כותרות TheMarker >
    ';

    פצצת אטום

    איך פתאם באמצע החיים, קיבלתי יום אחד הודעת פיטורין לקונית במייל, אשתי החליטה לזרוק אותי מהבית בעזרת משטרת ישראל ועולמי המסודר והבורגני קרס לתוך עצמו. מה קרה לילד הטוב שתמיד ריצה את כולם ועשה בדיוק מה שאמרו לפי תוכנית חיים סדורה מראש: V לבגרות V לצבא V לימודים גבוהים V לקריירה הנכונה V לנישואין V לילדים V למשכנתא לבית הנכון בשכונה הנכונה ואז היכה הוריקן משבר גיל ה-40 כמו פצצת אטום והשאיר אותי מחוץ זרוק ומעוך מוקף נשורת גרעינית של חיי.

    חוט מאריך ותמונה של החבר'ה מהמילואים

    49 תגובות   יום שבת, 8/8/15, 23:46

    אני נכנס לבית ביחד עם אחי.

    שבועות עברו מאז הפעם האחרונה שבה עברתי את מפתן הבית.

    היא פותחת את הדלת ונעמדת בצד בזמן שהקטנה רצה אלי בשמחה ומחבקת אותי.

    "אבוש!"

    המתבגרת ליד המחשב מנידה בראש.

    אחי מתיישב בפינת אוכל בזמן שאני ניגש לערמות הבגדים

    שמחכים לי בשקיות זבל ליד דלת הכניסה.

    אני מתחיל להוציא ולמיין כל בגד.

    חלקם הגדול ישר חוזרים לשקיות זבל במטרה לתרום או לזרוק.

    בתור רווק פנוי שמתחיל את החיים מחדש אני רוצה להתחיל קל יותר.

    גם ככה אין לי הרבה מקומות איחסון.

    ומי יודע איפה תהיה הדירה הבאה ומה יהיה בה.

    .

    ''

    .

    אחי מנסה לעודד את האווירה בבית וזורק בדיחות קלילות. מנסה להצחיק את הבנות.

    אשתי מכינה לו כוס קפה ומתיישבת לידו צופה בי ממיין את הבגדים.

    אנחנו מחליפים דממה ביננו.

    אני מסיים, וממשיך לחדר השינה.

    היא מתייצבת בכניסה לחדר עוקבת אחרי, בזמן שאני מוריד תמונות שלי, ועובר על ארונות הבגדים, השידות וארון המקלחת.

    אני בודק את הציוד קמפינג, "אל תיגע בזה! זה רכוש משותף!" היא מזהירה אותי.

    "למה? מה יש לך לעשות עם זה?" אני שואל. ההבעה על פני רווית קור משתק.

    "זה רכוש משותף!" היא חוזרת בכעס ונועצת בי מבט מאיים.

    הקטנה מתחילה לבכות.

    "די! תפסיקו!"

    "אני מתקשרת למשטרה ואומרת להם שאבא ואמא רבים!".

    .

    ''

    .

    אני מחזיר את הציוד לארון.

    ממשיך לעבור לחדרים אחרים בחיפוש אחרי אלבומי ילדות וחפצים אחרים.

    ההבעה ממשיכה להיות קפואה.

    אני מסיים לאסוף את מה שצריך. ומבקש מהבנות לעזור לי לסחוב את הציוד לאוטו.

    בחניה, ניגשת אלי שכנה סקרנית.

    "מה שלומך?"

    "אני בסדר"

    "איך אתה מסתדר? התגעגענו אליך."

    "יהיה טוב"

    אני נכנס לאוטו.

    ועוזב.

    .

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/15 20:06:

      צטט: Little Princess 2015-08-12 11:10:40

      איזה עצוב :( לא עושה חשק לחיים משותפים...

       

      כן,

      כבר החלטתי, שאלה יהיו הגירושים האחרונים שלי!

      עכשו, רק נשאר לי להחליט לגבי נישואים...

        15/8/15 20:04:

      צטט: AmitLi0 2015-08-12 11:21:10

      עצוב, תשתדל כמה שפחות מגע בינכם ליד הילדות

       

       

      משתדלים

        12/8/15 11:21:
      עצוב, תשתדל כמה שפחות מגע בינכם ליד הילדות
        12/8/15 11:10:
      איזה עצוב :( לא עושה חשק לחיים משותפים...
        12/8/15 09:33:

      צטט: 77777777 2015-08-10 23:27:35

      מה שיעל אמרה

       

      מופתע

        12/8/15 09:31:

      צטט: הקשתית 2015-08-10 23:11:15

      יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בכל פרידה מכל אדם...וזה עדדין צובט ב ♥ בעיקר כשכל הסיטואציה הזו קוריית למול הילדים...מגיע שלב שצריך לשחרר וה באמת לא אקוטי מי יקח את הכבל מאריך ומי יקח את התמונה של החברה מהמילואים :-.)

       

       

      נכון

        12/8/15 09:29:

      צטט: שחר י 2015-08-10 15:10:46

      'החלפנו ביננו דממה' - משפט חזק!!

       

      תודה מגניב

        12/8/15 09:28:

      צטט: מיקהפלדהיים 2015-08-10 11:38:06

      צבטת :( מאחלת לך רק טוב. והרבה ממנו.

       

      תודה

        12/8/15 09:21:

      צטט: עו"ד ועוד 2015-08-10 07:16:33

      קח אותה הצידה ותסכימו שאת המו"מ ובעיקר את ספיחיו לא עושים מול אלכס גם אם יתהפכו השמיים. כשהוא לא עד, תהרגו אחד את השני, אבל לא מולו.

       

      יש ביננו סוג של הסכמה שבשתיקה.

      אבל היישום....

        12/8/15 09:20:

      צטט: זמן השיכור 2015-08-10 00:45:44

      ציוד קמפינג זה שטויות.

      שבירת הברית מבאסת.

      אבל, תמיד נשברות בריתות בעולם.

       

      חוץ מברית מילה...

        12/8/15 09:18:

      צטט: נויאור 2015-08-09 22:59:15

      פרידה זה כואב ובמיוחד מול ילדים קטנים.

       

      ''

        12/8/15 09:13:

      צטט: דרורחירות 2015-08-11 10:38:41

      הייתי נשוי 12 שנה. הגרושין עברו בידידות ובמהירות. השנה שלאחר הגרושין היתה המאושרת בחיי. זו היתה שנת הלידה שלי. תהיה אופטימי.

       

      הלוואי עלי!

        12/8/15 09:12:

      צטט: אורליs 2015-08-11 17:17:28

      פצצת אטום.. אני חושבת שהרגע הזה של לקיחת החפצים האישיים הוא חלק מאוד לא קל.. ולא בגלל החומריות שבו אלה בגלל שאתה אוסף פיסות אחרונות מחיי הנישואין שחיית בהן.. אני באופן אישי החלטתי לא להיקשר לכל פריט הניתן לרכוש בכסף.. ולא משנה מה שוויו.. לא תמיד נעים להיות זה שמוותר,  אבל רצוי שאחד מכם מכם יעשה זאת במיוחד כשהילדים ברקע.. 
      מאחלת לך המון הצלחה בהמשך... אני שמה לב שלא קל לך... :) תכוון לטוב 

       

       

      ''

       

      ''

       

      .

      מטבענו, אנחנו אנשים שנותנים ערך ורגש לחפצים.

      ולמרות שאת צודקת,

      לא תמיד אלו דברים שאפשר לשלוט בהם.

      תודה על העידוד חיוך

        11/8/15 17:17:

      פצצת אטום.. אני חושבת שהרגע הזה של לקיחת החפצים האישיים הוא חלק מאוד לא קל.. ולא בגלל החומריות שבו אלה בגלל שאתה אוסף פיסות אחרונות מחיי הנישואין שחיית בהן.. אני באופן אישי החלטתי לא להיקשר לכל פריט הניתן לרכוש בכסף.. ולא משנה מה שוויו.. לא תמיד נעים להיות זה שמוותר,  אבל רצוי שאחד מכם מכם יעשה זאת במיוחד כשהילדים ברקע.. 
      מאחלת לך המון הצלחה בהמשך... אני שמה לב שלא קל לך... :) תכוון לטוב 

       

       

      ''

       

      ''

        11/8/15 10:38:
      הייתי נשוי 12 שנה. הגרושין עברו בידידות ובמהירות. השנה שלאחר הגרושין היתה המאושרת בחיי. זו היתה שנת הלידה שלי. תהיה אופטימי.
        11/8/15 10:12:

      צטט: P65 2015-08-09 21:07:17

      מעניין שאתה עוד קורה לה "אישתי"... פייר אינף

       

      רק עד שאני 

      אפזז על מדרגות הרבנות

        11/8/15 10:11:

      צטט: NikiMylove 2015-08-09 17:06:33

      כואב... גורם לחשוב איך כל הרגעים שקדמו הובילו לרגע הזה...

       

      הרבה רגעים קשים ומתסכלים הובילו לרגע הזה

        11/8/15 10:06:

      צטט: קלועת צמה 2015-08-09 14:00:57

      ישיר ואמיתי, ונוגע. שלב בחיים.

       

      עוד שלב

        11/8/15 10:04:

      צטט: HagitFriedlander 2015-08-09 13:34:18

      לפחות החלק הזה נחסך לי עם "בעלי" הראשון... ארזתי לו הכל..הרוב...אפילו תמונות שלו וחפצים אישיים בעצם כי עברתי לדירה קטנה יותר...גם כך העיניים של הארון הריק היו עצובות וריקות...

      חיוך
        11/8/15 04:36:

      צטט: חני.א 2015-08-09 09:08:58

      ריגשת באמת...עדיף לפרק אם היחסים לא זורמים,בסוף תמצא את עצמך...תנסה להשאר ביחסים טובים עם הילדים וגם אתה...השקט הזה שהיה שם עם כל השקיות נשמע בלתי נסבל........כואב לקרוא אבל החלטתם עשיתם תמשיך הלאה....מחזיקה אצבעות

       

       

      השקט הזה היה לפני הסערה...

      ממשיכים הלאה.

      NEXT!

        11/8/15 04:35:

      צטט: א ח א ב 2015-08-09 09:02:00

      רגעים כואבים

       

      מאד

        11/8/15 04:34:

      צטט: ~בועז22~ 2015-08-09 07:44:44

      כאוב. כואב. מאוד! (חיבוק לדרך, כן?...)

       

      תודה.

       

        11/8/15 04:33:

      צטט: rossini 2015-08-09 07:25:06

      אתם תשברו את הראשים,אבל מה עם הילדות ?!אטום

       

      ראה תשובה לגלית א.

        11/8/15 04:32:

      צטט: גלית א' 2015-08-09 06:56:47

      כואב הלב. בעיקר על הבנות.

       

      עדיף להן ללא הנוכחות של שנינו באותו חדר.

        11/8/15 04:31:

      צטט: גליתZ 2015-08-09 01:33:39

      עכשיו קשה, עצוב ומתסכל... זה עובר בתנאי שעוברים את שלב הכבל מאריך בכבוד!

       

      אישית אני מעדיף WIFI

      .

      ''

        11/8/15 04:29:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-08-09 01:14:32

      כמה עצוב. חבל שכך הם הפרידות. הייתי מצמידה לכל גירושים חובה של פסיכולוגית בחינם, כדי שגירושים יגמרו בטוב ובלי טינה, ולו רק למען הילדים. מוזר שקראת בטקסט לגרושתך "אשתי". זה מראה עד כמה אתה לא מנותק ממנה, הכתיבה מאוד יפה. מאוד כנה וקולחת. יישר כוח ובהצלחה.

       

      פרידות הם עצובות,

      אבל לפעמים בלתי נמנעות,

      ובמקרה שלנו,

      אפילו עדיפות.

      כך לפחות הבנות שלנו 

      לא צריכות לחזות בעימותים ביננו כל יום.

      ואני מניח שעד הטקס ברבנות

      היא עדיין "אשתי"

        11/8/15 04:26:

      צטט: אהובהקליין 2015-08-09 00:46:18

      כתיבתך מאד מרגשת וזועקת כאב.

      אני מאחלת לך שתצא מאפלה לאורה במהרה.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

      אהובה.

       

      תודה אהובה!

        11/8/15 04:26:

      צטט: אביבי32 2015-08-09 00:31:00

      תאור עצוב

       

      אכן

        10/8/15 23:27:
      מה שיעל אמרה
        10/8/15 23:11:
      יש משהו מן השחרור ומשהו מן העינוי בכל פרידה מכל אדם...וזה עדדין צובט ב ♥ בעיקר כשכל הסיטואציה הזו קוריית למול הילדים...מגיע שלב שצריך לשחרר וה באמת לא אקוטי מי יקח את הכבל מאריך ומי יקח את התמונה של החברה מהמילואים :-.)
        10/8/15 15:10:
      'החלפנו ביננו דממה' - משפט חזק!!
        10/8/15 11:38:
      צבטת :( מאחלת לך רק טוב. והרבה ממנו.
        10/8/15 07:16:
      קח אותה הצידה ותסכימו שאת המו"מ ובעיקר את ספיחיו לא עושים מול אלכס גם אם יתהפכו השמיים. כשהוא לא עד, תהרגו אחד את השני, אבל לא מולו.
        10/8/15 00:45:

      ציוד קמפינג זה שטויות.

      שבירת הברית מבאסת.

      אבל, תמיד נשברות בריתות בעולם.

        9/8/15 22:59:
      פרידה זה כואב ובמיוחד מול ילדים קטנים.
        9/8/15 21:07:
      מעניין שאתה עוד קורה לה "אישתי"... פייר אינף
        9/8/15 17:06:
      כואב... גורם לחשוב איך כל הרגעים שקדמו הובילו לרגע הזה...
        9/8/15 14:00:
      ישיר ואמיתי, ונוגע. שלב בחיים.
        9/8/15 13:34:
      לפחות החלק הזה נחסך לי עם "בעלי" הראשון... ארזתי לו הכל..הרוב...אפילו תמונות שלו וחפצים אישיים בעצם כי עברתי לדירה קטנה יותר...גם כך העיניים של הארון הריק היו עצובות וריקות...
        9/8/15 10:35:
      רכוש משותף.....הכל אפשר לקנות/למכור - הילדים משותפים וכל השאר הבל הבלים
        9/8/15 09:08:
      ריגשת באמת...עדיף לפרק אם היחסים לא זורמים,בסוף תמצא את עצמך...תנסה להשאר ביחסים טובים עם הילדים וגם אתה...השקט הזה שהיה שם עם כל השקיות נשמע בלתי נסבל........כואב לקרוא אבל החלטתם עשיתם תמשיך הלאה....מחזיקה אצבעות
        9/8/15 09:02:
      רגעים כואבים
        9/8/15 07:44:
      כאוב. כואב. מאוד! (חיבוק לדרך, כן?...)
        9/8/15 07:25:

      אתם תשברו את הראשים,אבל מה עם הילדות ?!אטום

        9/8/15 06:56:
      כואב הלב. בעיקר על הבנות.
        9/8/15 01:33:
      עכשיו קשה, עצוב ומתסכל... זה עובר בתנאי שעוברים את שלב הכבל מאריך בכבוד!
        9/8/15 01:14:
      כמה עצוב. חבל שכך הם הפרידות. הייתי מצמידה לכל גירושים חובה של פסיכולוגית בחינם, כדי שגירושים יגמרו בטוב ובלי טינה, ולו רק למען הילדים. מוזר שקראת בטקסט לגרושתך "אשתי". זה מראה עד כמה אתה לא מנותק ממנה, הכתיבה מאוד יפה. מאוד כנה וקולחת. יישר כוח ובהצלחה.
        9/8/15 00:46:

      כתיבתך מאד מרגשת וזועקת כאב.

      אני מאחלת לך שתצא מאפלה לאורה במהרה.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

      בברכה

      אהובה.

        9/8/15 00:31:

      תאור עצוב