כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    התובנות נחתו פתע

    49 תגובות   יום רביעי, 5/8/15, 22:08

    ''

    הן נוחתות במהירות, בלתי צפויות, ו- מקריות?!

     

    התובנות,  ה"נחיתה של האסימון", החשובות ביותר בחיים באות לנו בפתאומיות, בלתי צפויות, ו - מקריות (?).

    לרוב הן קצרות מאד, שניות. ויכולות להגיע בצורות שונות: ריח, זיכרון, דז'ה וו, מראה, קול, מילה, תנועה, טון דיבור.....

     

    הכתבה בהמשך חידדה את קו המחשבה בנושא. הכותב מהרהר ביעילות טיפול זוגי, כי במקרה שיום אחד מתעוררים ומגלים שאהבה מתה, מה זה עוזר? החוט כמו ניתק, אז מה טעם בטיפול זוגי במקרה כזה?

    אהבה זה כואב  פתאום קם אדם ומגלה שהוא כבר לא מאוהב. טיפול זוגי (יחסים)  (מה זאת אומרת טיפול זוגי? אפשר לנישואין, למערכת יחסים, אבל לאהבה? אם האהבה מתה, איננה – מה יועיל טיפול זוגי?)

     

    ממש מזמן טיילתי לי בלונדון, באוקספורד סטריט ראיתי בלונדינית משגעת, בתספורת מטורפת: צד אחד של הראש קצר כחייל והשני ארוך, בלונד, חלק, עם פס כחול לאורכו. אז זה לא היה מחזה רגיל ואפילו בשביל אנגליה זה היה מדהים וחריג שחבל"ז. כל כך התרשמתי שרדפתי אחריה לשאול, איך, למה, איפה וכד'....

    כיום הרבה הולכים עם ואריאציות שונות תספורת כזו, וגם מטורפות מאלה, והתיאור וההתייחסות שלנו במרווח שנים משעשעת.

    תמונה קשורה 

    בדיעבד, אחרי שנים אני מבינה כשראיתי אותה קרה משהו. הבנתי עד כמה אני מרובעת, אחוזת סטיגמות ומוסכמות חברתיות, כמה זה נכון שאף אחד לא מחייב אותנו לעשות מבחינת תספורת שני צידי הראש אותו דבר. ממילא גם האונות שלנו בפנים אינן שוות, הכול עניין של מוסכמות והתייחסות. אמנם לקח כמה שנים להפנים, אך כבר אז לפני שנים התחלתי הרבה לפני שהתחיל להיות נפוץ "במחוזותינו" ללכת בסגנון כזה.

    התובנה הזו ממשיכה אתי הלאה בחיים לדברים רבים ומשערת שהשפיעה בהמשך לגבי מקובעויות שונות (עגילים שונים לכל אוזן וכד).

    ''
     

    (כן, זו אני, בתמונה לפני שנים, אצל הספר הראשון שהעיז אז לעשות לי תספורת מוזרה כזו)

     

    כאישה, הייתה תקופה שהייתי אחוזת טירוף לגבי ניקיון והברקה של הרצפות, יעני "ספונג'ה ווקס", ולא חושבת שיש אישה שלא תזדהה באיזה מקום קטן בלב. הקפדתי עד כדי כך שאם היה נופל משהו על הרצפה שעלול לפגום בברק של הווקס הייתי משתוללת, ואם הרצפה לא הייתה מבריקה הייתה ניטלת מנוחת נשמתי.

    זאת עד ש – כלבתי המנוחה עליה השלום למדה אותי שיעור חשוב. בהזדקנה הייתה לא יציבה, בקושי עמדה, והתגלצ'ה על הווקס. הייתה זו היא במקרה זה, שהביאה לי את התובנה שזה לא משמעותי לחיים, אלא שהיא תרגיש נוח ותהיה בטוחה בבית ובחיים שנתתי לה.

       תמונה קשורה

    באחד הרומנים הגדולים שלי בזמנו, הייתי קשורה מאד לבן זוגי, ובדיעבד הבנתי שזו המילה הנכונה, פשוט לא ראיתי עצמו בלעדיו.

    הייתי צעירה שסיימה צבא, תמימה כילדה, כשהוא לעומתי היה בעל ניסיון ביחסים, עם נשים, ובמיטה. ידע איך להתנהג, להקסים, למשוך, ולקשור אותי אליו, וגם את עצמו אלי.

     

    השפעתו עלי הייתה עצומה עד לכדי כך שהתחלתי ללכת עם חצאיות ארוכות כי זה צנוע יותר. הוא אז חזר בתשובה וזה היה חשוב לו  (אח"כ חזר בשאלה ולהיפך). בלי להרגיש הוא השתלט על חיי, מחשבתי, ואני בודאי, אז, שלא הייתי מודעת לזה. לא שמתי לב כיצד אפילו לדרך בה אילף את כלבו, שכן בזה הוא עסק, כי היום זה היה צועק לי לעיניים, אילוף מסוג כזה שהופך את בעל החיים למכונה ממושמעת שעלולה להיות קטלנית.

    הכול פעל בסדר, עד ש...

    שאחרי חצי שנה הרגשתי מספיק בטוחה לבוא לבקרו ללא הודעה. נכנסתי לחדרו, וטוב שלא עשיתי יותר מפסיעה כי כלבו המאולף, כמעט אכל אותי בלי פלפל ומלח. למזלי אני יודעת לקרוא התנהגות בעלי חיים, וראיתי את הסכנה בזמן. לא צעקתי, לא הסתובבתי עם הגב וברחתי, אלא התחלתי בפסיעות קטנות וזהירות איטיות לפסוע אחורה, עד שיצאתי מטווח החדר והסכנה, ונמלטתי מביתו כל עוד רוחי בי.

     

    הוא יצא מביתו, לקח לו כמה שניות להתעורר, קרא אחרי לשווא, המשכתי ללכת. ואז –צעק את שמי כפקודה, שהתלוותה אליה תנועה ביד תקיפה וחד משמעית -  בואי הנה - בדיוק כפי שהוא פונה לכלב שלו, לעצור ולגשת אליו מיד.

    תוצאת תמונה עבור ‪angrywoman‬‏

    מדהים איך שאדם ניכר בשעת כעסו, בדיוק כמו לכלב שלו, הוא אפילו לא שם לב מה שהוא עשה. הייתי המומה כאילו שפכו לי דלי קרח על הראש, ועל הלב.

     

    פתאום ראיתי את הדברים ואותו באור שונה מקודם, הבנתי שלא ראיתי הרבה דברים, שכך במקרים מסוימים הוא נוהג גם אנשים בחייו הקרובים לו, ובאותה שנייה ממש הרגשתי את מערכת היחסים שלנו, באותה שנייה ממש, נקרעת כחוט דק. נקרעת ואין יותר.

     

    הסתבר לי אח"כ שקרוביי ואימי ניסו תקופה ארוכה לומר לי דברים, ואולי גם אמא שלו במידה מסוימת ללא הצלחה, הובהר לי חזק מאד בשנייה אחת בודדה, בזכות טון דיבור ותנועת יד, ומזל שכך. ההבנה הזו שנחתה עלי די במקריות (?) והצילה אותי מחירבוש גמור של החיים.

     

    חושבת לעצמי כמה גברים ונשים במצבים שונים בחיים קרה להם קטע דומה בין אם זה ביחסים של זוגיות, יחסים עם אנשים, ובחיים. כמה פעמים קרה לנו שאנו אוהבים מישהו ולא מבינים בעצם למה, ופתאום באיזו שנייה קורה משהו שאנו מבינים באותה שנייה מדוע. וההיפך, לגבי מי שאיננו יכולים לסבול.

     

    ככה זה, תובנות חשובות שייתכן וחורצות גורלות, אולי אינן מקריות כפי שנדמה. כמו בפתגם הידוע "המקריות היא דרכו של האלוהים להלך על פני האדמה", האם באמת הן מקריות?!

     

    אם מתסכלים בדיעבד ונזכרים, היו לכם בדומה: הארות, אסימונים שנפלו, והבנות שנחתו בשניות, ששינו לכם את החיים?

     

     ''

     

     

    תגובות שאהבתי ונגעו


    ''

      היום 20:05:
    כדי להרגיש את התובנות בוערות בגוף, אולי יש צורך בבשלות הזמן והנפש. ישנם החיים חיים שלמים בצד התובנות ומסיבות כאלו ואחרות בוחרים שלא לדעת. שלא לאפשר להן להיכנס ולטלטל עולמות. אין דרך אחת הנכונה לכולם. תהליך אישי כמו גם זוגי מסייע לראות ולגעת, קרוב ופנימה, גם להבין טוב יותר. לקבל אומץ לקבל את התובנות ולבוא עמן שלום. כתמיד נעים ונעים מאוד לבקר אצלך. אוהבת איך שאת מפעילה אצלי את גלגלי המחשבות. תודה ❤❤❤

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/10/16 14:01:

      :) יפה כתבת בונבון, נו, את מכירה אותי חברטואלית, אני 'מקיאה'

      בהקלדה על דברים מסוג זה, על הנחתות שקורות בבת אחת, באבחה אחת 

      ופתאום אור לבן מכה בעיניים :)

       

      אהה, ואהבתי את התספורת לשעברית - מראה על אישיות יוצאת דופן שלך 

      שאת עשית מה בראש שלך. 

       

      נ.ד. 

        17/10/16 11:46:
      מאמר מעניין מאוד
        12/8/15 20:52:

      צטט: היא ולא אחרת 2015-08-12 20:05:53

      כדי להרגיש את התובנות בוערות בגוף, אולי יש צורך בבשלות הזמן והנפש. ישנם החיים חיים שלמים בצד התובנות ומסיבות כאלו ואחרות בוחרים שלא לדעת. שלא לאפשר להן להיכנס ולטלטל עולמות. אין דרך אחת הנכונה לכולם. תהליך אישי כמו גם זוגי מסייע לראות ולגעת, קרוב ופנימה, גם להבין טוב יותר. לקבל אומץ לקבל את התובנות ולבוא עמן שלום. כתמיד נעים ונעים מאוד לבקר אצלך. אוהבת איך שאת מפעילה אצלי את גלגלי המחשבות. תודה ❤❤❤

      תודה, את מאד צודקת, כנ"ל את אצלי, והתגובות שלך עושות לי בראש אותו דבר.
      שולחת לך מסר אישי.
      כל כך נכון מה שאמרת
      תמונה קשורה
        12/8/15 20:46:

      צטט: sem. 2015-08-09 21:08:18

      ראי, איך האהבה שלך והרגישות שלך לבעלי חיים ,הצילה אותך. 

       אסימונים נופלים כל הזמן אבל לא תמיד הטלפון מצלצל.... 
      לפעמים המצוקה כל כך גדולה ,
      החרדה מלראות את המציאות להתמודד עם התוצאות של מה שרואים ומבינים כל כך גדולה .
      השינוי, גם אם לטובה , גם אם יש בו הצלה   
      מתחיל מכאב שגם אם אנחנו מבינים בהגיון שאנחנו חייבים לצאת משם זה כל כך קשה לנפש 
      שלעיתים חייבים מישהו מחוץ לנו לעזור לנו  להציל את עצמינו. 

      -

      כן, נפש האדם רחוקה מלהיות פשוטה.

      כך כך נכון.

      שולחת לך מסר פרטי

      תודה 

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:43:

      צטט: * חיוש * 2015-08-09 16:28:43

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי אותך וכל כך הבנתי לליבך

      והיה מצחיק לראות את הקרפדה מנחיתה על ראשה את הפטיש

      כך גם התובנות נוחתות עלינו בבום טרח לפנים! (-:

      ובעניין אותו חבר לשעבר

      לא לחינם אומרים שהאהבה היא עיוורת 

      וטוב שזכית לפקוח את העיניים בטרם יהיה מאוחר מידיי

      וככה בהמון הומור - לא פעם כשאני  רואה יחס מחפיר בין אנשים סביבי

      אני אומרת בליבי- שהכלב שלי לא מקבל ממני יחס כזה מחפיר (-:

      ואם אני יוצאת מתוך הנחה שלבעלי חיים יש רגשות קל וחומר יחסים של

      בין אדם לחברו או לסביבתו

      * כוכב אהבה ממני  לתלותו על דש ליבך

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול


      תודה חיוש

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:37:

      צטט: עננות רכה 2015-08-08 22:48:58

      כתוב נפלא !

      -

       

      תודה רבה, סוף סוף יש עקבות שלך.

      החלטתי במקום פרח להביא לך משהו טעים

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:36:

      צטט: קנולר 2015-08-08 13:03:33

      מאיפה את מביאה את חכמת החיים שלך?

      -

       

      מה זאת אומרת מאיפה?
      מהשוק, ש"ח בקילו

      תמונה קשורה 

        12/8/15 20:31:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2015-08-07 23:55:25

      בונבונייטה זה "יצא" ממש כמו סיפור מעולה. את מתבזבזת פה... אני חושבת שהחלטתי להמשיך לתאר שני מי אחר הראשון התחזקה לאור הערת מרצה שחצן "הרי אתם לא תמשיכו לדוקטורט"

      -

      את רואה ? בכל רע יש לפעמים טוב.

       

      תודה רבה, אבל המטרה שלי כאן ספציפית, ואינה מתבזבזת בשום מקום.

      אם מישהו מוצא רשת חברתית אחרת, בה הממשק טוב ומותאם לכתיבה יותר מאשר כאן, עם כל האפשרויות, למרות הבאגים - שיגיד לי.

      העתונים הם צהובונים הרי, אין מה לעשות שם.

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:28:

      צטט: באבא יאגה 2015-08-07 17:42:37

      לפני שנים הייתי עורכת חדשות ונשבר לי מהשעמום בדסק (לא בחדשות) הגעתי עם זוג מגפונים זהים, כל אחד בצבע שונה (אחד ירוק, אחד אדום), הצביעו עלי פרוזדורים, אבל הייתי גאה בעצמי

      -

      כל הכבוד שאפו !  אם משעמם החלטת לקחת את זה בידייך וקצת להפיג. יפה !  אותו דבר אני עשיתי עם השיער, עגילים, ולמעשה אפשר לעשות זאת עם הרבה דברים.

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:26:

      צטט: כותבת אותי 2015-08-07 17:29:36

      באשר לבן זוגך המאלף ,אני עדיין לא בטוחה אם האופי מוביל לבחור במקצוע או שהמקצוע משנה את האופי, אבל שמתי לב שאנשים מביאים את ההתמחות שלהם ליחסים האישיים שלהם. כמו אלה שלמדו לשווק ,הם שוכחים שלא עומד בפניהם קונה אלא בן משפחה .

      -

      את כל כך צודקת, וכמה שהם לא מודעים לזה ולא מרגישים בזה. זה הרי מה שקרה.

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:22:

      צטט: רונית אברהם 2015-08-07 16:47:07

      אוי. מקסים!

      -

      אוי, תודה   לשון בחוץ

        12/8/15 20:22:

      צטט: yahan 2015-08-07 07:38:16

      איש חכם אחד אמר שהיקום שולח לנו תמיד את המסר הנכון. השאלה הגדולה היא , האם אנו מסוגלים לקלוט את המסר ,או להתעלם ממנו הגלל אלף ואחת סיבות מטומטמות. ראה תסמונת האשה המוכה, ועוד עשרות דוגמאות של המכים על חת.

      -

      בינגו. זה בדיוק מה שכתבתי בפוסט עצמו במילים אחרות, וזה שורש העניין.

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:19:

      צטט: סירפד מתוק 2015-08-07 00:03:17

      אני מת על אשה שכמותך!...

      -

      אל תמות ואל תעשה טובות, תחייה, תהנה, ותבוא יותר לבקר. המון זמן לא היית....

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:15:

      צטט: sem. 2015-08-06 23:15:02

      את מרגשת , בחיי . יש בך כנות מופלאה. אחזור להגיב במהלך השבת

      it takes one to know one

      תמונה קשורה

        12/8/15 20:06:

      צטט: נויאור 2015-08-06 22:45:27

      תובנות ואסמונים נופלים כל הזמן אצלי ולכן לא נפלתי לפח הנשואים. ובקשר לבעלי חיים אחרי שנים של כלב בבית הפנמתי שאני מעדיפה חיות בחוץ.

      -

      לפעמים כשנישאים צעירים מתגמשים אחד עם השני ויוצא קשר טוב, זה לא בהכרח כמובן מביא לפח שמסמל שלילי.....

      בקשר לבעלי חיים חבל לי מאד שהגעת למסקנה כזו, מפני שאנו עצמנו איננו תמיד יכולים לשנות את כל העולם, ולא כל דבר בו אנו יכולים לשנות, אנו כן יכולים לשנות את עצמנו, ולעשות דברים בקטנה בד' אמותנו. כיון שבגדול כשכל אחד יעשה כך בדומה או אז יחול השינוי.

      בעלי חיים רבים נטושים עזובים במכלאות וברחוב, הם אינם יכולים לדאוג לעצמם וחיים בסבל ברעב צמא והתעללות ומסיימים חייהם בסבל גדול יותר, אלא אם כן התמזל להם ואימץ אותם מישהו רחום שדואג להם.

      אז נכון, זה לא הפתרון האידאלי, אלא במצב של היום, זה הכי טוב שאת ואני וכל אחד מאתנו יכול לעשות, ולספק להם תנאים כמה שיותר טובים ושאפשר.

      ההשקפה הזו שלך, צר לי מאד עליה. אני סבורה שהם עצמם מפסידים כי הם די מאושרים אתנו כשהבית טוב ואוהב, וגם לנו הם מוסיפים הרבה לחיים.

      תחשבי גם על הנקודות הללו.

       

      התמונה הזו במקורה היא של כלב עזוב בכלוב באחד הארגונים לבעלי חיים בחו"ל. התנוחה הספציפית הזו מעידה על מצבו הנפשי הקשה, הוא כבר אינו רוצה לחיות, ואינו מתקשר עם העולם. לדעתי זו תמונה קשה מאד. כשלב במצב כזה אם מישהו רוצה  לאמצו צריך לקבל קודם הדרכה או שהוא יעבור אילוף.

      אז איך אפשר לומר שאת מעדיפה שהם יהיו חופשיים ובחוץ?

      תוצאת תמונה עבור כלב עזוב

       

        12/8/15 20:05:
      כדי להרגיש את התובנות בוערות בגוף, אולי יש צורך בבשלות הזמן והנפש. ישנם החיים חיים שלמים בצד התובנות ומסיבות כאלו ואחרות בוחרים שלא לדעת. שלא לאפשר להן להיכנס ולטלטל עולמות. אין דרך אחת הנכונה לכולם. תהליך אישי כמו גם זוגי מסייע לראות ולגעת, קרוב ופנימה, גם להבין טוב יותר. לקבל אומץ לקבל את התובנות ולבוא עמן שלום. כתמיד נעים ונעים מאוד לבקר אצלך. אוהבת איך שאת מפעילה אצלי את גלגלי המחשבות. תודה ❤❤❤
        12/8/15 19:56:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-08-06 22:34:22

      כמה שאת צודקת!

      -

      מתי תגידי לי שאני לא?  תמונה קשורה

        12/8/15 19:50:

      צטט: flora2001 2015-08-06 18:31:03

      תודה על השיתוף ,הכנות הלא חדשה בשבילי והפוסט המעורר מחשבות וחשבון נפש.
      הסיפור שלך ,דומה לשלי ,רק שאת הצלחת לזהות את הנזק בזמן ,בעוד
      שלי נפל האסימון לאחר מעל 30 שנות נישואין ,כשקראתי את הספר הנהדר
      של סוזן פורווארד על "גברים השונאים נשים ונשים האוהבות אותם"

      היא כתבה שם שאי אפשר לשנותם.
      אני חשבתי בתמימותי ,שאם אעשה גם את זה בשבילו ,הוא ישתנה.

      היום ,קצת מאוחר ,אבל יודעת ממי להיזהר :גם מאלה שמרכלים ,

      גם מאלה שלא מכבדים ,גם מאלה שמרחיקים אותך

      מהחברים ואפילו מהקרובים ביותר.

      תוצאת תמונה עבור ‪smile‬‏

      אני חושבת שזה שיושב למעלה פשוט ריחם עלי.

      הייתי מאד צעירה, חסרת נסיון, ורק בגלל טון הדיבור שלו בשנייה הזו שזה קרה ותנועת היד שלו קלטתי את הנקודה העיקרית, וקלטתי חזק. אם לא היה קורה המקרה הספציפי הזה יכול להיות שגם אני הייתי נזכרת קצת מאוחר אחרי נישואין וילדים וסבל רב.

      הבן הזה בטוח היה גם מרחיק אותי בין היתר מאהובי כי יצר השליטה אצלו היה חזק מאד.


        12/8/15 19:46:

      צטט: eyalees 2015-08-06 16:47:42

      האסימון נופל כאשר אנו מפנימים שיש גם חיים אחרים ושלאמת יותר משתי פנים

       

      -

      ומתי כל אלה קורים ?  ?  ?

      תמונה קשורה

        12/8/15 19:45:

      צטט: rossini 2015-08-06 16:37:00

      לפעמים לוקח הרבה זמן עד שהאסימון נופל ואז בא "הניתוח לאחר המוות"

      וזה צורך המון הנרגיות...אבל אם לומדים מזה ,זה כבר הישג.

      -

      צודק, העיקר שלומדים איכשהו ממשהו.....

      אבי האהוב ז"ל נהג לומר לי שאני כל כך עקשנית, שטוב שדרך בעלי החיים אני לומדת משהו....צוחק

        12/8/15 19:41:

      צטט: boby28 2015-08-06 13:05:01

      צודקת, התובנות הללו באמת יכולות לחרוץ חיים. אבל לא תמיד הם בהירות מספיק כדי לקבל אותן. לפעמים המצב קצת יותר מעומעם ולא חד משמעי.

      -

      כן, ולפעמים אנחנו עצמנו לא במצב שמאפשר את הראייה והקליטה שלהם. אנו כה שבויים לפעמים בסטיגמות, בעצמנו, ובכל מיני דברים שלמעשה לא עקרוניים שלפעמים אנו מפספסים אותן.

      כשאומרים לי שלבעלי חיים אין בינה ושכל או שמישהו מסוים עם מוח "כמו של ציפור" אני מסתכלת ואומרת לעצמי שזה אחד מאלה שכל התובנות בעולם פסחו עליו לחתולין

       

      שימו לב במיוחד לקטע הראשון איך שהעורב המסכן הצמא מבקש מהאנשים מים....

      ''

        12/8/15 15:00:

      צטט: קלועת צמה 2015-08-06 12:48:35

      נכון לרגע זה לא עולה בי שום תמונה של "נפילת אסימון" משמעותית. אז בינתיים אומר שלדעתי זה קורה בעקבות הבשלה פנימית, בדומה לאותו קש ששובר את גב הגמל. הסיפור השני שלך מתאר את הרגע כזה, שלדעתי כאמור הוא ה"קש השובר". באשר לסיפור הראשון, שם זו כבר ערימה ענקית שהונחה בפעם אחת וגרמה ל"שבירה", כלומר לתובנה. מעבר לכל, תודה להבאת האתגר המחשבתי

      --

      תודה חברה להתייחסותך, מקבלת את ההשערה שלך, אלא שלעיתים כיון שהיא מגיעה בגיל צעיר יחסית, ולפעמים בגיל מאוחר יחסית - די קשה לדעת.....  

      צוחק

        11/8/15 21:08:

      צטט: ~בועז22~ 2015-08-05 23:13:12

      מעטות התובנות המגיעות דרך איזו "הארה"...

      רוב התובנות מגיעות אחרי ניסיונות רבים ותקופות

      זמן משמעותיות.

      תלוי אצל מי בועז, אצלי פעמים רבות בחיים הן הגיעו

      דווקא בהארה שלקחה אלפית שניה, באיזו מחווה או מעשה קטן,

      שהרבה פעמים אפילו לא שייך, אבל הגיע.

      לא שערכתי איזה שהוא מחקר מקיף בנושא, אבל

      כך זה נראה לי בהתאם למה שאני מכיר מתוך חיי

      ומתוך התבוננות באחרים.

      בכול מקרה, אני מבחין בין "תובנות" לבין "הבנות":

      "הבנות" נוגעות יותר לעניין חד-פעמי ומהן ניתן, 

      או לא-ניתן, ללמוד לקח.

      "תובנות" גורמות לנו לשינוי תודעתי, וככאלה הן גם

      משפיעות על חיינו כאשר אנחנו משנים דפוסי מחשבה

      ודפוסי התנהגות.

      ו..., כן, לשאלתך..., "תובנה" שכזאת הגיעה אצלי בעת

      האחרונה, אחרי כמה שנים בהן דפוס-מחשבה מסויים

      בו הייתי די מקובע, השתנה מקצה לקצה. 

       

      נכון, יש הבדל בין תודעה להבנה, ובכל זאת לכל אחד

      הן מגיעות בצורה שונה, העיקר - זה לקלוט אותן. הרבה

      פעמים הן עוברות על פנינו ואנו איננו מבחינים בהן.

      ''

        10/8/15 19:11:

      צטט: HagitFriedlander 2015-08-05 23:01:41

      תודה על השיתוף ועל הכתיבה הנפלאה שלך על "מקריות" ותובנות ואסימונים שנופלים כל הזמן כל הזמן...רק צריך להקשיב לרחשים של סימני הדרך...לשנות כיוון ולבדוק את הבחירות בכל פרק זמן...לילה טוב!

      -

      תודה חברה יקרה. 

      האסימונים אכן נופלים לעיתים תכופות אך אנו לא תמיד מרגישים וקולטים זאת. איך אומרים ?
      "מורה הדרך נמצא תמיד לידך, אתה אינך רואה אותו"

      ומורה יכול להיות כל אחד, ממש כל אחד.....


       תוצאת תמונה עבור ‪guide dog‬‏

      כלב אחד משמש כלב נחיה לשני, הסיפור שלהם כאן

        10/8/15 19:05:

      צטט: אביבי32 2015-08-05 22:19:08

      אתייחס דווקא בספור משני בפוסט, על כלבך שהחליק על הווקס שמרחת. בביתנו הספור הוא ממש הפוך. לארוחות יום ששי בתי מביאה את מאצו כלבה. והנמוק, הוא מנקה הכי טוב את כל שאריות האוכל שהנכדים מפזרים..

      -

      אתה רואה חבר יקר? איך הכל תלוי בנקודת ההשפה בה אתה רואה את הדברים.....

      אלא שאז, אצלי, הכלבה לא נהגה ללקק כל מה שנפל על הרצפה. זה היה שייך לכלב הקודם.

      כמו בפתגם: ה' נותן אגוזים כשאין שיניים"....

      תמונה קשורה

       

        9/8/15 21:08:

      ראי, איך האהבה שלך והרגישות שלך לבעלי חיים ,הצילה אותך. 

       אסימונים נופלים כל הזמן אבל לא תמיד הטלפון מצלצל.... 
      לפעמים המצוקה כל כך גדולה ,
      החרדה מלראות את המציאות להתמודד עם התוצאות של מה שרואים ומבינים כל כך גדולה .
      השינוי, גם אם לטובה , גם אם יש בו הצלה   
      מתחיל מכאב שגם אם אנחנו מבינים בהגיון שאנחנו חייבים לצאת משם זה כל כך קשה לנפש 
      שלעיתים חייבים מישהו מחוץ לנו לעזור לנו  להציל את עצמינו. 

        9/8/15 16:28:

      בונבוניטה יקרה לי נשיקה

      קראתי אותך וכל כך הבנתי לליבך

      והיה מצחיק לראות את הקרפדה מנחיתה על ראשה את הפטיש

      כך גם התובנות נוחתות עלינו בבום טרח לפנים! (-:

      ובעניין אותו חבר לשעבר

      לא לחינם אומרים שהאהבה היא עיוורת 

      וטוב שזכית לפקוח את העיניים בטרם יהיה מאוחר מידיי

      וככה בהמון הומור - לא פעם כשאני  רואה יחס מחפיר בין אנשים סביבי

      אני אומרת בליבי- שהכלב שלי לא מקבל ממני יחס כזה מחפיר (-:

      ואם אני יוצאת מתוך הנחה שלבעלי חיים יש רגשות קל וחומר יחסים של

      בין אדם לחברו או לסביבתו

      * כוכב אהבה ממני  לתלותו על דש ליבך

      חיבוקים אוהבים ונשיקות חמות לליבך הגדול

        9/8/15 12:38:
      מסכים עם כל מלה,
        8/8/15 22:48:
      כתוב נפלא !
        8/8/15 13:03:
      מאיפה את מביאה את חכמת החיים שלך?
      בונבונייטה זה "יצא" ממש כמו סיפור מעולה. את מתבזבזת פה... אני חושבת שהחלטתי להמשיך לתאר שני מי אחר הראשון התחזקה לאור הערת מרצה שחצן "הרי אתם לא תמשיכו לדוקטורט"
        7/8/15 17:42:
      לפני שנים הייתי עורכת חדשות ונשבר לי מהשעמום בדסק (לא בחדשות) הגעתי עם זוג מגפונים זהים, כל אחד בצבע שונה (אחד ירוק, אחד אדום), הצביעו עלי פרוזדורים, אבל הייתי גאה בעצמי
        7/8/15 17:29:
      באשר לבן זוגך המאלף ,אני עדיין לא בטוחה אם האופי מוביל לבחור במקצוע או שהמקצוע משנה את האופי, אבל שמתי לב שאנשים מביאים את ההתמחות שלהם ליחסים האישיים שלהם. כמו אלה שלמדו לשווק ,הם שוכחים שלא עומד בפניהם קונה אלא בן משפחה .
        7/8/15 16:47:
      אוי. מקסים!
        7/8/15 10:31:
      אישי ומעניין.
        7/8/15 07:38:
      איש חכם אחד אמר שהיקום שולח לנו תמיד את המסר הנכון. השאלה הגדולה היא , האם אנו מסוגלים לקלוט את המסר ,או להתעלם ממנו הגלל אלף ואחת סיבות מטומטמות. ראה תסמונת האשה המוכה, ועוד עשרות דוגמאות של המכים על חת.
        7/8/15 00:03:
      אני מת על אשה שכמותך!...
        6/8/15 23:15:
      את מרגשת , בחיי . יש בך כנות מופלאה. אחזור להגיב במהלך השבת
        6/8/15 22:45:
      תובנות ואסמונים נופלים כל הזמן אצלי ולכן לא נפלתי לפח הנשואים. ובקשר לבעלי חיים אחרי שנים של כלב בבית הפנמתי שאני מעדיפה חיות בחוץ.
        6/8/15 22:34:
      כמה שאת צודקת!
        6/8/15 18:31:

      תודה על השיתוף ,הכנות הלא חדשה בשבילי והפוסט המעורר מחשבות וחשבון נפש.
      הסיפור שלך ,דומה לשלי ,רק שאת הצלחת לזהות את הנזק בזמן ,בעוד
      שלי נפל האסימון לאחר מעל 30 שנות נישואין ,כשקראתי את הספר הנהדר
      של סוזן פורווארד על "גברים השונאים נשים ונשים האוהבות אותם"

      היא כתבה שם שאי אפשר לשנותם.
      אני חשבתי בתמימותי ,שאם אעשה גם את זה בשבילו ,הוא ישתנה.

      היום ,קצת מאוחר ,אבל יודעת ממי להיזהר :גם מאלה שמרכלים ,

      גם מאלה שלא מכבדים ,גם מאלה שמרחיקים אותך

      מהחברים ואפילו מהקרובים ביותר.

        6/8/15 16:47:
      האסימון נופל כאשר אנו מפנימים שיש גם חיים אחרים ושלאמת יותר משתי פנים
        6/8/15 16:37:

      לפעמים לוקח הרבה זמן עד שהאסימון נופל ואז בא "הניתוח לאחר המוות"

      וזה צורך המון הנרגיות...אבל אם לומדים מזה ,זה כבר הישג.

        6/8/15 13:05:
      צודקת, התובנות הללו באמת יכולות לחרוץ חיים. אבל לא תמיד הם בהירות מספיק כדי לקבל אותן. לפעמים המצב קצת יותר מעומעם ולא חד משמעי.
        6/8/15 12:48:
      נכון לרגע זה לא עולה בי שום תמונה של "נפילת אסימון" משמעותית. אז בינתיים אומר שלדעתי זה קורה בעקבות הבשלה פנימית, בדומה לאותו קש ששובר את גב הגמל. הסיפור השני שלך מתאר את הרגע כזה, שלדעתי כאמור הוא ה"קש השובר". באשר לסיפור הראשון, שם זו כבר ערימה ענקית שהונחה בפעם אחת וגרמה ל"שבירה", כלומר לתובנה. מעבר לכל, תודה להבאת האתגר המחשבתי
        6/8/15 09:12:

      צטט: ~בועז22~ 2015-08-05 23:13:12

      מעטות התובנות המגיעות דרך איזו "הארה"...

      רוב התובנות מגיעות אחרי ניסיונות רבים ותקופות

      זמן משמעותיות.

      לא שערכתי איזה שהוא מחקר מקיף בנושא, אבל

      כך זה נראה לי בהתאם למה שאני מכיר מתוך חיי

      ומתוך התבוננות באחרים.

      בכול מקרה, אני מבחין בין "תובנות" לבין "הבנות":

      "הבנות" נוגעות יותר לעניין חד-פעמי ומהן ניתן, 

      או לא-ניתן, ללמוד לקח.

      "תובנות" גורמות לנו לשינוי תודעתי, וככאלה הן גם

      משפיעות על חיינו כאשר אנחנו משנים דפוסי מחשבה

      ודפוסי התנהגות.

      ו..., כן, לשאלתך..., "תובנה" שכזאת הגיעה אצלי בעת

      האחרונה, אחרי כמה שנים בהן דפוס-מחשבה מסויים

      בו הייתי די מקובע, השתנה מקצה לקצה. 

      ----------

      נו.....אז אמרת ולא אמרת, על כאלה דברים ביקשתי לספר, ובאמת מעניין אותי לשמוע.

      אשמח אם תספר. וכן, כוונתי הייתה לתובנות בשלהן משתנה דפוס חשיבה. אצלי הן באות פתע ואורכות בקושי שניה.

       

      אה, ווואלה, איך אני אוהבת שמגיבים לי עוד לפני שאני מספיקה לשלוח.  תודה

       ''

       

        5/8/15 23:13:

      מעטות התובנות המגיעות דרך איזו "הארה"...

      רוב התובנות מגיעות אחרי ניסיונות רבים ותקופות

      זמן משמעותיות.

      לא שערכתי איזה שהוא מחקר מקיף בנושא, אבל

      כך זה נראה לי בהתאם למה שאני מכיר מתוך חיי

      ומתוך התבוננות באחרים.

      בכול מקרה, אני מבחין בין "תובנות" לבין "הבנות":

      "הבנות" נוגעות יותר לעניין חד-פעמי ומהן ניתן, 

      או לא-ניתן, ללמוד לקח.

      "תובנות" גורמות לנו לשינוי תודעתי, וככאלה הן גם

      משפיעות על חיינו כאשר אנחנו משנים דפוסי מחשבה

      ודפוסי התנהגות.

      ו..., כן, לשאלתך..., "תובנה" שכזאת הגיעה אצלי בעת

      האחרונה, אחרי כמה שנים בהן דפוס-מחשבה מסויים

      בו הייתי די מקובע, השתנה מקצה לקצה. 

       

        5/8/15 23:01:
      תודה על השיתוף ועל הכתיבה הנפלאה שלך על "מקריות" ותובנות ואסימונים שנופלים כל הזמן כל הזמן...רק צריך להקשיב לרחשים של סימני הדרך...לשנות כיוון ולבדוק את הבחירות בכל פרק זמן...לילה טוב!
        5/8/15 22:19:
      אתייחס דווקא בספור משני בפוסט, על כלבך שהחליק על הווקס שמרחת. בביתנו הספור הוא ממש הפוך. לארוחות יום ששי בתי מביאה את מאצו כלבה. והנמוק, הוא מנקה הכי טוב את כל שאריות האוכל שהנכדים מפזרים..

      ארכיון