כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    רוש ולענה

    31 תגובות   יום חמישי, 6/8/15, 11:17

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח


    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב.

     

     (כביסה מלוכלכת ומצחינה שצריך לאוורר גם אם כבר אין כמעט מי שזה מעניין אותו - אחאב) 

     

     

    ועכשו, בחזרה לא נעימה אל הרוֹשׁ והלַעֲנָה של עלילותיך כמזכיר הקיבוץ:

    (באותה התקופה, מזכיר קיבוץ היה "מוכתר הכפר" והמנהיג הנבחר) 

     

    היו שלושה חברים שהוציאו לך את הנשמה:

    הגזבר, פלמוני ואלמוני שכבר הזכרת בהקשר לקרבות על הלינה המשפחתית.

    הסיפור הגדול עם אלמוני היה חבלי הלידה של חדר האוכל החדש, זה שאוכלים בו עכשו.

    אחרי שאלמוני סיים את לימודיו בטכניון כארכיטקט בנין וכבר עבד במחלקת התכנון של התנועה, היה מובן מאליו שתכנון חדר האוכל החדש יימסר לידיו.

    כמה חודשים חלפו והתברר שהתכנון מתעכב ללא הסברים.

    חזרת ודחקת בו שישלים את הפרוייקט. הוא אמר שהוא רוצה לתכנן את הבנין כך שחדר האכילה יהיה עשוי מכמה מפלסים, שאליהם או יורדים במדרגות או עולים במדרגות ושזה לוקח לו המון זמן לתכנן.

    במהלך העניינים פנית למחלקת התכנון התנועתית ותבעת מהם ללחוץ עליו  שייעזר באחרים ושיגמרו את זה תוך שלושה חודשים.

    מרכז מחלקת התכנון, איזה בחורצ'יק מקיבוץ גונן, מצמץ מולך וגמגם משהו כמו

    "תראה, זה לא בדיוק הבעיה שלנו ואני לא יכול לעשות הרבה".

    זה הדליק אצלך אור אדום מאוד. לאחר בירור מעמיק הסתבר ככה:

    1. אלמוני בכלל לא השלים את לימודיו בטכניון ואין לו בכלל תעודת ארכיטקט.

    על כל מה שהוא מתכנן חותמים ארכיטקטים אחרים במחלקת התכנון.

    2. יש כנראה חילוקי דעות חמורים בין מה שהוא רוצה לעשות לבין מה שמחלקת התכנון חושבת שצריך לעשות. מסתבר שהתוכניות של האלמוני דומות למה שפברקו בעזרתו להצגה בפני פנחס ספיר (מנכל הסוכנות), בידיעה שזה לא התוכניות. (אל פנחס ספיר עוד תחזור).

    3. קבוצת יזרעאל לא יודעת מהקונפליקט כלום כי אלמוני שומר את כל האינפורמציה הנ"ל עמוק בכיס.

     

    לאחר דין ודברים קשה הודעת לאלמוני שאתה עומד להציע לאספה ש:

    א. כל התכנון יילקח מידיו.

    ב. תיבחר ועדה לתכנון חדר האוכל, ועדה שתוציא את זה למכרז לציבור הארכיטקטים בארץ.

     

    באספה עצמה, לאחר שכולם פה אחד קבלו את ההצעה, קמה אשתו של אלמוני והכריזה קבל עם ועדה ואסיפה:

    "אם זה מה שקורה אז שהמזכיר יתפטר!"

    אתה המתנת כשלוש דקות.

    איש לא קם לקרוא את אשתו של אלמוני לסדר או לנזוף בה או להגיד משהו. עבורך זה היה רגע מר ונמהר. כשהשקט נמשך, קמת והודעת שאם אין תגובה אז אתה מתפטר ותודה רבה, ועזבת את המקום.

    זה לקח איזה עשרה ימים של בירורים וויכוחים.

    אתה לא נטשת את תפקיד המזכיר, רק דרשת החלפה מיידית. לבסוף שכנעו אותך להשאר ולהמשיך בדרכך וזהו.

    ''

    היו עוד צרות שעשה לנו אלמוני, למשל פינת הנוער (איפה שעכשו הסטודיו שלך). מהנדס הסוכנות גֶרִינְגֶר מחיפה התעקש לדרג את המבנים בגלל השיפוע. אלמוני התעקש להשאיר את המבנים במפלס אחד וככה להרוויח קומה מתחת לבניין.

    אבל כך גם תקע אלמוני את הסיפור לפחות לעוד כמה חודשים.

    על איך שקיבלנו את "הפינת נוער הזאת" ספרנו כבר  

    אבל עכשיו בסמכותך כמזכיר הודעת למהנדס הסוכנות שיחתכו את המבנים כמו שהוא רוצה, העיקר שזה יגמר מהר. כזכור, יזרעאל קיבלה את פינת הנוער כתשובה לשמונים המתנדבים שנחתו פה במלחמת ששת הימים, כשלא היה איפה לגור.        

     

    עכשו אתה אומר משהו שזה לא זכרון אבל עובדה.

    מסתבר שאתה ממין בני האדם שלא מסוגל לסלוח על שום עוול שעשו לך. זאת תכונה רעה.

    כל מומחה בביהביוריזם קוגניטיבי יגיד לך שתגיע מהר לטיפול מפני שזה ממרר את החיים.

    אז מה? המררה הזאת כבר נשפכה עליך ואתה לא יכול להתנגב מזה.

    אתה דוקא כן סולח למי שלא שוכח לבקש סליחה או להתנצל בעניין מה שהוא עשה לך משהו רע, מאחורי הגב וכזה. אבל למי שכן שוכח לעשות את זה ומתעלם כאילו ששום דבר לא קרה, אתה לא תשכח לו את זה אף פעם.

    כאן אתה אמור להתנצל ולבקש סליחה מעצמך. לא יפה לדבר ככה, בחברה תרבותית. הנאום הלא נעים הזה משובץ פה בגלל פרט שכבר הזכרת  אתה ספרת שתפשת טרמפ לתל אביב עם סנטה יוספטל ופלונית לוטה מוקרי מקיבוץ גלעד. איך פגשת את האחרונה נמנעת מלפרט. וזה איך שנתקלת בה.

     

    בקדנציה הראשונה שלך כמזכיר הקיבוץ נכנסו פעם  למשרדך שני חברים בזה אחר זה.

    האחד היה דניאל הרפז והשני אלי סלושני.

    הם אמרו, כל אחד לחוד, שכמה ימים קודם לכן הם זומנו לועדת חברה של "האיחוד" ונשאלו שם על עבודתך כמזכיר.  הם לא ידעו על מה ולמה היתה החקירה  אבל את זה שהייתה חקירה הם באו לספר לך.

    אתה לא ניחשת על מה כל זה היה. זמן מה לאחר מכן זומנת לשיחה בועדת חברה של האיחוד.

    המקום היה ברחוב הירקון בדירה שכורה,  מול בית האיחוד. דפקת בדלת והוזמנת להכנס. ראית שם חברה מבוגרת וחבר די מבוגר. היא היציגה את עצמה: לוֹטֶה מוֹקְרִי. את שם החבר השני שכחת.

    נדמה לך שהוא היה מקיבוץ מצובה. לאחר כמה דברי נימוסין אמרה לך לוטה: "אנחנו, ועדת חברה של האיחוד, רואים צורך להתנצל בפניך ואולי גם לברר כמה דברים. לפני כמה שבועות נכנס הנה נציגכם, גזבר הקיבוץ, פלמוני. הוא טען שאתה בתפקיד המזכיר הורס בקיבוצך כל חלקה טובה ושעל ועדת החברה של האיחוד להתערב ולדרוש  את פיטוריך המיידים מהתפקיד". 

     

    לוטה לא התאפקה והוסיפה לשאול "מה אתה אומר על זה?" 

    אתה לא זוכר מה בדיוק אמרת. נדמה לך שייחסת את הדברים לעובדה שפלמוני היה מזכיר הקיבוץ כשחזרת מחו"ל, וכמו שקורה להרבה נושאי תפקידים, הוא לא יכול היה להשלים עם העובדה שהוא כבר לא המזכיר ושמישהו אחר עושה את זה בצורה אחרת.

    נפרדתם בלבביות ושניהם איחלו לך הצלחה.

    ''

    הסיפור עם ההתנהגות הזאת של פלמוני  לא נגמר בזה. לאחר זמן קצר הגיעה לארץ קבוצת השלמה מדרום אפריקה, גרעין "אתגר", אם אתה לא טועה.

     

    קבוצת יזרעאל ובעיקר מרבית חבריה "האנגלוסקסים" וכמובן גם אתה, השליח בדימוס – כולכם רציתם שהגרעין יגיע ליזרעאל, כמו שכל אחרוני העולים מהתנועה היו מגיעים כולם ליזרעאל, שעדיין היתה קיבוץ עם מעט מדי חברים חדשים. השמועה על גרעין "אתגר" נפוצה בכל רחבי הקיבוצים של תנועת הבונים. בעיקר במעיין ברוך, בצרעה וביזרעאל. ועדת כח-אדם של האיחוד, בעלת הסמכות להחליט לאן ילכו גרעינים חדשים, זימנה את נציגי הקיבוצים לשימוע.

     

    אתה זוכר את שלוש הקבוצות של נציגי המשקים, עם מוני חמל ממעין ברוך, פוגי מצרעה ורפי שלף ואתה מיזרעאל. כולם הציצו בכולם בעוינות מופגנת. כשנכנסת אל ועדת כח-אדם ישב שם אביתר ברג מקיבוץ דברת. הוא הקשיב לטענות שלכם בדבר ההכרח לשלוח את הגרעין הזה ליזרעאל.

    באמצע הדברים שיסע אביתר ברג אותך והטיח: "על מה אתה מבלבל את המוח? הרי הנציג שלכם נכנס אלי הבוקר וטען שאסור לקלוט את גרעין אתגר ביזרעאל, כי ילידי הארץ סובלים מעודף "אנגלוסכסים" וזה פוגע להם "בהרגשת הבית".

     

    אתה נדבקת לכסא מרוב תדהמה ושאלת מי זה בדיוק היה? לא זכית לקבל תשובה ועם האינפורמציה הזאת חזרת הביתה. הארוע עורר מהומה גדולה ביזרעאל וכולם חפשו אשמים.

    אתה נהלת חקירה דיסקרטית בענין מי שאמר דברים כאלה. הצעירים מגרעין "צמרת", ילידי הארץ ביזרעאל, הכחישו כל קשר לדבר השיטנה הזה. אבל הדברים נודעו ברבים וזה גרם למתח מכוער בין חלקי האוכלוסיה של הקיבוץ. אחרי שבע שנים, בקדנציה השניה שלך כמזכיר, הגיע חבר ועדת כח-אדם של האיחוד ליזרעאל להרצות בפני כלל החברים על מצב העניינים ועל בעיות הזמן.

    לאחר ההרצאה המעניינת שאלת אותו אם הוא זוכר את פרשת גרעין אתגר, ועל מי זה מיזרעאל שאמר מה שאמר? הוא הציץ בך מופתע והפטיר:

    פלמוני. מה אתם לא ידעתם?...

    ''

    פלמוני ואשתו עזבו את יזרעאל ב-1969 (אינך זוכר בדיוק מתי), ועברו להתגורר בירושלים, שם הקים פלמוני חברה "לשרותי הגברה ותאורה". משפחת פלמוני היתה ידועה בקרב רבים בירושלים.

    ב-1992 נרצח פלמוני בנסיבות מסתוריות שנויות במחלוקת.

    הרבה חברים מיזרעאל השתתפו בהלוויתו בהר המנוחות.

    הרבה מאות אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה כולל אותך עם חיבוק חם לאשתו.   יהי זכרו ברוך.

    "גרעין אתגר" השלים את קיבוץ צרעה. עד עצם היום הזה לא חשפת את הסיפור הנ"ל בפני איש. אחרי גיל הגבורות אתה לא דופק חשבון לשום דבר, ושמישהו לפחות ידע איזה רוש ולענה היה בכוסך ובמנת חלקך שמור בבטן...   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/15 21:09:
      לא ניתן לככב תוכן של אותו משתמש פעמיים ביממה.... מרתק
        13/8/15 12:37:

      נראה שממש קשה להיות מזכיר קיבוץ. אנו יודעים למרר היטב אחד את החיים של השני. מכאן - קל וחומר מה שעבר משה רבנו, מה שעובר מנהיג בישראל...

      הקיבוץ - צורת חיים לא פשוטה. פעם כשפרצה מלחמה מסויימת ולא נקראתי לדגל יצאתי לקיבוץ בו יש לי משפחה. החויה שם הייתה, בוא נאמר, מורכבת. והיום יש רק מעט מאד קיבוצים בהם יש שיתופיות של ממש. בעיה. ונהניתי לקרוא.
        10/8/15 23:10:
      הקיבוצניקים האלה שובבים.
        10/8/15 22:14:
      בכול הקיבוצים של אז הייה ממלחמת כוחות עים המזכיר והגיזבר והיום ישנם מלחמות כאלו בישובים. החקלאים בין התושבים וחברי האגודה החקלאית סיפרים מענינים יש פה וכן גם הציורים מדהימים ביופים.
        10/8/15 18:32:

      אחאב חברי נשיקה

      תודה שהבאת לנו עוד מזיכרונותיו של אביך

      איזה מטען וכאב לב הוא נושא עימו כל השנים

      ובכל "בית" יש גם כביסה מלוכלכת ואולי כעת יחוש מעט הקלה

      לאחר שפירק את שעל ליבו

      הציורים שלו מקסימים - הציבעוניות בהן שובה את הנפש

      * ערב טוב

        9/8/15 16:55:
      רוש ולענה גם ב"הרגשת הבית".... הציורים לפחות יפיפיים!
        9/8/15 08:01:

      צטט: קנולר 2015-08-08 12:58:53

      הפנים המכוערות של הקיבוץ. כשזה מכוער שם זה הרבה יותר מכאיב מאשר בעיר.

      נכון. הבת שלו לומדת עם הבן שלך בכיתה, אשתו ואשתך חברות טובות, ובחדר האוכל ועל המדרכות, רואים אחד את השני כל יום. במקום גדול יותר זה פחות בעייתי. 

        8/8/15 12:58:

      הפנים המכוערות של הקיבוץ. כשזה מכוער שם זה הרבה יותר מכאיב מאשר בעיר.

        7/8/15 16:18:
      יפה ! :-)
        7/8/15 15:44:
      תודה. שבת שלום :-)
        7/8/15 14:40:
      תודה על סיפור מרתק ....וכתיבה נפלאה.... הציורים מקסימים ומוסיפים צבעוניות לכתוב
        7/8/15 14:18:

      תפקיד כפוי טובה - מזכיר קבוץ. כמו עוד כמה תפקידים.

      ובסוף. בסוף כולם נפגשים באיזו הלוויה. הציורים נהדרים כמו תמיד.

      והפסקה האחרונה. אולי קצת בגלל השם של אותו קבוץ. צרעה.

      ואולי כי אומרים שלא בריא לשמור דברים בבטן.

        7/8/15 14:05:
      ואני נהנית להציץ אל חיי הקיבוץ שלא מוכרים לי כלל , תודה אחאב על כתיבה מופלאה ומרתקת ♥
        7/8/15 12:14:
      אני אוהבת את הגיל בו לא דופקים חשבון - ואז הסיפורים קולחים ללא מחיצות והגנות
        7/8/15 12:05:

      צטט: איילתayeletא 2015-08-06 14:11:05

      הי אמנון ואחאב. לא ניקרא לי כמו לסגור חשבון. יותר כמו חשיפה של דברים שהכאיבו. פצעים ישנים לא מגלידים... ( ניזכרתי באימי שאמרה האש מאלאכ יה בינתי?). זה די כואב הרגע הזה שאשתו של אמוני אמרה שתתפטר והייתה שתיקה. השתיקה הזאת היא תופעת העדר. אח"כ דיברו אבל באותו הרגע זה: איפה הייתם כשהיה צריך אתכם. רגע שכזה. הרוע הגזעני של פלמוני זה גם מסוג הדברים שמפתיעים אותנו ועוד מבית. דברים שהיו. אהבתי את הציורים. בכולם המבט אישי על המקום. מיתכנס כזה. מעט מבודד. אמנון היית בהרבה צמתים בחייך ומעניין לקרוא.

      אנשים חוששים מעימותים. בעיקר בקהילה קטנה שבה צריך להמשיך ולחיות זה עם זה. 

        7/8/15 11:22:
      "מלחמות היהודים", לא נגמרים. במיוחד כשנמצאים בקלחת אחת דמויות דומיננטיות וכריזמטיות. אבל זה גם מה שהורס ארגונים. בקבוץ או במקומות אחרים. תודה ושבת טובה.
        7/8/15 10:00:

      צטט: ~בועז22~ 2015-08-06 11:31:46

      חתיכת סיפור-חיים...

      אני מבין ש"מקל בגלגל" גורם לכאב רב

      שלא קהה עם השנים, במיוחד אם הוא מגיע

      מאותה הכתובת...

      ברור מאליו שכול אדם בנוי אחרת, וכל אחד

      בוחר אם להמשיך ולהזין את אותה אש פנימית

      שיכולה לאכל כול חלקה טובה, או..., לקבל את

      עובדת החיים שישנם כאלה שאי אפשר לרצות,

      בשום דרך..., ושיש להתרחק מהם ומהשפעתם.

      עוד ברור לי שבחברה סגורה, די קשה להתרחק

      מהם ומהשפעתם..., כי זאת דרכה של חברה

      סגורה: עליה להכיל את הכול מכול וכול...

      ועוד אני מבין שאין דבר כזה, לסגור חשבון..., מה גם

      שישנם חשבונות שאפילו הזמן לא יכול לסוגרם...

      כתוב נהדר!

      תודה. יש גם חשבונות שתמיד יישארו פתוחים 

        7/8/15 09:58:

      צטט: דניבר2 2015-08-07 09:42:41

      הסיפור שלך הוא כמו חלה לשבת: ריחני, טעים ואי אפשר להפסיק וליהנות ממנו.. שבת שלום ויאללה לסיפור הבא.

      תודה. שבת שלום :) 

        7/8/15 09:42:
      הסיפור שלך הוא כמו חלה לשבת: ריחני, טעים ואי אפשר להפסיק וליהנות ממנו.. שבת שלום ויאללה לסיפור הבא.
        7/8/15 09:41:
      הסיפור שלך הוא כמו כמו חלה לשבת : ריחני, טעים, ואי אפשר להפסיק וליהנות ממנו. שבת שלום ויאללה לסיפור הבא...
        7/8/15 07:03:
      "הרוֹשׁ והלַעֲנָה" היו מאז ומתמיד והעיבו או מררו את מה שנראה כאווירה פסטורלית. הציורים שובי לב
        6/8/15 23:19:

      אחאב היקר.

      פוסט מאד מעניין על חיי הקיבוץ התוססים באותם ימים.
      מאד מזכיר לי את ילדותי כשלמדתי בקיבוץ בארות יצחק.

      והיצירות המקסימות של אביך- אהובות עלי במיוחד.

      יש בהן הרבה רגש והרמוניה צבעונית.

         סוף שבוע נפלא.

      בברכה

      אהובה.

        6/8/15 23:04:
      מותר לאוורר בין חברים!!! ככה זה בקיבוץ תמיד יש אינטריגות ותמיד הכביסה בסוף הייתה נקיה בקומונה.הציורים יפיפיים
        6/8/15 21:50:
      למרות מגעים קצרים עם הקבוץ, האינטריגות מוכרות ומאד כואבות לנוגעים בדבר. ולגבי אדריכל הדמה שעבד במחלקה לתכנון, אני הכרתי אותם בעידן שבו היה תגבור רציני של אדריכלים שכירים מהעיר והנהול היה קצת יותר מקצועי ולמרות הכל היתה לי שם (ברח סוטין) הרגשה של קבוץ בזעיר אנפין.
        6/8/15 18:29:
      שווה קריאה! וצפייה...:)
        6/8/15 14:11:
      הי אמנון ואחאב. לא ניקרא לי כמו לסגור חשבון. יותר כמו חשיפה של דברים שהכאיבו. פצעים ישנים לא מגלידים... ( ניזכרתי באימי שאמרה האש מאלאכ יה בינתי?). זה די כואב הרגע הזה שאשתו של אמוני אמרה שתתפטר והייתה שתיקה. השתיקה הזאת היא תופעת העדר. אח"כ דיברו אבל באותו הרגע זה: איפה הייתם כשהיה צריך אתכם. רגע שכזה. הרוע הגזעני של פלמוני זה גם מסוג הדברים שמפתיעים אותנו ועוד מבית. דברים שהיו. אהבתי את הציורים. בכולם המבט אישי על המקום. מיתכנס כזה. מעט מבודד. אמנון היית בהרבה צמתים בחייך ומעניין לקרוא.
        6/8/15 12:48:

      מעניין לקרוא את סיפוריך .

      מוסיף נופך למקום , דרכיך מכירה את יזרעאל  מזווית אחרת .

      ידועה לך זיקתי למקום.

      אוהבת את הצבעוניות והחיות בציוריו של אביך .

        6/8/15 12:02:

      וכן ..גם לאוורר חשוב (לפעמים) מגניב

        6/8/15 12:00:

      סיפורים. חברים ועוד כמה דברים... 

        6/8/15 11:31:

      חתיכת סיפור-חיים...

      אני מבין ש"מקל בגלגל" גורם לכאב רב

      שלא קהה עם השנים, במיוחד אם הוא מגיע

      מאותה הכתובת...

      ברור מאליו שכול אדם בנוי אחרת, וכל אחד

      בוחר אם להמשיך ולהזין את אותה אש פנימית

      שיכולה לאכל כול חלקה טובה, או..., לקבל את

      עובדת החיים שישנם כאלה שאי אפשר לרצות,

      בשום דרך..., ושיש להתרחק מהם ומהשפעתם.

      עוד ברור לי שבחברה סגורה, די קשה להתרחק

      מהם ומהשפעתם..., כי זאת דרכה של חברה

      סגורה: עליה להכיל את הכול מכול וכול...

      ועוד אני מבין שאין דבר כזה, לסגור חשבון..., מה גם

      שישנם חשבונות שאפילו הזמן לא יכול לסוגרם...

      כתוב נהדר!

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין