כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    להיות או להיות המלט?

    0 תגובות   יום שלישי, 11/8/15, 12:37

    עליס בליטנטל

     

    להיות או לא להיות המלט?

    בחוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים

    התשובה היא להיות עם, ולהרגיש בלי. הצגת "המלט" בסמינר הקיבוצים יכולה להטעות את מי שבא לראות את אחד משיאי יצירתו של ויליאם שייקספיר. כי לאמיתו של דבר, ההצגה היא מחזה שכתב וביים מאור זגורי בעקבות המחזה האלמותי הנודע, אך רחוק ושונה מאד ממה שהמחבר התכוון אליו.

     

    מסיימי המחזור התלת שנתי בחוג לתיאטרון בסמינר הקיבוצים חתמו את לימודיהם בהצגה מאד יצירתית, רבת פעילות שהדגש בה לא על המהות אלא על הצורה ; על התנועה בעיקר, והיא אכן שובת לב ומחזיקה אותך בעניין במשך כל השעתיים, אך היא חפה מכל הקונספט הפילוסופי של המלט המקורי. והעיקר – חסרים בה שני המונולוגים החשובים והמרשימים ביותר שבמחזה שכתב שייקספיר - להיות או לא להיות" והמונולוג שלו בהחזיקו את גולגולתו של יוריק, ליצן החצר שעל ברכיו גדל. אלה אינם נאמרים ע"י השחקן הממלא כאן את דמות המלט. האם זה משום שלא היה יכול לרגש כפי שריי פיינס ריגש בזמנו בתיאטרון האקני בלונדון, או כאיתי טיראן בקאמרי? איני חושבת, כי למעשה לא ניתנה לו כאן ההזדמנות לשום מונולוג חשוב. ורק המקהלה הנשית מדקלמת קטעים שלא כולם צלולים ובהירים, מתוך מונולוגים אלה. מה עוד, שהמלט מצטייר כאן כרוצח ואנס, מה שרחוק מהמקור, כמו כן, חסר בה אלמנט ההיסוס, בעויו הסתימה הטרגדיה במותו.

     

    היצירה שעלתה כסיכום לשנת הלימודים מהווה בעצם כרטיס ביקור לקו המנחה בחוג לתיאטרון של סמינר הקיבוצים. הקו הוא מתן דגש על התנועה, ופחות היצמדות לטקסט מקורי או בכלל, ובכך הם שומרים על הענין של הצופים, הרתוקים לתנועה שהם חייבים לעקוב אחריה בעיניהם, וזה מה ששומר על העירנות שלהם בהצגה. זה אלמנט חשוב ביותר, אך שחקן גם חייב לדעת לשחק דרמה, ולא רק להתנועע. במיוחד יש חשיבות לידע והנסיון בהצגות קלאסיות שהוא האתגר הראשון ששחקן-תלמיד ניצב בפניו. על פיו יישק עתידו.

     

    בחירתו של הבימאי העולה מאיר זגורי בגברים שישחקו גם את תפקידי הנשים אולי שונה מהמקובל, אך היתה נהוגה באנגליה עד המאה התשע עשרה כחובה. יחד עם זאת, כדי להדגיש את היות ההצגה פארסה קומית, שתי הנשים – המלכה גרטרוד, ואופליה - אהובתו של המלט – גבוהות מכל יתר הגברים בהצגה. כמו בקריקטורות. אך דווקא משחקן היה משובח בתכלית.

     

    לתפקיד המלט בחר הבימאי שחקן כרסתן רב מידות, מוכשר מאד, אך הפיסיות שלו שוב, עומדת בניגוד למשתמע מהמחזה המקורי; ואת שיא הפארסה יצר זגורי כשבסצינה של ה"מחזה-בתוך-מחזה" שאותו יזם המלט כדי לגלות על פי תגובת דודו, רוצח אביו, האם הוא אכן הרוצח - הקטע הזה נעשה בכשרון רב על רקע מוסיקת המחזמר "מלך האריות", עם מסכות יפהפיות של חיות על פני השחקנים. קטע בהחלט מענג ומלבב, ללא שום קשר ל"המלט".

     

    אם להתייחס לכל מיכלול המרכיבים – האיפור הנפלא מלאכת המחשבת שאופרו הנערות, שהיו כאילו השתקפות הלכי רוחו של המלט ודמיונו, ודקלמו כמקהלה את הטקסט שתרגם ט. כרמי (שכה שונה ממה ששיננו בע"פ בתיכון לפני בחינות הבגרות), המוסיקה הקצבית, רוחב הבמה שנפרשה לאורך כל האולם כשהקהל יושב בשתי שורות מולה, עם עוד שורה למרגלותיו ועוד אחת נושפת בגבו, מלבד האיחור הנונשלנטי של חצי שעה של תחילת ההצגה – הרי אין להתייחס להצגה כאל גירסת אימפרוביזציה בלבד של המלט המקורי, אלא למחזה מקורי של זגורי, בשיתוף פעולה חופשי של כל השחקנים, דהיינו, תפיסתם האישית היא שקבעה את היצירה במתכונתה המוצגת.

     

    החוג מלמד את תלמידיו להיות יצירתיים, ואכן יצאו ממנו כמה מעצבי תיאטרון ותלבושות ובימאים מחוננים. אך מה עם השחקנים? הם הרי מרכז הכובד של החוג למשחק. ראוי לזכור, שהבסיס לכל יוצר טוב - תלוי עד כמה הבסיס שקיבל רחב יריעה ועמוק, ומכאן – השמים הם הגבול.

     

    מעניין היכן נצפה בבוגרי המחזור בשנים הקרובות. בהצלחה לכולם, ולביה”ס שיזכה סוף סוף למשכן הראוי לו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל