ג.2.      חוות דעת מומחי הנתבעת

חוות הדעת של מר גיל

32.        בחוות דעתו לעניין חיפוי החוץ מיום 10.2.11 (נספח ז' לכתב התביעה) התייחס מר גיל לחוות הדעת של מומחה התובעים, מר בן עזרא, בציינו שהתקנת חיפוי האבן על המבנה אכן בוצעה בשיטת ברנוביץ', אלא שבמועד שבו קיבל מבנה זה היתר בנייה, קרי בשנת 2006, וגם בשנים שלאחר מכן במועד שבו הוקם הבניין, טרם פורסם התקן הישראלי 2378 חלק 5, הדן בהתקנת אבני חיפוי בשיטת ברנוביץ'. גם במועד מתן חוות דעתו, לאחר שבניית המבנה הסתיימה ולאחר אכלוסו, טרם פורסם התקן הישראלי לשיטה זו. טענתו של מר בן עזרא, כאילו תקן ישראלי 2378 חלק 2 חל באופן ישיר על מערכת החיפוי בשיטת ברנוביץ' אינה נכונה, שכן תקן זה חל רק על שיטת הקיבוע ברטוב, ואינו חל על שיטת הקיבוע בברנוביץ', כפי שעולה מהכותרת של התקן שעניינה "קירות מחופים באבן טבעית: קירות מחופים בקיבוע רטוב" (עמ' 3 לחוות הדעת).

33.        לפי מר גיל, במועד ביצוע הבניין חל על המבנה רק תקן ישראלי 2378 חלק 1, שדן באיכות האבן, ומפרט מכון התקנים (מפכ"מ) 378, שדן בשיטת הקיבוע ברנוביץ'. לדבריו, גם טענת מר בן עזרא, לפיה נדרש שעיגון האבן בשיטת ברנוביץ' יהיה באמצעות הדבקת האבן אל הבטון וחיבור מכני על ידי עוגנים, אינה נכונה, שכן החיבור של האבן לבניין בוצע באמצעות עוגנים בלבד. למרות שלא נדרש כל עיגון נוסף, הקבלן התקין שברי אבן בגב האבנים על מנת לשפר את אחיזתם לקיר הבטון, כמקדם ביטחון נוסף לעיגון האבן (עמ' 4 לחוות הדעת).

34.        לגבי שיטת ברנוביץ' הסביר מר גיל, שקיבוע האבן אל הקיר צריך להתבצע רק באמצעות ווים המחוברים לאבן, כאשר את האבנים והווים מסדרים על פני תבניות. אז יוצקים את הבטון של הקיר כלפי האבן, תוך הקפדה על שמירת מיקומם ויציבותם של ווי העיגון. בשיטה זו האבן מוצמדת לקיר הבטון באמצעות ווים, שהקצה האחד שלהם מחזיק את האבן והצד השני יצוק בתוך קיר הבטון. מפרט מכון התקנים 378 כלל אינו מתייחס לנושא ההדבקה בשיטת ברנוביץ', וגם בתקן הישראלי 2378 חלק 2, אליו הפנה מר בן עזרא, נקבע שבשיטת הקיבוע ברטוב, החיבור בין האבן לקיר הרקע יתנתק (לא תהיה הדבקה), ולכן יש להסתמך רק על ווים שיהוו את העיגון המכאני של האבן אל הקיר (עמ' 5 לחוות הדעת). עקב כך, אין לדעת מר גיל כל ליקוי בכך שאין הדבקה בין האבן לקיר הרקע, שכן בשיטה זו בזמנו לא הייתה אמורה להיות הדבקה שכזו (עמ' 6 לחוות הדעת).

35.        בהתייחסו לכתמים השחורים, ציין מר גיל שהכתמים נמצאו על חלק קטן מהאבנים, לא בכל החזיתות, וגם זאת רק במפלסים הנמוכים של הבניין, כאשר בקומות מעל אין בכלל תופעה כזו (עמ' 7 לחוות הדעת). על מנת ולבדוק את העוגנים של האבן בבדיקה תקנית, הוא ביקש מנציג הקבלן שיזמין למבנה את מעבדת מכון התקנים הישראלי שתיטול מדגם מהוווים המעגנים את אבני החיפוי למבנה. תעודת הבדיקה של מכון התקנים הישראלי מיום 23.1.12 מוכיחה שהווים שנבדקו הם ווים מפלדה בלתי מחלידה מסוג נירוסטה 316 (עמ' 8 לחוות הדעת).

36.        לשיטת מר גיל, מעיון בתעודת הבדיקה שהציג מר בן עזרא בחוות דעתו, מתברר שהמוצר שנשלח למכון התקנים נבחר על ידי מר אברי ענבר ונתקבל במכון התקנים בתאריך 13.9.10. בשום מקום בתעודה לא כתוב שהעוגנים ניטלו בהכרח מהבניין מושא התובענה. לכאורה, ניתן היה לשלוח למכון התקנים כל וו אחר ולטעון שהוא הגיע ממבנה זה, ועל מנת שהבדיקה תהיה אמינה נדרש שמכון התקנים הישראלי ייטול בעצמו את הווים מקיר המבנה. פעולה שכזו לא בוצעה ולכן לא ניתן לדעת אם אכן מדובר בווים מהבניין. מר גיל חזר על כך שמבדיקת מכון התקנים, שבוצעה על ווים שאותם נטל המכון מחיפוי הבניין, נמצא שמדובר בווים מפלדה בלתי מחלידה, כך שטענת מר בן עזרא שכל הוווים אינם וווים בלתי מחלידים אינה נכונה (עמ' 9 לחוות הדעת).

37.        מר גיל ציין שמאחר שהמבנה הוא בעל 18 קומות, הותקנו בו אלפי לוחות אבן וכל לוח אבן חובר במספר ווים אל הקיר, ומדובר בעשרות אלפי ווים. הכתמים השחורים, שנמצאו על פני מספר אבנים מועט, מקורם בפגיעה קורוזובית בוו החיבור של האבן, כאשר אינם באיכות הנדרשת. תופעה זו אינה נרחבת על פני חיפוי זה, אלא בעיה מקומית. על מנת לבטל את הכתמים השחורים שהופיעו המליץ מר גיל על מספר פעולות (ביניהן קדיחת כוס יהלום מסביב לנקודות השחורות, ביטול הווי ועיגון האבן באמצעות בורג מוסתר בכפתור וליטוש שולי של הקדח), כשלטענתו תיקון שכזה מבצעים במבנים רבים בישראל, ולאחריו לא ניתן לראות שבוצע תיקון באבן ומראה החיפוי יישאר נקי ויפה (עמ' 10 לחוות הדעת).

38.        בנוגע לטענת מר בן עזרא לפיה כושר ההידבקות של האבן הוא אפס, כתב מר גיל, שבמועד הקמת הבניין, עיגון האבן בשיטת ברנוביץ' בוצע באמצעות וווים, ולא באמצעות הדבקה, כך שברור שבבדיקת חוזק ההדבקה של האבן לרקע לא תימצא הדבקה, ולכן אין בנושא זה כל ליקוי. באשר לטיב האבנים, מר בן עזרא צירף לחוות דעתו בדיקה נוספת של מכון התקנים הישראלי בה נבחנו שני לוחות אבן טבעית במידות של כ-20*290*800 מ"מ. מכון התקנים בדק את איכות האבנים והתאמתה לדרישת תקן ישראלי 2378 חלק 1, וכן נבדקו הפרמטרים הבאים: ספיגות כוללת, ספיגות נימית ומשקל סגולי מרחבי. התכונה היחידה שנמצאה כלא מתאימה לתקן הייתה הספיגות הנימית של האבן, בדיקה שמציגה את כמות הנקבוביות הקיימת האבן הגורמת לספיגה נימית. מר גיל הסביר, שככל שהאבן נקבובית יותר, הספיגות הנימית תהיה גדולה יותר, ובבדיקת מכון התקנים נמצאה ספיגות נימית גדולה מהנדרש בתקן בשתי האבנים שנבדקו (עמ' 11-12 לחוות הדעת).

39.        לעניין אי התאמה לתקן של הספיגות הנימית, הדגיש מר גיל, שבתעודה של מכון התקנים לא נכלל מידע חיוני- מהיכן בבית המשותף פורקו האבנים שנלקחו, דהיינו מאיזה חזית מכלל חזיתות המבנה הוסרו שתי האבנים ומאיזו קומה. מבדיקת האבנים שפורקו על ידי מכון התקנים בקומה 1 בקיר הדרומי, מעל הגגון, התברר שהאבנים שפורקו מקיר זה נשברו לחלקים קטנים, כך שברור שלא ניתן היה ליטול מדגם מאבנים אלו לבדיקה. במקום זה נמצאו גם לוחות אבן שכלל לא קובעו למבנה, שהונחו על פני הגג ושאינם חלק מהחיפוי. מדובר ככל הנראה באבנים שהוחרגו ושנפסלו לחיפוי במהלך ביצוע החיפוי. לפיכך, לכאורה נראה שמכון התקנים נטל לבדיקת התאמה לתקן הישראלי אבנים שכלל לא הותקנו על פני המבנה ונמצאו מפוזרים סביבו (עמ' 12-13 לחוות הדעת).

40.        מכיוון שלא היה ברור מהיכן נלקחו האבנים שנבדקו על ידי מכון התקנים בבדיקת הספיגות הנימית, ביקש מר גיל במועד בדיקתו מנציג הקבלן להזמין שוב את מעבדת מכון התקנים לבית המשותף, על מנת שזו תיטול מקיר המבנה אבנים לבדיקה. מתוצאות הבדיקה הנוספת מתברר שהאבנים שניטלו על ידי מכון התקנים הישראלי הבניין עומדים בדרישות הספיגות הנימית הנדרשת על פי התקן הישראלי (עמ' 14 לחוות הדעת). עקב כך ברור למר גיל שטענת מר בן עזרא, כאילו האבנים שהותקנו על חיפוי הקירות של הבית השותף אינן עומדות בדרישות התקן הישראלי מבחינת ספיגות נימית, אינה טענה נכונה, וככל הנראה טעות זו נובעת מהעובדה שניטלו על ידי מכון התקנים בטעות אבנים שנפסלו לחיפוי (עמ' 15 לחוות הדעת).

41.        בנוגע לטענת מר בן עזרא, שבהתאם לסעיף 201.4.1 במפמ"כ 378 וסעיף 4.9.1 בת"י 2378.2 חסרים מישקים אנכיים בין אבני החיפוי, הסביר מר גיל שהסעיפים הללו דנים בכלל בשיטת הקיבוע ברטוב ולא בשיטת ברנוביץ'. לא ניתן לייחס סעיפים המתייחסים לשיטת הקיבוע ברטוב לחיפוי בשיטת ברנוביץ', ולקבוע שבהעדרם קיים ליקוי, שכן ברור שבשיטת ברנוביץ' לא יהיו רכיבים הקיימים או נדרשים רק בשיטת הקיבוע ברטוב. במפמ"כ 378 הדן בשיטת ברנוביץ' אין כל דרישה לביצוע מישקים אנכיים בין אבני החיפוי, ולכן גם בנושא זה אין ליקוי (עמ' 16 לחוות הדעת). כך גם באשר לטענות מר בן עזרא לפיהן עובי האבנים והפתחים אינם תקינים.

42.        לדבריו, בשנים שבהם בוצע הבניין, האבנים שהותקנו בשיטת ברנוביץ' הותקנו בעובי של 2 ס"מ, בהתאם לתקן הישראלי 2378 חלק 1, ואין להידרש לתקן 2378 חלק 2 שמתאים לחיפוי בשיטת הקיבוע ברטוב (עמ' 16-17 לחוות הדעת). הדרישה להתקנת זוויתנים קיימת גם היא רק בתקן ישראל 2378 חלק 2 ובסעיף 201.5 במפמ"כ 378, הדנים בשיטת הקיבוע ברטוב. בחלק במפמ"כ 378 הדן בשיטת ברנוביץ' אין כל דרישה לביצוע זוויתנים מעל פתחים. מר גיל שב ומדגיש ש"לא ניתן לייחס סעיפים המתייחסים לשיטת החיפוי ברטוב לחיפוי בשיטת ברנוביץ', ולקבוע שבהיעדרם קיים ליקוי, שכן ברור שבשיטת ברנוביץ' לא יהיו רכיבים הקיימים או הנדרשים רק בשיטת הקיבוע ברטוב"(עמ' 18 לחוות הדעת).

43.        אשר למראה החיצוני של הבניין, התייחס מר גיל לכך שהמבנה הוא מבנה רב קומות גדול המכיל 18 מפלסים שונים ולכך שמר בן עזרא הפנה בחוות דעתו לתמונות של פגמים בחיפוי האבן במספר מקומות. הוא קבע שיש לתקן בתיקון מקומי את האבנים שבהם נמצאו שברים ופגיעות. על מנת לאפיין את מיקום כל האבנים שבהם קיים ליקוי שכזה יש לבצע סיור עם נציגי וועד הבית ולהחליט איזה אבנים יש לתקן, זאת על מנת לבצע תיקון שכזה פעם אחת ולא להיגרר לתיקונים חוזרים ונשנים (עמ' 18 לחוות הדעת).