מתי נעשיתי אישה? אני לא יודעת. אולי מעולם לא. זיכרון ילדות: בגן חובה, ילד עושה פיפי על הקיר: אני מתפעלת מהשלולית האנכית שהולכת וגדלה על הקיר. איך הוא עושה את זה? פרויד קורא לזה קנאת-פין, ויש במה לקנא אצל גברים. עד כיתה ו' הייתי בטוחה שאני בן. השתתפתי בכל הפעילויות של הבנים, שברו לי את הראש 3 פעמים, התרסקתי עם האופניים שלי, קיבלתי מכתב נזיפה מהמורה על מכות וקללות. לא ראוי לילדה להתנהג ככה. אבל גם תפרתי בגדים לבובות ברבי שלי ורקדתי באלט. בכיתה ו' התחלתי ללבוש/לחגור? חזייה, הגוף שלי התחיל להשתנות, הבנים כבר לא קראו לי לשחק איתם. הרגשתי בגידה איומה, לא הבנתי מה לא בסדר, אז כשהם התחילו לעשן הצטרפתי אליהם, שמעתי רוק כבד, שתיתי בירות, חזרתי מאוחר הביתה. קיבלתי מחזור ולא סיפרתי לאיש. עברנו יחד את כל טקסי ההתבגרות ועדיין לא הרגשתי שאני שונה. "להיות אישה" בעיני היה מוגדר כלהיות "לא גבר", על דרך השלילה. להיות שונה ממשהו, להיות ה"אחר". בצבא, המפקד הראשון שלי בישר לי שאצטרך להצטרף אליו לגיוסים בערים מרוחקות ולישון מחוץ לבית איתו. נאלמתי דום, שבוע ימים לא דיברתי, הוא החזיר אותי לשלישות כסחורה פגומה. המפקד הבא התאפק שנה ורק אז סיפר לי שיש לצבא דירה שכורה ואני צריכה לנקות אותה מדי פעם ומה דעתי שגם אשכב איתו שם? שוב נאלמתי, הפסקתי לתפקד, הוא הגיש נגדי תלונה והעבירו אותי לבסיס אחר, סחורה פגומה. באותו זמן נכנסתי להריון לא רצוי, עברתי הפלה ביחד עם עוד 3 חיילות. היה קיץ, אימא שלי שכרה לי ולה חדר בבית מלון והיה כיף, הלכנו בצהריים למסעדה והאוכל היה טעים כל-כך אחרי שכבר לא היו בחילות. בינתיים החיים זרמו: אוניברסיטה, חתונות של חברות, הטרדות מיניות במקומות עבודה, פיטורין והתפטרויות, לידות ראשונות של חברות, תינוקות חמודים, זוגיות מקוטעת, דייטים כושלים, שברונות-לב ועדיין לא הרגשתי כלום. הנשיות הייתה במקום אחר. אחר-כך התחתנתי ונכנסתי מיד להריון. בהתחלה הרגשתי רע מאד אבל עם הזמן ההרגשה השתפרה והגוף שלי החל לשנות את הצורה, לגדול, פתאום תפסתי יותר מקום במרחב, נראיתי יותר. ככל שהגוף גדל ולא הייתי צריכה להכניס את הבטן ולוותר על קינוחים הרגשתי משוחררת יותר, אמיתית. אני חושבת שאז נעשיתי לאישה בעיני החברה. כולם היו שמחים, המשפחה, החברים, האנשים ברחוב, מילאתי את תפקידי בעולם, מימשתי הצלחה ביולוגית והצגתי רחם מלא. ביולדות א', ב"ליס", תל-אביב לא הבנתי איפה אני נמצאת וחשבתי שאם אשמע עוד סיפור לידה אחד הכולל תיאור קליני של הפרשות גופניות אשתגע. לא הצלחתי להיניק. אחר-כך כן הצלחתי במאמצים גדולים, רציתי להיות כמו כולן אבל ביני לבין עצמי לא הרגשתי בשום שינוי, נשארתי אותה ילדה פרחחית עם שיער פרוע ושריטות על הרגליים. ועדיין אני ככה, לא מרגישה אישה או גבר. אני – אני. לאחרונה, יש שיח אקדמי על אפשרויות חדשות של זהות מגדרית לא בינארית, לא רק גבר-אישה. הפרופסורית לביולוגיה הפמיניסטית דונה הרווי, עוד ב -1985 דיברה על אפשרות של סייבורג, כלומר אדם-מכונה שיתרבה לא בצורה זוויגית. כיום, אחרי שכל מושתל קוצב-לב נחשב לסייבורג, פייסבוק מממנת הקפאת ביציות לעובדות ובשוודיה הצליחו לשתול רחם כבר לא מדובר במדע בדיוני. אם נדמיין לרגע מצב בו הריון הוא לא מצב נשי ייחודי אין הבדל מגדרי. בתחום התרבות והאופנה מעצבים בגדי יוניסקס, גברים לובשים שמלות בתצוגות אופנה ונשים בגדי גברים. הספורטאי ברוס ג'נר וכוכב הריאליטי "משפחת קרדישיאן" תקע דגל בירח כשהכריז על עצמו כקייטלין, השחקן ג'יימס פרנקו מקפיד על מיניות עמומה, בתה של אנג'לינה ג'ולי לובשת בגדי בנים, הדוגמן סתיו סטרשקו מצליח בתור דמות אישה. אני מאד מזדהה עם הגל החדש הזה של מגדר ומיניות. מתחילים להבין שיש סקס אחר.
את לא נולדת אישה - ספר חדש בעריכת ריקי כהן http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=15903
עם שיר שלי בתוכו... |
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברור שעדיף להבין הכל בגיל צעיר, אבל גם הבנה בגיל מאוחר טובה, היא נותנת משמעות אחרת לכל מה שקרה. לפעמים זה מקל.
תודה. אני מסכימה איתך וגם הגדרת את זה יפה.
צילום יפיפה, תודה רבה!
סליחה, אבל איך אתה יודע איך מרגישה אישה אם אתה גבר?
אחת הטעויות היא להגדיר אישה על ידי אלה שסובבים אותה, הגבר, הילדים.
הטענה היא שלי היא הפוכה - לא צריך ניתוח והורמונים כדי להיות מה שאתה מרגיש.
הדוגמן לא קולב, אנשים אוהבים להסתכל בפנים וזוכרים פנים ולא גוף.
לדעתי יש הבדל פיזי בין המינים כל השאר הוא תרבותי. תיק ג'יימס בונד הוא מוסכמה תרבותית, שמלה גם כן.
חוץ מאשר להרות וללדת ואחרי זה להניק אני לא מוצאת הבדל ביכולות.
אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה גבר, אבל באותה מידה אני לא מרגישה ממש אישה. כשאני נכנסת למלתחת נשים בבריכה אני קצת נבוכה.
שמחה לשמוע, תודה על התגובה.
תודה רבה.
בדיוק דיברתי עם חברים ואמרתי שאני מרגישה כאילו שיצאתי מהארון, אולי צריך יותר לעורר את הדיון על זהות מגדרית. תמיד מדברים על ה"אחר", זה לא כזה אחר, זה כאן אצלנו, מוסתר.
תודה, תודה רבה.
וואו, מאד מרגש. בנאדם, לא גבר לא אישה זה מה שחשוב בחיים האלה.
אצלי התהליך היה יותר קל.
אני מניח שאצל כל הגברים זה יותר קל כי אנחנו משתינים בעמידה דקה אחרי שאנחנו לומדים לעבור מזחילה לעמידה.
אצלי התהליך היה אחר. אצלי השאלה לא הייתה מתי נעשיתי גבר אלא מתי הפכתי לבן אדם.
אני חושב שזה היה בפעם הראשונה שהנחתי את כף ידי על בטנה ההרה של אם בנותיי והרגשתי שמה שבועט שם הוא אולי חלק מהישות שלי אבל הוא חשוב לי יותר מעצמי.
באותה השניה סדרי העדיפויות שלי השתנו. פתאום התחלתי להתבונן על העולם מהצד ולא מתוך המרכז.
בקשר ל - סתיו סטרשקו שאותו הזכרת, רציתי להוסיף שאני ממש רואה בו דמות מעוררת השראה כי מה שמייחד אותו בניגוד להרבה אחרים זה שהוא מאד שלם עם עצמו ועם הזהות המינית שלו כגבר. הוא מגדיר את עצמו כגבר ומתייחס לעצמו ככזה, ולא איכפת לו שאחרים פונים אליו בלשון נקבה, הוא אדיש לכל ההגדרות העצמיות של זהות מגדרית או של פנייה בלשון נקבה או גבר כי זה לא מה שחשוב או קבע בעיניו. הוא גבר שבטוח במיניות שלו, לא חושש להתחפש לפעמים בתור שעשוע או יצירתיות אישית שמתבטאת בחיבתו לאיפור וביגוד אישי שנחשב נשי (שמלות, חצאיות), כלומר הוא נהנה מהמשחק הזה של למשוח אודם על השפתיים , ולטופף על נעלי עקב אבל הוא לא עושה מזה ביג דיל ולא נראה כמו דראג קוו'ין, הכל אצלו מאד טבעי וקז'ואל, הוא חף מההגזמות ואין לו שאיפות לשנות את מינו ולהתנתח. טוב לו עם מי שהוא, ככה, כגבר שמתשמש במיניות נשית כשבא לו אבל שומר על שלמות הגוף ולא רץ לשולחן הניתוחים להשתיל ציצים או להחליף איבר מין גברי בנשי ולקחת הורמונים. פשוט דוגמה ומופת לקבלה עצמית והשלמה עם מי שהוא, מבלי לציית לחוקים חברתיים על מה זו נשיות או גבריות באופן הצר והמצומצם של המלה - ועל זה אני מעריצה אותו, על האומץ להיות מי שהוא עד הסוף מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד או למוסכמה חברתית כזו או אחרת. אלוף :)
תודה. ולי קשה לדמיין ההיפך, איך זה להרגיש בדיוק מה שאתה.
תודה על התגובה היפה. הספר מכיל כ-100 נשים יוצרות , אני כתבתי כאן את התחושה האישית שלי.
את השיר אסור לי לפרסם לפני הספר, למרות שהייתי שמחה לשלוח לך. הוא עוסק בעניינים אחרים.
בלינק של ההדסטארט יש ציטוטים והנה ציטוט של אישה אחרת עם הרגשה אחרת:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153088853156169&set=a.69615816168.70545.584076168&type=1&theater
מעולם לא הרגשתי גבר, תמיד אישה.
מעודי לא פקפקתי לרגע בהיותי אישה או בזהות המינית שלי, בנשיות שלי.
כך שאני קוראת אותך כאן - את עדותך הנוגעת ללב והכנה -
ולא מרגישה שאני מצליחה להזדהות או להבין באמת על מה את מדברת,
על האמצע הזה.
אין לי ספק שאני אישה במאה אחוז ואין לי מושג איך זה מרגיש להיות בין לבין.
לא יודעת אם אקרא את הספר, ייתכן, לא פוסלת.
וודאי יהיה מעניין לקרוא ולנסות להבין יותר, נראה.
בכל אופן, אשמח אם תפרסמי פה את השיר שכתבת בו,
ואם לא בא לך בפומבי - אשמח אם תשלחי לי אותו דרך תיבת המסרים הפנימית של הקפה.
(*רק אם מתאים לך כמובן, אני מבקשת יפה אבל אכבד כל החלטה שלך..)
תודה רבה