקלים להצגה ראשונה בתפקיד ראשי. זהו, עכשיו כבר הכל מאחורי וזה רק שנינו על הבמה. גונבת הצצה קטנה מבעד לוילון האדמדם, האולם מלא עד המושב האחרון, מה שרק מוסיף לי עוד להקת פרפרים בבטן. הפרסומות היו די פרובוקטיביות וטוב שכך, חבל שמישהו יגיע להצגה ויקבל בראש בהפתעה. אני מביטה מעלה אל קובי. הוא מחייך אלי בתוספת קריצה ואגודל זקוף מעלה.

המסך נחצה, כמו ים סוף, שנינו על הבמה. יש לי חמש דקות להתרגל לעצמי, להתרגל אליו, להתרגל לקהל, ואז אני מתפשטת. שנינו מתפשטים. הגוף דרוך, שנינו מרוכזים. הטקסטים כאילו נשלפים מלוע התותח, רותחים, פוגעים, שורפים בקרביים החשופים. ואז, כשלשניה הכל נרגע ויש הרגשה של פיוס באויר, הוא קורע מעלי את החולצה ואני חשופה, עם השדיים הזקורים מול הקהל ההמום. שום הגה לא נשמע באולם. עוד רגע ואני מופשטת גם מהחצאית הקטנטונת שעלי. זהו, ללא שכבות, ערומה מול העינים הפעורות של הקהל, חשה את עיני כל אחד ואחת חודרות לתוכי, הופכות בי לפני ולפנים. עינים שננעצות בי, נספגות לתוכי, עינים שננעצות ללא רחמים בגופי כפגיונות. חשה בכל נשימה שמקיפה את עורי המצטמרר. הוא מטיח אותי אל המיטה כשפני, שדי, אל הקהל, עין מול עין, לבן על לבן. האדרנלין גועש, מפלים עם פעימות לב מואצות שמרעימות כמפולות שלגים.  עדיין לא לכולם ברור שאנחנו הולכים עד הסוף.

הוא מפשיל את מכנסיו וידו מחליקה במורד גבי, האגן מתרומם מעצמו, הלסט נשמטת ומתוכה יבבה. הוא חודר אל תוכי באבחה חדה. זעקה של כאב, אנקה של עונג. הזין שלו מפלח אותי מול עיני הקהל ההמום, עיני קרועות לרווחה, מביטות לצופה בשורה הראשונה בעינים, מתחננות לעזרה אך אצלו רק זיקפה. הוא מתחיל לנוע מאחורי, באחורי, פיו נושך את צוארי ואני את הכרית. ידו מחליקה על בטני, אל בין רגלי, אל תוכי ומצמידות אותי אליו. הוא מכה ומאדים את ישבני, אוחז בשערות ראשי, משיכה קלה לאחור, נמרח על גבי.

מסתובבת על גבי והוא צולל אל בין רגלי. מחליק את הלשון לתוכי, משייט על השפתיים, נושק, נושך וסופג אותי לתוכו. הראש שלי זרוק לאחור, לאולם, האגן מוטח אל פניו, הרעידות מתגברות, זה כבר לא בשליטתי. הוא עולה אלי, נושך את הפיטמה כשהיד מחליקה אל תוכי, מביאה אותי לשיאים בלתי נודעים, מפרקת את כולי לגורמים. הידיעה שעשרות צופים בי רק מטריפה ומערפלת את חושי עוד יותר. רעידה אחרונה, התרוממות קטנה ואני שם.

הס באולם, אני נעמדת תשושה, קדה קידה. הקהל מתחיל למחוא כפיים, בקצב הולך וגובר, מלווה בשריקות. אני מעופפת, אני חופשיה, אני ציפור. יורדת אל הקהל, נוטפת זעה, פושטת ידיים, לספוג את אהבת הקהל שממשש אותי, מרעיף מאהבתו, כפי שלעולם לא העזתי לחלום. גלי חום מציפים את גופי, אני שבה לבמה.

קידה אחרונה, המסך מוסט אל המרכז ואנו מחזיקים ידיים. מבט אוהב, אחרון להערב, אל קובי. תוך דקה שנינו בידיו האמונות, מקופלים אחר כבוד  אל תוך הארגז, עד לעונג הבא.

שלום פיירטה.

שלום פיירו.