101.      יוצא אפוא, שהשאלה אם שטח הוא בבחינת שטח עיקרי או שטח שירות נקבעת לפי השימוש שנעשה בשטח, ובענייננו מדובר למטרה של עשיית ספורט. אני קובע איפוא, שחדר הכושר הוא שטח עיקרי, שעל פי התקנות גובהו לא יפחת מ-2.5 מטר, דבר שלא התבצע במקרה דנן וגורם לירידת ערך (לעניין ירידת ערך, ע"א 472/95 זלוצ'ין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2)858, 864-845 נקבע: "רוכש אשר בדירה שנמסרה לחזקתו נתגלו ליקויי בניה או אי התאמות אחרות, קיבל ממכר פגום בתמורה לכספו. ההנחה הרעיונית היא כי סביר שליקויי הבניה ישפיעו במידה זו או אחרת על ערך הדירות ועל התמורה שיקבל בעל דירה בעת שיבקש למכרה"). 

102.      מר בן עזרא לא קבע בחוות דעתו מהי ירידת הערך והתובעים לא צירפו חוות דעת שמאית. בהתחשב בכך שגובה חדר הכושר הוגבה על ידי הנתבעת בחלק מהאזורים ל-2.3 מטר (נ/34), המאפשר שימוש בחדר הכושר, ובהנחה שבית המשפט יכול להעריך ירידת הערך בגין גובה שאינו בהתאם לתקנות גם בלא חוות דעת שמאי, אני קובע את הפיצוי המגיע לתובעים בסעיף זה  בסך של 50,000 ₪.

103.      בנוסף לליקוי בגובה החדר, הצביע מר בן עזרא בחוות דעתו מיום 3.10.10 על שמונה ליקויים נוספים בחדר הכושר (ת/92, סעיפים 116-123). ליקויים אלו ידונו להלן, תוך בחינת עמדתו של מומחה הנתבעת, מר גיל, שביצע כאמור בדיקה חוזרת בבניין כשנה וחצי לאחר שניתנה חוות הדעת של מר בן עזרא, וערך חוות דעת נוספת לעניין הרכוש המשותף ביום 1.4.12 (נ/30):

א.         לפי מר בן עזרא, על פי תוכנית המכר, לחדר הכושר יש דלת כפולה אשר אינה חוסמת את הפרוזדור כלל, אך בפועל קיימת דלת אחת, היוצרת חסימה של 40 ס"מ מהפרוזדור, מעל המותר בתקנות, תוך הפניה לתרשים 3.2.1.10 ג' לתקנות (ת/92, סעיף 116). ואולם, תוקף תקנה זו הוא רק מחודש מרץ 2009, בהתאם להוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון מס' 3), התשס"ח-2008 מיום 22.9.08, כך שהתקנה אינה חלה על הבניין מושא התביעה. ואני מקבל את חוות דעת מר גיל, לפיה במועד הרלוונטי חלה על הבניין תקנה 3.05 לתקנות, הקובעת שהרוחב המינימאלי לדלת בחדר שירות הוא 60 ס"מ במידות בניה, דהיינו פתח של 51.4 ס"מ. במקרה דנן מדובר ברוחב של85 ס"מ, שהוא רוחב מספק למעבר אנשים ותואם את התקנות, כך שלא הוכח ליקוי ברכיב זה.

ב.         לפי חוות דעתו של מר בן עזרא, נדרש להתקין בחדר הכושר דלת כפולה בעלות של 3,000 ₪. מר בן עזרא ציין שהדלת צמודה לפינת הקיר, כך שבפתיחה מלאה כנף הדלת נלחצת אל חיפוי השיש ואין זווית פתיחה של 90 מעלות, בניגוד למקובל בבנייה ובניגוד לתוכנית המכר (ת/92, סעיף 117). נוסף על כך שמר בן עזרא לא הצביע על כל הוראה כזו בתקנות הנוגדת את המצב בפועל, אני מקבל את הסברו של מר גיל בחוות דעתו, שדלת הכניסה לחדר נעצרת בקיר הניצב כך שאין כל צורך במעצור נוסף. התובעים לא הוכיחו ליקוי ברכיב זה.

ג.          מר בן עזרא ציין ששטח החדר הוא 60 מ"ר, כאשר על פי התקנות לחדר מגורים דרוש חלון ששטחו 8% משטח החדר, שהם 4.8 מ"ר. בפועל שטח החלון הקיים הוא 1.925 מ"ר, פחות ממחצית השטח הדרוש על פי התקנות (ת/92, סעיף 118). ואולם, החדר הוא אמנם שטח עיקרי, אבל אינו חדר מגורים, כפי שהוסבר בחוות דעתו של מר גיל (נ/30, עמ' 75). על כן, תקנה 2.21 לתקנות שאליהן מפנה מר בן עזרא אינה רלוונטית, ואין ליקוי בפריט זה.

ד.         לדעת מר בן עזרא, על פי תוכנית המכר אורך החלון הוא לכל אורך הקיר, אך בפועל החלון מרוחק 20 ס"מ מכל קצה. כלומר, אורך החלון קטן ב-40 ס"מ מאשר בתוכנית המכר ולכן דרוש להגדיל את פתח החלון, להתאימו לתוכנית המכר ולהתקין חלון בגודל מתאים בעלות של 10,000 ₪ (ת/92, סעיף 119). מלבד טענה בעלמא שהדבר נוגד את תוכנית המכר, מר בן עזרא לא הצביע על סעיף מלל מתאים. אני מקבל את דעתו של מר גיל, שתוכנית המכר אינה תוכנית עבודה שעל פיה מתקינים את החלונות, כך שפער של 20 ס"מ יהיה בניגוד למוסכם, ואין כל התחייבות להתקין את החלון באופן כזה או אחר (נ/30, עמ' 76). על כן, אני דוחה רכיב זה.

ה.         לפי מר בן עזרא, קיים קיר בנוי (מחיצה נמוכה בין החלון לבין העמוד הסמוך ובהמשך) שאינו לפי תוכנית המכר והעלות לביטולו, כולל תיקוני ריצוף קיים, היא 3,000 ₪ (ת/92, סעיף 120). אני מקבל את חוות דעתו של מר גיל בעניין זה, שמדובר בעיצוב פנימי של החדר, שאינו מופיע בתוכניות המכר ואינו נדרש להופיע, כך שאין כל ליקוי בפריט זה.

ו.          מר בן עזרא טען שריצוף הקרמיקה בחדר נעשה ללא סף בכניסה בגבול עם ריצוף השיש, בניגוד לת"י 1555.3, לפיו יהיה סף הפרדה בין ריצוף קרמיקה לבין ריצוף מסוג אחר (ת/92, סעיף 121). נוסף על כך שמר בן עזרא לא קבע עלות לליקוי נטען זה, מצא מר גיל בביקורו בבניין, שבחדר זה הותקן פרקט וכן הותקן סף בכניסה אליו (נ/30, עמ' 77), כך שאין כל ליקוי בפריט זה.

ז.          על פי חוות דעת מר בן עזרא, הריצוף בוצע ברמה נחותה ובמפלס נמוך מריצוף הפרוזדור וללא גימור בהיקף החדר, ונראה שמדובר בריצוף המהווה תשתית לפרקט ולא בריצוף גמר (ת/92, סעיף 122). מר גיל הסביר (נ/30, עמ' 77) שאכן הריצוף בחדר זה היווה הכנה לפרקט, אולם נכון למועד ביקורו בבניין (מרץ 2012) הפרקט הותקן כך שעתה אין ליקוי.

ח.         מר בן עזרא טען שישנם חורים בחיפוי הגבס בקירות. הוא ציין שדרוש להשלים פרקט בשטח החדר, ללא עלות, וכן לבצע תיקונים בקירות בעלות של 400 ₪ (ת/92, סעיף 123). ליקוי זה אכן היה קיים, אך תוקן במועד בו ניתנה חוות דעתו של מר גיל (נ/30, עמ' 78), כך שאין מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה.

104.      לסיכום פרק זה, יוצא שהתובעים זכאים לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין העיכוב במסירת חדר הכושר, ובסך של 50,000 ₪ בגין ירידת ערך עבור ליקוי הגובה בחדר הכושר. באשר לפיצוי הנדרש בשל עוגמת נפש הקשורה בחדר הכושר בסך 100,000 ₪, הרי נמצא שחלק מהליקויים, היו ותוקנו, כולל הגדלת הגובה, והתובעים זכאים לפיצוי בשל עוגמת נפש עד לתיקון. על כן, אני פוסק לתובעים פיצוי בשל עוגמת נפש שנגרמה להם בקשר עם חדר הכושר בסך 20,000 ₪.

ה.        ליקויים נוספים ברכוש המשותף

105.      מלבד פיצוי עבור ליקויים בחיפוי האבן החיצוני וחדר הכושר, דורשים התובעים פיצויים בגין ליקויים נוספים ברכוש המשותף, בהתאם לחוות דעתו של מר בן עזרא משנת 2010. הנתבעת, שצירפה חוות דעת נוספת של מר גיל משנת 2012, טוענת שבניגוד לטענת התובעים, לפיה מר גיל אינו עוסק בתחום בו הוא מתיימר להיות מומחה, חוות דעתו דנה בטענות מומחה התובעים מר בן עזרא בדבר איכות ביצוע המבנה, ואינה עוסקת כאמור לא בתחום תכנון המבנה ולא בנושא של חישובים סטטיים, ועל כן אין מניעה לקבלה. מר גיל הפנה לכך שחוות דעתו של מר בן עזרא ת/92 נושאת את התאריך 3.10.10, אלא שמדובר בתאריך שגוי שכן מקריאת חוות הדעת ניתן לראות שהיא מתייחסת לאירועים שהתרחשו לאחר חודש אוקטובר 2010 (כמו למשל התיקון לתקן 1099 (סעיף 148 ל-ת/92), שפורסם רק בחודש נובמבר 2010).

106.      איני נדרש לדון בכל אותם ליקויים ברכוש המשותף שאוזכרו בחוות הדעת של מר בן עזרא ונזנחו בסיכומי התובעים, ובצדק, מהטעם שגם התובעים הסכימו שליקויים אלה תוקנו על ידי הנתבעת (ראו: סעיף 133 לסיכומי התובעים; המדובר בליקויים מספר 8-12, 18, 20-23, 88, 90, 93-94, 98-100, 108-109, 112-113, 121-123, 127 ו- 138 ל-ת/92).

107.      באשר לאותם הליקויים שפורטו בחוות דעתו של מר בן עזרא, ומקובלים גם על מר גיל, לכאורה הם אינם שנויים במחלוקת ועל הנתבעת לשאת בעלות תיקונם. הנתבעת טוענת בסיכומיה שליקויים אלו תוקנו לאחר מתן חוות דעתו הראשונה של מר גיל מיום 10.2.11 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"; נספח ו' לכתב התביעה), כך שלתובעים לא מגיע בגינם כל פיצוי, אלא שהנתבעת לא הציגה כל הוכחה לכך שעבודות אלו אכן בוצעו לאחר מתן חוות דעתו הנוספת של מר גיל מאפריל 2012. לפיכך, התובעים זכאים לתשלום עלויות התיקון הבאות, עליהן יש הסכמה מוחלטת בין המומחים (הן לעניין הליקוי והן לעניין העלות):

צביעת שער הכניסה (ת/92, ליקוי 7)- 800 ₪;

הרכבת מאחזי היד במדרגות חיצוניות (ת/92, ליקוי 14) – 1800 ₪;

ריסוס השביל בכניסה אל הבניין (ת/92, ליקוי 15)- 900 ₪;

גימור סביב חלונות בגג (ת/92, ליקוי 57)- 950 ₪;

ביצוע לקוי של דלת בקומה 1 (ת/92, ליקוי 95)- 400 ₪;

גגון בקומה 1 (ת/92, ליקוי 104)- 1,300 ₪;

חדר משאבות מים (ת/92, ליקוי 124)- 4,000 ₪ ;

108.      אעבור כעת לבחינת הליקויים לגביהם חלוקים הצדדים, בסדר שבו הם מופיעים בחוות דעתו של מר בן עזרא ת/92, שפירט מעל למאה ליקויים שמצא ברכוש המשותף. הדיון בחוות הדעת של מר גיל נ/30 נעשה בהתאמה לדיון של מר בן עזרא, תוך חלוקת הליקויים בהתאם לאזור הפיזי הכללי של כל אחד מהם, כך שישנה חפיפה מלאה בין הסעיפים בחוות דעת המומחים.

109.      פסי קישוט בדרך הגישה של הבניין (ליקוי 13)- מר בן עזרא טען שחלק מפסי הקישוט מוגבהים מעל יתר האריחים בניגוד לתקן ישראלי ת"י 1918.2, סעיף 2.1.3, אלא שכפי שציין מר גיל, תקן זה פורסם לראשונה רק ביום 7.3.10. כלומר, במועד שבו נבנה הבניין בשנת 2007 לא היה תקן מחייב, ולכן יש לדחות את טענות התובעים בפריט זה בדבר בנייה בניגוד לתקן.

110.      מעקי ברזל בשטחי חוץ (ליקוי 16)- מומחי הצדדים מסכימים שניהם שיש ליקויים בעבודות גימור וריתוך המעקים בשטחי החוץ, אלא שבעוד שמר בן עזרא ציין שהעלות לפי חישוב של 105 מטרx 250 ₪ עומדת על סך של 26,250 ₪ (ת/92, סעיף 16), מר גיל כתב שיש לבצע תיקונים בסך של 2,450 ₪ (נ/30, עמ' 9 באמצע). התובעים טוענים בסעיף 72 לסיכומיהם שמר בן עזרא, בניגוד למר גיל, נימק בחקירתו הנגדית את העלויות, תוך הפניה לעמ' 260 לפרוטוקול, אלא שהאמור שם כלל לא רלוונטי לעניין. נמצא, שאין הסבר לעלות של 250 ₪ למטר. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה שהליקויים המקומיים אותם קבע מר גיל בחוות דעתו אכן תוקנו לאחר מתן חוות הדעת, ועל כן אני פוסק לתובעים את הפיצוי אותו קבע מר גיל והוא 2,450 ₪ .

111.      איטום החצר המזרחית (ליקוי 17)-  לטענת מר בן עזרא, בחלק מקירות הפנים של החצר בוצע איטום אשר ניתק ממקומו ויתר הקירות ללא גמר וללא איטום, כך שעלויות השלמת עבודות גמר ותיקון עומדות על סך של 1,500 ₪. מר גיל ציין שאכן בוצע איטום, ככל הנראה לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה התובעים, אך לא נמצאו סימני רטיבות ושמר בן עזרא אינו טוען לרטיבויות באזור זה, כך שאין ליקוי ואני מקבל את דעתו. התובעים אומנם מציינים בסיכומיהם שיש לאטום את הקיר בהתאם לתקנה 5.32 לתקנות, אלא שתקנה זו לא נזכרת בחוות הדעת מטעמם, מה גם שכל שמצוין בתקנה הוא ש"קירותיו החיצוניים של בניין יתוכננו וייבנו באופן המונע חדירת מים ורטיבות לתוכו מבחוץ", והתובעים לא הוכיחו שלא כך הדבר, ולכן יש לדחות את טענתם בפריט ליקוי זה.

112.      פודסט גישה (ליקוי 19)- לטענת מר בן עזרא, שני מחסנים אשר דלתותיהם ניצבות זו לזו הם ללא פודסט גישה, וזה ליקוי תפקודי וסיכון בטיחותי, והעלות ליצירת משטח מרוצף בגובה המתאים היא בסך של 1,400 ₪. לפי חוות דעתו של מר גיל, אומנם בביקורו הראשון במבנה נמצא שלא הותקן משטח מרוצף, אך לבקשתו בוצע תיקון בשביל זה, כך שבביקורו החוזר בשנת 2012 נמצא שבוצע שביל מסודר ואין כל ליקוי בפריט זה. ואולם, מחקירתו הנגדית של מר גיל אודות התמונות שצירף לחוות דעתו עולה שהתמונה של "לפני התיקון" שצורפה לעמ' 11 לחוות דעתו והתמונה של "אחרי התיקון" בעמ' 12 לחוות דעתו כלל לא צולמו באותו מקום (עמ' 384 לפרוטוקול, שורה 28 עד עמ' 385 לפרוטוקול, שורה  2). כמו כן, טענת התובעים שהשביל אכן בוצע, אך לא במפלס הנכון, וגם לאחר התיקון- אין פודסט בין המחסנים, נתמכת בעדות מר גיל (עמ' 386 לפרוטוקול). משכך, אני מקבל את עמדת התובעים וקובע שיש מקום לפצותם בגין פריט ליקוי זה בסך של 1,400 ₪.

113.      דלתות כניסה לבניין- בחוות דעתו של מר בן עזרא צוינו שישה ליקויים שונים בדלתות הכניסה, שעלות תיקונם עומדת על סך כולל של 12,000 ₪, זאת ללא פירוט בנפרד של הסכום המגיע לכל סעיף ליקוי. לגבי אותם ליקויים, שגם מר גיל הסכים על קיומם, העלויות יהיו בהתאם לקביעותיו של מר גיל:

א.         מרווח בין מסגרות הדלתות לבין הפתח שבנוי בקיר (ליקוי 24)- מר גיל הסכים שיש לבצע תיקון בקיבוע הזוויתן בעלות של 500 ₪ ואני פוסק לתובעים סכום זה.

ב.         טלאים בכנפיים ובמלבן (ליקוי 25)-  מר גיל הסביר בחוות דעתו שבבדיקת דלתות הכניסה נמצא שהותקן צילינדר במקום הטלאי עליו טען מר בן עזרא, כך שאין ליקוי בנושא זה. התובעים הוסיפו בסיכומיהם (בסעיף 75.2) שהטלאי שאכן ביצעה הנתבעת יוצר ליקוי חדש, אלא שטענה זו אינה נתמכת בחוות דעת כלשהי ועל כן יש לדחותה.

ג.          ברגים באלומיניום שהוחדרו ללא הברגה פנימית ונותרו חשופים (ליקויים 26-27) מאחר שמר גיל הסכים שבמחזיר הדלת נמצאו ברגים ללא הברגה פנימית, הסכום שמגיע לתובעים בפריט ליקוי זה הוא 250 ₪, העלות בגין קיצור הברגים שנקבעה על ידי מר גיל.

ד.         אי התאמה בין תנועת כנפי הדלתות לאורך הזרועות של מחזירי הזמן (ליקוי 28) מר גיל הפנה לכך שבחוות דעתו הראשונה כתב שיש להתקין סטופר לדלתות הכניסה, על מנת להגביל את פתיחתם. בביקורו החוזר בשנת 2012 מצא מר גיל שלדלתות הכניסה קיים בלם הידראולי, המרסן את פתיחת הכנף, ובנוסף שמסגרת הדלת מהווה מעצור ומגבילה את פתיחת הדלתות, כך שאין צורך בסטופר נוסף. חוות דעתו של מר גיל בעניין זה לא נסתרה, כך שיש לדחות את הטענה בפריט זה.

ה.         אין גישה לניקוי קיר המסך בכניסה (ליקוי 29)- על פי מר בן עזרא, גובה קיר המסך בכניסה לבניין הוא 5.3 מטר וגובה הלובי עד למרחק 50 ס"מ מקיר זה הוא 3.4 מטר, כך שאין גישה לניקוי החלק העליון הפנימי, בעוד שלפי התקנות נדרש שחלונות של בניין ייבנו תוך אפשרות לניקויים ללא סיכון, מתוך הבניין. מר גיל הסביר, ואני מקבל את האמור בחוות דעתו, שאין ליקוי בנושא זה מאחר שבבדיקה שביצע התברר שבאמצעות סולם גבוה אין כל בעיה להגיע לחלונות משני צידם, מה גם שניתן לנקות את החלונות באמצעות מגב עם מוט ארוך. על כן אין כל בעיית גישה ללא סיכון, והראיה הטובה ביותר היא שזכוכיות אלו היו נקיות ביום ביקורו של מר גיל בבניין.

114.      שסתום פריקת הגז (ליקוי 30)- לפי חוות דעת מר בן עזרא, יש להעתיק את מיקומו של שסתום פריקת הגז, שנמצא מתחת לתיבת הדואר ויוצר אי נוחות וסיכון בטיחות, אל קיר חוץ בעלות של 1,400 ₪. מר בן עזרא לא הסביר כיצד מתבטא אותו סיכון, בעוד שמר גיל ציין שאומנם בחוות דעתו הראשונה כתב שמתחת לתיבות הדואר בלובי נמצא שסתום פריקה של הגז, אלא שבביקורו החוזר הבין שמדובר בטעות, שכן לא שם לב שהשסתום פונה לאוויר חוץ, מחוץ למבנה, כך שאין כל ליקוי. אני מקבל את האמור בחוות דעת מר גיל בפריט זה.

115.      ריצוף לובי כניסה- מר בן עזרא ציין בחוות דעתו שבעה ליקויים המתייחסים לריצוף בלובי, שעלות תיקונם עומדת על סך כולל של 12,000 ₪, שוב ללא כל פירוט של העלויות המגיעות בגין כל ליקוי בנפרד:

א.         העדר סף בריצוף לאיטום במישור דלתות הכניסה (ליקוי 31)- מר בן עזרא הפנה לדרישת המפרט הבינמשרדי, אלא שלא הוכח שמפרט זה הוא מסמך מחייב בהתקשרות שבין הצדדים ולכן יש לדחות פריט זה. מר גיל הסביר, שמדובר ברחבה מקורה ולכן לא בוצע סף במקום זה. כמו כן, לא נמצאו סימני רטיבות באזור זה, המעידים שקיים ליקוי בנושא זה, וגם מר בן עזרא לא טען לרטיבות. אני דוחה את הטענה לליקוי בענין זה.

ב.         העדר סף בקצה משטח השיש במעבר לאבנים משתלבות (ליקוי 32)- בעוד שמר בן עזרא הפנה לת"י 1555.3, מר גיל הסביר שתקן זה חל על אריחי קרמיקה בלבד, ואינו חל על משטח זה, כך שאין ליקוי. נוסף על כך שהסברו של מר גיל מקובל עליי, שכן אפילו התובעים מציינים ש"אין מחלוקת על כך" שהתקן אינו חל (סעיף 77.1 לסיכומי התובעים), מר בן עזרא לא נקב כאמור בסכום העלות המדויק ואני קובע שיש לדחות פריט זה.

ג.          טלאי שיש בפינת הדלתות (ליקוי 33)- מר בן עזרא כתב בקצרה וללא כל הסבר שמדובר בביצוע לקוי ופגם אסתטי, כך שהפריט לא הוכח. לעומת זאת, מר גיל הסביר שלסגירת המרווח שנוצר בפניות הדלתות בוצע שימוש בחלקי אריח, אך הדבר בוצע בצורה אסטטית ויפה ומהווה פתרון סביר לסגירת המרווחים, כך שאין ליקוי ברכיב זה ואני מקבל את חוות דעתו.

ד.         פגמים ושריטות בשיש ביציאה לחניון (ליקוי 34)- מר גיל הסכים שמתחת לדלת ביציאה לחניון נמצאו שריטות אותן יש לתקן, ולכן יש לפסוק את הפיצוי אותו קבע מר גיל בסך של 700 ₪.

ה.         פגמים במקצועות האריחים (ליקוי 35)- בחוות דעתו הראשונה כתב מר גיל שמצא מספר אריחים עם פגיעות מכאניות חיצוניות, אך הוא הוסיף וציין שאריחים אלו יתוקנו על ידי הנתבעת רק אם יוכח שבמועד קבלת המבנה הם נמסרו פגועים, שכן אריחים אלו יכלו להיפגע גם לאחר אכלוס המבנה. אכן, התובעים לא הוכיחו שהפגם היה בעת מסירת השטח המשותף, ולכן באחריות הנתבעת, כאשר בפרוטוקול המסירה לא צוין כל ליקוי, ואני דוחה רכיב זה.

ו.          גימור לקוי (ליקוי 36)- כל שצוין בחוות דעתו של מר בן עזרא לעניין זה הוא ש"הגימור לקוי בפינות מעוגלות", ללא כל הסבר ונימוק, בעוד שלדעת מר גיל לא נמצא כל ליקוי. אני קובע שפריט  זה לא הוכח על ידי התובעים.

ז.          לא בוצע ליטוש לשיש (ליקוי 37)- מר בן עזרא ציין שוב מבלי לנמק ש"פני השיש אינם מבריקים ואינם חלקים- פגם אסתטי". אני מקבל את דעתו של מר גיל, לפיה בבדיקתו את הרצפה בלובי הכניסה מצא שמדובר ברצפה נוצצת, כך שאין כל ליקוי ברכיב זה, שכן אין חובה לבצע ליטוש אבן לרצפה.

116.      ארונות שירות בלובי כניסה (ליקויים 38-44)- מר בן עזרא מנה בקצרה מספר ליקויים בנושא זה: חוסר שילוט וחוסר בידיות, לחץ מוגבר בעת פתיחת הדלתות, חורים ללא ברגים במסגרות העץ, הגבלת פתיחת דלתות השירות, חסימת הדלתות וטלאים בחיפוי העץ. שוב נקב מר בן עזרא בסכום כולל של 12,000 ₪ עבור כל הליקויים בארונות השירות, מבלי להפריד בין הליקויים וכמו כן, כלל לא נימק מדוע מדובר בהתקנה לקויה של הארונות. אני מקבל את האמור בחוות דעתו של מר גיל שמצא ליקויים רק בכל הנוגע להתקנת הידיות, בסך של 600 ₪, ובגין החורים המיותרים במסגרות העץ, בסך של 450 ₪.

117.      דלת יציאה לגג (ליקוי 46)- לטענת מר בן עזרא, הדלת נפתחת לכיוון סולם עלייה לגג עליון, דבר המהווה סיכון בטיחותי ומצריך הפיכת כיוון פתיחת הדלת בעלות של 2,500 ₪. מר גיל הסכים עם דבריו של מר בן עזרא, אך המליץ על פתרון של הגבלת פתיחת הדלת על ידי מחזיר הידראולי או כבל. אני מקבל את דעתו של מר בן עזרא, שיש להפוך את כיון פתיחת הדלת, בעלות של 2,500 ₪.

118.      ליקויים באיטום הגג- על פי חוות דעת מר בן עזרא, לביטול ליקויים באיטום הגג דרוש לבצע מחדש את שכבת השיפועים ואת האיטום, כאשר העלות הכוללת (לפי 450 מ"ר x 150 ₪ למ"ר) היא 67,500 ₪. טענת מר בן עזרא לביצוע איטום חדש נטענה באופן גורף, ללא מדידה וציון באיזה גג מדובר, שכן יש מספר גגות במפלסים שונים.

119.      שיפועי ניקוז הגג (ליקוי 47)- בהקשר זה כתב מר בן עזרא ששיפועי ניקוז הגג אינם תקינים וכפתרון בוצעו טלאים של יריעות איטום ויציקות בטון על גבי הרצפה הקיימת, אך אלה אינם פתרון ואינם יוצרים משטח משופע 1.5% לכיוון הנקזים, בניגוד לת"י 1752. מר גיל הפנה לכך שהדרישה לשיפועים בגג על פי ת"י 1752 נמצאת תחת פרק ג' "דרישות תכנון", כאשר התקן קובע גם דרישות תפקוד תחת פרק ד', לכן המהות היא אם נשארות שלוליות על הגג או לא. גם ת"י 1476 לבדיקת ניקוז גגות, אליו מפנה ת"י 1752, קובע שליקוי בניקוז גגות ייחשב כליקוי אם גובה השלוליות גבוה מ-10 מ"מ. לפיכך, על מנת לקבוע שקיים ליקוי בניקוז הגג עקב שיפועים היה צריך להציף את הגג ולבדוק אם אכן נשארות שלוליות. מר גיל הסביר שמאחר שהצפה אינה סבירה, יש להמתין לבדיקת הנושא בחורף. בינתיים חלף חורף ועוד חורף. מר בן עזרא טען טענתו בלי לצרף תוצאות הבדיקות שערך, מהם השיפועים שנמדדו בגג, היכן קיימות שלוליות, מה שטחן ומה רומם. יוצא, שהתובעים לא הוכיחו פריט זה, שלגביו גם לא נקבעה עלות תיקון נפרדת.

120.      גובה פס חיזוק באיטום הגג (ליקויים 48-49)- מר גיל הסכים עם חוות דעתו של מר בן עזרא, לפיה יש לבצע תיקון בחלק מהיקף הגג ולהגביה את היריעה, כולל סרגל החיזוק, לגובה של 20 ס"מ, וכן שיש להשלים את החיזוק ליריעות האיטום תחת מעברי המים, אלא שבניגוד לבן עזרא, שלא נקב בסכום מפורט לתיקון זה, מר גיל קבע עלות תיקון של 5,300 ₪, וזה הסכום שיש לחייב בו את הנתבעת.

 121.      תיקוני איטום בגג (ליקוי 50)- לפי מר בן עזרא, בשני מקומות בגג בוצע גגון כתחליף לאיטום, לאחר ניסיונות כושלים לתיקון הפגמים באיטום. מר גיל סבר שמאחר שהותקן גגון להרחקת מים מאזור זה אין ליקוי ברכיב זה. אני מקבל דעתו ששל מר גיל, שהמטרה היא שלא יהיו מים והיא הושגה, ודוחה פריט זה.

122.      פתחי הניקוז בגג (ליקוי 51)- מר גיל הסכים, כפי שצוין בחוות הדעת של מר בן עזרא, שפתחי הניקוז אינם מאפשרים ניקוז יעיל לשטח הגג, כך שגם לדעתו יש להרחיב את פתחי הניקוז ולהתאימם לקולטנים. בעוד שמר בן עזרא קבע שעלות התיקון היא 1,000 ₪, מר גיל נקב בסכום של 900 ₪.  ההבדל הוא 100 ₪. אני קובע שיש לפסוק לתובעים פיצוי בסך של 1,000 ₪.

123.      השלמת הגימור בהיקף נדבך הראש (ליקוי 53)- לטענת מר גיל, כבר בחוות דעתו הראשונה נכתב שיש לתקן את גימור הקירות מתחת לקופינג ולאטום את המרווחים, כפי שצוין בחוות דעתו של מר בן עזרא. בביקורו החוזר במבנה מצא מר גיל שבוצעו תיקונים מקומיים, כך שיש להשלים את התיקון ולצבוע את הקירות בהם בוצעו התיקונים, כפי שנקבע בחוות דעתו, בעלות של 600 ₪.

 124.      משטח אופקי בגג עליון (ליקוי 54)- גם בהקשר זה ציין מר גיל את הסכמתו בחוות דעתו הראשונה שבהתאם לחוות דעת מר בן עזרא יש להתקין איטום על הגג. בביקורו החוזר נמצא שהותקן איטום אקרילי, שאינו מתאים לגגות שטוחים, ולכן קבע שיש להתקין איטום על בסיס ביטומני, כשעלות התיקון היא 1,500 ₪, הסכום אותו יש לפסוק לטובת התובעים.

125.      עיגון משאבות ומתקנים על הגג (ליקוי 55)- על פי חוות דעת מר גיל, יש לבדוק עם יצרן המתקנים שעל הגג אם יש צורך מבחינתו בעיגון מתקנים אלו, ובמידה ואכן יש צורך בעיגון, יש לבצע עיגון זה. הנתבעת לא הציגה כל תשובה מיצרן המתקנים, לפיה אין צורך בעיגון. אני מקבל את הפיצוי אותו קבע מר בן עזרא, לפיה העלות לעיגון המערכות היא 3,000 ₪.

126.      צביעת עיגוני אנטנה (ליקוי 56)- מר גיל כתב שלאחר חוות דעתו הראשונה נעשתה צביעה של העוגנים, אך הצביעה אינה מספקת ויש לבצעה באופן מקצועי יותר, בעלות של 550 ₪, עלות הגבוהה יותר מזו שנקבעה על ידי מומחה התובעים בסך 400 ₪, וזהו הסכום לפיצוי אותו אני פוסק ברכיב זה.

 127.      ליקוי בסף יציאה לגג (ליקוי 58)- לדעת מר בן עזרא, קיים גימור לקוי של הסף המוגבה ואי התאמה לת"י 1752.1 בעלות של 600 ₪. מר גיל הסביר, שת"י 1752.1 רק מביא כדוגמא את ציור 11 כפתרון טוב לתכנון סף יציאה מוגבה מפני הגג, אך מכיוון שהדלת נפתחת במקרה זה החוצה, אין צורך לבצע בליטה של הסף. אני מקבל את האמור בחוות דעת מר גיל, לפיה דרישתו של מר בן עזרא שהסף יהיה בולט משני צידי הקיר נובעת מציור 11, שהוא ציור לדוגמא שאינו מתאים למקרה דנן, כך שלא הוכח ליקוי בפריט זה. 

128.      ארונות שירות (ליקוי 60)- מר בן עזרא ציין שבארון החשמל יש סגירה לקויה של ארונות השירות (דלת סגורה בבורג, נעילה מאולתרת המהווה פגם אסתטי, מוצר נחות וסיכון בטיחותי) ושבארונות כיבוי אש וחשמל אמצעי יש רטיבות, כך שהעלות לביצוע התיקונים היא 1500 ₪. מקובלת עליי חוות דעתו של מר גיל, לפיה בביקורו המאוחר יותר, המנעול פורק ולא נמצאו רטיבויות, שייתכן ותוקנו, ויש לדחות רכיב זה.

129.      רוחב פרוזדור (ליקוי 61)- נוסף על כך שמר בן עזרא לא העריך את עלות הליקוי הנטען, הוא הפנה לכך שהליקוי מתבטא בכך שרוחב הפרוזדור מול ארונות השירות הוא בניגוד לתקנה 3.2.1.10, אלא שתקנה זו לא חלה על הבניין. תוקפה הוא רק מחודש מרץ 2009 ואילו בניית הבניין הסתיימה לפני כן. כך גם לגבי גובה מחזירי השמן בדלת וגובה הדלתות (ליקויים 62-63) - התקנות אליהן מפנה מר בן עזרא לא חלות בענייננו ויש לדחות את טענות התובעים בפריטים אלו.

130.      ליקויים בדלתות- לפי מר בן עזרא בגין ליקויים 63-65 נדרשת החלפת כל הדלתות בעלות של 245,000 ₪:

א.         פסים מודבקים לדלתות אש (ליקוי 64)- לטענת מר בן עזרא, בכל הדלתות יש פסים מודבקים בצבע אדום המהווים טלאי ופגם אסתטי וניתקים ממקומם בנקל. מר גיל ציין, שהפסים האדומים אינם טלאי, אלא חלק ממנגנון נגד אש של הדלת. הוא הסכים שיש לתקן ליקויים מקומיים בהידבקות פסים אלו כפי שטוען מומחה התובעים, אם יימצאו כאלה על פי רשימה שתימסר, כאשר לטענת נציג הנתבעת לא התקבלה רשימה מסודרת מהדיירים והליקוי תוקן במקומות שבהם מצאו שקיים ליקוי שכזה. בסיכומיהם ציינו התובעים בהקשר זה רק שעלות התיקון כלולה בהחלפת הדלתות, וכלל לא התייחסו לטענות לפיהן נעשו תיקונים היכן שנמצא ליקוי מקומי בהידבקות פסים, ולכן אני דוחה רכיב זה.

ב.         תפקוד לא תקין של מחזירי השמן (ליקוי 65)- מר בן עזרא לא פירט היכן נמצאים מחזירי שמן בדלתות שאינם מתפקדים כראוי לאורך זמן ורק כתב שהעלות להחלפת הדלתות כוללת ליקוי זה. לפי מר גיל בבדיקה מדגמית כלל לא נמצא ליקוי כאמור. התובעים לא סתרו זאת ואני קובע שלא הוכח שמדובר בליקוי.

 131.      המוטות האנכיים בחדרי המדרגות עקומים ואינם יציבים (ליקוי 67)- לטענת מר בן עזרא, בשני חדרי המדרגות המוטות האנכיים עקומים, ליקוי אשר קיים ומפוזר בשני המעקים ולכל גובה הבניין. עוד מצא, שהאנכים בהם נעשה שימוש (25x3 מ"מ) אינם יציבים כנגד כוחות אופקיים בכיוון הדק, ולכן לא מתקיימת הדרישה שבסעיף 9.1.2.3 לת"י 1142, שהאנכים יעמדו בעומס אופקי של 20 ק"ג במרכז הגובה. הוא הסביר, שכאשר מעמיסים את הכוח האופקי על הדופן הרחבה, הפרופיל לא עומד בעומס הדרוש בהפרש של מעל פי 2, בהתאם לחישוב שערך בנספח ב' לחוות דעתו ת/92. לביטול ליקויים 67-68 דרוש לדעתו לפרק את כל המעקים לאורך שני חדרי המדרגות ולהתקין מעקים חדשים, בעלות של 99,000 ₪.

132.      מנגד, לטענת מר גיל, טענת מר בן עזרא נובעת מהמצאה פורייה, שכן כל ההעמסות מתבצעות על פי התקן בניצב למעקה, ולא במקביל אליו. הוא הסביר שהמטרה של העמסה שכזו לבדוק את התנגדות המעקה למניעת נפילה, כפי שניתן לראות בציור 9 לתקן. בשל כך תוכננו פלחים במידות של כ-25/3 מ"מ, כאשר הדופן הצרה היא בחזית המעקה. במצב כזה הגובה הסטטי מונע כפף כנגד כוח המופעל בניצב למעקה וכך הדבר נבדק על פי התקן, ואין מפעילים כוח שכזה במקביל למעקה.

133.      התובעים טוענים בסיכומיהם, שציור 9 בתקן, אליו מפנה מר גיל, הוא חלק מסעיף 10.2.3 העוסק בבדיקות עומסים באזן העליון במעקה, כך שמר גיל טעה בהתייחסו לדרישות החוזק של האזנים, ולא של האנכים המחוברים לאותם אזנים. אלא שמר בן עזרא הוא שטעה, מה שחייב את התייחסותו של מר גיל לאזנים. מר בן עזרא אומנם הפנה לדרישת החוזק של האנכים (סעיף 9.1.2.3), אלא שמסקנתו הסופית מתייחסת לאזנים: "דרישה זו לא מתקיימת בפרופילים אלה, כאשר מעמיסים את הכוח האופקי על הדופן הרחבה" (ההדגשה שלי- מ' ר'). אותה דופן רחבה היא האזן העליון ולכן מר גיל מתייחס לחוזק המתאים. חוות דעתו, לפיה המדידה שערך מר בן עזרא אינה המדידה הרלבנטית, מקובלת עליי, כך שאין ליקוי בדרישות החוזק של האנכים.

134.      מר גיל הסכים, שאם קיימים מוטות אנכיים עקומים, יש לבצע תיקונים מקומיים. הנתבעת ציינה בסיכומיה, שמספר מוטות שנמצאו עקומים לאחר מתן חוות הדעת של מר גיל, יושרו,אבל הדבר לא הוכח. לכן יש לפסוק לתובעים פיצויים עבור עלות תיקונים מקומיים באותם מוטות אנכיים עקומים, אותם אעריך בסך של 1500 ₪.

135.      גימור המעקים וצביעתם (ליקוי 68)- מר גיל הסכים עם האמור בחוות דעת מר בן עזרא, שטען שגימור המעקים וצביעתם בוצעו ברמה נחותה. מר בן עזרא, שהציע כאמור את החלפת כל המעקים, ציין שביצוע תיקונים מקומיים אינו סביר ויגרום לטלאים נוספים, מבלי לנמק זאת. כלל לא מובן מדוע הדבר לא סביר ומדוע, בהנחה שהתיקון מבוצע כיאות, הוא יגרום לטלאים. לפיכך, יש לפסוק את הפיצוי אותו קבע מר גיל בגין תיקונים מקומיים בגימור המעקים, בסך של 3,500 ₪.

136.      חלודה בצנרת מים (ליקוי 69)- לפי חוות דעתו של מר בן עזרא, בכל קומה בארונות כיבוי האש והמים יש חלודה ושאריות וכתמים של חומרי בנייה על הצנרת. לטענתו, לאחר בדיקת הנושא בוצעה על ידי הקבלן צביעה של החלודה, דבר שאינו משנה מאום בדבר קיום החלודה והתפתחותה, כך שלביטול הליקויים יש לבצע תיקונים יסודיים בצנרת הבניין החלודה בסך של 50,000 ₪. ניכר שמדובר בסכום עגול וסתמי, ולא כתוצאה של חישוב. לעומת זאת, מר גיל ציין, שבחוות דעתו הראשונה כתב שעל מומחה התובעים להעביר רשימה מסודרת של הקומות שבהם עדיין קיים ליקוי, אך עד למועד כתיבת חוות דעתו מר גיל לא קיבל כל פנייה כזו היכן נמצאים עדיין ליקויים. למרות זאת תוקנו ליקויים שנמצאו. מר ליניאל העיד שבמקומות שהייתה חלודה בצנרת הוא נתן הנחיה לצבוע את הצנרת (עמ' 520 לפרוטוקול, שורה 4). הנתבעת טוענת בסיכומיה שהליקוי תוקן על ידה בכל המקומות שנדרשו, כולל שיוף חלודה במקומות שהייתה וצביעה מחדש כולל צבע יסוד. בנסיבות אלו קיים קושי לקבוע שעדיין מדובר בליקוי, ולכן איני פוסק פיצוי בפריט זה.

137.      מטרד מחלונות רפפה במבואה קומתית וגימור לקוי שלהם (ליקויים 70-71)- לפי מר בן עזרא, בכל קומות המגורים יש שני חלונות שחלקם העליון הוא תריס שלא ניתן לסגירה, דבר המהווה מטרד לדיירים בימי החורף, נוסף על רמת גימור וביצוע נמוכה של תריסים אלו, כאשר לביטול הליקויים נדרש לבצע מחדש את התריסים בעלות של 18,000 ₪. אני מקבל את דברי חוות דעת מר גיל, לפיה במבואת הדירות חלונות קבועים בחלק התחתון, מעליהם חלונות כנף, ומעל חלונות אלו הותקנה רפפה להוצאת העשן על פי הנחיות כיבוי אש, ואין הקבלן רשאי לבטלם או לסגור את הרפפות. עם זאת, מר גיל הסכים שיש לשפר את רמת הגימור בתריסים על ידי התקנת פלח מתאים שיכסה את הברגים, ולכן יש לפסוק לתובעים את הפיצוי אותו קבע מר גיל בסך של 2,430 ₪.

138.      ליקויים בריצוף השיש- לגבי שישה ליקויים שונים הנוגעים לריצוף השיש קבע מר בן עזרא עלות תיקון כוללת של 10,000 ₪:

א.         חוסר ברק בריצוף (ליקוי 72)- לטענת מר בן עזרא, מבואות הכניסה לדירת המגורים מרוצפות באריחי שיש חסרי ברק, מלוכלכים ומוכתמים, זאת בניגוד למצופה מריצוף שיש. מר גיל ציין, שבבדיקה מדגמית, נמצא שקיים ברק במקומות רבים. אני מקבל את עמדתו שנושא הברק תלוי מאוד בחומרי השטיפה שבהם עושים שימוש המנקים מטעם הדיירים, כך שנושא זה הוא באחריות חברת הניהול ואין כל ליקוי.

ב.         מספר אריחי שיש שבורים במדרגות (ליקוי 73)- כפי שציין מר גיל, ועל כך כתב עוד בחוות דעתו הראשונה, מר בן עזרא לא פירט היכן נמצאים אותם שברים, ולא סביר לחפש ליקוי זה בכל 18 קומות הבניין. מה גם, שהיה על התובעים להוכיח שאריחים אלו היו פגועים כבר במועד האכלוס, אל מול פרוטוקול מסירה שאינו מציין ליקויים אלה, שכן פגיעות באריחים יכולות להתרחש גם לאחר קבלת החזקה בבניין. הליקוי לא הוכח.

ג.          במדרגות מקומה 4 יש כתמים לבנים בריצוף (ליקוי 74)- מר גיל הסכים שיש להסיר את כתמי הבניה, כאשר הפיצוי בגין ליקוי זה הוא  1,150 ש"ח.

ד.         אריח שבור בלובי קומה 15 מול המעלית (ליקוי 75)- בחוות דעתו הראשונה כתב מר גיל שיש להחליף אריח זה. בביקורו החוזר הוא מצא שבוצע תיקון לפגיעה באריח, אך יש לשפר את מראה התיקון או להחליף אריח, ולכם יש לפסוק את הפיצוי אותו קבע מר גיל בסך של 450 ₪.

ה.         פגם אסתטי וביצוע ליקוי בגבול בין ריצוף הפודסט לריצוף הלובי (ליקוי 76)- מר בן עזרא לא פירט בחוות דעתו היכן נמצא ליקוי זה ובבדיקה  מדגמית של מר גיל נמצא שבדלת חדר המדרגות הסמוכה לדירה 58 בדירה 15, ריצוף חדר המדרגות בולט מקו דלת חדר המדרגות ונכנס מעט ללובי הקומתי, כך שבגין ליקוי זה יש לחייב את הנתבעת בסך של 650 ₪.

ו.          גימור לקוי של אריחי שיש בקירות וסף לקוי- בדלתות מחסנים 2 ו-3 (ליקוי 77)- לטענת מר בן עזרא, יש לבצע ליטוש לאריחי הריצוף במבואות הקומתיות ולבצע תיקוני גימור באריחים פגומים. מר גיל טען שמדובר במחסנים פרטיים בהם יש לטפל במסגרת הטיפול בדירות ולא במסגרת הרכוש המשותף. מאחר שמדובר בשאלה משפטית אין בחוות דעתו של מר גיל להועיל בעניין זה. אכן מחסן דירתי הוא שטח נוסף המוצמד לדירה וככזה הוא בגדר רכוש פרטי. ואולם, חוות דעתו של מר בן עזרא התייחסה לאזור ברכוש המשותף בקומת המחסנים. מכיוון שמר בן עזרא לא העריך את עלות התיקון, אני קובע שיש לפסוק לתובעים פיצוי בגין רכיב זה אותו אני מעריך בסך של 700 ₪.

139.      רוחב פרוזדור בקומה 18 (ליקוי 78)- כמו בנוגע לליקוי 61, גם כאן נוסף על כך שמר בן עזרא לא העריך את עלות הליקוי הנטען, הוא הפנה לתקנה שאינה רלוונטית לענייננו ולכן יש לדחות את הפריט.

140.      תיקון דלת ארון חשמל בקומה 18 (ליקוי 79)- המומחים חלוקים רק על עלות החלפת הכנף בארון החשמל: לפי מר בן עזרא עלות התיקון היא 400 ₪ ואילו לפי מר גיל העלות היא 250 ₪.  משכך, בפריט ליקוי זה אני קובע שעל הנתבעת לשאת בעלות התיקון בסך של 350 ₪.

141.      ליקויים בדלתות חדרי מדרגות- מר בן עזרא ציין שעלות ליקויים 80-92 כלולה בהחלפת הדלתות (שנדרשה על ידו בנוגע לפריטי ליקוי 63-65):

א.         דלת מבואת מעלית בקומה 18 ודלת חדר מדרגות ליד דירה 68 (ליקויים 80-81)-מר גיל הסכים שדלת האש אינה נסגרת אוטומטית ושגימור הטיח ליד דלת חדר המדרגות לקוי. מאחר שמר בן עזרא לא קבע עלויות נפרדות לליקויים אלו, אני מאמץ את קביעתו של מר גיל לפיה יש לתקן ליקויים אלו בעלות של 1,100 ₪ (550 ₪ עבור כל ליקוי). 

ב.         דלתות חדר מדרגות בקומה 17 (ליקויים 82-83)- מר בן עזרא ציין שני ליקויים המתבטאים במלבן עקום ומוגבה מעל הרצפה בדלתות ליד דירות משפחות הלזנרט ורוטשטיין. בחוות דעתו הראשונה של מר גיל נכתב שאכן יש לתקן את המלבן שליד דירת משפחת הלזנרט, אך בביקורו החוזר של מר גיל בשנת 2012 נמצא שהליקוי תוקן. לגבי הדלת ליד דירת משפחת רוטשטיין, מר גיל הסכים שיש לסגור את המרווח בתחתית מלבן חדר המדרגות הסמוך לדירתה זו בחומר גמיש בעלות של 150 ₪ ואני מאמץ קביעתו זאת ופוסק לפיה לטובת התובעים.

ג.          דלת מבואת מעלית בקומה 17 (ליקוי 84)- מר בן עזרא מצא חסר מנגנון סגירה בתחתית המשקוף וצביעה לקויה וחסרה של המלבן. בביקורו החוזר של מר גיל נמצא שהמרווח תוקן ונסגר בחומר גמיש ולא נמצא כל ליקוי בגימור הצבע של הדלת, ממצאים שלא נסתרו, כך שאין ליקוי בפריט זה.

ד.         סימני חלודה ופגיעה במלבני הדלתות בקומה 16 (ליקוי 85)- מר גיל מצא שאכן יש לבצע ליטוש לאריחי השיש, אך לא נמצאו סימני חלודה בתחתית מלבני הדלתות ונראה שהליקוי תוקן, כך שיש לחייב את הנתבעת בעלות ליקוי זה שמר גיל העמיד על סך של 2,950 ₪.

ה.         פגיעה במלבן דלת בקומה 16 (ליקוי 86)- מר גיל ציין בחוות דעתו הראשונה שמדובר בפגיעה מכאנית חיצונית במלבן הדלת. מאחר שלא הוכח שהתובעים קיבלו כך את הבניין ושהדבר לא נגרם בשעת העברת רהיטים על ידי הדיירים, אין לחייב את הנתבעת בפריט זה.

ו.          אי התאמה בין כנף למלבן בקומה 14, ליקויים בקומות 8 ו-9 (ליקויים 87-90)- בביקורו החוזר של מר גיל הוא מצא שליקויים אלו תוקנו, כך שיש לדחות את טענות התובעים בפריטים אלו. 

ז.          פגיעה במלבן דלת בקומות 4 ו-6 (ליקויים 91-92)- בהתאם לחוות דעת מר גיל, אני קובע שעלות תיקון ליקויים אלו הם בסך של 850 ₪ (550 ₪ לליקוי 91 ו-300 ₪ לליקוי 92).

142.      התקנת מחזיר שמן בקומה 1 (ליקוי 96)- מר בן עזרא ציין בחוות דעתו, שעל פי התקנות נדרש שגובה הפרוזדור יהיה 205 ס"מ. בליטת הזרוע של מחזיר השמן את הפרוזדור  בגובה 199 ס"מ מהרצפה יוצרת הפרעה בפרוזדור, כאשר העלות לתיקון מחזיר השמן בצידה החיצוני של כנף הדלת, כולל החלפת אלומיניום פגום עקב חורים היא 400 ₪. אני מקבל את טענת מר גיל, אין כל ליקוי ברכיב זה שכן לדלתות אלומיניום קיים תקן ישראלי ת"י 4001, לפיו אסור שהגובה החופשי במעבר דרך דלת אלומיניום יקטן מ-1.986 מ'. מר בן עזרא מדד גובה של 1.99 מ', כלומר מדובר במידה הגבוהה מהמידה המינימאלית המותרת בתקן לגבי הדלתות, ולא לפי התקן לגובה פרוזדור, ולכן אין כל ליקוי בפריט זה.

143.      המעקה בהיקף המרפסת בקומה 1 (ליקוי 98)- מר גיל הסכים עוד בחוות דעתו הראשונה שהמרווחים בין השלבים אנכיים במעקה הם מעל 10 ס"מ (בין 10.5-11), בניגוד לת"י 1142. בביקורו החוזר במבנה מצא מר גיל שהמעקה הוחלף ובבדיקתו את המרווחים במעקה החדש נמצאו מרווחים הקטנים מ-10 ס"מ, כך שאין כל ליקוי בפריט זה. מאחר שהמעקה הוחלף ליקויים 99-100, שעניינם סימני חלודה במעקה וגימור לקוי של המעקה, אינם רלוונטיים עוד ויש לדחותם.

144.      ריצוף בגוון זר בקומה 1 (ליקוי 101)- מר בן עזרא ציין בחוות דעתו שהליקוי מתבטא בכך שקיים ריצוף זר בחלק הפנימי וקו מישקים רציף בין שני גווני הריצוף וקו נוסף סמוך לו, מה שמהווה פגם אסתטי עקב ביצוע לקוי. מר גיל הסכים שחלק מן המרפסת רוצפה באריחים בגוון שונה משאר המרפסת ובוצעה הפרדה בין שני סוגי ריצוף, אלא שלדעתו נראה שכך תכנן האדריכל את מראה המרפסת. מר גיל נמנע מלהתייחס לליקויי זה, שכפי שעולה מהתמונות אכן מהווה פגם אסתטי, ולכן אני מקבל את חוות דעתו של מר בן עזרא לעניין זה, לפיה העלות לביצוע הריצוף מחדש, תוך גימור מקצועי וגימור מחדש של שטח הקירות (עלות שכוללת בתוכה גם את עלויות ליקויים 102-103, שממילא לפי גיל תוקנו בביקורו החוזר), היא בסך של 6,000 ₪, אך מאחר שחלק מהליקויים הכלולים כבר תוקנו, אני מעמיד את הפיצוי על סך 5,000 ₪. 

145.      אוורור מחסנים (ליקויים 106-107)- בקומת המחסנים ארבעה פרוזדורי מחסנים נפרדים, כאשר דלתות המחסנים כוללות פתחי סינון שגודלם 43.5 ס"מ x 5.7 ס"מ, כך שסה"כ שטח האוורור לכל מחסן הוא 0.025 מ"ר. לפי מר בן עזרא, התקנות דורשות שבחדר שירות יהיה חלון שגודלו 0.3 מ"ר או 10% משטח החדר, לפי הגדול מביניהם. שטחו של כל מחסן הוא 5 מ"ר, כך שדרוש חלון שגודלו 0.5 מ"ר לכל הפחות, אלא ששטח החלון הקיים קטן פי 20 מהדרוש בתקנות ואינו מאפשר את אוורור המחסנים. כמו כן, אוורור המחסנים הוא אל הפרוזדור המשותף, כאשר כל פרוזדור מכיל חלון או שניים בקצה אחד בלבד. הפרוזדור אינו מאוורר כראוי ואינו מאפשר את אוורור המחסנים, במיוחד המחסנים שאינם סמוכים לחלון זה. לדעת מר בן עזרא יש להתקין מערכת אוורור למחסנים אל אוויר חוץ, כולל תיעול וחיפוי, בעלות כוללת של 40,000 ₪.

146.      מנגד, מר גיל ציין בחוות דעתו שמחסן אינו נחשב "חדר שירות" ולכן אין צורך לבצע אוורור כלשהו למחסן. הוא הפנה לכך שלמרות זאת בדלת המחסנים בוצע פתח אוורור קטן. עוד הוסיף, שבתקנות אין דרישה לאוורור מחסנים, ולכן לא ניתן לטעון ביחס לשטח האוורור המינימאלי הנדרש בפרוזדור זה. בפרוזדורי המחסנים הותקנו רפפות לאוורור הפונות כלפי חוץ,  כך שבפריטים אלו אין לדעתו ליקויים.

147.      עסקינן בשאלה משפטית של פרשנות המונח "חדר שירות", ואין מדובר בשאלה מקצועית תכנונית. "חדר שירות" מוגדר בתקנה 2.01 לתקנות כ"אמבטיה, בית שימוש, מזווה או חדר ארונות". לגישת התובעים, כל מחסן, בין אם הוא מיועד דווקא לאחסנת מזון ובין אם לאו, הוא חדר שירות, כדין מזווה. לדעתי, מחסן חיצוני לחלוטין- כדוגמת אלו אשר נבנו בבניין התובעים- אינו מהווה "חדר שירות" לפי התקנות, המדברות על חדרים פנימיים בדירה. הוכח שקיים אוורור מסוים בדלת המחסן (בדמות רפפת מתכת), ובהעדר תקן הקובע את דרישות האיוורור, לא הורם הנטל להראות שאופן אוורור זה גורם לנזקים כאלו או אחרים. אשר על כן, אני דוחה את הדרישה לפיצוי ברכיב זה.

148.      פגיעה בדלתות המעלית בקומת הקרקע (ליקוי 110)- לטענת מר בן עזרא, יש פגיעה בדלתות המעלית והעלות להחלפתן היא 700 ₪. מר גיל מצא בדלת המעלית בקומת הקרקע פגיעה קטנה אחת ונמסר לו שהדלתות נמסרו לנציגות תקינות. כך עולה גם מפרוטוקול המסירה ת/2.  משהתובעים לא הוכיחו שקיבלו כך את הדלתות מהקבלן, הרי שלא מדובר בליקוי שבאחריות הנתבעת.

149.      מערכת החשמל (ליקוי 111)- מר בן עזרא צירף לחוות דעתו רשימת ליקויי חשמל מתאריך 31.8.10, שהוכנה על ידי הנציגות (נספח ה' ל-ת/92), ובה מתוארים ליקויים במערכת החשמל, כפי שהוצג בסיור שנערך בנושא בשיתוף הדיירים ונציגי הקבלן:

-          תאורה דלוקה בקביעות, גם כשאין צורך וללא שליטה של הדיירים (העלות לתיקון 250 ₪ לקומה);

-          הדלקת תאורה של לובי קומתי מדליקה תאורה בשלוש קומות נוספות, ודרוש להפריד שליטת המתגים לכל קומה בנפרד (העלות 1,050 ₪ לקומה);

-          בקומה 19 דרוש להתקין טיימר לתאורה (העלות 250 ₪);

-          תאורת לובי ותאורת כניסה ראשית לחניון דולקות ללא הפסקה, דרוש לחברן לשעון שבת קיים (העלות 500 ₪);

-          הותקנו נורות שאינן חוסכות באנרגיה בלובי הכניסה הראשית והן דולקות ללא הפסקה, מדובר בבזבוז חשמל ואנרגיה (העלות להחלפת נורות וחיבור לשעון שבת- 1,000 ₪);

-          תאורת מעברים ממעליות לחניה ולחדר כושר- דרוש להחליף מפסקים מחליפים בתאורה עם השהייה למניעת בזבוז חשמל (העלות 250 ₪);

-          מפסק רגיל המותקן בחדר אשפה יוצר אי נוחות, דרוש מתג עם השהייה (העלות 250 ₪);

מר בן עזרא סיכם שהעלות לביצוע תיקוני החשמל היא 1,300 ₪ x 18 קומות= 23,400 ₪, + 2,250 ₪, ובסה"כ 25,650 ₪.  התובעים מציינים בסיכומיהם (בסעיף 102) שמר בן עזרא נחקר על נושא זה בדלות בעמ' 267 לפרוטוקול, באופן שלא מערער על אמינותו, אלא שהתובעים מפנים לעמוד לא רלוונטי, שעוסק בכלל בעדות מר אריה רוטשטיין.

150.      מנגד, מר גיל ציין בחוות דעתו, שמתקן החשמל נמסר לדיירים במסגרת מסירת הרכוש המשותף, ובנוסף נמסר לו שנערכה פגישה נוספת עם מתכנן החשמל, קבלן החשמל ונציג חברת הניהול. במסגרת הפגישה נמסרו הסברים טכניים לגבי אופן הפעלת מתקני החשמל, לרבות אפשרות ויסות משטרי התאורה, הניתנים לוויסות על ידי טיימרים, ולכן חברת הניהול יכולה לווסת את אופן הדלקת גופי התאורה בהתאם להחלטתה. הנתבעת מוסיפה בסיכומיה, שרשימת הליקויים המופיעים בנספח ג-1 שצורף לכתב התביעה היא מיום 7.6.10, ואילו פרוטוקול מסירת החשמל ברכוש המשותף נערך ביום 24.8.10, כלומר לאחר מועד הרשימה, כך שפרוטוקול המסירה מבטל כל טענה קודמת שכבר תוקנה בעב�