מחכה לך הלילה, שתבוא אל מיטתי, דפיקות קלות על הדלת, ואז, אני. אני מציצה דרך העינית, לראות מי בא אל ביתי. זה אתה, זה חיוכי. מנסה להבליע את אותו חיוך מסגיר, ומאירה רק בת צחוק בעיניי. פותחת את הדלת בזריזות, ומכניסה אותך אליי. אתה פושט את מעילך החם, נשאר חשוף לחומי. אני לך שמש בליל חורף קר. וגם נמל מבטחים. אנו נכנסים לחדרי בפסיעות מהירות, אפילו לא החלפנו מילה, קודם נשביע רעב הדדי, רק אחר כך נשמיע מילים. אני משילה מעליי את חלוקי, אתה חולץ את נעליך, אני שרועה על המיטה על גבי, מביטה בך, בזמן שאתה פושט את בגדיך. אתה עומד עירום, באור הנר המבהב, כשאשליה מתוקה בהקיץ, צווארך, כתפיך, חזך. עורך, שערך, אוי לי, חיוכך. "הלילה" אתה אומר. "אני רוצה ממך רק את חומך, רק לדעת שאת פה איתי. הלילה אני אשן לצידך, שתהיי לי גם בחלומי". ואני, חיוך אומר כל גופי, רק מושיטה את ידיי, לאסוף אותך אל חזי, לעגון אותך אל הנמל, הלילה אהיה לך מזרון, להפיג עייפות מגופך, בשקט לתוך אוזנך לוחשת "אני אוהבת אותך".
|