חוות הדעת של מר בורישנסקי

44.        מר בורישנסקי, מהנדס בניין ומתכנן הקונסטרוקציה של הבניין, פירט בהרחבה בסעיף 3 לחוות דעתו מיום 4.4.12 (נ/28) את כלל התקנים ומפרטי מכון התקנים הנוגעים לעניין חיפוי אבן. בסעיף 4 לחוות הדעת, שעוסק בתחולת התקינה הרלוונטית למועד חיפוי המבנה הנדון, ציין שבהינתן שמועד קבלת היתר הבניה למבנה הנדון הוא 29.1.07 וביצוע החיפויים בבניין החל בחודש אוקטובר 2007, התקנים אשר היו בתוקף במועדים אלו הם מפמ"כ 378 (מפברואר 1994), ת"י 2378, חלק 1 (ממרץ 2003) ות"י 2378, חלק 2 ( מדצמבר 2005).

45.        התקן הנוגע לשיטת ברנוביץ' הוא ת"י 2379 חלק 5, אשר פורסם רק בינואר 2011, דהיינו במועד הרלוונטי לביצוע החיפוי לא היה תקן תקף לשיטת ברנוביץ'. מר בורישנסקי הסביר מדוע כל טיעון לגבי החלת תקן אחרי כפי שהציגו מומחי התובעים אינו נכון:

"4.3. ...

בשמו של ת"י 2378 חלק 2 מצוין במפורש: "קירות מחופים בקיבוע רטוב".

בחלות התקן מצוין במפורש כי מדובר בשיטת הקיבוע ברטוב: "...שבה האבן מחוברת לקיר הרקע באמצעים מכניים, והרווח בין האבן לקיר הרקע ממולא במלט או בבטון". מובן כי תיאור זה אינו יכול לחול על ביצוע בשיטת "ברנוביץ" בה הקיר נוצק אל חיפוי אבן שמוכן מראש.

עצם פרסום של חלק 5 של ת"י 2378 מהווה ראיה חד משמעית כי התקן הנוגע לשיטות חיפוי מתועשות אינו קיים בכל חלק אחר.

4.4. על האבן הטבעית המשמשת לחיפוי הקירות חל ת"י 2378, חלק 1. התקף למבנה הנדון.

4.5 במפמ"כ 378 מוזכרת "שיטה לבנייה מתועשת של מערכת הכוללת חיפוי אבן על קיר בטון באמצעות מערכת טפסות מתכת קלות" ובהערה מצוין כי מדובר ב"שיטת מוטי ברנוביץ"... השיטה הזו מוזכרת בחלק מנספח ג' למפמ"כ שכותרתו הינה: "פתרונות להרכבת מערכות קירות מחופים". בפרק הרלוונטי אין שום התייחסות מפרטית או אחרת אלא סיפור המתאר את השיטה, איך היא מתבצעת ("מרכיבים, מניחים, מחדירים, מקימים" וכו') וכן תיאור יתרונותיה אך ללא שום הפניה כי השיטה כפופה לאופן קיבוע כל שהוא המופיע במפרט בפרקים קודמים...

4.7. כסיכום ניתן לכן לומר כי במועד הנדון התקן היחיד אשר חל הוא ת"י 2378, חלק 1, והוא בלבד"

המשך חוות דעתו של מר בורישנסקי מתייחס לטיב האבן לחיפוי; עובי האבן לחיפוי; מישקים בחיפוי; תמיכה לחיפוי מעל לפתחים; עיגון מכני וטיפול בכתמים השחורים (נ/28, עמ' 5-8), כאשר האמור שם תואם את הקביעות בחוות הדעת של מר גיל ואת הטענה שאימוץ דרישות מקיבוע ברטוב או מחיפוי בקרמיקה לשיטת ברנוביץ אינו מתאים.

46.        בסיכום חוות הדעת צוין, שהמשרד שבבעלות מר בורישנסקי שימש כאמור כיועץ הקונסטרוקציה לפרויקט מגדלי שרביב הכולל 3 מבנים, כאשר החיפויים בכל המבנים בוצעו בשיטה זהה והחיפוי בבניין הראשון החל כבר בסוף שנת 2004. מהיכרותו את המבנים, עד לכתיבת חוות דעתו לא ארעה כל התנתקות ו/או נפילה של אף אבן בכל שלושת המבנים במתחם. הוא הדגיש שהכתמים השחורים באבן, אשר לעניות דעתו נובעים מכשל מקומי באיכות העוגנים, אינם תופעה נרחבת, אלא מקומית ביותר, וכפי שנמסר לו על ידי נציגי הקבלן מדובר בכ-110 עוגנים (מתוך מעל ל-200,000, דהיינו פחות מ-0.5 פרומיל), והתיקון שבוצע על ידי הקבלן מקובל עליו (נ/28, עמ' 8).

ג.3.      דיון בחוות הדעת- האם נדרשת הסרת והחלפת חיפוי החוץ?

47.        ארבעת המומחים מטעם הצדדים הופיעו בפניי ונחקרו על חוות דעתם. כידוע, חוות דעת מומחה מסייעת לבית המשפט בהכרעתו על ידי הצגת הנתונים הרלבנטיים למחלוקת המשפטית בתחום מומחיותו, ומאירה שטחים אשר מעצם טיבם וטבעם אינם מצויים בתחומי התמחותו וידיעתו הרגילים של בית המשפט. יחד עם זאת, יש לזכור שעד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט, ואין שיקול דעתו של המומחה מחליף ומאיין את אומד דעתו של בית המשפט. כדבריה של כב' השופטת ארבל בבע"מ 27/06  פלוני נ' פלונית, (לא פורסם, [פורסם בנבו], 1.5.06):

"כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו..."

48.        בעת מתן חוות הדעת של מר יואל בן עזרא בחודש ספטמבר 2010, היה מר בן עזרא מהנדס אזרחי רשום (ת/91, עמ' 1). מר בן עזרא העיד שהוא מהנדס רשום מיום 15.2.07 (עמ' 170 לפרוטוקול, שורה 33), אך בחקירתו הנגדית הבהיר שהוא אינו מהנדס רשוי (עמ' 174 לפרוטוקול מיום 28.6.12, שורה 21). על כן אני דוחה את טענת התובעים כאילו "במשך כל עדותו בנושא המקצועי היה המהנדס בן עזרא מהנדס רשוי... ובית המשפט מתבקש להתייחס לעדותו כאל עדות של מהנדס רשוי, אשר מוסמך לתכנן את המבנה דנן על כל מרכיביו" (סעיף 36 לסיכומי התובעים).

49.        אומנם, במועד הישיבה שלושה חודשים לאחר מכן, ביום 23.9.12, טען ב"כ התובעים שמר בן עזרא כבר הפך להיות מהנדס רשוי, אך אין בכך להשליך רטרואקטיבית על העובדה שבמועד מתן חוות הדעת, מר בן עזרא לא היה מהנדס רשוי. מה גם, שכאשר נשאל מר בן עזרא  מי היה המאמן שלו בתקופה שבה נדרש לאימון על מנת להפוך ממהנדס רשום לרשוי השיב, לא לפני שסירב לענות על הנושא, שמדובר באביו, מר אברהם בן עזרא, שכלל לא מופיע ברשימת המאמנים המורשים על ידי רשם המהנדסים (עמ' 190-191 לפרוטוקול).

50.        מר בן עזרא העיד שבמסגרת עבודתו הוא "מתכנן ומחשב מבנים וגם עורך חוות דעת בנושאים שהם ייחודיים רק למהנדס רשוי, כי זו הדרך שבה רשם המהנדסים קבע ואף מצפה שכך יעשה מהנדס רשום" (עמ' 176 לפרוטוקול, שורות 32-22. ההדגשה שלי- מ' ר'). בהקשר זה נטען על ידי ב"כ הנתבעת שמהנדס רשום אינו מוסמך ליתן חוות דעת בסוגיות המקצועיות העומדות ביסוד התיק שבפניי, כמו זו שניתנה על ידי מר בן עזרא. בהחלטה מיום 28.6.12, קבעתי שיש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת, לפיה בשל הוראות תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות המהנדסים") אין מר בן עזרא רשאי לתת חוות דעת מומחה משום שאינו מהנדס רשוי, תוך ציון העובדה ש"אין בכך קביעה בדבר יכולתו של העד לתת חוות דעת בנושאים שבהם אינו רשאי לתכנן לפי התקנות" (ההדגשה שלי- מ' ר'), ולכך אדרש כעת.

51.        לטענת הנתבעת, אם לפי התקנות מותר למהנדס רשום לעסוק רק במה שמוגדר כ"מבנה פשוט", ואסור היה למר בן עזרא לעשות את הפעולות שיוחדו למהנדס רשוי, לא יעלה על הדעת שהוא יהיה מוסמך ליתן חוות דעת שבה יקבע ליקויים למבנה, כולל החיפוי שתוכנן ובוצע לפי חישוביו של המהנדס הרשוי, מר בורישנסקי, שהוא גם קונסטרוקטור מוסמך (סעיף 14 לסיכומי הנתבעת).

52.        לפי סעיף 3 לתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות), התשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות המהנדסים"): "הפעולות האמורות בתוספת הראשונה הן פעולות שיוחדו למהנדס רשוי או לאדריכל רשוי לענין סעיף 12 לחוק, לפי המדור שבו הוא רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים, כל אימת שהן נעשות בשביל מי שאינו מהנדס או אדריכל רשוי ובתמורה, ולגבי הגשת תכנית לשם רישוי על פי כל דין - אף אם נעשתה בלי תמורה" (ההדגשה שלי- מ' ר').הפעולות המפורטות בסעיף 2(1) לתוספת הראשונה לתקנות המהנדסים, שיוחדו למהנדס רשוי במבנים שהם בנייני מגורים, כוללות:

"(א) קביעת עקרונות מערכת הקונסטרוקציה של מבנה, הכנת תכניות הקובעות עקרונות ליציבות המבנה והגשתן לרשות מוסמכת, למעט ביצוע פעולות כאמור לגבי מבנה פשוט; (ב) חישוב יציבות המבנה, להוציא חישובים סטטיים מרחביים, למעט חישוב יציבות המבנה לגבי מבנה פשוט; (ג) חישובים סטטיים מרחביים;3(ד) הגשת החישובים האמורים בפיסקאות-משנה (ב) ו-(ג) והגשת תכניות לרשות מוסמכת, למעט ביצוע הפעולות האמורות לגבי מבנה פשוט; (ה) תיאום התכנון הכולל של מערכות המבנה, למעט ביצוע פעולה כאמור במבנה פשוט; (ו) תיאום הביצוע הכולל במבנה, למעט ביצוע פעולה כאמור לגבי מבנה פשוט; (ז) פיקוח עליון על הביצוע, קבלת מבנה ואישורו, למעט ביצוע הפעולות האמורות לגבי מבנה פשוט; (ח) הכנת מפרטים, למעט הכנת מפרטים לגבי מבנה פשוט".

53.        "מבנה פשוט" מוגדר בסעיף 1 לתוספות הראשונה לתקנות המהנדסים, כאשר מר בן עזרא הסביר שמבנה שהוא מעל 3 קומות אינו "מבנה פשוט" (עמ' 179 לפרוטוקול, שורות 23-24).  לא יכולה להיות מחלוקת שהבניין מושא התובענה, בעל 18 הקומות, הוא בגדר מבנה לא פשוט. על פי תקנות המהנדסים, לגבי מבנה כזה, מר בן עזרא, במועד מתן חוות דעתו, אז היה מהנדס רשום בלבד, לא רשאי היה לקבוע עקרונות למערכת הקונסטרוקציה של המבנה, להכין תוכניות הקובעות עקרונות ליציבות המבנה, לערוך חישובי יציבות המבנה וחישובים סטטיים מרחביים או להכין מפרטים.

54.        על אף זאת, מר בן עזרא התייחס בחוות דעתו לחישובים סטטיים, בציינו ש"אין אפשרות להתחשב בברזל מחליד כחלק מחישובים סטטיים, לרבות חישוב סטטי של חיבור אבן חיפוי לבניין", ובקביעתו שאין אפשרות להתחשב בקיום העוגנים אשר מחברים את האבן לבניין על מנת לחשב את חוזק ההדבקה של אבני החיפוי לבניין (ת/91, סעיפים 15-16). כמו כן, מר בן עזרא העיד ש"כיום מותר לי לתכנן מבנים כאלה שאינם פשוטים" (עמ' 178 לפרוטוקול, שורות 20-21), כשלטענתו זה נעשה בחסות מהנדס רשוי (עמ' 179 לפרוטוקול, שורה 1), אלא שמר בן עזרא לא הצביע על כל מקור המאפשר לו לעשות כן.

55.        על כך יש להוסיף, שלא כל מהנדס רשוי ראוי להחשב מומחה לדברים שבהם עוסק  מהנדס רשוי. מומחיות היא פונקציה של נסיון, אימון ובשלות. מי שלפני כמה ימים או כמה חודשים קיבל תעודה שהוא מהנדס רשוי, עדיין אינו יכול להיחשב כמומחה לנושאים שבהם עוסק מהנדס רשוי, גם אם הוא יכול כבר להתחיל לתכנן מבנה שאינו פשוט וכדומה. "ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה - נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה. במקרה דנן הושם הדגש על האמינות המקצועית, ועל כן, נדרש בית המשפט לבחון - ולהשוות - את רמתה המקצועית של כל אחת משתי המומחיות שהופיעו בפניו, לתת דעתו לטיב ואופי הבדיקה שנעשתה על ידי כל אחת מהן, ולהכריע בשאלה איזה משתי חוות הדעת מקובלת עליו כבסיס אמין במידה הדרושה לקביעת ממצאים בהליך שמתקיים בפניו... מרכיבים מרכזיים של רמה מקצועית של מומחה נעוצים בשנים: ראשית - בהכשרתו המקצועית הבסיסית; ושנית - בנסיונו המקצועי, ובהשתלמויות המעשירות את ידיעותיו" (ע"פ 436/88 אשקר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]). השוו גם "אמות המידה לעניין כישורים וניסיון מקצועי של מומחים ודרישות להוכחתם" לפי צו בית המשפט לענייני משפחה (הקמת יחידות סיוע, דרכי פעולתן וסדרי עבודתן) התשנ"ו-1996, הדורשות נסיון מקצועי כתנאי להכרה במומחיות. זו בודאי הסיבה שבגללה טופס חוות דעת מומחה בתוספת הראשונה לפקודת הראיות דורש מהמומחה לפרט את פרטי השכלתו, ובנוסף על כך את פרטי נסיונו. זאת, משום שגם אם אדם הוכשר, מומחיותו היא פונקציה של נסיון נוסף על הכשרתו. במקרה זה, גם אילו היה מר בן עזרא מהנדס רשוי שלושה חודשים לפני מתן חוות דעתו, ולא שלושה חודשים לאחר שהחל להעיד עליה, לא היה עומד בדרישת הנסיון כמהנדס רשוי. מצער לגלות, שהתובעים הביאו חוות דעת של מומחה נוסף, בכיר יותר, אבל הוא לא העיד על כל אותם נושאים שעליהם העיד מר בן עזרא, כ"מומחה" שאיני מקבל אותו כמומחה.

56.        בנסיבות שבהן מר בן עזרא לא היה מוסמך לתכנן מבנה כדוגמת הבניין שלגביו התיימר להעיד כמומחה, או לערוך חישובים של יציבות המבנה, יש בכך כדי להשליך על יכולתו לחוות דעתו בקשר עם תקינות המבנה. ראה דבריו הנכונים של ד"ר אברהם בן עזרא "מומחים, עורכי דין ושופטים" - "מומחה אמיתי הוא מהנדס אשר לא רק יודע לומר מה תקין ומה לא תקין, אלא מהנדס אשר גם יודע לתכנן ולבטל פגמים בחלקי המבנה, בצורה שבסופו של יום – יהיו תקינים" (http://www.benezra.co.il/19289/מומחים). ועל כך נוסיף – לא רק יודע לתכנן אלא גם רשאי לתכנן. גם לגופה של חוות הדעת ת/91 של מר בן עזרא, נפלו בה מספר טעויות ואי דיוקים, כמו גם בחוות דעתו של ד"ר גולדמן, בעיקר בכל הנוגע לשאלת קיומם של תקנים לחיפוי החוץ בבניין, כפי שאפרט להלן.

57.        סעיף 6(ד) להסכם הרכישה ת/23 קובע ש"בכל מקרה שעפ"י דין, חייבת החברה לבצע את הבניה ו/או לספק חומרים עפ"י תקנות התכנון והבניה ו/או על פי תקן ישראלי רשמי אחר, הרי שיחולו תקנות התכנון והבניה ו/או התקן הישראלי או רשמי אחר, כפי שהיו בעת הגשת תוכניות הבית לאישור הרשויות המוסמכות וכל השינויים שיחולו בתקנות הללו ו/או בתקנים לאחר מועד זה (להלן השינויים) לא יחייבו את החברה" (ההדגשה שלי- מ' ר').

58.        התקנים המחייבים לענייננו הם אלו שהיו בתוקף ביום 5.9.06, יום הגשת התוכנית של הבניין. על כן, לא ברור כיצד קבע ד"ר גולדמן נחרצות ש"לא יהיה זה נכון לטעון שבתקופת הפרויקט הנידון לא היה תקן תקף" (ת/97, סעיף 3.3), שהרי מחקירתו הנגדית עולה שכלל לא ידע מתי התקבל היתר בנייה לגבי הבניין, וממילא מהו הוא יום הגשת התוכניות שלפי ההסכם הוא הקובע את חובה הנתבעת. הוא לא עיין בחוזה כלשהו של מי מהדיירים בבניין ולא ידע מתי ניתן לבניין טופס 4 (עמ' 277 לפרוטוקול, שורות 18-28), כלומר לא היו בידי ד"ר גולדמן נתונים לפיהם היה יכול לקבוע מה התקופה שבה טען שיש תקן לחיפוי אבן.

59.        יתרה מזאת, ד"ר גולדמן קבע ש"הרכבת לוחות החיפוי בפרויקט הנדון בוצעה בשיטת הקיבוע ברטוב" (ת/97, סעיף 3.2. ההדגשה במקור), וכל חוות דעתו מתבססת על כך, כאשר מומחה התובעים מר בן עזרא לא חולק על כך שענייננו בכלל בשיטת ברנוביץ', וכי מדובר בשתי שיטות שונות, כאשר בשיטת ברנוביץ' אין כלל רשת שעליה תולים את האבנים, אלא יוצקים את הקיר עם החיפוי. ד"ר גולדמן בעצמו אישר בחקירתו הנגדית ששיטת הקיבוע ברטוב ושיטת ברנוביץ' הן שיטות המוסדרות בחלקים שונים בת"י 2378 (עמ' 285 לפרוטוקול, שורות 24-25), כך שלא יכול להיות שמדובר בשיטה זהה. לא ניתן להסתמך על האמור בחוות דעתו, כאשר היא מבוססת על ההנחה השגויה שהחיפוי בוצע בשיטת הקיבוע ברטוב.

60.        לטענתו של מר בן עזרא, בנוסף לת"י 2378 חלק 1 ומפמ"כ 378 (שעל תחולתם מסכימים כל מומחי הצדדים), חל גם ת"י 2378 חלק 2. אני מקבל את חוות דעת מומחי הנתבעת, מר גיל ומר בורישנסקי, שפירטו בהרחבה את התקנים הנוגעים לחיפוי האבן בעת השלמת בניית הבניין, ומסקנתם- שבעת הנחת החיפוי בבית המשותף לא היה תקן לשיטת ברנוביץ'- מקובלת עליי.

61.        הנתבעת הדגישה בסיכומיה, שמר גיל הוא מהנדס רשוי המחזיק ברישיון בענף הנדסה במדור מבנים, אך מכיוון שאינו מהנדס העוסק בתחום התכנון, בכל פעם שהיה צורך לבצע חישובים סטטיים למבנה או תכנון מסוים, הפנה את העבודה למר בורשינסקי, שאין חולק שהוא בעל נסיון מעשי רב. בניגוד למר בן עזרא, מר גיל לא נתן חוות דעת בנושא תכנון ומבנה וגם לא בנושא של חישובים סטטיים. מר בורישנסקי הוא מתכנן הבניין, וכפי שאישר, במידה שייקבע שחיפוי החוץ לקוי הוא עלול למצוא את עצמו נתבע על ידי הנתבעת (עמ' 311 לפרוטוקול, שורות 14-15). מכאן, שאין הוא מומחה אובייקטיבי אף לכאורה, אשר ניתן לסמוך על חוות דעתו המקוצעית להכרעה בתביעה, אך ניתן לסמוך על סקירתו המפורטת באשר לתקנים החלים, כפי שנאמר גם בחוות דעתו של מר גיל, אותה אני מאמץ לעניין זה. השאלה איזה תקנים חלים אינה שאלה שבמומחיות הנדסית בלבד, אלא שאלה משפטית הנסמכת על הגדרת שיטת הביצוע מבחינה הנדסית. שיטת הביצוע היתה שיטת ברנוביץ, ולגביה לא היה תקן מחייב במועד המוסכם.

62.        העובדה שבסעיף 1.1 לת"י 2378 חלק 2 מצוין שחלות התקן היא "על קירות המחופים באבן טבעית בשיטת הקיבוע ברטוב (להלן: מערכת החיפוי), שבה האבן מחוברת לקיר הרקע באמצעים מכניים, והרווח בין האבן לקיר הרקע ממולא במלט או בבטון", תיאור שאינו חל על שיטת ברנוביץ', בה הקיר נוצק אל חיפוי אבן שנוצר מראש, כפי שמאשרים גם מר בן עזרא בחוות דעתו וד"ר גולדמן בעדותו (עמ' 285 לפרוטוקול, שורות 12-14), יש בה כדי לבסס מסקנה זו. כך גם בהתאם להוראות תקנה 14.03 בסימן ד' "חיפוי קירות וחזיתות בניינים" לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970:

"14.03(א) התקנת חיפוי על חזיתו של בניין או על קירותיו הפנימיים או החיצוניים, תיעשה בהתאם לתקן ישראלי אם קיים לגבי סוג זה של חיפוי; לא קיים תקן כאמור יותקן החיפוי באופן שימנע את נפילתו של החיפוי מחזית הבניין או מקירותיו ושיבטיח את בטיחות השוהים בו ובסביבתו.

(ב) השימוש באבן טבעית לחיפוי ייעשה בהתאם לתקן ישראלי ת"י 2378 חלק 1- קירות מחופים באבן טבעית: אבן טבעית לחיפוי  ודרישות כלליות במערכת החיפוי; התקנת חיפוי מאבן טבעית בקיבוע רטוב, תיעשה בהתאם לתקן ישראלי ת"י 2378 חלק 2- קירות מחופים באבן טבעית: קירות מחופים בקיבוע רטוב" (ההדגשות שלי- מ' ר').

63.        התובעים מפנים לכך שהחישוב הסטטי לבניין נעשה לפי ת"י 2378 חלק 2 (ת/101), אך כפי שהסבירה הנתבעת, רק חישוב העומסים נלקח מתקן זה, ועקרונות אלו זהים בכל השיטות. מה גם, שממילא אין בכך כדי לשנות מהעובדה שבאותו מועד לא היה תקן לעניין החיפוי בשיטה זו. מר בורישנסקי חזר בחקירתו הנגדית על כך שבזמן שעבד על הבניין לא היה תקן תקף לשיטת ברנוביץ והסביר מדוע ביצע כך את החישוב הסטטי: "גם מפרט 378 וגם התקן 2378.2 מחשבים באופן זהה את העוגנים. מאחר ומצבנו בברנוביץ' יותר טוב מאשר קיבוע ברטוב שאליה מתייחסים שני המסמכים שציינתי, אז החישוב בוצע לפי זה" (עמ' 317 לפרוטוקול, שורות 11-14).

64.        המסקנה היא, וכך אני קובע, שבמועד הרלוונטי לענייננו לא היה תקן לחיפוי אבן על קירות חוץ בשיטת שבה בוצע החיפוי. משאלו הם פני הדברים, אני דוחה את חוות דעת מומחי התובעים, לפיהן הנתבעת פעלה בניגוד לתקן לחיפוי חוץ, שלא היה קיים במועד ביצוע החיפוי, ובכך גרמה לכאורה לליקויים שדורשים הסרת כל חיפוי החוץ והחלפתם. אוסיף על כך, בניגוד לטענת מר בן עזרא, שאני מקבל את טענת מומחי הנתבעת, שאין כל כשל בכך שאין הדבקה בין האבן לקיר הרקע, שכן בשיטת ברנוביץ' בזמנו לא הייתה אמורה להיות הדבקה שכזו, והחיבור של האבן לבניין בוצע באמצעות עוגנים בלבד. דברים אלו מתיישבים עם תיאור שיטת ברנוביץ' במפמ"כ 378, לפיו "מחדירים 4 עוגני פלב"ם בקוטר 4 מ"מ לכל לוח אבן. עוגנים אלו מהווים את העיגון המכני לבטון".

65.        כך עולה גם מעדות מר נפתלי ליניאל, מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת (להלן: מר לינאל), שנשאל לגבי השיטה שבה בוצע חיפוי האבן, לאחר שהעיד שהחיפוי בוצע בתבניות חיצוניות שתוכננו מראש:

"באבנים הכנסנו ווים, קנינו מכונה לקידוח חורים באבן וקדחנו בכל אבן לפחות 4 חורים בהם הכנסנו את הווים. בגב האבן ביצענו הדבקה של כפתור שיש. סתמנו את הפוגות ברובה לפני שהעלינו את התבנית לבניין. ביצענו חיזוק באמצעות מוטות ברזל של האבנים כדי שבזמן הרמת התבנית לקומה האבן לא תזוז, לאחר מכן העלינו את התבנית למקומה בקומה, סידרנו את ברזל הזיון, לאחר מכן העמדנו תבנית פנימית כששתי התבניות היו מוכנות ביצענו יציקה פנימית לתוך בין התבניות שמצד אחד התבנית החיצונית שכבר מצופה באבן ומצד שני התבנית הפנימית" (עמ' 494 לפרוטוקול, שורות 7-13).

מר ליניאל הוסיף, שהבניין מושא התביעה, בניין M, שבניית החיפוי בו הסתיימה באפריל 2009, הוא הבניין השני שנבנה בקומפלקס, כאשר עבודת החיפוי בבניין R, הבניין הראשון בו חיפוי האבן בוצע בשיטה זהה, הסתיימה עוד באוגוסט 2006 (עמ' 495 לפרוטוקול, שורות 14-28).

66.        באשר לטיב האבנים, שנקבע בת"י 2378 חלק 1, צירף מר גיל לחוות דעתו בדיקה של מכון התקנים (נ/39), ממנה עולה שהאבנים שניטלו ונבדקו עומדים בדרישות הספיגות הנימית, בהתאם לסעיף 6.1.2 לת"י 2378 חלק 1. בדיקה זו אינה שוללת את קיומה של בדיקה קודמת של מכון התקנים (נספח ג' ל-ת/91), בה נמצא שהספיגות הנימית של שני אבני חיפוי שנבדקו אינה מתאימה לתקן. מר גיל הסביר זאת בכך שלא ברור מהיכן נלקחו האבנים, וייתכן שמדובר באבנים שנפסלו על ידי הקבלן. הסבר זה אינו מניח את הדעת, ולא ניתן הסבר מדוע השאיר הקבלן בבנין לאחר הבניה אבני חיפוי שנפסלו על ידו, ומדוע לא השליכם לאתר פסולת בנין. נניח שחלק מהאבנים על פני חיפוי המבנה אכן אינן עומדות בדרישות הספיגות הנימית. אין בכך כדי להוכיח את טענת התובעים, שאי התאמה זו דורשת הסרת כל האבנים מהמבנה. כפי שהסביר מר גיל, וחוות דעתו בעניין זה לא נסתרה בחקירתו, במקרה כזה כל שהיה נדרש הוא לרסס או למרוח סילר על פני אבנים אלו (עמ' 15 לחוות דעת מר גיל), ולא מדובר בהחלפה כוללת של כל אבני החיפוי. כלומר, אי ההתאמה ניתנת לתיקון בדרך זו, לאחר איתור האבנים הכושלות.

67.        על פי הראיות שבפניי, לא אותרו מאז 2009 ועד כה התנתקויות של אריחים בחיפויים החיצוניים, והתובעים לא הוכיחו את הצורך בהסרת חיפוי החוץ במלואו והחלפתו. גם בבניין הראשון בפרויקט, שבניית החיפוי בו הסתיימה כאמור כשלוש שנים לפני הבניין מושא התביעה, לא ידוע על מקרה של נפילת אריחים (עדות מר ליניאל-  עמ' 497 לפרוטוקול, שורות 2-4; גב' שרה אילין, מבעלי הנתבעת ומנהלת השיווק שלה (להלן: גב' אילין) העידה גם היא שטופס 4 ניתן לבניין R בשנת 2007 ובנייתו הושלמה עוד לפני כן, ולמיטב ידיעתה לא היו טענות לעניין החיפוי בבניין זה- עמ' 404 לפרוטוקול, שורות 16-19).

68.        עם זאת, אין חולק שעל חלק קטן מאריחי החיפוי בבניין נתגלו כתמים שחורים. על פי חוות דעת מר בן עזרא, הופעת אותם כתמים שחורים מעידה על כך שהעוגנים מחלידים, כפי שעולה גם מבדיקת מכון התקנים (בדיקה מס' 9011223369, נספח א' ל-ת/91), לפיה מצב ווי החיבור הוא כזה ש"אובחנו סימני קורוזיה". לדעת מר בן עזרא "מאחר שהעוגנים בשלב קורוזיה... הם נאכלים ונחלשים עם הזמן וסופם לגרום להתנתקות אבני החיפוי" (ת/91, סעיף 16). מר גיל הסכים גם הוא שמדובר בפגיעה קורוזובית בוויי החיבור (עמ' 10 לחוות דעתו):

"כאשר מתקינים אלפי או עשרות אלפי ווים על פני חיפוי הקיר של מבנה גדול שכזה, תיתכן תקלה, ומספר ווים יימצאו שאינם באיכות הנדרשת. המזל הוא שבטבע אין חוכמות ו-וו שאינו באיכות הנדרשת, והוא וו מחליד, מיד ניתן יהיה לראות אותו על פני חיפוי האבן, שכן הוא ייצור כתם שחור על פני חיפוי האבן. כאמור הכתמים השחורים שנמצאו על פני מספר אבנים מועט, מקורם בפגיעה קורוזובית בוו החיבור של האבן, כאשר אינם באיכות הנדרשת" (ההדגשות שלי- מ' ר').

גם מר בורישנסקי העיד, שהכתמים באבן הם תוצאה של קורוזיה בעוגן (עמ' 316 לפרוטוקול, שורה 4). על כן, אני קובע שכתמים שחורים באבן מעידים על קורוזיה בעוגן.

69.        השאלה מהן ההשלכות שיש לקורוזיה בחלק מהעוגנים בחלק קטן מאד, כ- 0.5% פרומיל מאבני החיפוי. לדברי מר בורישנסקי, פגמים אלו אינם מעידים ישירות על בעיה קונסטרוקטיבית: "פה מדובר על עוגנים עם מקדמי ביטחון מאוד גבוהים...ולכן פגיעה קורוזובית בעוגן שעשויה להשפיע על קוטרו באופן מינורי אין בה כל בעיה קונסטרוקטיבית" (עמ' 316 לפרוטוקול, שורות 4, 17-19). הוא הוסיף ש"אף תקן לא טוען שעם הופעת כתם קורוזובי אוטומטית העוגן פסול ויש להחליפו" (עמ' 317 לפרוטוקול, שורות 4-5). אכן, גם התקנים שהוצאו לאחר המועד המוסכם לא קובעים שהופעת כתם קורוזובי, שהיא אפשרות קיימת בהתקנת עוגני מתכת, מביאה לפסילת העוגן עצמו, שבעקבות הקורוזיה קוטרו קטן, או לפסילת אבן החיפוי, המוחזקת באמצעות 4 עוגנים, ובודאי לא להחלפת כל חיפוי הבנין. אין בחומר הראיות בפני ראיה מספיקה לכך שקורוזיה בחלק קטן מהעוגנים עשויה להביא להינתקות האבן מהקיר ונפילתה, תוך אפשרות גרימת נזק לגוף או לרכוש.  טענה זו לא הוכחה.

70.        עם זאת, יש לזכור שתקינות החיפוי של בניינים משותפים היא בעלת חשיבות עילאית והפרתה טומנת בחובה סכנה לחיי אדם. כפי שנקבע בתקנה 14.03(א) שלעיל, גם בהעדר תקן לחיפוי בשיטת ברנוביץ' בתקופה הרלוונטית, יש להתקין את החיפוי באופן שימנע את נפילתו גם בעתיד. על כן, בהעדר ראיה מספקת לכך שקורוזיה בחלק מהעוגנים עשויה לגרום לנפילת האבן, ומאידך הסיכון שהקורוזיה המפוזרת על פני כל העוגנים תתרכז במספר עוגנים מספיק כדי שיתבטלו ההגנות האחרות והאבן תיפול, סברתי שעל הצדדים לפתור את המחלוקת ביניהם בענין זה על ידי הסכמה על מתן אחריות למשך תקופה לאי נפילת אבנים. מבחינת התובעים, עשויה האחריות לפתור את חששם מפני מה שעדיין לא קרה, ומבחינת הנתבעת, הטוענת שהחשש לא יתממש, אין היא נושאת בנטל כלשהוא עם קבלת האחריות. הצדדים לא הסכימו כך ביניהם, ועל כן עלי להכריע בענין זה.

71.        התביעה היא תביעה כספית, ובמהלך הדיון בפני הצהירו התובעים שהם מסכימים שהנתבעת לא תשלם את הכספים הנדרשים לחיפוי, אלא תבצע את העבודה הנדרשת בעצמה, לאור עמידתה של הנתבעת על זכותה לבצע את העבודה. למרות זאת, איני סבור שלאחר קביעת העובדות והמסקנות המשפטיות הנובעות מכך, מוגבלת סמכות בית המשפט בסעד שהוא רשאי לתת. כפי שנקבע בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984, כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת כל סעד, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו. הסעד הנכון במקרה זה אינו צו עשה להחלפת החיפוי, שלא כשל, וגם לא צו כספי לתשלום עלות החלפת החיפוי, אלא מתן אחריות לחיפוי, ויש לקבוע את תנאי האחריות בהתאם. אציין, כי הנתבעת בעצמה ציינה בסיכומיה שהיא "קיבלה על עצמה אחריות לתקן כל ליקוי שיווצר- אם יווצר- בחיפוי האבן של הבניין- לכל תקופה שתקבע על ידי בית המשפט" (סעיף 40 לסיכומי הנתבעת). לפיכך, יש לחייב את הנתבעת במתן אחריות עתידית לחיפוי החוץ, מעבר לתקופה שנקבעה בחוק המכר (דירות).

ג.4.      אחריות הנתבעת לחיפוי החוץ

72.        כאמור, הנתבעת הסכימה לכך שהיא אחראית לתקינות חיפוי החוץ של הבניין, כפי עולה גם מסיכום אותה פגישה שנערכה בין הדיירים לנתבעת ביום 16.3.11 (נ/34):

"נמסר לדיירים:

נקודות שחורות באבן- התחילו לתקן.

כל מה שנדרש לתן לפי הדוח של מר גיל- יבוצע.

הובהר לדיירים שבכל מקרה שרביב אחראית לאבן"

(ההדגשה שלי- מ' ר').

לפי סמכותי כאמור, ולפי הסכמת הנתבעת, עלי לקבוע את תקופת האחריות, מה יפעיל את האחריות וכיצד יתוקן פגם עקב הפעלת האחריות, כאשר הצדדים הגישו כאמור סיכומים משלימים לעניין זה.

73.        משך האחריות- טענת התובעים היא שהליקויים בחיפוי החוץ התגלו בתקופת הבדק הנקובה בחוק המכר, כך שלעניין האחריות העתידית של הנתבעת אין משמעות לאורך תקופת הבדק שבחוק. מדובר לטענתם בליקויים אשר התגלו על ידי מומחה התובעים מיד עם מסירת הבניין, ומבחינה עובדתית אין מחלוקת לגבי הממצאים ולגבי קיומם של ליקויים בחיפוי החוץ ושנדרש לבצע תיקונים רחבי היקף בחיפוי עצמו. משכך, מבקשים התובעים שתקופת האחריות של הנתבעת תהיה לכל אורך חיי המבנה, ולא פחות מ-50 שנה ממועד הקמתו. הם מסתמכים על התקנים הקיימים לחיפוי החוץ, בהם נקבעה דרישה לקיים חיפוי שווה לזה של הבניין, זאת מלבד השאלה המשפטית בעניין חלות אותם תקנים (סעיפים 1-5 לסיכומים המשלימים מטעם התובעים).

74.        הנתבעת מצידה טוענת, שאין כל פגם בחיפוי החוץ ואין כל סבירות מסתברת שייווצר פגם שכזה, ומשום כך היא נכונה ליתן אחריות עד לשנת 2023, מעבר לתקופה הנקובה בדין, ובכך תושלם תקופת האחריות ל-15 שנה ממועד סיום החיפוי (סעיף 3 לסיכומי התשובה). הנתבעת מפנה לכך שאפילו בסעיף 4(א)(4) לחוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א – 2011, שאינו מחייב במקרה דנן מאחר שנכס לתוקף רק בשנת 2011, לא נקבעה תקופת אחריות לכל "חיי המבנה" כפי שדורשים התובעים, אלא רק ל-20 שנים לגבי אי-התאמה יסודית.

75.        בין דרישת התובעים לאחריות ל-50 שנה לכל הפחות, לפי תקנים שלא חלים על ענייננו, להסכמת הנתבעת לאחריות של 15 שנים, כשתקופת הבדק והאחריות ל"קילופים ניכרים בחיפויים החיצוניים" על פי חוק המכר ממילא עומדת על 10 שנים, אני מוצא לנכון לקבוע תקופת אחריות של 25 שנים שתינתן על ידי הנתבעת לחיפוי האבן ממועד מסירת הבנין לדיירים, קרי משנת 2009 עד תום 2034.

76.        הפעלת האחריות- ראשית, טוענים התובעים שיש להביא את הבניין למצב בו לא קיימים בבניין כל ליקויים שלא תוקנו עד כה בחיפוי החוץ, ולכן יש להורות על ביצוע מלוא התיקונים הכלולים בחוות דעתו של מר גיל לאלתר (סעיף 6 לסיכומים המשלימים מטעם התובעים). כאמור, מלכתחילה הסכימה הנתבעת לתקן כל ליקוי המופיע בחוות דעת זו ואף החלה בפעולות, שנפסקו רק בשל דרישת התובעים להפסיק את התיקונים. אין סיבה שהנתבעת לא תמשיך בעבודות התיקון בהן התחילה ותסיים אותן, בהתאם לסיכום שנקבע עוד בשנת 2011 בפרוטוקול נ/34.

77.        בנוסף טוענים התובעים, שהפעלת האחריות צריכה לחול בכל עת שיתגלה ליקוי קונסטרוקטיבי באבני החיפוי, והכוונה שכל גילוי של כתם שחור יפעיל את האחריות. מנגד, הנתבעת חוזרת על כך שאין כל פגם בחיפוי וקיום הנקודות השחורות אינו יותר מפגם אסתטי.

78.        אף מומחה הנתבעת, מר גיל, ציין בחוות דעתו שיש לתקן את הכתמים השחורים, ואין חולק שהם מצביעים על קורוזיה בעוגנים. מדובר בליקוי חיצוני שניתן לתיקון, ועל כן אני מקבל את טענת התובעים בעניין זה וקובע שהאחריות תופעל בכל מקרה של גילוי כתמים שחורים על אבני החיפוי. בנוסף על כך, מאליו מובן, שכל גילוי של אבן רופפת, מנותקת, שבורה, או אבן שנשרה מהבניין- יפעיל גם הוא את האחריות. אני דוחה את טענת התובעים שהפעלת מנגנון האחריות תחדש את כל תקופת האחריות (סעיף 13 לסיכומים המשלימים מטעם התובעים), אך לפי העקרונות שנקבעו בחוק המכר (דירות) (תיקון מס' 5), התשע"א – 2011, הפעלת האחריות בתקופה של 25 שנה שקבעתי תחדש את תקופת האחריות ל- 10 שנים נוספות, ובכל מקרה לא תעלה תקופת האחריות, לרבות במקרה של חידוש האחריות, על תקופה של 35 שנה.

79.        המנגנון למעקב אחרי פגמים אשר יפעילו את האחריות- לטענת התובעים, נדרשת סריקה של המבנה אחת לשנה, באמצעות חברת סנפלינג בעלת הסמכה כדין. עם גילוי הפגם, ולא יאוחר מ-30 יום ממועד גילוי הנזק, הנתבעת תמנה מהנדס רשוי (קונסטרוקטור), שלא יהיה עובד שכיר שלה, שייתן הנחיות לביצוע הפתרון ויהיה אחראי לתכנון ויפקח על הביצוע. בתום עבודות התיקון יימסר כתב אחריות על ידי המהנדס והנתבעת תתקן נזקים נלווים אשר ייגרמו במהלך המעקב והתיקונים (סעיפים 8-10 לסיכומים המשלימים).

80.        מנגד, הנתבעת מפנה לתקן ישראלי ת"י 1525 חלק 1 מפברואר 2002 "ניהול תחזוקת בניינים: רכיבים וגימור" (נספח א' לסיכומיה המשלימים), הקובע קיום של ממונה על התחזוקה (להלן: "הממונה"), שייקבע על ידי התובעים, שאחת לשנה יערוך ביקורת ויזואלית, ואחת לחמש שנים בדיקה על ידי מהנדס רשוי. היה ויתגלה ליקוי מן הליקויים המפורטים בסעיף 2.3.2 לתקן בנושא חיפויים- "התרופפות חיפויים, לרבות שכבות ביניים ואמצעי ההתקנה שלהם", על הממונה לפנות ללא דיחוי למהנדס ולבצע את התיקונים הדרושים לפי הנחיותיו בכתב. לטענתה, המהנדס צריך שימשיך להיות המהנדס הקונסטרוקטור שתכנן בין השאר את החיפוי, מר בורישנסקי (סעיף 6 לסיכומי התשובה).

81.        מכאן, שהצדדים מסכימים שיש צורך בבדיקה שנתית של הבניין לצורך גילוי ליקויים. מבין שני המנגנונים שהוצגו על ידי הצדדים אני מאמץ את המנגנון שהציעה הנתבעת, לפי איזון הזכויות שנקבע בתקנים החלים כיום, לפיו התובעים יחליטו על ממונה שיערוך ביקורת בבניין אחת לשנה, כאשר כל פעולה ובדיקה שיש לבצע בקשר לחיפוי החוץ בבניין תמומן על ידי הנתבעת. על פי הגדרת הממונה שבסעיף 1.3.3 לת"י 1525 חלק 1, הממונה הוא שיזמן את המוכר (כהגדרתו בחוק המכר) לתיקון הליקויים שמתגלים במשך תקופת הבדק והאחריות, כך שאם אותו ממונה הוא בעל יכולת לאתר ליקויים בתקופות הבדק והאחריות, אין ספק שהוא יכול לעשות כן גם בתקופה שמעבר לכך, ואין צורך שחברת סנפלינג תבצע את הסריקה. אחת לחמש שנים תיעשה בדיקה על ידי מהנדס רשוי, שיבחר על ידי התובעים. היה ויתגלה ליקוי מן הליקויים המפורטים בסעיף 2.3.2 לתקן בנושא חיפויים- "התרופפות חיפויים, לרבות שכבות ביניים ואמצעי ההתקנה שלהם", או נקודות שחורות באבני החיפוי, לא יאוחר מ-30 יום ממועד ההודעה על כך לנתבעת, הנתבעת תמנה מהנדס רשוי (קונסטרוקטור), שלא יהיה עובד שכיר שלה, שייתן הנחיות לביצוע הפתרון ויהיה אחראי לתכנון ויפקח על הביצוע. הנתבעת תתקן נזקים נלווים שייגרמו במהלך המעקב והתיקונים.

82.        אופן תיקון פגם עקב הפעלת האחריות- במקרה בו הפגם שיפעיל את האחריות ינבע מהכתמים השחורים, הוא יתוקן בהתאם לדרך התיקון המפורטת בסעיף 10 לחוות דעתו של מר גיל: א. קידוח כוס יהלום בקוטר של 45-85 מ"מ מסביב לנקודה השחורה; ב. ביטול הוו ועיגון האבן באמצעות בורג מוסתר בכפתור העשוי מחומר האבן, באופן שלא ניתן יהיה לראות את העיגון; ג. ליטוש של שולי הקדח או כרסום האבן במידה שתאפשר מילוי בחומר אפוקסי; ד. החזרת כפתור בעובי של 1.5 ס"מ למקום הקידוח, המודבק בסיליקון ניטראלי עשוי מחומר האבן, ללא כתמים; ה. סגירה ברובה בהיקף הכפתור. במקרה שמדובר בפגם אחר, שלא קשור בנקודות השחורות, אופן תיקון הפגם יהיה לפי קביעת המהנדס כאמור.

83.        בטוחה- התובעים טוענים, שמכיוון שהנתבעת היא חברה פרטית בעירבון מוגבל, לא ניתן להסתפק בהתחייבות מצידה כשמדובר באחריות ארוכת טווח. הנתבעת מבוטחת בפני הנזקים הנתבעים בתביעה אצל "מגדל חברה לביטוח בע"מ", ואירע מקרה הביטוח המכוסה בפוליסה, שבמקום החלפה מיידית של החיפוי נקבע מנגנון ארוך טווח, ואין בכך לשנות את חובות חברת הביטוח כלפי הנתבעת. לפיכך, על הנתבעת לספק התחייבות של חברת הביטוח למימוש הסדר זה, ולחילופין להמציא ערבות בנקאית מתחדשת ו/או בטוחה אחרת שוות ערך (סעיפים 14-15 לסיכומים המשלימים מטעם התובעים). בעניין זה אני מקבל את טענת הנתבעת שחברת הביטוח אינה נתבעת בתיק ואין כל מקום לנסות ולהכניסה "בדלת האחורית". אין בפני הערכה כספית של עלות ההוצאות הצפויות, הן לבדיקה והן לתיקון, תוך התחשבות בכך שמדובר בסיכון ולא בקביעה שיהיה צורך בתיקון, ועל כן איני מוצא מקום לצוות על מתן בטוחה של גורם כלשהו מלבד חיובה של הנתבעת עצמה, מתוך הנחה, שככל שהיא מבקשת להישאר בתחום הבניה, התחמקות מקיום התחייבויותיה שנקבעו בפסק דין תביא לקריסת שמה הטוב והאפשרות שלה למכור דירות לדיירים.