מתי נעשיתי אישה? אני לא יודעת. אולי מעולם לא. זיכרון ילדות: בגן חובה, ילד עושה פיפי על הקיר: אני מתפעלת מהשלולית האנכית שהולכת וגדלה על הקיר. איך הוא עושה את זה? פרויד קורא לזה קנאת-פין, ויש במה לקנא אצל גברים. עד כיתה ו' הייתי בטוחה שאני בן. השתתפתי בכל הפעילויות של הבנים, שברו לי את הראש 3 פעמים, התרסקתי עם האופניים שלי, קיבלתי מכתב נזיפה מהמורה על מכות וקללות. לא ראוי לילדה להתנהג ככה. אבל גם תפרתי בגדים לבובות ברבי שלי ורקדתי באלט. בכיתה ו' התחלתי ללבוש/לחגור? חזייה, הגוף שלי התחיל להשתנות, הבנים כבר לא קראו לי לשחק איתם. הרגשתי בגידה איומה, לא הבנתי מה לא בסדר, אז כשהם התחילו לעשן הצטרפתי אליהם, שמעתי רוק כבד, שתיתי בירות, חזרתי מאוחר הביתה. קיבלתי מחזור ולא סיפרתי לאיש. עברנו יחד את כל טקסי ההתבגרות ועדיין לא הרגשתי שאני שונה. "להיות אישה" בעיני היה מוגדר כלהיות "לא גבר", על דרך השלילה. להיות שונה ממשהו, להיות ה"אחר". בצבא, המפקד הראשון שלי בישר לי שאצטרך להצטרף אליו לגיוסים בערים מרוחקות ולישון מחוץ לבית איתו. נאלמתי דום, שבוע ימים לא דיברתי, הוא החזיר אותי לשלישות כסחורה פגומה. המפקד הבא התאפק שנה ורק אז סיפר לי שיש לצבא דירה שכורה ואני צריכה לנקות אותה מדי פעם ומה דעתי שגם אשכב איתו שם? שוב נאלמתי, הפסקתי לתפקד, הוא הגיש נגדי תלונה והעבירו אותי לבסיס אחר, סחורה פגומה. באותו זמן נכנסתי להריון לא רצוי, עברתי הפלה ביחד עם עוד 3 חיילות. היה קיץ, אימא שלי שכרה לי ולה חדר בבית מלון והיה כיף, הלכנו בצהריים למסעדה והאוכל היה טעים כל-כך אחרי שכבר לא היו בחילות. בינתיים החיים זרמו: אוניברסיטה, חתונות של חברות, הטרדות מיניות במקומות עבודה, פיטורין והתפטרויות, לידות ראשונות של חברות, תינוקות חמודים, זוגיות מקוטעת, דייטים כושלים, שברונות-לב ועדיין לא הרגשתי כלום. הנשיות הייתה במקום אחר. אחר-כך התחתנתי ונכנסתי מיד להריון. בהתחלה הרגשתי רע מאד אבל עם הזמן ההרגשה השתפרה והגוף שלי החל לשנות את הצורה, לגדול, פתאום תפסתי יותר מקום במרחב, נראיתי יותר. ככל שהגוף גדל ולא הייתי צריכה להכניס את הבטן ולוותר על קינוחים הרגשתי משוחררת יותר, אמיתית. אני חושבת שאז נעשיתי לאישה בעיני החברה. כולם היו שמחים, המשפחה, החברים, האנשים ברחוב, מילאתי את תפקידי בעולם, מימשתי הצלחה ביולוגית והצגתי רחם מלא. ביולדות א', ב"ליס", תל-אביב לא הבנתי איפה אני נמצאת וחשבתי שאם אשמע עוד סיפור לידה אחד הכולל תיאור קליני של הפרשות גופניות אשתגע. לא הצלחתי להיניק. אחר-כך כן הצלחתי במאמצים גדולים, רציתי להיות כמו כולן אבל ביני לבין עצמי לא הרגשתי בשום שינוי, נשארתי אותה ילדה פרחחית עם שיער פרוע ושריטות על הרגליים. ועדיין אני ככה, לא מרגישה אישה או גבר. אני – אני. לאחרונה, יש שיח אקדמי על אפשרויות חדשות של זהות מגדרית לא בינארית, לא רק גבר-אישה. הפרופסורית לביולוגיה הפמיניסטית דונה הרווי, עוד ב -1985 דיברה על אפשרות של סייבורג, כלומר אדם-מכונה שיתרבה לא בצורה זוויגית. כיום, אחרי שכל מושתל קוצב-לב נחשב לסייבורג, פייסבוק מממנת הקפאת ביציות לעובדות ובשוודיה הצליחו לשתול רחם כבר לא מדובר במדע בדיוני. אם נדמיין לרגע מצב בו הריון הוא לא מצב נשי ייחודי אין הבדל מגדרי. בתחום התרבות והאופנה מעצבים בגדי יוניסקס, גברים לובשים שמלות בתצוגות אופנה ונשים בגדי גברים. הספורטאי ברוס ג'נר וכוכב הריאליטי "משפחת קרדישיאן" תקע דגל בירח כשהכריז על עצמו כקייטלין, השחקן ג'יימס פרנקו מקפיד על מיניות עמומה, בתה של אנג'לינה ג'ולי לובשת בגדי בנים, הדוגמן סתיו סטרשקו מצליח בתור דמות אישה. אני מאד מזדהה עם הגל החדש הזה של מגדר ומיניות. מתחילים להבין שיש סקס אחר.
את לא נולדת אישה - ספר חדש בעריכת ריקי כהן http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=15903
עם שיר שלי בתוכו... |