מסתבר שקניות בסופר-מרקט המקומי והקרוב לביתי - גם נחשבות לשופינג.

יש כאלו, המעדיפים להשקיע את מרצם בקניית מחבתות וסירים, סכינים ומזלגות.

ואילו אחרים את הבילוי השגרתי בקניון, המקומי אף הוא, או במרחק נסיעת אוטובוס/מונית/רכב - לאו דווקא בסדר הזה, תלוי מה ברשותכם.

יוצא שכל פעם שאני בבילוי הנ"ל בסופר (מרקט, כי אין לו שמות נוספים אלא אם אתם מחשיבים את AMPM),

אני מנסה לקלוע למה הקופאית תאהב שאלבש., אך איכשהוא אני מוצאת את עצמי לובשת בגדים בגוון דומה לביקור הקודם (למשל תכלת ולבן, תכלת ובז', תכלת ו..),

והקופאית הנ"ל, שמה לילי, נמצאת בכל פעם, ומזהה אותי. לא יודעת אם את מספר חבר המועדון, ת.ז. או שם,

אך מחייכת ואנחנו קדות אחת לשניה בחביבות. "מה היא חושבת עליי?" אני תוהה בעת שאני והעגלה עוברות בנתיב הטבעולים והירקות הקפואים, האם היא אומרת לעצמה "או, שוב היא עם אותו בגד?" ואני מביטה למטה בבושה.

ואז נזכרתי שהיא החמיאה לי ש"את נראית כמו בלרינה! הבן שלי היה קורא לך כך." האם מצאנו שידוך?

או רקדנית עבר במסווה של קופאית לא ממומשת.

בא לי להפתיע אותה עם יין לבן וגזר ולהחזיר אותה לרחבת הריקודים והתחרויות, בארץ הקרה..

לבינתיים אקנה אורז ואבשל אותו עם תבלינים, אולי מישהו יחפוץ לראות אותי מבצעת ריקוד ומחליקה אחורנית על הרצפה, מקבלת מכה ונוטשת את ספסל הריקודים לשבועיים.

קופיפה גם בפייסבוק כעת:

תוכלו להירשם ולהתעדכן לבד או בתמונות וקטעים ששלא שודרו במחוזותינו.

https://www.facebook.com/kofifa.lost.2